1. אינני יודע כיצד תיראה חלילה מלחמת אחים מודרנית ב־2022, בעידן הטכנולוגיה, הרשתות החברתיות והפייק ניוז. גם אינני יודע מיהו בדיוק הגורם שיודיע לנו רשמית שאנחנו במלחמה שכזו.

על מלחמות רגילות מודיע דובר צה"ל, על "מלחמת אחים" אף אחד לא מופקד. מה שאני כן יכול להעריך זה שאנחנו, למרבה הצער, בתוך מבואה למלחמת אחים מודרנית. לשמחתנו, אף אחד לא נהרג בינתיים. אולם אבק השריפה באוויר, העיניים בורקות משנאה, הסכין נעוצה בין השיניים, והשפה והשיח מתדרדרים לתהומות שבהן לא היו מעולם. כל המרכיבים כבר כאן.

את המלחמה הזו מובילים היושבים בראש הגבעה, מה שנקרא "נבחרי הציבור", או לפחות חלקם. בימת הכנסת מזדהמת, והרשתות החברתיות מוצפות באמירות של פוליטיקאים בכירים שכבר נערכים לבחירות וקורצים לבוחריהם, שאותם לרוב כבר הסיתו קודם לכן.

התקשורת המסורתית נאלצת להשתלב במגמה ומשמיעה רק את השוליים ואת הקצוות. באמצע, בלב המדינה, בהשקט ובצנעה, נמצאים מיליוני בני אדם, שקולם לא נשמע. אלו שבונים את ישראל יום־יום בחינוך, בתעשייה, בחקלאות, במדע, ברפואה ועוד. זהו "הרוב הדומם", שאת נציגיו ראינו לרגע ביום העצמאות בטקס השאת המשואות ופרסי ישראל. הם הגיחו לרגע ב"יום הממלכתיות" היחידי שנותר פה - ולמחרת שבו לאלמוניותם. הם לא בשיח התקשורתי, הם לא ברשתות החברתיות, הם לא אלימים, לא משמאל ולא מימין. הם עוסקים בשלהם ומתפללים שהשכל הישר יגבר. לו יהי.

השבוע השתתפתי באירוע של עמותת עלה, שיזם נשיאה ראובן שיף. העמותה עוסקת בסיוע למוגבלים ולאנשים עם צרכים מיוחדים ועושה עבודת קודש. באירוע דיברו ראש המל"ל לשעבר מאיר בן שבת ושר הביטחון לשעבר משה (בוגי) יעלון. שניהם הקדישו את דבריהם לסכנות הקיומיות של מדינת ישראל ושניהם קבעו מתוקף סמכותם כי הסכנות האמיתיות והממשיות הן לא איומי החוץ ולא האיראנים, אלא האיום הפנימי בתוך החברה הישראלית. אף אחד מהם לא העז להשתמש במונח "מלחמת אחים". זה נשמע רע ומסוכן ומדכא, אבל אם לא נעצור את עצמנו ואת "מנהיגינו" – אנחנו בפנים.
 
2. תהליך החקיקה של חוק "ממדים ללימודים" היה פרק נוסף במחזה הבלהות שלנגד עינינו. חודש אחרי יום הזיכרון ויום העצמאות התקשתה הכנסת להתאחד סביב הוקרת העם את לוחמיו והעברת חוק שנוסח במשרד הביטחון ביוזמת צה"ל ושאין לו כל קשר לפוליטיקה. בבת אחת נתמלאה הכנסת בלוחמים משוחררים, שגויסו על ידי פוליטיקאים מהקואליציה ומהאופוזיציה.

בנימין נתניהו, שלא עשה דבר בנושא ב־12 שנות שלטונו ושעתיד הלוחמים מצוי בעיניו הרבה אחרי הדאגה לעתידו שלו, הצליח לדכא את ניצני המרד בסיעתו ודרש "100% ללוחמים". הגדילה לעשות, ללא בושה, אחת שהייתה דוברת צה"ל, שב"שיחה סגורה" הסבירה את האסטרטגיה, הטקטיקה והמסרים של ההתנגדות, דברים שעוררו בחילה ותחושת קבס.

בלילה הנורא ההוא בכנסת היה זה בעיניי שר הביטחון בני גנץ שפעל נכון. הוא הציע לליכוד פשרה, שהצילה ציבורית את נתניהו והליכוד ובעיקר את החוק ואת טובת הלוחמים. בלילה הזה גבה גנץ בעיניי בעוד עשרה סנטימטרים פוליטיים.

ואני רק תוהה, מה אומרים ומה חושבים לוחמים שמתבוננים על המחזה הזה מהגבולות, מהקסבות, מהשייטות ומהטייסות.
 
3. ירושלים הינה אחד המוקדים המרכזיים שמהם מנהל מזכיר המדינה לשעבר, מייק פומפאו, את מסע הבחירות שלו לכיבוש הבית הלבן בבחירות הבאות.

פומפאו מעריך שבבחירות הבאות תנצח המפלגה הרפובליקנית ושאין ביטחון שדונלד טראמפ אכן יתמודד. בינתיים הוא עובד קשה ומבלה לא מעט בירושלים, מלווה בחברו ויד ימינו, השגריר לשעבר דיוויד פרידמן.

