לא. לא תאי דאע"ש "רדומים" שהתעוררו לחיים והפתיעו רבים, גם לא רוצח משורות פת"ח של אבו מאזן. הם אומנם רצחניים, אבל עם אלו יוכלו המשטרה והשב"כ להתמודד בהצלחה כשייצאו מההלם. הסכנה היא בעצם העובדה שהיו אצלנו רבים שהופתעו מגל מעשי הרצח, בשעה שהם משתעשעים בשלום עולמי וב"תהליך מדיני" ששב לחיים.
המילה "הפתעה" עברה כחוט השני בדיווחיהם של הכתבים, הפרשנים ומנהיגי ישראל. דווקא עכשיו? כשבנט מתווך בין רוסיה לאוקראינה? כשמתכנסת ועידת פסגה של שרי חוץ בשדה בוקר? כשלאחים המוסלמים יש ייצוג בקואליציה ובנט מרקד לחלילו של מנסור עבאס, לפתע פתאום ערבים רוצחים יהודים? דיברו על ירושלים והר הבית, מה פתאום בני ברק?
ב־22 בנובמבר 1942 הגיעו להנהלת הסוכנות היהודית עדויות ראשונות על המתרחש במחנות המוות באירופה. מספרים כי חברי הסוכנות נדהמו. ומלמלו "לא ידענו, לא ידענו". רק אחד מהם, זלמן שז"ר, לימים נשיא ישראל, הלם על השולחן וצעק: מי הרשה לנו לא לדעת?! המתבוללים יכלו לא לדעת, הקומוניסטים, החרדים, אבל הציונים? מי הרשה למנהיגי הציונות לא לדעת כי מתחולל בדיוק מה שהציונות הזהירה מפניו?
והיום - מי הרשה לקברניטי המדינה ולראשי מערכות הביטחון שלנו להיות מופתעים?
יותר ממאה שנה חלפו ממאורעות תרפ"א, גל מעשי הרצח הראשון שחוללו הערבים כדי לחסל את היישוב היהודי בארץ ישראל. אבל אלו ממנהיגינו שאינם טורחים ללמוד את לקחי ההיסטוריה הרחוקה הזאת - לפחות היו חייבים ללמוד את לקחי פרעות תשפ"א, מאורעות שומר החומות, כשאלפי ערבים, רובם "נורמטיביים", יצאו שיכורי דם ושנאה לרצוח. לשרוף את שכניהם היהודים בלוד, ברמלה, ביפו, בעכו, בנגב. הלקח הזה חייב היה לפעפע, מר וצורב וטרי. אבל הוא טויח וכמעט נשכח בשם הדו־קיום הקואליציוני המזויף.
# # #
לאחר הפיגוע בחדרה כינס ראש הממשלה בנט דיון ביטחוני להערכת המצב ואמר: "מדובר במצב חדש, שמצריך היערכות והתאמה של מערכת הביטחון לנסיבות, במסגרתן חלקים קיצוניים בחברה הערבית מוכוונים על ידי אידיאולוגיה אסלאמיסטית קיצונית, מבצעים פעולות טרור ופוגעים בחיי אדם". כה אמר בנט, ודומה שאוזניו לא שמעו מה שפיו מלמל.
"מצב חדש"? מה חדש במצב הזה? לא המצב חדש אלא בנט חדש. אותו בנט שאך לפני חמש דקות, מפוזיציה אחרת, השתלח ביאיר לפיד משום שזה אמר "הגדה המערבית". בנט נשא אז נאום חוצב להבות, והסביר ללפיד שזו המולדת שלנו. יהודה ושומרון. והנה השבוע, בהצהרה משותפת עם מזכיר המדינה האמריקאי בלינקן, אמר בנט שישראל משתדלת מאוד להקל על חיי הערבים ב"גדה המערבית".
מה קרה, בנט? ניסית לזמר שיר שמאלני שיערב לאוזני מזכיר המדינה? השתבחת ב־20 אלף העזתים שאנו מכניסים ארצה בשעה שבעזה מחלקים סוכריות כשנרצחים יהודים? בנט הקודם לא היה מופתע מגל טרור ערבי. עבורו גל טרור אסלאמיסטי לא היה "מצב חדש".
ואולי הבנט הישן היה תרמית מלכתחילה?
אולי המילים "יהודה ושומרון" שהיו שגורות פעם בפיו לא היו אלא הפלטפורמה הפוליטית שעליה רכב כדי לזכות בקולות הימין, ומעולם לא האמין בכך באמת? כי אם לא כן – איך יכול היה לעמוד בשלווה לצדו של בלינקן האומר "מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים המזרחית"? שמדבר על "התרחבות ההתנחלויות ואלימות המתנחלים", בלי למחות, בלי להסתייג? בלי להזכיר מי הם הרוצחים כאן? אלו שפעלו כבר באותו ערב והוציאו את רוב האוויר החם מפסגת שדה בוקר.
