"עם כוח גדול באה אחריות גדולה". את המשפט הזה מכיר כל מעריץ של סרטי ספיידרמן, מה שגרם לי לחשוב שאולי מארק צוקרברג קצת פחות מתחבר לז'אנר הקולנועי של הגיבור, שרותם את כוחותיו העל־אנושיים כדי להגן על העולם. האיש שהקים את פייסבוק הפך גם הוא לסוג של גיבור־על שמחזיק בטכנולוגיה שמקנה לו כוח אדיר. היא יכולה לעשות הרבה טוב בעולם, אבל גם הרבה רע.
מי שהטיבה לחשוף את עומק הסכנה היא פרנסס האוגן, עובדת בכירה לשעבר בפייסבוק, שחשפה בשנה שעברה מסמכים המלמדים כיצד מ־2018 מתעדף האלגוריתם של פייסבוק תכנים מעוררי אלימות, הסתה ושנאה. באותה שנה הוכפלה ההכנסה השנתית של פייסבוק מ־56 ל־119 מיליארד דולר.
פייסבוק כמובן לא לבד בסיפור הזה. הרשתות החברתיות הנוספות ובהן גם טיקטוק, אינסטגרם (שבבעלות מטא, התאגיד השולט גם בפייסבוק), טוויטר ויו־טיוב ממוקדות ברווח הכספי שלהן בלבד. פוסטים משולהבי שנאה שווים למנהלי תאגידי הענק הרבה כסף. לנו זה עולה בחיי אדם.
בפיגועים האחרונים בלט גילם הצעיר של המחבלים שמחוברים היטב לרשתות החברתיות, המוצפות במסרים קשים של הסתה וקריאה לרצח יהודים. בגל הטרור הנוכחי מתנהלת הזירה הווירטואלית ברשתות החברתיות כמעבדת נפץ לכל דבר ועניין. היא מטפטפת ארס יומיומי כנגד ישראל ובכך מייצרת אלפי צעירים שמוכנים לאחוז בכל נשק כדי להרוג יהודים.
מערכת הביטחון מתוחה עד הקצה בניסיון לשמור על ביטחון אזרחי ישראל. כבר כמה חודשים חיילי צה"ל אוטמים בגופם את הפרצות בגדר המערכת, בעוד הרשתות החברתיות נותרות פרוצות, מלאות בחומרי הסתה שמניעים ומלבים את גל הטרור הזה.
תכנים תומכי טרור בעלי תפוצה ויראלית יכולים להוביל לביצוע פיגועים נוספים. לכן הציפייה הברורה היא שכאשר תוכן כזה מנוטר ומדווח לפלטפורמות המקוונות – הוא יוסר באופן המהיר ביותר. אבל בפועל פייסבוק ושכמותה תורמות להתעצמות גל הטרור. כך לדוגמה דף הפייסבוק של המחבל דיא חמארשה, שרצח חמישה בני אדם בפיגוע בבני ברק, כלל עשרות פוסטים לאומניים רעילים ותמונות תמיכה במחבלים שרצחו ישראלים – ולמרות זאת הדף לא הורד על ידי הרשת החברתית.
המספרים מבהילים. בחודשיים האחרונים קיבלה מחלקת הסייבר בפרקליטות המדינה כ־19 אלף פניות מגורמי הביטחון להסרת תוכן מסית או תומך טרור מהרשתות החברתיות השונות. השאיפה היא שבשל המסוכנוּת והקשר שהוכח בין תוכן מסית לביצוע פיגועים, הרשתות יגיבו לדיווחי המחלקה בתוך שעות בודדות ואף דקות, אבל שאיפות לחוד ומציאות לחוד.
לא רק שהרשתות החברתיות לא מגיבות מספיק מהר לבקשות מערכת הביטחון, גורמים בכירים במשרד המשפטים ובפרקליטות מעריכים כי למעלה מ־15% מהפניות להסרת תכנים מסיתים מסורבות על ידי הרשתות. מדובר במאות רבות של פוסטים רעילים ומסוכנים.
כך לדוגמה קרה בערב ליל הסדר האחרון, בשעה שש בערב כשפרקליטי מחלקת הסייבר פנו לשופט בית המשפט המחוזי לקבלת צו שיורה על הסרת תוכן שהוערך כפצצה מתקתקת. האתר הורד מהאינטרנט, אבל בפייסבוק סירבו להוריד את הדף המסית. חשוב להדגיש כי תהליך הוצאת צו להורדת תוכן מהרשת דומה להליך להארכת מעצר לחשוד. הדברים נבחנים לעומק ולכן העובדה שביטחון מדינת ישראל תלוי במחווה של רצון טוב מצד תאגיד עסקי היא שערורייה.
כרגע המדינה מנהלת סוג של מגעים דיפלומטיים עם פייסבוק, שמעמדה זהה לזה של מדינה בעלת חוקים עצמאיים משלה. בהיעדר חקיקה, מדינת ישראל אינה יכולה להפעיל סמכות שלטונית מול פייסבוק ויתר הרשתות החברתיות, ולכן היא תלויה בחסדיהן.
