לפני כמה שבועות, בישיבת פורום ביטחוני, נשאלו השרים לדעתם באשר לכוונותיו של פוטין. שני הפוטינולוגים הבכירים בחדר היו אביגדור ליברמן וזאב אלקין. ליברמן, כמו ליברמן, פטר את הדילמה בתנועת יד מזלזלת והודיע שלא יהיה כלום. אלקין השועל אמר שפוטין רציני והוא יתקוף. יכול להיות שהעובדה שאלקין אוקראיני ונאלץ להסתתר פעם בבית כנסת בחרקוב מאימת הקג"ב (הוא היה מנהיג קבוצה ציונית צעירה שנאבקה נגד הקג"ב האימתני והמאפיה המקומית), הפכה אותו לזהיר יותר.
כך או אחרת, הוויכוח הוכרע. פוטין מנסה לבלוע את אוקראינה ברגעים אלה ממש. אנחנו ב־2022 אבל זה מרגיש 1939. מעצמת ענק מתנפלת על שכנתה מבלי שנעשתה פרובוקציה כלשהי, טורפת אותה לאור יום, והעולם שותק.
על פי גורמי הערכה ישראליים, פוטין לוקח סיכון מחושב. הוא צבר בשנים האחרונות יותר מ־600 מיליארד דולר ברזרבות מט"ח (מדובר בסה"כ ב־10% מהתוצר הרוסי, כלומר זה לא גיים צ'יינג'ר), אבל חשוב מזה, הוא יודע שהמערב לא יילחם על אוקראינה, והוא מאמין שיוכל לשרוד את הסנקציות. פוטין יודע שאירופה לעולם לא תעמוד בעיצומים ארוכי טווח על רוסיה, לאור תלותה המוחלטת בגז הרוסי. "באירופה, בכל פעם שיש דילמה אם להדליק טלוויזיה או להדליק את האח בחורף, הם ידליקו את האח", אמר לי בשבוע שעבר גורם מדיני בכיר, שהתכוון לזה שהאירופים יעדיפו גז רוסי ובית חם על התעניינות בחדשות מאוקראינה.
הקלף של פוטין הוא מחיר הנפט והגז. אלה הנכסים הגדולים שלו, והוא יודע שהמלחמה תגרום לזינוק תלול במחירי הגז והנפט וזה יאזן אותו מול הסנקציות. אם מחיר חבית הנפט יגיע ל־110 עד 120 דולר, פוטין יהיה מסודר. השאלה היא איפה יהיה זלנסקי.
החדשות הרעות באמת הן שלא רק פוטין יהיה מסודר במקרה של המראת מחירי הנפט. גם האייתוללה חמנאי ייהנה. אם אכן ייחתם הסכם גרעין חדש בין המעצמות לאיראן, זה יפתח את יצוא הנפט האיראני, יסיר מעליו את המגבלות, והמחירים החדשים יפילו על טהרן הר של מזומנים, שייפלו עלינו זמן קצר אחר כך דרך הפרוקסיז השונים שסביבנו.
אבל יש גם סוג של תקווה: האיראנים שינו בחודשיים האחרונים את התנהלותם בכל הקשור למו"מ להסכם הגרעין שינוי דרמטי. מגרירת רגליים ומשיכת זמן, הם החלו למהר וחותרים להגיע לעסקה זריזה. הסיבה, על פי גורמי מודיעין מערביים, פשוטה: גם באיראן העריכו שפוטין מתכוון לבלוע את אוקראינה והעריכו שאם זה יקרה, הנשיא ביידן יספוג מכה לא פשוטה שתאלץ אותו לנסות להפגין קשיחות איפשהו, כי גם לפייסנות הדמוקרטית יש גבול. החשש האיראני (והתקווה הישראלית) הוא שמפלה באוקראינה תקשיח את עמדתו של ביידן בווינה, כי גם לנשיא האמריקאי המקשיש יהיה קשה לכרוע ברך בפני שני דיקטטורים, בשנה אחת.
אחרי ההודעה הצמחונית של ישראל ביום רביעי, התייצב לפיד מול המצלמות ביום חמישי והודיע על גינוי ישראלי משמעותי יותר למתרחש בין רוסיה ואוקראינה. משמעותי, אבל לא חריף. זה היה ניסיון לצאת ידי חובה, לרוץ בין הטיפות בלי להירטב יותר מדי. השיקול היה פשוט: מכיוון שכל העולם המערבי גינה, כמעט פה אחד, את הפלישה הרוסית הברוטלית לאוקראינה, היה ברור שאם ישראל תימנע מגינוי היא תהפוך למטרת דמות של כל מנהיג מערבי בכל מסיבת עיתונאים זניחה על פני כדור הארץ.
בסופו של דבר ניאלץ לגנות ונפסיד את כל העולמות: גם נגנה וגם נגונה. אז עדיף למשוך את הפלסטר בבת אחת בהתחלה. הרוסים? הם יתרגזו ויירגעו, בדיוק כמו אחרי הפלת מטוס האיליושין מעל הים התיכון (טיל נ"מ סורי שנורה על מטוס ישראלי). קוראים לזה ניהול סיכונים.
בירושלים רומזים שהגינוי היה נגד "הפלישה לאוקראינה" ולא נגד רוסיה, לא הוזכרה המילה "סנקציות", והטון היה מדוד, עם קריצה. להודעה של לפיד לא נלווה שליח סודי בהול שייצא מירושלים למוסקבה.
"לא שיגרנו איתותים או שליחים", אמר לי גורם מדיני בכיר, "זה ייתפס כחולשה. הרוסים לא מעריכים חולשה. הם מעריכים עוצמה. ישראל לא יכולה לא לגנות אירוע כזה. יש חשיבות גם לצד שבו אתה נמצא, גם מבחינה היסטורית. צריך לקוות שזה ייגמר כמה שיותר מהר".