1. תקציב הישרדות
אחרי שהקואליציה עשתה את הבלתי ייאמן ושרדה שבוע מלא חתחתים ומהמורות, נראה ששום דבר כבר לא יעמוד בדרכה לצלוח בשלום את מושב הקיץ. ביום בהיר במיוחד אפשר אפילו לראות אפשרות לרוטציה באופק הרחוק.
אבל זה לא פשוט, והולך ונעשה מורכב משבוע לשבוע. מזלה של הקואליציה הוא שבליכוד יש מספר חברי כנסת שמדברים מהבטן וסובלים מכאבי בטן. "הכוכבת" התורנית הייתה מירי רגב עם נאום "כאבי הבטן" שלה, שנחשף על ידי דפנה ליאל בחדשות 12.
אבל לא כל יום פורים, ולא כל יום תהיה חגיגת הדלפות מישיבות הליכוד שיסייעו לקואליציה. מה גם שההדלפות מוכיחות שבנימין נתניהו והליכוד החליטו לא לקחת שבויים - ולחזור לשלטון בכל מחיר. עושה רושם שאפילו אם תעמוד על הפרק הצעה להגדלת התקציב להנצחת מורשת בגין, בליכוד יתנגדו אליה. הדילמה הקומית תתברר במלוא עוצמתה כשתונח הצעה ממשלתית להגדלת תקציב האבטחה של ראש האופוזיציה ובני משפחתו. מה יעשו אז בליכוד? בינתיים המוטו במפלגה הוא "כשנחזור נתקן את העיוותים, ונשלם כל מה שהבטחנו".
עד שזה יקרה, ממתינים לקואליציה מגוון אתגרים כלכליים, ובראשם תקציב 2023. עסקת החבילה במשק עם ההסתדרות ממתינה עדיין לאישור, ושכר המינימום עדיין לא עלה. על פי ההצעה העדכנית, מדרגת שכר המינימום תעלה ב־200 שקל, ל־5,500 שקל, ולא ב־100 שקל כפי שתוכנן במקור. אבל גם כאן אסור לבנות על קולות האופוזיציה או לצפות לתמיכתה בכל נושא כלכלי אחר, כמו מתווה הסיוע לעצמאים, פיצוי לנפגעי אומיקרון, ובוודאי שלא בנושאים ביטחוניים־מדיניים.
גם הדיון שאמור היה להיערך בכנסת על הפחתת מכסים ליבוא פירות וירקות נעלם לפתע מסדר היום. מוטב שהממשלה תתמקד באישור התקציב ובחוק ההסדרים ל־2023, שיבטיח את הישרדותה לשנה נוספת ואת קיום הרוטציה עם יאיר לפיד. התקציב מצריך את אישור הכנסת ברוב רגיל, ולפי לוח הזמנים המקורי הוא אמור היה להגיע לאישור הממשלה ב־16 ביוני. מבדיקתי מתברר שאישורו יידחה במספר ימים בשל הצורך בהכנסת שינויים של הרגע האחרון. הממשלה עושה את כל המאמצים לאישור תקציב מפנק, וכדי להוכיח את רצינות כוונותיה השבוע שוחררו לפרסום פרטי "חוק ההסדרים", הכוללים למעלה מ־30 רפורמות.
בניגוד לתקציב 2021־2022, חוק ההסדרים יהיה הפעם "רזה", ובניגוד לעבר הוא לא יכלול "עזים" שיוצאו ממנו ברגע האחרון. הרפורמות יטפלו בין השאר בנושאי ארנונה, מיסוי רכבים חשמליים, תקציבים לרשתות החינוך החרדיות ועוד. הנתונים המקרו־כלכליים יתמקדו בהפחתת הגירעון ובהורדת יחס חוב־תוצר. התקציב לא יכלול לראשונה התייחסות לכלל ההוצאה התקציבית, במטרה לאפשר גידול נדיב יותר של מסגרת ההוצאה.
האם זה בכלל מעשי פוליטית לתכנן על העברת התקציב? התשובה חיובית, אף שכעת זה נראה כמשימה בלתי אפשרית. כאמור, התקציב מצריך אישור ברוב רגיל ולא ברוב של 61 חברי כנסת. כל חברי הקואליציה, ובהם חברי רע"ם וח"כ רינאוי זועבי ממרצ, יתמכו בו. חבר כנסת אחד או שניים מהרשימה המשותפות יימנעו. מה תעשה ח"כ עידית סילמן? כדי שלא תוכרז כפורשת היא תחויב להצביע בעד או איכשהו להתקזז.
