בעוד כחודש וחצי יסיים תת־אלוף דן נוימן לארוז את תכולת ביתו אשר בקיבוץ בחן וימריא יחד עם אשתו כנרת ושלושת ילדיהם לשנת לימודים בארצות הברית. עד אז יסגור נוימן, עוד מעט בן 49, שנתיים אינטנסיביות כמפקד עוצבת געש (אוגדה 36) – מיחידות התמרון והחוד החשובות בצה"ל. תחת פיקוד האוגדה נמצאות בין היתר חטיבת גולני, חטיבת עציוני במילואים, חטיבות השריון 7 ו־188, וחטיבת האש 282.
לחצו כאן וקבלו את עיתון מעריב לחודש מתנה למצטרפים חדשים>>>
השיחה עם נוימן מתקיימת שעות בודדות לפני שנורית רקטה ראשונה זה ארבעה חודשים מרצועת עזה. לצד הסידורים וההכנות לקראת מעבר המשפחה לוושינגטון, ברור לו שבקלות הוא יכול למצוא את עצמו מוביל שוב את האוגדה לשטחי הכינוס בדרום. אני שואל אותו אם בשעת פקודה יוכל צה"ל להפעיל את כלי התמרון הקרקעי, ויהיה מסוגל לעשות זאת בכשירות הנדרשת. "אני מניח", עונה נוימן, "שלו הייתי עומד במקום של המדינאי, אני רוצה לדעת שאם אני מפעיל את הכלי הזה, אז זה יעבוד עם כל סייגי אי־הוודאות בדבר הזה שמכונה מלחמה. האחריות שלנו כצבא היא שזה יעבוד, אבל גם להסביר כלפי מעלה שזה אכן יעבוד בעת מלחמה".
כלומר?
"כלומר להיות שקופים גם בנוגע לפערים, לדבר עליהם, להיות פתוחים לביקורת ולא לנער אותה פנימית וחיצונית. אבל לצד זאת, גם בצפון מול חיזבאללה וגם בדרום בחזיתות השונות, יש לצה"ל את הכלים, היכולת והתוכניות להפעיל תמרון שיביא להישגים גבוהים. אני חושב שיש לנו משהו חזק מאוד גם בצפון, ואני חושב שהכלי הזה של תמרון קרקעי מוכן, ואני באמונה שזה יכול לקרות. אני אומר את זה לא בציניות, אלא כמי שאמון על כך ועומד מאחורי זה.
"האם כלי התמרון הוא כלי עם קשיים, שגם כשהוא מחטיף הוא חוטף פה ושם? התשובה היא כן. אבל האם הכלי הזה יביא את התועלת האסטרטגית שהוא צריך להביא? בעיניי התשובה היא חיובית, והוא גם עשוי להוביל לניצחון ברור, לצד הכאב להפעיל אותו מכורח התוצאות בחיי לוחמים. אני שמח שמפעילים שיקול דעת לפני שמפעילים תמרון ולא מפעילים אותו בנקל, אבל גם לא צריך לחשוש מלהטיל אותו למערכה".
תחבולות והפתעות
נוימן החל את דרכו בצה"ל לפני כ־31 שנה כלוחם בחטיבה 7. בהמשך פיקד על גדוד 75 במלחמת לבנון השנייה וסגר מעגל כמפקד חטיבה 7. הוא נחשב כקצין מאוד דעתן. ביקורתי כלפי המערכת אבל גם כלפי עצמו, והוא ידוע ככזה שאינו חושש לומר את דעתו גם כאשר היא יכולה שלא למצוא חן בעיני הבכירים ממנו במטה הכללי.
"אני שמח", הוא אומר, "שחלק מלקחי מלחמת לבנון השנייה הופקו, וכשאני מדבר עם מפקד סיירת גולני שעוסק עכשיו במבצעים מורכבים בין ג'נין, שוויכה וטולכרם בצפון השומרון, הוא אומר לי 'אני מבין שהאתגר האמיתי שלי הוא בצפון ולשם אני צריך לכוון גם כשאני מבצע פעילות ביהודה ושומרון'. מכל מבצע שאני עושה, אני מנסה לסחוט למידה ולקחים למה שגם רלוונטי ללחימה".
