התקיפה המיוחסת לישראל השבוע בסוריה, שבה נהרגו גם שני קצינים בדרג הביניים במשמרות המהפכה, לא מהווה בשלב זה ביטוי לשינוי מדיניות ישראלי ולעליית מדרגה במערכה מול איראן בניסיון למנוע את התבססותה באזור. במערכה הזו, שמתנהלת כמעט עשור, חיל האוויר כבר ביצע משימות בעלות מאפיינים דומים.
גם הפעם, ככל הידוע מהמידע שניתן ללקט, שני ההרוגים האיראנים לא היו יעד התקיפה. הם היו במקום הלא נכון בזמן הלא נכון, והתקיפה האחרונה קשורה ככל הנראה לפרויקט הטילים המדויקים. מדובר בפעולה מתוכננת ומשמעותית שהמתינה לבשלות התנאים המבצעיים והמודיעיניים ולעיתוי הנכון, כאשר אחד המסרים הישראליים החשובים, על רקע המלחמה באוקראינה והסכם הגרעין שעומד על סף חתימה, הוא שישראל תמשיך לפעול בעת הזו ללא תלות בהתפתחויות בזירה הבינלאומית.
המסרים, כמו פעמים רבות במזרח התיכון, עוברים דרך טילים וחומרי נפץ, וישראל מבקשת לשמור על רצף הפעילות המבצעית תוך ניסיון לנתק את המתרחש מהזירה הבינלאומית. אבל היעד שנבחר לתקיפה לא היה סמלי. בצבא נוהגים לכנות יעד כפי זה שהותקף כמטרה בעלת נכסיות גבוהה, מטרת איכות שלעצם הפגיעה בה יש חשיבות מבצעית גבוהה יחסית.
קציני משמרות המהפכה, כאמור, לא היו יעד התקיפה. כחלק ממדיניות הפעולה של ישראל זה כמעט עשור, אחד התנאים לפעילות המבצעית במערכה המתנהלת בין המלחמות, הוא ניהול סיכונים שבמסגרתו צה"ל מבקש לעמוד ביעדיו כנגד איראן וחיזבאללה, מבלי לחצות את הנקודה שבה המערכה הופכת להסלמה ביטחונית ומקרבת מלחמה.
כחלק מהתפיסה הזו, בישראל זהירים מאוד בתקיפות אלה בזהות ההרוגים בצד השני. במשוואה הזו את לוחמי המיליציות השיעיות סופרים הרבה פחות, אם כי גם בנוגע אליהם הריגתם אינה יעד, וצה"ל פועל לצמצום מספר הנפגעים, כאשר פעמים רבות ארגוני אופוזיציה לשלטון הסורי מנפחים במכוון את מספרי ההרוגים.
אל מול פעילי חיזבאללה לבנונים הפועלים בסוריה, המשוואה הזו מהודקת הרבה יותר מתוך הבנה כי הרוגים לבנונים בסוריה יובילו להסלמה ביטחונית. לכן חיל האוויר והמודיעין עושים הרבה כדי שזה לא יקרה. בכל הנוגע לפעילי משמרות המהפכה, המשוואה הברורה מול חיזבאללה קצת פחות מהודקת, אבל עדיין קיימת, וישראל לא פועלת תחת דירקטיבה של פגיעה בפעילים אלה בסוריה, ונוקטת גם לגביהם משנה זהירות בתקיפות המיוחסות לחיל האוויר שלנו.
צה"ל מעוניין לעמוד במטרותיו בלי לדרדר את האזור למלחמה. הרוגים רבים בצד השני עלולים לחבל במטרות אלה, ולכן בצה"ל מנהלים את הסיכונים, גם לעתים בבחירה שלא לבצע פעולה מסוימת.
יחד עם זאת, בשנים האחרונות, כך יודעים להעריך גורמים בישראל, נהרגו פעילי משמרות מהפכה איראנים בסוריה מתקיפות המיוחסות לישראל, ובטהרן שמרו על דום שתיקה. הפעם הם בחרו בדרך אחרת והוציאו לאור את דבר מותם של הפעילים בפער של שעות ארוכות, לאחר שבתחילה טענו בסוריה כי מדובר בשני אזרחים שנהרגו בתקיפה הישראלית.
דרך ההודעה הזו, האשמת ישראל והבטחה כי תגיע תגובה, משדרים האיראנים כי מבחינתם התקיפה האחרונה חורגת מכללי המשחק הבלתי כתובים של העימות הצבאי בין המדינות, שמתנהל כבר שנים על אש נמוכה. זו גם הסיבה לכך שבצה"ל העלו את רמת הכוננות המבצעית בצפון.