קהל היעד הוא עשרות מיליוני האוונגליסטים, שביחד עם היהודים, יכולים להכריע את הכף - ואליהם הוא מכוון. בביקור האחרון נלווה אליו נשיא ה־TBN, רשת הטלוויזיה הפופולרית של האוונגליסטים, עם צוות צילום. במקביל הוא עוסק בהפקת סרט לערוץ על "כביש 60" – ציר דרך האבות התנ"כי, שעובר ברובו ביהודה ושומרון.

אגב, בסביבתו של פומפאו סבורים שאם יחזור טראמפ לבית הלבן ונתניהו לבלפור, מצבה של ישראל יהיה בכי רע. שכן, כעסו של טראמפ על ביבי עודנו ניכר.
 
4. כבר שנים אני טוען שהקיבוצים יכולים להוות חלק מהפתרון למצוקת הדיור בישראל. קחו, למשל, את כל הקיבוצים לאורך כביש 6, צמוד למסילות ולאזורי התעסוקה ודמיינו שבחלק מהם יופשרו קרקעות חקלאיות לבנייה של המדינה ושעל כל חצי דונם יוקמו ארבע דירות מרווחות. והכל בתוך קהילות איכותיות, עם חינוך מצוין ומרחב כפרי.

אני חושב שהביקושים יהיו גבוהים וכולם ירוויחו - גם המצטרפים, גם הקיבוצים וגם המדינה. אני יודע זאת, משום שלקיבוץ שלי, להבות חביבה, הצטרפו בשנים האחרונות 120 משפחות. הקיבוץ שוקק חיים וכולם חיים בהרמוניה בקהילה חזקה ואיכותית.

אני שב על עצתי זו לאור החלטתה הנכונה והמתבקשת של שרת הפנים איילת שקד לאפשר פיצול דירות קרקע ליחידות משנה של 45 מטר למכירה או להשכרה, באופן שיקל את מצוקת הדיור.

ההחלטה מיטיבה בעיקר עם תושבים באזורים הכפריים. אולם היא יכולה להיות מבוא להחלטה לאומית רחבה יותר, שתביא לשגשוג הפריפריה, לחיזוק המרחב הכפרי ולפיזור אוכלוסייה.

5. ישיבת "מרכז הרב" בירושלים הינה אחד הסמלים היותר יפים של הציונות הדתית, של הממלכתיות ושל החינוך למצוינות ולשירות המדינה. הישיבה מתגאה בפועלה ובבוגריה, שרבים מהם ממלאים תפקידים בכירים במדינה ובצה"ל.

מדי שנה מקיימת הישיבה אירוע לציון יום ירושלים. לא אחת הייתי שם עם שרי ביטחון ורמטכ"לים, והשמחה הייתה גדולה. השנה החליטה הישיבה שלא להזמין את ראש הממשלה נפתלי בנט, מחשש כי יתנכלו לו ויביישו את האירוע, את הישיבה ואותו. במקביל, כדי לאזן, החליטו שלא להזמין את ראש האופוזיציה נתניהו והם יסתפקו בנשיא המדינה יצחק הרצוג, בראש העירייה משה ליאון ובנכבדים נוספים.

בסביבתם של בנט וסגן השר מתן כהנא עסקו השבוע ביצירת אירוע חליפי לזה של "מרכז הרב". אולם נודע לי כי בנט עצמו ביטל את האפשרות הזאת. קשה ולא צריך להקים חלופה ל"מרכז הרב". אולם צריך לקוות שהסיוט הזה שאופף אותנו הוא בר־חלוף ושנחזור מהר לשפיות ולממלכתיות.
 
6. לנתי השבוע לילה אחד במלון "וולדורף אסטוריה" בירושלים, לרגל כנס שבו השתתפתי. והנה אני קם בבוקר ומגלה שבחדר הסמוך משתכן שר החוץ הטורקי, מבלוט צ'אבושולו, שהגיע לביקור חשוב בישראל שבמרכזו חידוש היחסים לאחר שנים ארוכות.

האמת היא שלרגע נלחצתי. שנים אינני מבקר בטורקיה, לאחר שהייתי דובר צה"ל באירוע המרמרה. אולם אני תומך גדול בחידוש היחסים וזוכר שהנשיא רג'פ טאיפ ארדואן הוא זמני והעם הטורקי הטוב הוא קבוע. אני גם מתכוון לטוס בקרוב לאיסטנבול, לאחר שרעייתי ובתי ביקרו שם לאחרונה ו"הדליקו אותי".
 
7. הרכב הבא שלי יהיה כנראה חשמלי. בינתיים, אני חושש, לא ממהר. נותן לאחרים לנסות ולמפתחים להמשיך לפתח. בשנה האחרונה הייתה בישראל עלייה במכירות ו־3% הן של חשמליות. בנורווגיה זה כבר קרוב ל־80%. אמיר החתן שלי, צעיר ואמיץ, רכש רכב חשמלי. אני עדיין למד את הנושא. שבת שלום.