שר האוצר אביגדור ליברמן אינו מזניח לשנייה את הזירה הפוליטית ואת עמיתיו מהליכוד. מבחינתו כל קול מלמיליאן. השבוע הוא הטריח את עצמו לכנס לשכת המסחר ישראל־יפן ודיבר שם על יחסי הסחר בין שתי המדינות. אבל צריך לשים לב במיוחד לקשר הפוליטי ההדוק שהוא מתחזק עם שר הרווחה לשעבר ח"כ חיים כץ. בפוליטיקה הכל אפשרי.
2. מרוץ הלפיד
איזה כינוי גנאי לא הדביקו לו: חלול, לא רציני, חסר השכלה פורמלית - אבל יאיר לפיד הוכיח השבוע שהוא לא רק ממלא מקום ראש הממשלה, אלא שהוא מתפקד בפועל כראש הממשלה. זה לא ייאמן כיצד מיצב את עצמו ממנחה טלוויזיה מצליח לפוליטיקאי משופשף בתוך עשר שנים בלבד בביצה.
נתחיל בסיפור. אי־אז ב־2013, כשלפיד עמד להצטרף לממשלת נתניהו, הוא הוזמן למשחק שחמט עם נתניהו. לפיד הוכיח במשחק שהוא מתכנן מספר צעדים קדימה והוא הצליח לנצח את ראש הממשלה - לא רק במשחק אלא גם בברית שכרת בזמנו עם נפתלי בנט. לפיד אגב עדיין משחק מדי פעם, וממשיך את מסורת אביו, ששימש כיו"ר איגוד השחמט הישראלי.
נכון שכמו ליברמן ("הבוס" בפיו), הוא אינו חף מחסרונות. הבולטים שבהם הוא קוצר רוח וסלידה מפוליטיקה קטנה, רצון לקצר הליכים, ומינויים לגופים ממשלתיים הנעשים ללא מחשבה מעמיקה. לא אחת הוא חטף ממני במדור זה בנושאים אלה.
זה אומנם לא תשדיר שירות ליש עתיד, אבל קשה מאוד לקחת מלפיד את המוטיבציה, החריצות, העקשנות, וכמתאגרף לשעבר – את היכולת לקום ולהתאושש מכל אגרוף שהוא סופג. הוא גם יודע להפיק אירועים (ועידת הנגב, אירועי גיבוש וכדומה) בדרך שהייתה שמה בכיס הקטן את אברהם "דשא" פשנל האגדי.
שלושה אירועים בתוך שבוע הוכיחו ששר החוץ ויו"ר יש עתיד ראוי לעבור למעון ראש הממשלה בירושלים. פתרון משבר רע"ם, שהתפוצץ בעקבות סוגיית הר הבית, התאפשר לאחר שמנסור עבאס החליט לנהל מעתה והלאה משא ומתן אך ורק עם לפיד. למה? כי ברע"ם הגיעו למסקנה שללפיד, כמו לליברמן, אפשר להאמין. מילה זו מילה. המשבר השני שפתר לפיד היה עם ח"כ ג'ידא דינאוי זועבי, שבתום פגישה עמו עברה במהירות שיא מהצהרה על כך שהגיעה לנקודת האל־חזור לנקודת החזרה לקואליציה. האם היא קיבלה תקציבים מיוחדים? שום אגורה מעבר למה שאושר לרשויות המקומיות במסגרות התקציביות שאושרו כדין.
המשבר השלישי נוגע לפתרון משבר מימון לימודים לחיילים. את המלכודת לליכוד ולנתניהו, בדמות הצעת פשרה למימון 75% משכר הלימוד, הניח ח"כ איתן גינזבורג (כחול לבן), אבל לפיד המליץ לחכות עם ההצעה ממש לרגע האחרון כדי להלחיץ את הליכוד. לפיד ובנט יצאו מנקודת הנחה שאם מפלגת הליכוד תסכים זה יירשם כניצחון של הקואליציה למען החיילים, ואם תתנגד היא תוכיח שאת הפוליטיקה היא עושה על גבם. עוד קודם שנתן את הסכמתו הסופית, טרח לפיד לעדכן את ליברמן, שהסכים להצעה.
שר החוץ כבר אינו חושש לנהל רומן עם מי שכינה בעבר "הזועבי'ס", כדי שאלה יתמכו בממשלה בהצבעות מסוימות. הוא מכנה כ"צביעות" את התנהגות האופוזיציה, המנהלת מאחורי הקלעים רומנים עם חברי כנסת כמו אחמד טיבי. גם האופוזיציה החרדית אינה זרה לו, והוא מקיים סוג של קשר עם הרב יצחק שפירא, בנו של "מנכ"ל המדינה" לשעבר אברהם שפירא. בכל אלה לפיד מוכיח את עצמו כפוליטיקאי משובח לא פחות מנתניהו.