ניצול ציני
במשך שנים היו ניסיונות לחוקק חוקים שיאפשרו רגולציה והסרת תכנים ברשתות החברתיות. בשנת 2018 זה כמעט קרה. חוק הפייסבוק במתכונתו הראשונית נולד כהצעת חוק פרטית של ח"כ דאז רויטל סויד (המחנה הציוני), שנועד לסייע לרשויות בהענקת כלים להתמודדות אפקטיבית עם הסתה ברשתות חברתיות.
בהמשך הצטרפה הצעת החוק של ח"כ סויד להצעת חוק ממשלתית, בהובלת השר לביטחון הפנים גלעד ארדן ושרת המשפטים איילת שקד, אך ימים ספורים לפני העברתה בקריאה שנייה ושלישית, הורה ראש הממשלה דאז בנימין נתניהו להורידה מסדר היום, בנימוק של סכנה לזכויות הפרט וחופש הביטוי. ייתכן שלהט התנגדותו של נתניהו לחוק לא היה קשור רק לחופש הביטוי, אלא גם לרצונו לשמר את כוחו ברשתות החברתיות ולמנוע רגולציה על פעילותו שם.
בשנה האחרונה עלה שוב לדיון הציבורי "חוק הפייסבוק" שיוזם שר המשפטים גדעון סער ("הצעת החוק למניעת הסתה ברשתות החברתיות"). על פי החוק – שאושר בוועדת השרים לחקיקה אולם טרם הושלמו הליכי חקיקתו בכנסת – הפרקליטות תוכל לפנות, באישור היועמ"ש, לשופט בית המשפט המחוזי ולבקש ממנו להוציא צו להסרת תוכן פוגעני שפורסם במדיות החברתיות.
גם הפעם פרצה סערה סביב החוק. יש מי שטענו שהחוק מרחיק לכת ודרקוני בהשלכותיו על חופש הביטוי. בנוסף, היו מי שראו בו ככזה שמעניק לרשויות כלים חסרי תקדים ובלתי מידתיים לצנזורה שלטונית. בימים אלה בוחנת "ועדת דוידי" בראשות מנכ"ל משרד המשפטים את דרכי הפעולה האפשריות מול הרשתות החברתיות בתחומים רבים, לצד ניסוחו המדויק של חוק הפייסבוק.
ארגוני הטרור מנצלים ניצול ציני את הכלים הליברליים של הדמוקרטיות המערביות. בימים שבהם הטרור מכה בנו עלינו לשאול את עצמנו אם המלחמה על חופש הביטוי, שספק כלל אם ייפגע, חשובה יותר מחיי אדם.
חשוב לזכור שמטא הינו תאגיד אמריקאי, שהרשויות בישראל יודעות ומצליחות בדרך כלל להתנהל מולו על אף שיש מקום רב לשיפור. אך המצב עם טיקטוק מורכב הרבה יותר, מאחר שהיא בבעלות סינית, מה שהופך אותנו לתלויים בתאגיד שתלוי אף הוא בגחמותיו של שלטון דיקטטורי. מדינת ישראל אינה יכולה לבנות על מחוות של רצון טוב, והחקיקה היא צעד מתבקש.
בכל העולם מבינים שאין מנוס מהגבלת כוחן של הרשתות החברתיות. נשיא ארה"ב ג'ו ביידן תומך ברפורמות משמעותיות. לדבריו, הרשתות החברתיות צריכות לתת את הדין על הנזק שהן גורמות. יש גם קולות שקוראים לפרק את מטא לשורת חברות שמתחרות זו בזו. גם באיחוד האירופי מקדמים את "חוק השירותים הדיגיטליים" החדש שיחייב את פייסבוק לחשוף את מלוא המידע על השירותים שלה, האלגוריתמים שבהם היא משתמשת ושיקולי סינון התוכן שלה.
בישראל יש לקדם במרץ את החקיקה ולדייק את הניסוח שלה, כך שיישמר האיזון המיטבי בין שמירה על חופש הביטוי לבין הצורך האקוטי שביצירת מנגנונים שיאפשרו לרשויות לבצע את עבודתן אל מול הסכנות הגוברות. במקביל, יש לקדם צעדים נוספים כמו בחינת האפשרות של משפחות הנרצחים בגל הטרור הנוכחי לתבוע את הרשתות החברתיות, על כך שלא הסירו את התכנים של המחבלים שביצעו את הפיגועים שבהם נרצחו יקיריהן.
המדינה צריכה לנקוט גם צעדים כלכליים. לא ייתכן שהרשתות החברתיות יסרבו להוריד תכנים מסיתים שמגובים בצו של שופט ומדינת ישראל, כשבאותו הזמן המדינה מזרימה להן מעל 50 מיליון שקלים בשנה בעבור פרסום. נכון שזהו סכום שאינו משמעותי לחברות שמגלגלות עשרות מיליארדי דולרים בשנה, אך למהלך הזה יש משמעות הצהרתית.
בכל מקרה, חשוב לעשות צעדים מעשיים, כדי שברשתות החברתיות יבינו שהמדינה מתייחסת ברצינות לאיום הזה.