המפקדים באוגדה, מסביר נוימן, מבינים שבהידרדרות להסלמה מהירה הם יכולים למצוא את עצמם מוקפצים מעכשיו לעכשיו לזירה הדרומית או לאתגר ביטחוני אחר. "עד הרגע האחרון בתפקיד שלי", הוא מציין, "בוודאי במציאות הזו, יכול להתרחש משהו. לאחרונה סיימנו אימון בצאלים שאימן אותנו לעימות הבא בעזה, והאוגדה מוכנה לו, ואני מאמין בזה. בסוף האימון עשיתי סקר בקרב מפקדי הפלוגות והגדודים מי מהם סבור שבקדנציה שלו תהיה מלחמה שבה היבשה תתמרן לשטח האויב. התוצאות היו יחסית גבוהות, הרוב מאמינים שבמשמרת שלהם זה יקרה".
כרגע, טפו־טפו, הגזרות בעזה ובלבנון שקטות, אך נוימן מבהיר שהוא וחייליו ערוכים לכל תרחיש. "ההתלכדות של חגים מוסלמיים, רמדאן ויום האדמה ובקרוב גם תאריכי אזכור שונים בהם גם תאריך חדש לשנה לשומר החומות, היא כזו שאני ממש לא מופתע מההתלהטות שמתרחשת כעת".
אבל אתה מופתע מכך שלפחות בשלב הזה, מה שקורה בירושלים עדיין לא גלש לזירות נוספות?
"בוא נראה לאן זה ילך, אני ממש לא יודע להגיד בשלב הזה שזה לא גולש כבר לזירות נוספות".
השקט שעד עכשיו היה ברצועה הוא לעמדתך תוצאה של המבצע האחרון בעזה?
"התשובה שלי היא גם וגם. יש שאלה של אינטרסים, ושומר החומות יצר הרתעה כלפי חמאס מעימות נוסף בעת הזו, לצד פעולות מדיניות שנעשו מול עזה. לכן עולה השאלה אם יש לחמאס אינטרס בעימות צבאי כעת, וזה כנראה נכון גם לצד שלנו. עם זאת, מספיק שקורה אירוע נוסף שמייצר הסלמה בהר הבית, עם או בלי אינטרס. הר הבית הוא כמו תחנת דלק, וכשמעשנים בה, דברים קורים כפי שכבר היה בעבר".
שנה לאחר שומר החומות, חידשתם את היכולות והתוכניות להפתיע את האויב בעזה?
"אני חושב שכן, כולל תחבולות והפתעות. לא רק גודל הפטיש הוא זה שחשוב, אלא גם האתגר שבתחבולה. בעזה זה אתגר לא פשוט, אבל אפשרי".
בקיצור, אתה לא ממהר לסכם את הקדנציה שלך כמפקד אוגדה, אף על פי שנשאר לך רק קצת יותר מחודש.
"אני לא רוצה להסתובב עם חזה נפוח ולהגיד 'אני מוכן', אלא להיות מוטרד ועסוק במוכנות ובכוננות, מרמת מספר המפקדים והלוחמים, נוהלי הקרב שנעשו ועד הכשירות של נהגי המפקדה – להיות מודעים גם לפערים ולעסוק בהם".
כשנה לאחר שומר החומות, האם היה צריך להפעיל את התמרון כחלק ממאמץ ההונאה במבצע מכת ברק?
נוימן: "את המהלך שתוכנן (מתכוון לתמרון) - אני חושב שכן".
בגלל התוצאה הסופית של המבצע, או בגלל התודעה הפנימית של מסוגלות הכוחות?
נוימן: "זה כרוך בשני העניינים, אבל בראש וראשונה בתוצאה אל מול ההישגים שרצינו, מבלי להמעיט בהישגים שהושגו בשומר החומות. מבצע מכת ברק לא מיצה את כל הפוטנציאל שלו, וזה מה שאכזב אותי, היינו יכולים להביא להישג דרמטי יותר בהיקף הנפגעים לצד השני, ויכול להיות שאפשר גם להגיד 'תראה לאיזה הישגים הגענו מבלי להפעיל את הדבר הזה'. אני גם מקבל את עומקו של השיח סביב המתחים האלה כמשהו ענייני ועמוק ומתוך הבנה אסטרטגית רצינית.
