איכשהו יצא שטור אחר טור מוקדשים אצלי ברצף לסוגיות רפואיות. בזמן שאני משתדלת לא לאבד תקווה ולהאמין שזהו מצב זמני בלבד, יצאתי מביקור אצל רופאת המשפחה כשאני מצוידת בפתקית שעליה רשימה בכתב צפוף ומבולגן של מכונים ובדיקות שעליי לעבור אצל מומחים.
במוקד זימון התורים הטלפוני בקופת החולים גיליתי שחגיגת הקורונה בעיצומה, כאילו כל שאר המחלות עזבו את העולם. "לזימון תור חדש לחיסון קורונה או לשינוי מועד הקישו 1!", הכריז הקריין בהתלהבות בזמן ההמתנה. "לשינוי תור או לקבלת תוצאות בדיקת קורונה הקישו 2! למידע על מדיניות בידודים, אנא הקישו 3!". בין לבין התנגן ג'ינגל עליז, עם מילים מבטיחות כמו "זה הזמן להצטרף אלינו!" ו"כל מה שבריא בשבילך!". סימן קריאה! סימן קריאה!
לכאורה נכון. היסטורית, קופות החולים הוקמו מתוך עיקרון פשוט ומתבקש: האזרח משלם מס בזמן שהוא בריא ומקבל את הטיפול שהוא נזקק לו בזמן שהוא חולה. ראשונה הוקמה קופת חולים כללית, בעקבות פציעתו של ברוך פריבר שהיה פועל חקלאי, בשנת 1911. חבריו הבהילו אותו לבית החולים, אבל לפריבר לא היה כסף לשלם עבור הטיפול והאשפוז. לאחר מספר חודשים ערכו חבריו, בהמלצתו של ברל כצנלסון, אסיפה והחליטו להקים את ארגון "קופת חולים", שייתן טיפול רפואי לכל עובד. הם קראו לו "קופת החולים הכללית". במרוצת השנים השתנה שמה ל"שירותי בריאות כללית" ואחריה נהגו כך כל הקופות. רצינו אמריקה וקיבלנו: לא קופה של החולים כי אם שירותי בריאות.
בשלהי 1994 נחקק חוק ביטוח בריאות ממלכתי, המסדיר מתן שירותי בריאות לתושבי ישראל באמצעות קופות החולים, תוך הבטחה שיושתת על "ערכי צדק, שוויון ועזרה הדדית". בבסיס החוק: ההתחייבות לכך שחלוקת משאבי סל הבריאות הממלכתי תיעשה באופן שבו כל מבוטח ישלם בהתאם ליכולתו ויקבל מענה מתוך השירותים הכלולים בחוק באופן שוויוני, בהתאם לצרכיו הרפואיים. סעיף מיוחד בחוק מתייחס לקופות החולים: מצד אחד הן צריכות לקבל כל מבוטח. מצד שני הן מחויבות לספק לכל מבוטח את סל הבריאות. מצד שלישי אסור להן לחרוג מתקציבן המוגבל כך שאם הן מקבלות פחות כסף, עליהן לצמצם את הוצאותיהן. זו, אגב, אחת הסיבות העיקריות לכך שעל מנת לחסוך 100 שקלים על בדיקה, הקופה מוכנה לתת למבוטחיה לחכות חודשים עד לבדיקת רופא.
בד בבד, פחות או יותר מהיום הראשון לחקיקת החוק, המדינה שוחקת על בסיס שנתי את תקציב מערכת הבריאות בטענה שהקופות ובתי החולים צריכים להתייעל. התייעלות, כידוע, לא רואה בני אדם. היא רואה טבלאות אקסל וגרפים. התייעלות לא מזהה דמעות ולא שומעת את צליל העצבים הנמרטים, כשבני אדם מנסים לקבוע לעצמם תורים לרופאים מומחים.
בזמן שקופות החולים, שכולן מצויות רוב הזמן בגירעונות, משקיעות תקציבי עתק בפעילות בתחום השיווק - השירות שהן נותנות הולך ונפגע. יותר מדי אנשים סביבי מגלים בדיעבד שהקופה דחפה להם תרופה זולה במקום אחת שעולה לה יותר, ושיקום מי שלא חיכה חודשים ארוכים בהמתנה לרופאים מומחים ולבדיקות במכונים שונים.
