הוצאות הממשלה לכל תוכניות הסיוע הכלכלי, החברתי, הבריאותי והעסקי למלחמה בנגיף הקורונה הסתכמו מאז חודש מרץ 2020, מועד פרוץ המגיפה, ועד סוף חודש דצמבר 2021 בכ־149 מיליארד שקל, במזומן ובהתחייבויות. מתוך הסכום הזה, כ־66 מיליארד שקל בשנת 2021. לא נכללים בסכומים הללו הלוואות מדינה ובערבותה (סכומים שמטבע הדברים צריך להחזיר) לעסקים קטנים, לעסקים גדולים ולעסקים בסיכון, כולם כאמור בערבות המדינה ובסכום כולל של עוד כ־26 מיליארד שקל. כלומר, בסך הכל הושיטה הממשלה יד והעבירה לאזרחים קרוב ל־175 מיליארד שקל. נדגיש כי גם בהלוואות ובערבויות, אף שהלווים אמורים להשיבן, יש מרכיב של סיוע, בשל הסיכון שהממשלה נוטלת על עצמה במקרה של חדלות פירעון של הגוף הלווה.
לפי סקר עדכני של הלמ"ס ובנק ישראל, למחצית מענפי המשק לא היה צורך בהלוואות בערבות המדינה. עיקר הנזקקים להלוואות בהכוונה ממשלתית, בשיעור ניכר, היו בענפי המלונות, שם ביקשו 87% מהעסקים הלוואות כאלה, וההסעדה, עם 77%. את עיקר התועלת לבעלי העסקים סיפק הסיוע הממשלתי החיוני למימון עובדים שיצאו לחל"ת, חופשה ללא תשלום. למעשה, המדינה הרחיבה את תשלום דמי האבטלה גם לעובדים שהפסיקו זמנית עבודתם בצל משבר הקורונה. בסך הכל נזקקו לעזרה ממשלתית למימון החל"ת כ־59% מהעסקים. כמעט כל תעשיית המלונאות השתמשה בסיוע מימון החל"ת. מהסקר עולה שבענף השירותים השתמשו בכך כ־70% מהעסקים, במסחר 55%, בתעשייה 50% ובענף הבינוי 44%. הסקר אינו מציין כי היו ענפים שהשתמשו באופן לא חוקי לרעה בנדיבותה של הממשלה, בעיקר בשירותים של צווארון לבן כגון משרדים שך עורכי דין, רואי חשבון ושאר המקצועות החופשיים, שם היו מקרים שבהם עבדו מהבית, אף שהיו בחל"ת. והמדינה העלימה עין.
כמה הוציאו בעולם?
היקף הסיוע של ממשלת ישראל, למעט מתן הלוואות, כבר מגיע ל־10.3% תוצר שנתי על פני התקופה הנדונה. אם נכלול גם את ההלוואות המכוונות ובאחריות הממשלה, נגיע להיקף עזרה השווה ל־12.1% מהתוצר. יש עוד 12.7 מיליארד שקל בצנרת שטרם הוצאו מהתוכנית המקורית של הממשלה. לפי הערכות של קרן המטבע הבינלאומית בנוגע לסיוע הממשלתי בקרב מדינות מתקדמות, שישראל שייכת להן (אבל אינה בסקירה הנוכחית של הקרן, בשל גודלה הקטן), הסיוע הממשלתי הישיר היה בממוצע כ־18% ביחס לתוצר וסיוע נוסף בהלוואות או בהזרמת מניות וביטחונות - עוד 12% תוצר.
נתון זה מעוות כי הוא כולל מדינות סופר־עשירות כמו ארה"ב, שהזרימה בסיוע ישיר, למעט הלוואות, כ־25% תוצר, גרמניה כ־19%, אוסטרליה כ־18% ויפן כ־17%. אם נתייחס למדינות אירופה אחרות בנוגע לסיוע הישיר, נמצא כי הולנד דומה לישראל בהיקף הסיוע ביחס לתוצר וכי שאר המדינות סייעו לעסקים שבתחומן פחות מישראל: צרפת כ־9%, ספרד ובלגיה כ־8%, פינלנד 5% ושוודיה 4%. קוריאה הדרומית, שהיא מדינה לייחוס עבור ישראל, הוציאה כ־7% על סיוע ישיר ושיעור דומה לסיוע באמצעות הלוואות, הון וערבויות. ההוצאות של שאר המדינות המתעוררות והעניות היו ממש נמוכות ולעתים מזעריות.
