חייבים להודות שהוויכוח על מדיניות הממשלה כלפי הפליטים מאוקראינה גורם לאי־נוחות מסוימת. היא לא נובעת ממדיניות קמצנית מדי או שמא מתירנית מדי כלפי הפליטים, אלא ממה שמניע את הוויכוח הזה ומה שעומד מאחוריו.

אלה שאינם אוחזים בעמדה קיצונית כלשהי, מתקשים להזדהות עם אחד משני הקווים העיקריים שהציבור נחשף אליהם במסגרת "הוויכוח על הפליטים". כאילו מתוך רצון להוכיח במלואו את אחד משני הנרטיבים ולפסול לחלוטין את השני, מעטים מצליחים לומר את הדבר הפשוט והמובן מאליו: שני הצדדים מכלילים מדי, חריפים מדי, שלא לומר שטוחים, בוטים, בעייתיים ואפילו מטומטמים.

מצד אחד נשמעים אלה שדורשים שישראל תפתח מיד את גבולותיה לכל מי שירצה להיכנס, וכל דבר פחות מזה יהווה פשע נגד האנושות. מהצד האחר נשמעים אלה שמזדעקים למראה של כל פליט שאינו יהודי, רחמנא ליצלן, כאילו כל הפליטים האוקראינים באשר הם זוממים להתיישב בארץ ולהפוך אותה למדינת כל אזרחיה.

עם כל הכבוד לדפי המסרים, ולצורך להתבלט כדי לעוף ברשתות ולהיות מוזמן לאולפנים, התחושה המסתמנת היא כאמור, חוסר נוחות. סקר שנערך השבוע מראה שהרוב המכריע של הציבור בישראל דווקא חושב בצורה הגיונית, מתונה ונורמלית: צריך לקבוע מכסה לפליטים ולא לחרוג ממנה. אבל שני הנרטיבים העיקריים בתקשורת לא מתכתבים עם הלך הרוח הישראלי וגם לא עם העובדות. ישראל הכניסה עד היום כ־5,000 פליטים שמרביתם כלל לא זכאי חוק השבות, וזאת לעומת בריטניה, לדוגמה, שקלטה כ־3,000 פליטים בלבד. אז האם מדיניות הפליטים של ישראל אומנם גרועה, גזענית וקמצנית כל כך? והאם הפחד מהיצף עצום של פליטים מאוקראינה מחובר למציאות?

שני הנרטיבים הללו לכאורה מייצגים שתי אמונות שקשורות למוסר. האחד כאילו מתעקש "להוכיח" שישראל היא המדינה הכי פחות מוסרית בעולם המערבי, בעוד הנגדי, שלכאורה אמור "לאזן", רוכב על התנגדות לעצם העלאת המילה "מוסר".

אבל מדינה נורמלית היא כזאת שמתנהלת במידתיות. יודעת להראות חמלה, להושיט יד ולעזור היכן שהיא יכולה, ובמקביל יודעת לשמור על עצמה ולזכור מהן מטרותיה. זה אומנם לא מתחרז ואולי גם לא מספיק קליט כססמה, אבל זאת האמת, ובסך הכל אפשר לומר שלמרות הוויכוח הסוער שמנסה "להוכיח" אחרת, ישראל בסך הכל מתנהגת ככה.

הרי ישראל אינה יכולה לפתוח את שעריה בנדיבות בפני כל פליט בסגנון הכנסת האורחים של אברהם אבינו, פשוט כי בעולם הדפוק שבו אנחנו חיים יש 80 מיליון פליטים. יהיה קצת קשה לקלוט כאן את כולם. מנגד, מי שמזדעק בצווחות כנגד פליט שאינו יהודי כאילו הוא מטמא את הארץ, לא בדיוק מפגין תכונות שאמורות להיות מזוהות עם היהדות.


המעשים הטובים נעלמים

נראה שאנחנו עדיין סוחבים איתנו שאריות של ויכוח מקולקל, מתקופה פוליטית מטורללת שהרקיבה כאן את השיח. התחושה הקשה שמתעוררת מהוויכוח הקיצוני הזה טמונה במה שעומד מאחוריו. לכאורה, כל אחד מהצדדים רוצה לקדם ישראל טובה יותר, והוא נלחם על כך בכל הכוח. אבל כדי לקדם ישראל טובה יותר, הוא כאילו צריך לבטל, לשנוא ולהשמיץ את הצד השני שפשוט מעורר בו גועל.