התיישבתי על הקו וחיכיתי שתענה לי מוקדנית חביבה. בתום רבע שעת המתנה, שברובה הייתה שידול לעוד חיסון (תודה רבה, הספיק לי. חיסון רביעי זה כבר לא בוסטר, זה שזלונג), יצאתי עם השלל הבא: תור למכון - בעוד ארבעה חודשים. בדיקות נוספות - בעוד חודש. לבי על המוקדנית במרכז התורים שחטפה ממני את האש. ביקשתי לדבר עם מנהלת המוקד. המוקדנית אמרה לי שאי אפשר. התעקשתי שאפשר. אם הקופה ערוכה לאבד עוד לקוחות, כלומר כל משפחתי ועוד חברות וחברים, שתמשיך בקו הזה.
קופות חולים רצו לספק שירותים בלי יותר מדי אידיאולוגיה? אז שיזכרו היטב ששווה להן להיאבק על הלקוחות. במקום בקמפיינים אינפנטיליים, שישקיעו את הכסף בעוד שעות קבלה, בעוד צוות, בעוד ציוד רפואי. אחרי זמן קצר מנהלת המוקד צלצלה. היא הייתה חביבה ואכפתית, ובתוך כמה דקות מצאנו תור קרוב יותר והבטחה לכך שגם לבדיקות הנוספות ישתדלו למצוא לי מועד קרוב יותר. הזכרתי שאני לא משלמת לקופה בתנאים של שוטף פלוס לכו חפשו אותי, ולכן אין סיבה שהתורים שנקבעים יהיו בעוד נצח.
"אני מבינה אותך", היא חזרה ואמרה, ואני חזרתי והדגשתי שאני לא מחפשת הבנה, אמפתיה או ליטוף בראש, בדיוק כשם שהיא לא צריכה לספוג את האש בגלל ניהול כושל. במקומך הייתי הופכת שולחנות בהנהלה, אמרתי לה. קומו, תשבתו. אם כבר אמפתיה, שתהיה עד הסוף. הזכרתי לה שאנשים מתים, ממש מתים, בזמן שהם מחכים לתורים, ואני, תודה לאל, עדיין חיה, וכל עוד אני חיה, אהיה כאב הראש שלה ושל שירותי הבריאות הכושלים שעלולים לגרום נזק לכולנו.
קריאה ראשונה
לסדרת מרגנית הוותיקה, שהביאה אל חיינו עשרות ספרים כמו "פוליאנה", "מטילדה", "מומו", "מר אל, כאן אנה" ועוד רבים, הצטרף אח חדש: "ריימי נייטינגייל". ריימי קלארק בת ה־10 נושאת מטען כבד על כתפיה. היא משוכנעת שאם תזכה בתחרות הבנות האזורית בלהטוטי שרביטנות, אביה, שעזב את הבית לטובת השיננית שלו, יראה את תמונתה בעיתון ויחזור.
בחוג שרביטנות היא פוגשת את לואיזיאנה, שעושה כל מאמץ כדי להציל את החתול האהוב שלה שנמסר אל "המרכז הידידותי מאוד לחיות", ואת בוורלי שרוצה לחבל בתחרות. זוהי מסגרת העלילה הכללית והנוגעת ללב, ובתוכה שיעורים על חברות, אומץ ועמידה איתנה מול המציאות האכזרית לעתים. ריימי, שמסתובבת עם הביוגרפיה של פלורנס נייטינגייל, רוקמת תוכניות עם חברותיה בשביל לשנות את תמונת חייהן. אז נכון, התוכניות שלהן לא תמיד עובדות כמצופה, אבל יחד הן לומדות שלמעשי חסד אמיצים ואציליים חיים משלהם והם תמיד נושאים תגמול.
"ריימי נייטינגייל" מאת: קייט די־קמילו. הוצאת זמורה, סדרת מרגנית. מאנגלית: שהם סמיט ואמנון כץ. 82 שקלים
המלצתרבות
התערוכה החקלאית הגדולה של ישראל יוצאת לדרך ומציעה פעילויות לכל המשפחה על פני 20 דונם. הסיורים המודרכים ייערכו בין החידושים של עולם החקלאות, יציעו מפגש עם התיירות המדברית והכפרית הנשענת על משאבי טבע נדירים, צפייה בסרטון תלת־ממד עם משקפיים מיוחדים ועוד. לצד אלה, שוק איכרים ואומנים יציע מהתוצרת החקלאית והאומנותית של הערבה.
23־24 בפברואר. הכניסה חינם. לפרטים: aravaopenday.co.il
