1. אבן הבוחן הראשונה של ממשלת בנט־לפיד היא העברת התקציב, ולקראת המהלך הזה מחדדות המפלגות השותפות את עמדותיהן ורצונותיהן, תוך קריצה לבייס הפוליטי שלהן.
ההערכה היא שאחרי העברת התקציב יקרו כאן דברים, לרבות שינויים בהרכב הקואליציה. הזרקור מופנה לרע"ם, שדורשת לקבל את שהובטח לה גם אם ישנה התנגדות פוליטית בקואליציה; לבני גנץ, שחש לא בנוח בהרכב הפוליטי שמובילים נפתלי בנט ויאיר לפיד וכשתרומתו הסגולית, ניסיונו ו־8 המנדטים שלו לא מקבלים ביטוי מספיק בקבלת ההחלטות; לעבודה ולמרצ דרישות משלהן; וכמובן השרה איילת שקד, שמתהלכת עם חגורת בטן ובקבוק חם שישכיחו ממנה את כאבי הבטן שהיא חשה מעצם השותפות שלה בקואליציה.
בינתיים רוקדת שקד על שתי החתונות, מחזקת את הממשלה וממלאת בה תפקיד בכיר, ומנגד יוצאת נגד ההסכמות ורוקדת טנגו גם עם הבייס שיכול להיות לה מחוץ לממשלה, בבחינת צופה פני העתיד. שקד יודעת שגם אם זה מעלה את העצבים ואת לחץ הדם של בנט, לפיד ואביגדור ליברמן, הם אינם יכולים לעשות לה דבר כעת. גורלם ועתיד הממשלה די בידיים שלה (בטח בכהונתו של לפיד כראש ממשלה).
זוהי אכן ממשלה מוזרה ומיוחדת, או כמו שקראתי לה בעבר "חברת ניהול" עם דירקטוריון פוליטי, והתקופה הזו מחייבת שתי פעולות במקביל: האחת - עשייה וחקיקה וניהול המדינה, והשנייה - עיניים בגב, מודיעין איכותי ואמצעים מתקדמים לאיתור וסיכול מנהרות פוליטיות.
ובינתיים מומלץ לראש הממשלה לפקח על הנסיעות הרבות של שריו - על פמליותיהם – לחו"ל ולוודא שימלאו הצהרות הון כמתחייב.
2. רק במדינת ישראל, "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון", יכולה לקום התנגדות פוליטית וציבורית לחוק פשוט וכל כך מובן מאליו שיקבע שנאשם בפלילים לא יכול להתמודד על ראשות הממשלה. אגב, גם לא למשרת שר המשפטים, החוץ והביטחון, גם לא למשרת רמטכ"ל, מפכ"ל או שופט עליון. כן, גם אם הציבור רוצה בו.
ישראל עודנה מדינה צעירה, שסועה ושברירית. 73 שנותינו עברו עלינו כאן בסערה גדולה, תוך כדי מלחמות אין ספור, מבצעים, אירועי טרור, קליטת עלייה מטורפת מעשרות גלויות, טראומות ואסונות, לצד הצלחות מסחררות והישגים לא מבוטלים. ולכן אין לנו חוקה, אין לנו מורשת לאומית עתיקה, אין לנו תרבות פוליטית מגובשת ואנחנו נבנים טלאי על טלאי, תוך כדי תנועה ומאבקים. וכך החקיקה פוגשת את המציאות, והמציאות מכתיבה את התקדמות החקיקה. לך תעלה בדעתך שאי־פעם יקרה מצב שבו נאשם בפלילים בשלושה תיקים, בהם תיק שוחד – יבקש להיות ראש ממשלה. זה קורה וזה דורש התייחסות - לגופו של עניין ולא לגופו של אדם.
החוק של שר המשפטים גדעון סער נוח לניגוח על ידי בנימין נתניהו, סיעתו ונאמניו. הם מוכרים סיפור פשוט: הדחנו את סער שהעז להתמודד מול נתניהו והובס, הוא שותף לממשלה "חוקית אבל לא לגיטימית", אין לו מנדטים על פי הסקרים והוא מנסה לנקום. כך הם טוענים.
התייצבותו של היועמ"ש אביחי מנדלבליט מאחורי עמדת סער ונכונותו להגן על החוק בבג"ץ מציתה עוד יותר את מחנה נתניהו ומשלימה מבחינתם את "הסיפור" על "כנופיית שלטון החוק נגד נתניהו, הציבור לא יקבל זאת".
החלופה היא כמובן שנאשם בשוחד יוכל להתמודד על ראשות הממשלה מתי וככל שיחפוץ. היום נתניהו, מחר נאשם אחר.
אם אתם מסכימים לזה, אז אינני בדעתכם. קורה...
3. אין מקום מתאים יותר להוציא ממנו ציווי לאומי לפיוס בעם מאשר הר הרצל. ההר שבו טמונים גדולי האומה לצד אלפי חללי צה"ל, שבו שוכן אתר הזיכרון וההנצחה הלאומי, עדות אילמת למחיר הכבד ששילמו רבים כל כך למען המדינה, כמו גם "יד ושם", אתר הזיכרון, הלקח והתובנה שאנחנו זקוקים למדינה חזקה פנימה והחוצה. הר הרצל הוא "הכותל המערבי" של הישראליות כשם שהכותל הוא של היהדות העולמית. לשם צריכות להיות נשואות עינינו בעת חשבון הנפש שלנו כישראלים.
