אמון הוא יחס בין בני אדם, המבוסס על כך שהאדם הנותן את האמון חש מוגן בתוך הקשר הבין־אישי עם האדם שעליו הוא סומך, מתוך ביטחון שהשני ינהג ביושרה ולא יסכן אותו או יפגע בו. כל מערכות היחסים בכל המישורים, בין שאישיים ובין שרגשיים או מקצועיים, מבוססות על אמון הדדי.
אמון, כמובן, אינו מוגבל ליחסים בין אדם לחברו, אלא גם בין אדם לחברה ולשלטון. אנחנו, כאזרחים, סומכים על נבחרי הציבור שיעשו את הכי טוב למעננו ולרווחתנו. כולנו חווים את תחושת חוסר האמון שהשתלטה על הציבור מאז פרוץ הקורונה, אבל איננו יכולים להאשים את הממשלה הקודמת או הנוכחית. ממשלות קובעות נהלים וחוקים על סמך ידע, ניסיון ותחזית, אבל למגיפה חוקים משלה, שהעיקרי בהם הוא שאין חוקים.
הווירוס משתנה בהתנהגותו ממוטציה למוטציה, כל אחת פוגעת בקבוצת גיל שונה, בחומרה שונה ומגיבה באופן שונה לחיסון. הממשלה חייבת לשנות את ההוראות תוך כדי תנועה.
יחשוב כל אחד מכם איך במקומם היה הוא מתנהל במצב של אי־ודאות. אני, כרופא שמכיר את הנושא ולומד אותו, מבין שההמלצות שנכונות להיום לא יהיו רלוונטיות לאירועים של מחר. בכאוס שמאיים להשתלט עלינו, יש לתת אמון במערכות ובעומדים בראשן שהם עושים את הטוב ביותר בתנאים הקיימים.
לא כך הדבר בכל הנוגע לאמון האישי, ובוודאי שלא כאשר מדובר ביחסי אמון של חולה ורופא. אדם מפקיד את גופו, שלא לומר את חייו, בידי אדם אחר, רופא או מטפל, מתוך אמונה שלמה שהוא לא יפגע בו ולא ינצל אמון זה לרעה.
לאחרונה שמענו על שני רופאים גינקולוגים שפגעו קשות באמון שברירי זה, תוך ניצול מעמדם המקצועי בשעה שהמטופלות נמצאות במצב הפגיע ביותר. עשרות עדויות פורסמו בעיתונות והוגשו תלונות במשטרה על מעשים מגונים, הטרדות מיניות, הטרדות במסרונים ובטלפונים ואפילו אונס במהלך בדיקה רפואית.
אין מילים לתאר את הסלידה והתיעוב שאני חש כלפי אותם רופאים, יהיו כישוריהם המקצועיים והאבחנתיים מעולים ככל שיהיו. לאנשים כאלה אין מקום בקרבנו בכלל ובתחום הרפואה והטיפול בפרט. הפגיעה שאותה חוו המטופלות שלהם נמשכת מעבר לארבעת הקירות של המרפאה. מי שחש מעילה כזו באמון שנתן, עלול לשאת איתו את התחושה הזו גם למערכות יחסים אחרות בעתיד. אותם רופאים שמו לקלס את המשפט החשוב משבועת הרופא - לא לגרום נזק לחולה.