הזרמת הסיוע של ממשלת ישראל הייתה נדיבה ומיידית. עם כל התקלות והשגיאות שהיו בדרך, היא הביאה לתוצאות מעולות למשק הישראלי, שלא הידרדר לתהום שממנה היה קשה להיחלץ. עסק שנסגר או מתמוטט, אין אפשרות לשקמו. שמירת הקיים והמערכות הייתה חיונית. העזרה הממשלתית הברוכה בתקופת הממשלה הקודמת מנעה פשיטות רגל ונפילות של משפחות ועסקים קטנים. המניעה של התרסקות העסקים ומשפחות מהשכבות החלשות, אפשרה למשק להיחלץ במהירות מהמשבר שאליו נקלע. המדיניות האחראית של ממשלות ישראל מאז תחילת שנות ה־90 של המאה הקודמת - ובעיקר מאז תוכנית הייצוב של המשק בשנת 2003, עת בנימין נתניהו היה שר האוצר בממשלתו של אריאל שרון - היא זו שאפשרה למשק להתעשר ולהיות נדיב בזמן הצרה שנגיף הקורונה הביא על המשק כמו בשאר המשקים בעולם.
הוצאה שמייצרת הכנסה
לא רק העסקים והמשק נהנו מההזרמה הממשלתית. מניעת הנפילה אפשרה לחזור מהר מאוד לגבייה נאה של מסים במשק, עם קרוב לתעסוקה מלאה ורק 4.5% אבטלה, במשק חי ובועט היטב. התוצר המקומי הגולמי, התמ"ג, היה ברבע השלישי של 2021 גבוה ב־6.3% לעומת הרבע המקביל בשנת 2020, מקום שני בצמיחה בתקופה זו לאחר בריטניה, עם עלייה של 6.8%. כל שאר המדינות המפותחות מאחורינו: ארה"ב 4.9%, שוודיה 4.5%, קוריאה הדרומית וקנדה 4%, ספרד 3.4%, צרפת 3.3% וגרמניה, שנתקעה באין יכולתה לייצר כלי רכב בשל מחסור בשבבי זיכרונות, רק 2.6%, בהתאמה. התוצר לנפש עלה בין התקופות האמורות, כלומר בשנה לרבע השלישי של 2021, ב־4.6%. בכלל ישראל כבר הייתה ברבע השני של 2021 עם תוצר לנפש גבוה מזה שהיה לפני פרוץ הקורונה. ברבע השלישי של 2021 כבר היה התוצר לנפש גבוה ב־2.5% מעל הרבע הראשון של 2020, הרבע האחרון לפני פרוץ המגיפה. הישג.
אפשר לראות בתמיכה ובהזרמה הממשלתית השקעה של המדינה, והיא יוצאת נשכרת מכך. הכנסות המדינה מהמשק המזנק היו בשנת 2021 גבוהות ב־26 מיליארד שקל מעבר לתקציב ההכנסות המצופה - 413 מיליארד שקל לעומת 387 מיליארד שקל בתוכנית המקורית. התחזקות המשק הפחיתה את הוצאות הממשלה ב־5.4 מיליארד שקל לעומת התוכנית המקורית. בסך הכל הגירעון היה נמוך בשנת 2021 בכ־44 מיליארד שקל לעומת התוכנית המקורית והסתכם בכ־113 מיליארד שקל בלבד. הגירעון התקציבי ביחס לתוצר צנח בשנת התקציב 2021 ל־4.5%, לעומת התוכנית המקורית של 6.8%. הירידה בגירעון הממשלתי מנעה עלייה ביחס החוב הציבורי לתוצר. בנק ישראל מעריך כי היחס יישאר 69% בשנים 2022־2023. היחסים הנמוכים של הגירעון התקציבי והחוב לתוצר מביאים לחיסכון גם בתשלומי הריבית של הממשלה, שהיו עלולים לעלות אם הגירעון היה תופח. תשלומי הריבית היו בשנת 2021 רק 55.2 מיליארד שקל, ממש לפי התקציב המקורי, למרות עלייה בשיעור האינפלציה מעבר לצפוי, מה שאילץ את האוצר לשלם עבור מרכיב ההצמדה של האג"ח הצמוד הממשלתי שהגיע לפדיון.
דרכו של גנץ
לא זו בלבד, מצבו האיתן של תקציב המדינה מאפשר לממשלות - הקודמת והנוכחית - להגדיל את תקציב הביטחון בסכומי עתק, לאחרונה עוד 7.4 מיליארד שקל כדי לענות על האתגרים שמציב האיום האיראני על מדינתנו. הגדלת תקציב הביטחון באמצע השנה היא כבר ריטואל. מהיכן היו מביאים תקציבים נוספים - ללא העלאת מסים - אם המשק היה קורס בשל מחסור בעזרה ובסיוע ממשלתי בזמן התפרצות הקורונה? אך גם יש צדדים שליליים לחוזקו של המשק.
