סיני תחילה: כך מכרסמת מצרים בהסכם השלום עם ישראל

היחסים הטובים מאוד הקיימים היום בין ישראל ומצרים מרחיקים מהעין הציבורית את פעולותיה הצבאיות של קהיר בחצי האי סיני. הפעילות נעשית בהסכמתה של ישראל וגם בלי הסכמתה. בשטח נוצרות עובדות, שאחדים סבורים שהן בלתי הפיכות.

נתחיל מההתחלה. בהסכם השלום בין שתי המדינות, הנספח הצבאי מגביל את הסד”כ בגבול הסמוך לישראל לכוח שיטור עם מגבלות על סוגי הנשק. לאחר המהפכה במצרים ב־2011 והתפשטותו של דאע”ש בסיני, מצרים ביקשה להעביר כוחות צבאיים כדי להילחם בטרור. ישראל הסכימה.

כאמור, כיום יש בין ישראל ומצרים יחסים טובים וקרובים מאי פעם, ויש לשמור עליהם. הקונסטלציה המזרח־תיכונית, הקיטוב בין תומכי איראן ומתנגדיה, והמאבק בטרור האסלאמיסטים - תרמו להתקרבות בין שתי המדינות, שכללה גם התחזקות צבאית מצרית בסיני. בשלב זה אנו עדים למאמץ, אומנם מדוד, לחיזוק הקשר הבילטרלי בין שתי המדינות. אחרי שנים נראה שמצרים שינתה את הדוקטרינה הצבאית שלה והתאימה אותה למאבק בטרור. ישראל סייעה. שינוי זה הביא לשליטה טובה יותר של מצרים על הטרור, ולאחרונה היא רושמת כמה הצלחות. יש יותר שעות עוצר ויותר מחסומים. ההיגיון אומר שאם זה המצב, מצרים צריכה לדלל בחזרה את כוחותיה בהתאם לנספח הצבאי.

על פי רמטכ”ל מצרים, קרוב ל־24 אלף חיילים נלחמים בטרור בצפון־מזרח סיני. אבל יש עוד 20 אלף פזורים ברחבי חצי האי. מאז שמצרים ביקשה את אישורה של ישראל להכניס כוחות לסיני כדי להיאבק בטרור, לפני למעלה מעשור, הבקשות הלכו והתרבו. ישראל הסכימה לכולן כי היא מעוניינת בשקט בגבולה הדרומי וגם בעזה. הנספח הצבאי של הסכם השלום מ־1978 הופר בפועל בהסכמה ישראלית, ומבלי לפתוח אותו מחדש. אי־רצונה של ישראל לפתוח את הנספח נובע מעמדה ברורה שהוא שריר וקיים, וכאשר המציאות של המלחמה בטרור האסלאמיסטים תאפשר זאת - נחזור ליישום הנספח. ישראל פועלת מול מצרים כאשר יש צורך, ומצרים מגבירה את כוחותיה. השאלה היא האם המצב הזה שנוצר בשטח הוא הפיך? נכון שמצרים הקפידה לבקש את אישורה של ישראל לצעדים אלה, אבל יש צעדים שלגביהם היא לא ביקשה את רשות ישראל.

על פי הנספח, מותר למצרים לבנות שדות תעופה אזרחיים, אך מצרים בנתה שלושה שדות תעופה צבאיים המשרתים את חיל האוויר שלה בסיני וגם בסיסים צבאיים. אם נוסיף לכך את הסד”כ הצבאי שרמטכ”ל מצרים ציין, טנקים ומטוסי קרב - מתקבלת תמונה שהיא רחוקה ממש מתוכן ורוח הנספח הצבאי.

כאמור היחסים בין שתי המדינות הם מהטובים שהיו אי פעם, והקרבה האסטרטגית נראית לעין, אבל לא לעולם חוסן. כאשר מצרים ביקשה לשלוח כוחות כדי להילחם בטרור, וישראל הסכימה, היה ברור לשני הצדדים שבתום המשימה נחזור למצב שהיה קיים קודם. עכשיו, כשמצרים הצליחה חלקית בהדברת נגע הטרור, היא צריכה לחשוב על דילול כוחותיה לטובת קיום הנספח הצבאי. אותו הדין חל על סוגי הנשק, שדות התעופה הצבאיים והבסיסים. המצב שנוצר כיום, ועל אף שיתוף הפעולה המצוין בין שתי המדינות, מכרסם בהסכם השלום שיש לו ערך חשוב מאוד בפני עצמו.

ארצות הברית והכוח הרב־לאומי יכולים לקיים דיון עם ישראל ומצרים כדי להפיג את החששות ולחזק את השלום. לכוח הרב־לאומי, שתפקידו לבדוק באופן קבוע כיצד מיושם הסכם השלום והנספח הצבאי שלו, יש את כל הנתונים של המציאות בשטח. אין כוונה ליצור משבר עם קהיר, גם לא להקניט אותה. הכוונה היא ליישם את סעיפי ההסכם שנחתם בין השתיים כדי לחזק אותו. אם ייווצר צורך מחודש בעיבוי הכוחות המצריים בסיני בגלל הטרור, קהיר תמיד תוכל לפנות לישראל, ולאור היחסים הפתוחים והעמוקים בין השתיים, ישראל תיעתר לבקשת מצרים כפי שהיה עד עכשיו. חשוב אם כן להבהיר שכל פעילות צבאית מצרית בסיני תהיה, מטבעה, הפיכה.