"עם זאת, לא צריך לחשוש מלהפעיל תמרון כשצריך במקום שזה יודע להביא תוצאה שמשנה סדרי עולם, והתמרון יודע להביא תוצאות כאלה. אני אומר את זה מבלי שאני עוצם את עיניי לדברים שצריך לשפר בו ולביקורת שצריכה להיות על השולחן כדי שנאמין בתמרון יותר ונחזק אותו עוד יותר ליום פקודה. אסור שנתייחס לתמרון הקרקעי כאל עול. זהו נכס אסטרטגי, ועם זה שלא צריך למהר ולהפעיל את הנכס הזה בנמהרות, אסור שהחשש מפני הפעלה קלת דעת תהפוך לפחד משתק מלהפעיל את הכלי הזה כשצריך".
"השמש מרפאה פצעים"
במהלך השיחה שולף מפקד האוגדה קטע מתוך ספרו של נורמן פ. דיקסון "הפסיכולוגיה של השלומיאליות בצבא". הסופר, שהוא גם פסיכולוג בהכשרתו, סוקר מלחמות עבר כמו מלחמת קרים, מלחמות העולם, פרל הארבור, וייטנאם ועוד טעויות חמורות שנעשו – ומשליך מהן על הטבע האנושי. באחד הסיכומים כותב דיקסון 14 סעיפים הגורמים לטעויות חמורות שנעשו בשדה הקרב ועד כמה הן אקטואליות גם להיום.
נוימן קורא בפניי כמה מהסעיפים: הנטייה לבטל או להתעלם ממידע שאינו ערב לחיך או שלא עולה בקנה אחד עם הקונספציה; אמונה בכוח גולמי במקום הטעיה וערמומיות והימנעות מניצול גורם ההפתעה; נטייה לזלזל באויב ולהעריך יתר על המידה את יכולות כוחותינו; התמדה עיקשת במשימה שהוטלה, למרות ראיות משכנעות שכנגד; אי־החלטיות ונטייה להתחמק מעול קבלת החלטות; נכונות שלא במקומה למצוא שעירים לעזאזל במקרה של כישלון. "המחבר עוסק בצבאות אחרים", אומר נוימן, "אבל אנחנו צריכים להישמר על צבאנו האחד במדינתנו האחת והרגישה. אנחנו צריכים לחסן ולחזק את הצבא שלנו, ואני חושב שכוחה של החברה הישראלית לשלם מחירים הוא גבוה, אבל אנחנו צריכים לחזק ולחסן גם את זה".
מכאן מסיק נוימן גם לגבי חשיבות הביקורת הציבורית והעין המתבוננת הבוחנת של התקשורת. לדעתו, לביקורת על הצבא תפקיד חשוב בשיפור המערכת. "הצבא הוא גוף ממלכתי חשוב מאוד למדינת ישראל ולכן חשוב גם הקשר עם הציבור דרך התקשורת. היא צריכה להיות נוכחת באופן מטפורי גם בזמן קבלת ההחלטה של המפקד, ואז כאשר זה יוצא לאור ואתה מסתכל על זה עוד פעם ואומר שבדיעבד זו הייתה החלטה מטומטמת, זה אומר שהיה צריך להכניס את האור לפני שקיבלת את ההחלטה. גופים שאין להם את היכולת הזו מרקיבים ומתנוונים. האור הוא דבר חשוב והשמש מרפאה פצעים".
נוימן מוסיף כי במשך תקופת מה הוא היה קשוב לביקורת החריפה של נציב קבילות החיילים לשעבר, האלוף במיל' יצחק בריק. "הייתה תקופה שממש הקשבתי לבריק", הוא מספר. "כשהוא הוציא את הדוח האחרון שלו שהתייחס גם לבעיות הכשירות בצה"ל, הלכתי לשבת איתו על מנת להעמיק בביקורת. אבל אני חושב שעם הזמן שעבר כבר קשה לי לראות את הענייניות שבביקורת שלו, כי לדעתי הסגנון וגם התוכן מקשים על שיח ענייני.