בלהט התחושה כי המשק חזק ועשיר, שר הביטחון בני גנץ, שעדיין חולם להיות ראש ממשלה, נוהג בחוסר אחריות תקציבית כשהוא מעלה הצעה - שלמרבה הצער התקבלה בוועדת השרים לענייני לחקיקה - להעלות את הפנסיה לאנשי הקבע, בעלות נוספת של 1.3 מיליארד שקל. זהו שימוש ציני של שר הביטחון בתקציב כדי לרפד את דרכו הפוליטית לעשייה חסרת אחריות הנשענת על זכותו של הרמטכ"ל להגדיל פנסיה של "אדם" לפי חוק שירות קבע. בשנים האחרונות נעשה שימוש גורף בסמכות לבזבוז אדיר בשכר בשירות הצבאי. אם רוצים להיטיב עם אנשי קבע חיוניים ביחידות הקומנדו או כדי להתחרות בשוק הפרטי הפורח בתעשיית ההייטק, אפשר לתת הטבה נקודתית, ולכן המחוקק כתב "אדם" ולא ציבור.
העזרה של המדינה לנפגעים מנגיף הקורונה הייתה עסקה טובה לכל הצדדים. גם בסגר הנוכחי, אף שאינו מוכרז רשמית, יש מאות אלפי עסקים קטנים שנפגעים מהירידה התלולה בפעילות המשקית ובתנועת הקונים הפוחתת והדלה הנלווית לכך. אם בתחילת התפרצות הנגיף, כמעט לפני שנתיים, יכלה הממשלה לטעון, ובצדק, כי אין לה מספיק נתונים או יכולת לעשות חיתוכים נכונים לזכאות, למי לעזור בכל מצב של סגירת המשק או פגיעה בעסקים. אך לאחר שנתיים כבר הייתה צריכה להיות למשרד האוצר מערכת סדורה עם חיתוכים רלוונטיים לאילו עסקים או ארגונים לעזור ובאילו תנאים. בסופו של דבר הרי אנחנו אומת הסטארט־אפ, לא כן?
בסגרים הקודמים ביקשה הממשלה מציבור העסקים להגיש ניירות והוכחות על כך שנפגעו. למעשה, בידי משרד האוצר יש היום מספיק נתונים על מצבם של העסקים באמצעות דיווחים לשלטונות מע"מ על בסיס חודשי או דו־חודשי. כך אפשר להציע כי העסקים הקטנים יגישו בקשה לסיוע, הבקשה תיבדק בתוך כמה ימים וכסף יועבר בהתאם, בתנאי שאם ההעברות לא היו מוצדקות, הכסף יוחזר לקופת המדינה.
זעקתם של חלק מהעצמאים כי אין להם כסף להחזיר את המענקים שנתנו להם בעודף יכולה לפגוע ברצונו של האוצר או המחוקק לעזור. טענות כי הכסף נבלע ואיננו עוד וכי אין אפשרות להחזירו למשלם המסים, האוצר, אינה מחזיקה מים. הטענה רק פוגעת באלו שהיו זקוקים לעזרה. החשד של השלטונות בדבר כספים שניתנו שלא לייעודם גובר. ייתכן כי כבר הוחזרו עד לפני חודשיים כ־370 מיליון שקל מתוך העברות ללא זכאים בהיקף של 650 מיליון שקל.
הרעיון בבסיס העזרה הממשלתית הוא להעניק כסף מהר בזמן משבר, בלי דקדקנות יתר, מה שעוזר למנוע משבר אצל עסקים קטנים ובינוניים. אלה, מצדם, מתחייבים להחזיר את המענקים במקרים שייקבע שהם לא זכאים. שיטה זו, של העבר עכשיו, מנע קריסה, בדוק אחר כך והתחשבן יותר מאוחר, עדיפה על השיטה של בדיקת עומק של כל בקשה, שאלת שאלות, בקשת עוד ועוד מסמכים ורק אז אולי תהיה העברת העזרה - מה שיכול להיות מאוחר מדי לחסרי תזרים המזומנים. בלי להמתין, משרד האוצר חייב לעזור ללא דיחוי לענפים שברור שנפגעו ואין כרגע עבורם נקודות אור כגון התיירות הנכנסת. הזרמת חמצן היא חיונית וקריטית לחולים ואינה מועילה לאלו שעברו מהעולם.