הסאבטקסט הוא תפיסה שלפיה אדם יכול להיות טוב רק יחסית לאדם אחר, שמייצג את הרוע האנושי בהתגלמותו. כאילו הדרך היחידה להוכיח שאתה בסדר, היא לעשות כל מה שאפשר כדי להראות עד כמה אדם שחושב אחרת ממך הוא טיפש ומרושע. זה באמת חייב להיות כך? אי אפשר פשוט להיות אדם טוב?

האירוניה היא שׁמתחת לוויכוחים שמצריכים את שני הצדדים להטיח זה בזה את המילים "בושה וחרפה!" בצדקנות מעושה, מתחולל משהו אחר לגמרי. ישראלים רבים מתנדבים למען פליטים, בין שהם יהודים ובין שלא. אין ספור קבוצות וואטסאפ מתארגנות לתרומות, לאירוח, למעשים טובים לרוב. רק שמרוב העלבות הדדיות אנחנו כמעט לא שומעים על היוזמות החיוביות. הוויכוחים הפופוליסטיים גורמים לנו גם לפספס את ההזדמנות לדבר באהבה על חוק השבות. ישראל אכן קמה לפני 73 שנים כדי להוות בית לכל יהודי באשר הוא, והייתה לכך סיבה מאוד טובה. אפשר להושיט יד לעזרה לפליטים ועדיין לראות את היופי והחשיבות בקיומה של מדינתנו. למה זה הפך למשימה קשה כל כך?

במקום זה, שוב נגררנו להשוואות מוגזמות לשואה. עם כל האמפתיה כלפי האוקראינים, ועם כל הכבוד לטראומה הלאומית שלנו, המלחמה באוקראינה לא דומה לשואה בשום צורה.

כשאנחנו מוזילים כך את זכר השואה, זה מחלחל הלאה. אפילו פוטין כבר נגרר להשוואות המניפולטיביות, בהפוך על הפוך כמובן. "הסנקציות נגד רוסיה דומות לפוגרומים האנטישמיים בגרמניה של שנות ה־30", הוא אמר אתמול. סליחה מראש על הציניות ועל הסקסיזם המיושן, אבל כל ההשוואות לשואה קצת מזכירות את הבדיחה על הרב שמזהיר שלאכול מצה לפני כניסת הפסח, זה חטא זהה לבעילת בתולה בבית אביה לפני חתונתה, ועל היהודי שמעיר שהוא ניסה את שניהם ושלדעתו דווקא יש הבדל בין השניים.


לא מעניינים

כדאי שניפטר מהשאריות של הוויכוח המקולקל ונחזור לדיון קצת פחות תעמולתי, קצת יותר ענייני וחכם. אין בינינו טוב מוחלט ורע מוחלט שמנהלים דיון - המשוואה הזו צריכה להישבר. היא מחוללת שנאה, ולא מקדמת ערכים יהודיים או ישראליים. אין שום דבר ערכי בשני נרטיבים שלא באמת מקדמים מוסר עילאי, אלא דווקא מקדמים הצבעה אובססיבית על כל מה שיכול להצטייר כלא יהודי או לא מוסרי.

גם האמירה ששרת הפנים איילת שקד "הוציאה לישראל שם רע בעולם" בשל מדיניות הפליטים השערורייתית לכאורה, היא פשוט לא נכונה. נסו לעשות גוגל. כשמקלידים "ישראל" ו"אוקראינה" באנגלית, הכותרות היחידות שעולות קשורות בתיווך של בנט בין רוסיה לאוקראינה, ובמקום העדין שבו ישראל נמצאת בסכסוך הזה. לא מדובר בכותרות שליליות, אפילו להפך.

כשמוסיפים לחיפוש את המילה "פליטים", הכותרות היחידות שעולות באנגלית הן של כלי תקשורת ישראליים - "הארץ", "ג׳רוזלם פוסט", אל מוניטור, i24. כלי התקשורת הבינלאומיים, מה לעשות, פחות מתעניינים כרגע במדיניות הפליטים שלנו. ייתכן שאנחנו סובלים מריכוז יתר בעצמנו? הרי אנחנו לא שחקן מרכזי בסיפור הזה, לא גובלים ברוסיה או אוקראינה, וגם לא ממש מתחרים בפוטין על מקומו של "האיש הרע" בסיפור של התקשורת המערבית. הדיון על הפליטים יצא מכל פרופורציה, והזוי להציג את מעשיה הרבים של ישראל כאילו היא יושבת בחיבוק ידיים, ערלת לב, ולא עושה כלום.