"עם זאת, עצם קיומה של הביקורת חשוב מאוד, וזה ערך שאני מדגיש גם מול אנשי המילואים שלנו. מנקודת מבטם כאזרחים ומהניסיון הרב שצברו הם מרגישים יותר בנוח להביע ביקורת, ואת זה אנחנו צריכים לעודד כל הזמן, לצד פיתוח המשמעות והמצוינות של המפקדים בהתאם לשינויים שיש בחברה".
לפגוש את חיזבאללה
נוימן סבור שגם כיום יש לצבא יתרונות גדולים על השוק האזרחי מבחינת יציקת משמעות לתפקיד והאחריות שניתנת למפקדים צעירים על קצינים ולוחמים. "אנחנו היינו דור מפקדים בתקופה אחרת", הוא משחזר, "הסביבה שלהם היום יותר מאתגרת גם בהיבטים החברתיים והאתגרים יותר קשים. אבל מנגד הם גם דור יותר מוכשר ובמתן משמעות לחשיבות התפקיד שהם מבצעים, אנחנו לדעתי עדיין ביתרון גם אל מול חברות מצוינות בשוק הפרטי שנמצאות בחזית הטכנולוגיה.
"אני מסתכל על שכבת המג"דים היום ואני נבוך מרמת המג"ד שאני הייתי בזמנו. אני חושב שהם עולים עליי. האחריות שלנו היא לוודא שגם המחסנית הבאה היא באיכות לא פחות גבוהה וזה אתגר שמתעדכן כל הזמן. אנחנו כל הזמן צריכים לחשוש מדעיכת איכות, לזה אין תחליף".
אחת הביקורות המרכזיות על צה"ל היא שבמאמצי ההתייעלות שעבר הוא חתך בבשר החי וכוחותיו היבשתיים לא מספיקים אל מול האתגרים הניצבים בפניו. אני שואל את תת־אלוף נוימן אם הצבא היום פשוט קטן מדי. "עם כל ההבדלים הגדולים, אפשר ללמוד מהמלחמה באוקראינה גם דברים חשובים", הוא אומר. "למשל החשיבות שיש עדיין לתמרון ולטנק בשדה הקרב. הדבר הזה שנקרא טנק, בעל שרידות גבוהה לכלי המלחמה ולצוות, שנהנה מקטלניות גבוהה, זמינה, שיודע לשאת עליו סנסורים מתקדמים, הוא מחויב המציאות".
אבל האם הצבא שלנו קטן מדי?
"במערכה רב־זירתית יהיה לנו אתגר גדול, ואנחנו צריכים להיערך לתרחיש של מלחמה של רב־זירתית, תוך התאמה דיפרנציאלית של איכות וכשירות על פי המשימות של הכוחות במלחמה. אני סבור שאין לאן להקטין יותר את הצבא, ובתרחישים מסוימים אני גם מוטרד מגודל הצבא נוכח העימות של מערכה רב־זירתית. יחד עם זאת, צריך להגיד ביושר שיש גם ניהול של סיכונים והחלטות שהייתי שותף להן, ביחס לסיכונים שאנחנו לוקחים על עצמנו, כי אחרת גודל הצבא והצרכים שלו עלולים להעיק על החברה בישראל והצרכים האחרים המאוד חשובים שלה.
"מכפילי הכוח שיש היום לצה"ל בשדה הקרב, יכולות המודיעין, האש, הקישוריות ועוד הם נהדרים וחשובים מאוד, אבל זה לעולם לא יהווה תחליף ליסודות של כשירות היסוד ורוח הלחימה, ועל זה אנחנו עובדים קשה גם באימונים. היכולות שיש לצה"ל והתמרון הקרקעי עשויים להניב תוצאות בעלות משמעות אסטרטגית למדינת ישראל, אם נידרש לכך ולא בקלות דעת, אבל גם לא צריך לחשוש מלהפעיל אותן כשצריך ומול חיזבאללה בצפון, שהוא האתגר המשמעותי.
"תמרון אולי לא יעקור את הרעיון האידיאולוגי של חיזבאללה, אבל ברמה הצבאית נדע לפגוש את חיזבאללה ולהביא לתוצאות משנות סדרי עולם מבחינה צבאית, ואת זה מבלי שאני עוצם את עיניי לשיפור ולפערים שצריכים להיות על השולחן על מנת שנשפר את זה ליום פקודה".
[email protected]