עם זאת, בשונה מביבי, לפיד למד להקפיד על הפרדה בין הוצאותיו האישיות לבין מה שמחייב תפקידו. זו הסיבה שהוא יתרחק כמו ממגיפה ממטוס ראש הממשלה שהוכן לבקשתו של נתניהו. לכן אין פלא שיותר ויותר צייצנים ברחבי הטוויטר מודים כיום שיש עתיד היא המפלגה שלה יצביעו בבחירות הבאות. כבר עם הצטרפותו לקואליציית נתניהו ב־2013 התוודה לפיד שהוא עורג לתפקיד ראש הממשלה. השבוע הוא הוכיח שהוא קרוב לתפקיד יותר מתמיד.
3. בנקאות ללא תחרות
אם מישהו חשש שסימני ההאטה במשק יתבטאו איכשהו בדוחות הכספיים של הבנקים לרבעון הראשון, הוא התבדה ובגדול. כולם ללא יוצא מהכלל הגדילו את רווחיהם, למרות התחרות מצד גופים חוץ־בנקאיים ומטר האיומים והרפורמות - ההפרדה מחברות האשראי, רפורמת הבנקאות הפתוחה, המעבר בקליק, תעודת זהות בנקאית ועוד.
הטבלה אינה משקרת, ותחילה לנתונים: רווחי הבנקים הסתכמו ברבעון הראשון בכ־5 מיליארד שקל. את הרווח הגבוה ביותר (1.65 מיליארד שקל) גרף בנק הפועלים, שהינו גם בעל ההון העצמי הגבוה ביותר (43.2 מיליארד שקל). את התשואה על ההון הגבוהה ביותר (21.9%) הציג מזרחי טפחות, בין השאר בזכות רווח של 279 מיליון שקל ממימוש נכסי נדל"ן. אגב, גם בנק לאומי, שמכר את בית מאני בתל אביב, ובנק דיסקונט, שמכר בניינים ברחוב הרצל בתל אביב, גזרו קופון של מאות מיליוני שקלים מהבום בנדל"ן.
הבנקים נהנו ברבעון הראשון גם מפירות השמרנות בעבר ומהפרשות עודפות בגין חובות בעייתיים, מה שהוסיף לצד הפלוס בשורת הרווח־הפסד מאות מיליוני שקלים. בולט בכך במיוחד בנק דיסקונט שבניהול אורי לוין, שהינו גם היחיד שממשיך להחזיק בשליטה בחברת כרטיסי אשראי - ויזה כאל.
הפועלים נהנה מהתאוששותה המופלאה של קבוצת דלק וביטל הפרשות בגין הפסדי אשראי. סיבות חשבונאיות, שבבסיסן עליית המדד ברבעון הראשון בהשוואה לרבעון המקביל, הגדילו את הכנסות הבנק ב־600 מיליון שקל נוספים.
הפעילות החוץ־בנקאית הכוללת השקעות ריאליות מתחילה להוות אחד ממנועי הצמיחה החשובים. ההוצאות התפעוליות בירידה מתמדת בזכות תוכניות פרישה מקיפות, והבנקאים גם אינם מהססים להיפרד מנכסי נדל"ן. עסקות הענק שבוצעו על ידי בנק לאומי (מכירת בית לין) ובנק דיסקונט (נכסים ברחוב הרצל בתל אביב) רק מוכיחות את זה. ואולם הציפייה לעליית הריבית השפיעה לרעה על הבנקים והפחיתה את ההכנסות מאיגרות חוב, שמחיריהן ירדו.
מנגד, הציפייה לעליית הריבית השפיעה לרעה על הבנקים והפחיתה את ההכנסות מאיגרות חוב, שערכן ירד. מצב זה יתהפך ברבעון השני בזכות מתנה פיננסית חריגה שקיבלה המערכת - עלייה רצופה של 0.65% בריבית הבסיסית. את המהלך יחגגו הבנקים עם תוספת הכנסות של 2.5 מיליארד שקל לשנה.
הביטחון העצמי הבנקאי גרר אבסורד גדול בדוחות שני הרבעונים האחרונים, שאותו ניתן למתג בסעיף "עודף מוטיבציה". מרוב רצון לגדול בתחום האשראי, בעיקר בתחום הנדל"ן והמשכנתאות, שכחו חלק מהבנקים את הצורך להחזיק בכריות הון פיננסיות נאותות. מרגע שהתגלתה הבעיה ננקטו שלושה צעדים: מכירת תיקי משכנתאות (בדיסקונט ובמזרחי טפחות), ביטוח תיק המשכנתאות על ידי הפועלים ומזרחי טפחות, גיוסי הון נרחבים (דיסקונט גייס 1.4 מיליארד שקל גם במניות) ועצירת חלוקת הדיווידנד.