בנט ניסה לתווך במלחמה באירופה. האם הוא כבר תופס כמה נלעג מי שמנסה לעשות שלום עולמי כשהבית שלו בוער? מנהיגי ישראל, שהשתכשכו בבריכה השמנונית של מזרח תיכון חדש ונפלא, הופתעו מאוד כשבאו הרוצחים לבאר שבע ולחדרה. אבל אז נמצא להם תירוץ ואליבי נפלא: דאע"ש. הרוצחים הם אסלאם קיצוני. זה מסביר הכל.
אומנם השב"כ היה אמור לדעת, אבל הם היו בטוחים שדאע"ש מת. והנה פתאום. מי היה יכול לדעת? ואז הגיע לבני ברק הרוצח מג'נין וניקב גם את בלון דאע"ש. סתם מחבל איש פת"ח. טרור ממסדי לגמרי. לא שייך ל"מצב החדש" שממנו הופתע בנט. מחבל ישן מאוד, למה הופתענו הפעם?
מדיניות השמאל האמריקאי שמייצג בלינקן – מוכרת היטב ומחמירה משנה לשנה. גם מס השפתיים ששילמו שרי החוץ הערבים לעניין הפלסטיני (שאינו מעניין אותם באמת) – אינו מפתיע. אבל בשדה בוקר ניצב לצדם יאיר לפיד, ולא הזכיר גם במילה אחת שישראל מתנגדת למדינה פלסטינית שבירתה ירושלים.
ובנט, שוודאי מבין כי מדובר במהלך הפתיחה של מסע לחץ מדיני כבד - בירך על ההתכנסות, ובמשתמע כנראה גם על מה שהוצהר בה. ולכן, כמו במין מופע קדמוני של שכר ועונש - נשפך דם יהודים בחדרה עוד באותו ערב. ובנט חשב שזה "מצב חדש".
האם שוב הופתע כשהתרחש מסע ההרג בבני ברק? האם התעשת וחזר בו מתוכניתו לאפשר לרבבות ערבים מיהודה ומשומרון, גם כאלו שאין להם אישורי כניסה לתחומי הקו הירוק – לבוא להר הבית ברמדאן? ל־20 אלף עזתים להיכנס הנה מדי יום כדי להשתכר כאן ללחם לילדיהם ולממתקים בחגיגות הרצח?
# # #
וזו הסכנה הברורה והמיידית:
לא גל הטרור. לא "דאע"ש ששב לחיים". ידענו קשים מאלה. השב"כ יתאפס על עצמו, מפקדי המשטרה הכושלים יעשו יותר. אולי יגייסו עוד מתנדבים, פלוגות מילואים של מג"ב, של צה"ל. אולי יפסיקו להילחם ביהודים הקמים להגן על עצמם בערים המעורבות. יבינו שוב מה ההבדל בין אויב לאוהב. אולי ידיחו את המפכ"ל השוטה שגינה את "הקיצונים משני הצדדים". בסופו של דבר - ידכאו גם את גל הרצח הזה. אבל מי ידכא את שובו לחיים של "רעיון המדינה הפלסטינית שבירתה ירושלים?".
הסכנה הברורה והמיידית היא שתיקתו של בנט מול הצהרות התמיכה במדינה כזאת. הריצה התכופה, התכופה מדי, של ראשי המדינה לעבדאללה מלך ירדן ולארדואן; גנץ שרצה פסגה משלו ברמאללה עם אבו מאזן ועבדאללה. זו הסכנה.
מי שלמד לקח ממאה שנות מלחמה בערבים, מי שלמד איך מנחם בגין ותוכנית האוטונומיה שלו - הובילו לאוסלו, מי שלא הופתע כי הוא חי במציאות שלנו בארץ הזאת ולא בעולם ההזיות של תיווך השלום הבינלאומי – הוא שצריך עכשיו להתעורר ולהתארגן לבלום את הסכנה.
דומה כי לנאמני ארץ ישראל אין על מי לסמוך בממשלה. ראשי ימינה ותקווה חדשה מכירים את הדברים לגופם הרבה יותר ממני. אני נסמך על סימנים, על התבטאויות ומגעים. ואילו הם - יודעים את העובדות. ואם לא קמו עד עכשיו להרוג את "התהליך המדיני" כשהוא קטן – אולי יתעוררו רק מאוחר מדי.
לבנט אין מה להפסיד. את קהל המצביעים הימני שלו כבר איבד מזמן. מצביעי השמאל לא יתמכו בו אלא אם יספק להם את הסחורה, והסחורה היא חלוקת הארץ. מדינה פלסטינית. אם לא פרס נובל לשלום בין מוסקבה לקייב – אולי עבור מדינה פלסטינית בגבולות 67' שבירתה ירושלים? ואם בנט רק יניח את היסודות, כמו בגין בשעתו, ולפיד יגזור את הסרט – אין זה ממעיט מחומרת הסכנה ודחיפות הצעדים הנדרשים.