שני אנשים שעשו משהו במדינה הזאת ושחזרו השבוע מטקס הזיכרון ליצחק רבין ז"ל שיתפו אותי בהרגשתם שהשנה שבה הממלכתיות אל חלקת גדולי האומה בהר, וכי מעל לצמרות נשבה רוח חדשה של בשלות לפיוס לאומי. יש שיטענו שהדבר נובע מכך שנתניהו לא נכח ולא דיבר, ויש שיאמרו שהדבר נובע מהזמן החולף ומהרצון לא לשכוח ולא להשכיח, אבל למחול ולנסות לאחות את הפצע הענק הזה, לנצל את הממשלה הנוכחית ולהתחיל בפיוס הגדול, לדברי השניים. גם נאומיהם של ראש הממשלה בנט ושל הנשיא יצחק הרצוג ושל דליה רבין היו ברוח זו, בשונה מנאומים שנשמעו באותו יום בכנסת ובבית הנשיא מפי הנכד יונתן בן ארצי. תהליך הפיוס הזה, אם יש לו היתכנות, מחייב את כולנו - כולל את משפחתו ומוקירי זכרו של רבין ז"ל.
אני חייב לשתף אתכם שגם נאומו של נתניהו בכנסת על השותפות ועל המחלוקות עם רבין נגע בי. כך גם דבריו של בנט שלא הימין ולא הציונות הדתית רצחו את רבין, אלא יגאל עמיר. אני מסכים, אבל מוסיף שעמיר אכן היה זה שלחץ על ההדק, אבל לא מעט רבנים טענו את אקדחו בפסקי הלכה על "דין רודף" ו"דין מוסר".
יום הזיכרון לרבין חייב להפסיק להיות יום של מחלוקות ומריבות פוליטיות. מורשתו זקוקה לכך, הלקח והתובנות מהרצח הנתעב זקוקים לכך, וגם אנחנו כולנו.
4. בוועדה אחת בכנסת למיזמי תשתית לאומיים ושירותי דת יהודיים (יש דבר כזה) מנסה ח"כ יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו) להוביל מטעם הממשלה את החקיקה לרפורמה בכשרות. המטרה שעליה הצהיר שר הדתות מתן כהנא היא להפריט ולאשר לגורמים נוספים הסמכה להעניק כשרות ופיקוח. אלא שגורמים בוועדה מעידים כי שורת ח"כים חרדים ותיקים ומוכשרים, ובהם יעקב אשר, יצחק פינדרוס, יעקב מרגי ואורי מקלב, "מתישים ומגיירים" לאט־לאט את ח"כ מלינובסקי, ואם בנט, לפיד וליברמן לא ישכילו לסייע לה - לא רק שייכשלו ברפורמה, אלא שהם מסתכנים בכך שהח"כית מישראל ביתנו תהיה האישה הראשונה בש"ס.
5. במסמך עיתונאי חשוב ומרשים, משכיל ומלמד הפנה אוהד חמו השבוע בחדשות 12 זרקור אל עולמם של ערביי ישראל, ושוב למדנו עד כמה אנחנו קרובים ועד כמה אנחנו רחוקים. עד כמה אנחנו והם בורים בידע על חיי היומיום שלנו ושלהם. ועולה השאלה למה לעזאזל צריך היה לחכות כל כך הרבה שנים כדי להבין איך חיים האנשים שנוסעים איתנו ברכבת, עומדים איתנו בפקקים ושוכבים במיטה לידנו בבתי החולים. חמו הביא לידי ביטוי את תפקידה של הטלוויזיה ואת הערך המוסף שהיא צריכה להקנות לציבור בעידן הרשתות החברתיות.
6. מירי אלוני נותרה ללא רגל אחת שנקטעה בשל חיידק טורף, אבל נשארה עם קול מדהים ועם נשמה אדירה, ועם מורשת מוזיקלית שתישאר כאן לשנים ארוכות. צפיתי בה מספרת שלא תוכל עוד לטפל בבעלה הסיעודי, שמוליק אומני, ושאין לה פנסיה, ביטוח וחסכונות. ולנו, כיהודים וישראלים, אין אפשרות שמי שהביאה לנו את "שיר לשלום", את "בארץ להד"ם", את "בהיאחזות הנח"ל בסיני" ואת "הבלדה על חדוה ושלומיק" – תופקר לגורלה.
מעבר למה שיעשה הביטוח הלאומי ומעבר למה שיעשו אומני ישראל וגל"צ, אנחנו צריכים לגלות ערבות הדדית - ולא בחמלה ותרומה, אלא בהזמנתה להופעות ולסיפורים לקיבוצים, למתנ"סים, לערבי שמחה וזיכרון, לרשויות מקומיות, לאירועי חברה. בגלל הקול העוצמתי, בגלל התרבות ומשום שאנחנו כאלה.
7. לפני חודשיים־שלושה סיפרתי לכם שברגע האחרון ביטלתי טיסה להרצאות במיאמי בגלל הקורונה. קצת בגלל חשש וקצת בגלל מתן דוגמה אישית. כעת, כשאני מחוסן בחיסון השלישי, אני טס לתת ביס ב"תפוח הגדול", לראות כיצד התאוששה ניו יורק, קצת לעבוד, קצת לטייל בפארק וקצת לחזק את הכלכלה האמריקאית ולתת אמון במסעדות ובתיאטראות. מבטיח לעדכן ב"ה.
שבת שלום.