אך בעלי המניות אינם צריכים לדאוג: מדובר בפסק זמן זמני, והחלוקה תחודש בדוחות הקרובים. הורדת הגז מרגל האשראי הבנקאי והפיכת הבנקאים לבעלי תיאבון סלקטיבי נותנות למתחרים החוץ־בנקאיים (כמו חברות האשראי והפינטק) הזדמנות לנגוס בחלקם של הבנקים. אם סימני ההאטה יחריפו (גם בגלל עליית הריבית), מצב הלווים יחמיר ואז ייאלצו הבנקים להגדיל את ההפרשות לחובות בעייתיים. אם ההאטה תזלוג גם לענף הבנייה (מה שאינו נראה כעת), אזי הצרה הבנקאית תהיה רצינית יותר.
4. שומר הקופה
עושה רושם שיאיר אבידן, המפקח על הבנקים, מבצע את תפקידו בהצלחה. בניגוד לעבר, העימותים עם הפוליטיקאים נעשים בעצימות נמוכה. המפקח קשוב הן לצורכי הלקוחות, הן לצורך ביציבות הבנקים והן ליוזמות חקיקה, ומבצע את השינויים בזמן אמת.
אז מה באמת חושב המפקח על המערכת וכיצד הוא צופה פני עתיד? סיכמתי את עיקרי דוח בנק ישראל, המשתרע על 260 עמודים, וזו הייתה התייחסותו לשאלות עיתונאים במהלך אירוע תקשורתי שלשום.
על הדוחות הכספיים של הבנקים אמר אבידן: "ההתאוששות הכלכלית ממשבר הקורונה הביאה לכך שתוצאות המערכת הבנקאית ב־2021 היו גבוהות משמעותית מאלו ב־2020. תשואה של 9%־10% על ההון מתכתבת לאורך זמן עם תשואה המקובלת בבנקאות המערבית בארה"ב ובאירופה.
"חל גידול בהכנסות ריבית ויש עלייה קלה בהכנסות שאינן מריבית. בהוצאות תפעוליות יש ירידה, ויש שיפור ביחסי היעילות בכל המערכת. למעט האשראי הצרכני יש גידול דו־ספרתי באשראי. נרשמה ירידה מתמדת בריבית למעט עסקים בינוניים.
"ברבעון הראשון נרשמו הכנסות חד־פעמיות ממימוש נכסי נדל"ן. הבנקים הם גורם משפיע בכל העולמות ומשפרים את רווחת האזרח. רווח של הבנקים אינו ערך בפני עצמו. תכלית המערכת היא רווחיות עם ערך חברתי".
האם לא קיים חשש לעודף חשיפה לענף הבנייה?
"סיכון האשראי לענף הבינוי והנדל"ן עלה בהשוואה לסוף שנת 2020. בעקבות כך נקט הפיקוח מספר צעדים לחיזוק הלימות ההון. פרסמנו הוראה העוסקת במגבלות למימון קרקעות במינוף מעל 80%. לעסקאות כאלה תידרש החל מיוני השנה הקצאת הון נוספת".
מדובר בצעדים מספיקים לצינון השוק?
"מ־2013 ועד 2021 נרשם גידול של 197% במימון ענף הנדל"ן וגידול של 187% במימון לדיור. המשכנתאות הגיעו בשנה האחרונה לקצב של 13 מיליארד שקל לחודש, והעלייה בתאבון הסיכון גדלה. בעקבות כך פעלנו להפחתת תאבון הסיכון ומדיניות האשראי הבנקאי. כאמור, פרסמנו את ההוראה הדורשת הקצאת הון נוסף למימון קרקעות. הבנקים התיישרו עם העובדה שיהיה צורך בשיקול נוסף בתמחור ובחיתום עסקאות, וכבר יש ירידה במינוף.
"לאחרונה רואים גידול בריבית על המשכנתאות, מה שמצריך תשומת לב בהיבט של הלקוח הבודד ולא בהיבט יציבות המערכת. מבחינתנו כל לקוח הוא בעל משמעות חשובה. חלה עלייה במחירי הדיור, ואני מוטרד במיוחד מהקיטון במרכיב ההכנסה הפנויה יחסית למשכנתה. ועדיין שיעור הפיגורים במשכנתאות ("דיפולט") עומד על 0.15% מהתיק. בראייתי זו עדיין לא בעיית יציבות. המערכת הבנקאית יציבה מכל הבחינות ומהווה בסיס להמשך הצמיחה במשק".