בהסתכלות על השנים האחרונות, כאשר איראן ממסגרת התחייבות ומאיימת בנקמה, היא פועלת להוציא אותה אל הפועל. בדרך כלל מדובר בהחלטה סדורה לביצוע פעולת תגובה. לכן ההערכה בישראל היא שהאיראנים יגיבו. העיתוי וזהות הכוח שיבצע זאת בשמם או באופן ישיר הם שאלות פתוחות, ולכן המתיחות בזירה הצפונית עשויה להימשך זמן רב.
בשנים האחרונות ידע צה"ל, תוך הפגנת יכולות מודיעיניות ומבצעיות מרשימות, לסכל לא מעט ניסיונות כאלה, וחלק מהפרשיות לא התפרסמו עד היום. מעבר לערך המבצעי, לסיכול אירועים אלו יש חשיבות רבה גם בהיבט התודעתי.
הפלה ראשונה ל־F35
במערכת הביטחון מתייחסים ברצינות לאיומים הרשמיים מאיראן. ההערכה היא כי ניסיון לתגובה יגיע, אבל גם שאיראן לא תמהר לשלוף מהשרוול, כי כישלון נוסף הוא לעתים גרוע יותר מאשר לא להגיב בכלל.
דני סיטרינוביץ, לשעבר ראש ענף איראן בחטיבת המחקר באמ"ן, אומר ל"מעריב": "בין אם ישראל התכוונה לפגוע באנשי משמרות המהפכה בסוריה ובין אם לא, סביר שציר ההתנגדות מעריך כי ישנו ניסיון ישראלי לשנות את כללי המשחק בסוריה". סיטרינוביץ צופה כי שיגור טילים מדויקים ומטוסים ללא טייס חמושים מסוריה יהיו האופציות המועדפות על האיראנים.
מידתיות בתגובה מצד האיראנים, והזמן שלוקח להם מניסיון העבר עד להוצאת הפעולה, שלעתים יכול להימשך חודשים, הם עקרונות שבישראל מזהים כדפוס קבוע בשנים האחרונות. אבל מהצד השני אנחנו לא בימים רגילים, וכאשר הזירה הבינלאומית לא יציבה ומעצמות מתגוששות זו מול זו, גם כאן ההידרדרות הביטחונית עלולה להיות מהירה מהרגיל.
על רקע תודעתי דומה, בחרו השבוע בצה"ל לחשוף, עוד לפני התקיפה בסוריה, יירוט של שני מל"טים שיצאו מאיראן בדרך לישראל עם משלוח סמלי של אמל"ח, בעיקר כדי לבצע סוג של ניסוי כלים. הפרסום הישראלי מאדיר את היכולת המבצעית של מטוס ה־F35 בהפלה הראשונה בעולם של כלי טיס.
אסור לזלזל ביכולות האיראניות הצבאיות, אבל ההפלה של המל"טים והעובדה כי שרידיהם נחתו בסופו של דבר בישראל, סיפקו הזדמנות ללמוד על הצד השני ולזהות כי לצד היכולות המרשימות של האיראנים לבצע הנדסה לאחור של טכנולוגיות באמצעי לחימה שנופלים לידיהם, איכות המל"טים שהופלו ויכולות החמקנות שלהם נמצאות עדיין בפער גדול מאוד ביחס ליכולות מקבילות של חיל האוויר וצבאות מערביים נוספים.
נדמה שבתדרוכים שעשו בצה"ל, מעבר להצגת ההצלחה המבצעית, ביקשו שם להעביר מסרים שחושפים מצד אחד את המשך הניסיונות לבצע פעולות התקפיות נגד ישראל לצד נקודות התורפה המבצעיות של איראן, וגם את שיתופי הפעולה האסטרטגיים והתקדימיים שנוצרו בשנים האחרונות בין ישראל ומדינות רבות באזור תחת התפיסה של אויב משותף אחד – איראן.
לאחר שבמשך שנה לא הותרה הפרשה לפרסום בשל שיקולים אסטרטגיים, הסבירו בצה"ל את עיתוי החשיפה כחלק מהמערכה מול איראן. עכשיו, לקראת החתימה על הסכם הגרעין, הבשילו התנאים לפרסום. בצבא דחו בתוקף טענות שלפיהן החשיפה נבעה משיקולי יחסי ציבור.
בימים רגילים ההתפתחויות האחרונות בזירה הצפונית היו זוכות לכותרות גדולות, אבל הפלישה הרוסית לאוקראינה מסיטה את כל הקשב הבינלאומי והמקומי לשם, עם השלכות אפשריות משמעותיות מאוד לאינטרסים הישראליים.
