הישראלים רוצים לראות את הילדים מתחתנים. ואחרי שהם מתחתנים, שיביאו לעולם ילד. ואחרי הראשון, הם יצפו לשני. הפולשנות הישראלית אינה יודעת שובע בכל מה שקשור בהקמת משפחה ובשימורה. זה תמוה במיוחד על רקע התקופה הנוכחית, של קריסת מוסד הנישואים בארץ ובעולם.
מוזר לראות כתבים וכתבות צעירים של אתרי בידור מציקים לידוענים, ושואלים אותם בעיקר על זוגיות. עם מי היית? האם זה רציני? יש לך חבר? אתם מתכוונים להתחתן? קולה של כתבת "ישראל בידור" הוא דקיק וזעיר, אבל שאלותיה הן של דודה טרחנית ומציקה. אני לא בטוח שאני יודע מי זאת יעל שלביה, אבל אני מעודכן בכל מערכות היחסים שלה מאז ועד עומר אדם. הכתבים של גיא פינס הם סוכני בורגנות של עולם הסלב. יורים ומבררים אם יש משהו, מי עם מי, מי נפרד ממי ואם יש סיכוי שיחזרו.
שתי תוכניות הריאליטי של הערוצים הגדולים - "חתונה ממבט ראשון" עתירת העונות ואחותה הממזרה "אהבה חדשה" - מצליחות ומשגשגות כל אחת בדרכה. לשתיהן מסר אחד - שכולם יתחתנו כבר.
הזוגות שמככבים בתוכניות הם חלק ממסע לחיתון העם כולו. תקציר ההיסטוריה היהודית אחרי השואה: בנינו מדינה, ייבשנו ביצות, נלחמנו במלחמות, ועכשיו המשימה הלאומית היא אחת - חופה. אפילו ראש הממשלה נפתלי בנט עצר את הליכתו המהירה במסדרון הכנסת כששמע שכתבת ערוץ 13 ליאור קינן, שניצבת מולו ומנסה ללא הועיל לשאול שאלות, עומדת להתחתן עם פרשן הערוץ ספי עובדיה.
בשל החתונה המיועדת בנט עצר את דהירתו ללשכה ובירך אותה. הגרעין האיראני, התרופפות הקואליציה ומערכת החינוך הקורסת לא זכו להתייחסותו, אבל כתבת שעומדת להתחתן היא סיבה מצוינת לעצירה וברכה. חתונה היא הקונצנזוס הישראלי החדש.
השקיקה למיסוד היחסים חוצה קהלים וקהילות. לאחרונה המדינה עצרה את נשימתה כשזוג הגברים גיא ומתן נישאו ב"חתונמי". הכותרות באתרים פרגנו: "מדובר בהיסטוריה", "שוויון זכויות גם בטלוויזיה", "מסר חשוב לילדי ישראל". ואכן, לראות על המסך של הערוץ הנצפה ביותר זוג גברים מנהלים זוגיות, מתנשקים ומתלטפים - זה אירוע פריים טיים חדש ומרענן.
אבל מהר מאוד הסתבר שמדובר בצמד אנשים משעממים עם תסביכי עבר סטנדרטיים ובמערכת יחסים שהיא פיהוק מתמשך, כאילו נקלענו לסלון ביתם של זוג שנשוי 20 שנה ומציע שטרודל לאורחים. איפה המסיבות, הזרימה, הבילויים עד הבוקר, המוזיקה של ריהאנה? אפילו הסיבה שבגינה גיא דחה בעבר את מתן מבאסת להחריד: הוא פרפקציוניסט ולא היה בטוח שמתן בשבילו.
ההצלחה של מחאת הלהט"ב פנומנלית, אבל היא בעיקר בזכות הכניעה שלה לתכתיבים הטרונורמטיביים הכוללים בן זוג קבוע, נישואים בטקס, הבאת ילדים ותשלום משכנתה עד קץ החיים. המנחה המצליח אסי עזר מתקשר זוגיות הומואית מקסימה שעובדת לפי כל כללי הטקס הסטרייטיים, ורק בזכותה הוא לוהק לקמפיין ענק לחברת ביטוח יחד עם בעלו.
למודל יותר פרוע ססגוני או נשי של הומואיות אין ייצוג הולם, עדיין. קשת הלהט"ב מורכבת, רחבה, הולכת ומסתעפת. רבים ורבות מוצאים את עצמם על הספקטרום המגדרי והמיני, אבל בציבוריות הישראלית נמצאים בעיקר הומואים שמתנהגים כמו סטרייטים.
הפתיחות נעצרת כאן. בחודש שעבר יצא ספר שנקרא "אני ג'אז", שעוסק בתחושותיה של ילדה קטנה עם מוח של בת בגוף של בן. 33 עמודי הספר הטריפו את המערכת ועוררו קולות אנטי־להט"ביים אגרסיביים, שכמותם לא נשמעו כבר שנים. אפילו ציפי שביט נקטלה אחרי שפרסמה המלצה עליו.
שמעון ריקלין אמר שארגון הלהט"ב שהפיץ את הספר הוא "חבורת מטורפים שרוצה לגעת בילדים שלנו... סוטים שרוצים לדבר על שינויי מין לילדים". גם המאמר במגזין ערוץ 14 תחת הכותרת "להט"ביסטן", יצא מנקודת הנחה שזהו קו שבר שאין לחצות אותו. הספר מציג הכלה והבנה של ילד שלא חש בנוח עם גופו. הוא אינו מעודד ילדים להפוך לטרנסג'נדרים, כמו ש"האריה שאהב תות" לא מעודד צריכה של פירות, ו"איתמר מטפס על קירות" אינו ספר על פארקור.
"אני ג'אז" מציג ערכים של הבנה, הקשבה והכלה, ויכול לתת להורים ולילדים תחושה שכל הרגשה של שונות היא לגיטימית, ולכל בעיה יכול להיות פתרון. כרגע הוא מתקבל בעיקר בשריקות בוז. אם בעונה העשירית של "חתונה ממבט ראשון" יגיע לחופה זוג שעבר שינוי מין, ייקח משכנתה, יביא ילד ויתחתן כששמעון ריקלין יהיה השושבין - נדע שהמהפכה הושלמה.