ומה עם הגידול ברמת הסיכון כתוצאה מהגידול באשראי ועליית הריבית?
"פעם בשנתיים אנחנו עושים פעילות רחבה לבחינת רמת הסיכון וגם באופן שוטף. אם יש סיכון שמדיר שינה מעיניי, הוא הסייבר. אנחנו מקדישים לזה הרבה תשומת לב ונחזק את הטיפול בנושא. הסייבר ואבטחת מידע הם הסיכונים ברמה הכי גבוהה ונמצאים במגמת עלייה. גם כניסת שחקנים חדשים, הפעלת מאגר נתוני אשראי ומעבר בקליק עשויים להוביל לשיווי משקל חדש במערכת, והם מהווים סיכון.
"כשהריבית והאינפלציה עולות, שיעורי הפיגורים עלולים לעלות, וזה מובן כלכלית. אנחנו נערכים לתרחישי קיצון, ואני לא מודאג מהתופעה. כבנקאי ותיק אני זוכר שריבית הפריים עמדה בשנת 1987 על 27% ומרווחי הסיכון היו גבוהים יותר. ככל שהריבית עולה הבנקים נהנים בטווח הקצר, עד רמה מסוימת. ברמת ריבית גבוהה הסיכון לפיגור בהחזר ההלוואה עולה, כך שלא תמיד העלאה רצופה בריבית היא כדאית".
הבנקים עצרו את חלוקת הדיווידנד. מתי הם יחזרו לחלק?
"מפקח צריך תמיד לדאוג ולהיות שמרן. הבנק הבינלאומי שמר הרבעון על אותה מדיניות דיווידנד. שני בנקים לא חילקו, ושניים חילקו אבל הורידו את גובה הדיווידנד. אני מעריך שמדובר בתיקון זמני. בנקים בכל העולם נוהגים כך, ואני מעריך שגם המערכת כאן ובעלי המניות ייהנו מצמיחת תיק האשראי. הבנקים מעדיפים להגדיל את האשראי, וגם זה פועל לאורך זמן לטובת בעלי המניות. אי־חלוקת הדיווידנד אינה נגזרת מבעיית נזילות. כשיש ביקוש לאשראי שגדל בצורה דו־ספרתית, הבנקים מעדיפים אותו על דיווידנד, וזו גם טובת בעלי המניות. הבנקים דיווחו הרבעון על תוצאות מצוינות. לצד זה הם שומרים על כריות הון כדי להמשיך לתמוך בצרכים המשקיים. הבנקים ימצאו בקרוב את הדרך לחידוש חלוקת דיווידנד".
מהם הצעדים שנעשו להגברת התחרות בבנקים?
"המערכת הבנקאית מצויה בתהליך רבולוציוני. הסרת חסמים, חיזוק מעמדם של הלקוחות והגנה על אוכלוסיות מיוחדות - סיוע לנשים חסרות מעמד במסגרת אמנת זמינות פיננסית, ושינוי בתחום המשכנתאות שנועד לסייע בתהליך נטילת משכנתה. הבנקאות הפתוחה היא רפורמה בקנה מידה גדול עולמי, מהגדולים שאני זוכר אי־פעם. החקיקה אפשרה הקדמה של לוחות הזמנים מיוני 2022. אני מעריך שבדצמבר 2023 תהיה הפעימה האחרונה עם הקמת מערכת הבנקאות הפתוחה שתגדיל את התחרות.
"הקלנו על בקשת ערבויות מרשויות ממשלתיות. הבנק הדיגיטלי הראשון קיבל רישיון, ואנחנו בוחנים בקשות נוספות. גם חקיקת שטרום נתנה דחיפה לתחרות. ואגב טכנולוגיה, 'המעבר בקליק' הוא פרויקט מורכב, וזה חלק נוסף בהעברת הכוח ללקוח. קצב השינויים במערכת הוא מדהים. בנקאים ותיקים כמוני, ואני בעסק 30 שנה, מרגישים שהקצב הרבה יותר מהיר בהשוואה לעבר, כשהשינויים היו עקב בצד אגודל. יש כאן סיכון לצד סיכוי. בסוף היום המערכת ניזונה ונהנית מהלקוחות, וצריך להמשיך לשים את הלקוח במרכז. חייבים לפעול ולהסיר חסמים, להקים בנקים חדשים כדי לעודד תחרות ולשפר את רווחת הצרכן".