הרבה מאוד נושאים כבדי משקל נמצאים עכשיו על סדר היום של המערכת הביטחונית־מדינית: המלחמה באירופה והשלכותיה על ישראל; מערכת היחסים מול האמריקאים והרוסים; סף החתימה על הסכם הגרעין עם איראן וכיצד ייראה העימות מולה ביום שלאחר החתימה, לנוכח העובדה שהסרת הסנקציות תאפשר לה להשקיע יותר כספים בבניית היכולות הצבאיות וחימוש בנות בריתה באמצעי לחימה; איומים לצד הזדמנויות אסטרטגיות כמו למשל הביקור השבוע של נשיא המדינה יצחק בוז'י הרצוג בטורקיה כאורחו של רג'פ טאיפ ארדואן, שבמערכת הביטחון מזהים בזהירות כהזדמנות אזורית לחיזוק הקשרים בין המדינות באינטרסים משותפים מול איראן.
זה המקום להבהיר כי אכן מדובר באינטרסים ולא בסיפור אהבה מחודש, אבל לא ניתן להקל ראש בחשיבות הביקור של הרצוג. איראן מבקשת להגביר את ההגמוניה האזורית שלה, אבל מאידך מבודדת מבחינה מדינית, כך שסביר להניח שבטהרן השקיפו בדאגה על התחממות היחסים המסוימת בין ישראל וטורקיה.
אמריקה תחילה
השינויים הטקטוניים שמתרחשים כעת בסדר העולמי מחייבים את ההנהגה הישראלית להתנהלות מושכלת וזהירה בכל הזירות. במערכת הביטחון מעניקים גיבוי לקו הישראלי שמוביל ראש הממשלה נפתלי בנט בניסיונות התיווך בין רוסיה לאוקראינה. לישראל, על פי התפיסה הזו, יש מה להרוויח מכך גם ברמה המדינית.
עם זאת, במערכת הביטחון מדגישים כי הברית עם האמריקאים עומדת לפני הכל ויש להיזהר מאוד עם המסרים והאופן שבו האמריקאים עשויים להבין אותם. העיקרון המנחה חייב להיות שהאמריקאים לא יראו בשיחות הללו חלק מאינטרס ישראלי לחבל בהסכם הגרעין באמצעות הערמת קשיים של הרגע האחרון מצד הרוסים.
האמריקאים, כך סבורים גורמים מדיניים, אומנם לא הביעו התנגדות לניסיונות התיווך של ישראל מול רוסיה ואוקראינה, אבל גם לא נלהבים גדולים. לעמדת מערכת הביטחון, סוגיית חופש הפעולה בסוריה מול הרוסים כלל לא צריכה להיות על השולחן – וגם בנושא הזה צריך להיות ברור לאמריקאים שישראל לא מנצלת את השיחות כדי לשפר עמדות מול הרוסים בשל אינטרסים שלה במב"ם שהיא מנהלת במזרח התיכון.
בין הזדמנות מדינית לישראל להימור מסוכן ביחסים עם ארה"ב, סדר העדיפויות חייב להיות ברור לטובת האמריקאים. במקביל יש לשים לב לפרסומים השונים השבוע בכלי התקשורת בישראל בנוגע לעיקרי המשא ומתן בין רוסיה לאוקראינה וברירת המחדל הקשה שעומדת כעת לכאורה בפני נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי – להרים ידיים ולהיכנע לתנאים שמציבים בפניו הרוסים.
גם אם זו לא הייתה הכוונה של מי שתדרך בדרג המדיני על תוכן הדברים מאחורי המו"מ, גלגול הדילמה לפתחו של זלנסקי תחת מיתוג הכותרת של פוטין מחכה לזלנסקי, התפרש מהצד כביטוי לעמדה ישראלית הרומזת בצורה מאוד לא עדינה שעדיף לאוקראינה לכאורה להיכנע, כי האפשרויות האחרות העומדות בפניה הן גרועות הרבה יותר.
במקביל לניצול היתרונות של ישראל ביחסים המיוחדים שנוצרו עם הרוסים בשנים האחרונות, היא צריכה לזכור את מקומה בתוך עימות עולמי בין מעצמות ואת האינטרסים העמוקים שלה. חשיבות המעורבות הישראלית היא לא בהכרח בשיח ובמו"מ בין רוסיה לאוקראינה. בסוגיה זו פוטין לא זקוק לישראל. הוא עשה זאת באופן ישיר באמצעות אנשיו בפגישות בבלארוס. מנגד, גם ארה"ב כנראה לא זקוקה לישראל בתיווך ישיר בין אוקראינה לרוסים, משום שהיא מצדה תומכת בהמשך המאבק של זלנסקי.
כניעה של אוקראינה לתנאים של פוטין היא במידה רבה הפסד אמריקאי, ולישראל אסור להיתפס כמי שהשפיעה על הנשיא האוקראיני. המלחמה באוקראינה היא חלק קטן מתמונה רחבה הרבה יותר של עימות בינלאומי בין מעצמות. במידה מסוימת, בגלל הקשרים המיוחדים שנוצרו לישראל עם הרוסים והברית האסטרטגית עם האמריקאים, היא יכולה לתפקד גם כגורם שמעביר מסרים בין רוסיה לארה"ב. במקביל, על ישראל לנקוט משנה זהירות בתיווך בין הרוסים והאוקראינים, ולא להיכנס לתוך שדה מוקשים רוסי דיפלומטי שיסבך אותנו עם האמריקאים.
הטעויות של פוטין
לעתים דווקא הניסיון לגרוף הון פוליטי מקומי הוא שעלול ליצור נזקים ברמה הבינלאומית. ישראל מבקשת לעשות טוב בניסיונות התיווך שלה ולא צריך לזלזל בהם, אבל עליה לזכור גם את מגבלות הכוח שלה ואת האסטרטגיה האמריקאית. נשיא ארה"ב כבר נמצא עמוק בתוך העימות מול פוטין, ולאירוע הזה צפויה להיות השפעה פנימית על מעמדו ועל מצבה של המפלגה הדמוקרטית לקראת בחירות אמצע הקדנציה בארה"ב.
תבוסה תודעתית לפוטין בעימות הזה תהיה מכה פוליטית אנושה. גם אם המלחמה באוקראינה תסתיים בקרוב, ישנו סיכוי סביר שהאמריקאים ימשיכו לנהל חזית כלכלית נגד הרוסים. בישראל הרשמית יש מי שסבור כי באופן לא זהיר אנחנו הולכים ומתקרבים לגבולות הגזרה מול האמריקאים.
ראש ה־CIA ביל ברנס אומנם הזהיר השבוע כי פוטין צפוי להגביר את הלחץ הצבאי תוך הסלמה בתקיפות לעבר יעדים אזרחיים. לצד זאת הוא טוען, לעומת עמדות אחרות שנשמעות בישראל, כי גם כעת הרוסים פועלים באופן סדור על פי התוכניות המוקדמות שלהם, אם כי הם סובלים מבעיות קשות. "במקום לכבוש את קייב ביומיים הראשונים של המערכה שעליה התבססה התוכנית שלו, לאחר שבועיים הם עדיין לא הצליחו להקיף את העיר במלואה", הוא אומר.
ברנס מוסיף כי בניסיון להשמיד את הצבא האוקראיני, הרוסים יגבירו משמעותית את תקיפותיהם בלי להתחשב בנפגעים אזרחים. אבל גם במצב הזה אין לפוטין פרק סיום לנוכח המשך ההתנגדות העזה של האוקראינים, ומשזו תוכרע לבסוף, לא ידוע כיצד יהיה מסוגל להציב בקייב ממשלת בובות מתפקדת.
האמריקאים, גם אם לא מפעילים כוח צבאי, נמצאים בלב עימות אלים מאוד עם הרוסים, מלחמה ללא רובים. אוקראינה משלמת את המחיר הכבד בכך שהיא רק התפאורה הזמנית. המודיעין האמריקאי הציג יכולות מרשימות בתחזיות שסיפק לפני המלחמה וכעת לא מן הנמנע שברנס בדבריו מייצג גם תכלית אופרטיבית של הממשל האמריקאי כאשר הוא מדבר על ארבע טעויות חמורות של פוטין כשתכנן את מסע הניצחון המהיר שלו: חשב שאוקראינה חלשה; חשב שאירופה, בעיקר צרפת וגרמניה, עסוקות בצרות שלהן ובהתנהלות בדלנית שונאת סיכונים; חשב שיצליח להגן על הכלכלה הרוסית; הערכת יתר לאיכות הצבא הרוסי וליכולתו להכריע במהירות את המערכה.
הוכח שפוטין טעה בכל אחת מההנחות הללו, סיכם ברנס את דבריו. סביר להניח שבעת עימות ענק ממדים בין ארה"ב והמערב לבין רוסיה, דבריו של ברנס מקפלים בתוכם מסרים לצד השני, שלפיהם האמריקאים אומנם אינם מפעילים כוח צבאי, אבל עומדים לחלוטין מאחורי האוקראינים.
הסכם כניעה אוקראיני, בתנאים שהוצגו בימים האחרונים בתקשורת, מהווה הפסד קשה מאוד גם לאמריקאים. ישראל, בניסיונות התיווך שלה, צריכה לפעול בתיאום מלא עם ארה"ב – ובעיקר להיזהר שלא להכניס בטעות מקל בגלגלים של האינטרסים האמריקאיים.
שדה מוקשים רוסי: הסכנות בניסיונות התיווך בין רוסיה לאוקראינה
בניסיונות התיווך בין רוסיה לאוקראינה, על ישראל להימנע מתקיעת מקלות לא מכוונים בגלגלי האינטרסים האמריקאיים. וגם: המתיחות בצפון בשל איומי הנקמה האיראניים עלולה להימשך זמן לא קצר
