1. אווירת סוף קורס
המראה הסמלי העיד יותר מכל על מצב הקואליציה: רגע לפני נאום יו"ר האופוזיציה בנימין נתניהו נטשו חברי הקואליציה את אולם הכנסת, שהפך עבורם לאזור מוכה אסון. הם נכשלים פעם אחר פעם בניסיון להעביר הצעות חוק, ומה שגרוע עוד יותר הוא שהצעות כמו העלאת שכר המינימום, ביטול החלטת שר האוצר על הפחתת המכסים על מוצרי חקלאות או הגבלת עמלת פתיחת תיק משכנתה מגיעות ביוזמת האופוזיציה, ומאושרות דווקא בתמיכת הקואליציה.
יוזמות של הקואליציה כמו אישור מתווה הפיצוי לעצמאים לא הועלו שלשום להצבעה מחשש להפלתן על ידי האופוזיציה. עולם הפוך. במצב עניינים אבסורדי כזה מסוגלת הממשלה לקדם רק החלטות שאינן מצריכות את אישור הכנסת ושתלויות בלעדית בסמכות שר האוצר. זה מה שקורה כשרוחות אווירת סוף קורס מנשבות בעוצמה באוויר. לפי לוח הזמנים שנקבע לפני חודש, הממשלה אמורה הייתה לאשר אתמול את תקציב 2023 ואת חוק ההסדרים. זה לא קרה ולא יקרה בטווח הנראה לעין. אם לשאול דימוי מעולם הכדורגל, שליברמן מבין בו, הממשלה משחקת בזמן פציעות, וח"כ ניר אורבך שלף כרטיס אדום לעצמו.
על רקע זה הורה שר האוצר השבוע לפקידיו להפסיק לעבוד על התקציב ועל חוק ההסדרים, וטוב שכך. זאת הסיבה לכך שתוכנית הנדל"ן החדשה התבשלה מעל לראשם של פקידי האוצר הבכירים והמתוסכלים, שעוד פנטזו להוציא אל הפועל רפורמות ארוכות טווח בתחום השיכון או בביטוחי הבריאות, כאילו מדובר בממשלה שרק הוקמה.
כדי שהממשלה לא תמשיך להתבזות, הדבר הנכון ביותר הוא להגיע להבנות עם האופוזיציה על חוקים חיוניים שאותם יש לאשר, כמו חוק התקציב ל־2023 ותקנות יו"ש, ובמקביל להגיע להבנה על מועד הבחירות.
עד אז שר האוצר חייב לפעול כמיטב יכולתו לקדם נושאים דחופים שאינם מצריכים את אישור הכנסת, וכאלה לא חסרים. יש בידיו סמכויות רבות והוא חייב לנצל אותן, גם אם פקידי האוצר לא תמיד מקבלים זאת.
2. הביביסט הכלכלי
יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה לשעבר, פרופ' אבי שמחון, שימש כיועץ כלכלי מקצועי שמטרתו לסייע לממשלה בהתוויית החלטותיה, בראיית טובת המשק כולו. בפועל הוא הפך עם השנים, עד לפרישתו בקיץ 2021, לביביסט כלכלי לכל דבר. סוכן כאוס ומהנדס תודעה כלכלית היא הגדרה מדויקת יותר.
בשלב מסוים שמחון הפסיק לספק עצות כלכליות המקדמות את טובת המשק, והתחיל לענות "אמן" אחר החלטות המקדמות את טובתו של נתניהו, שאותו שירת בפועל. לדוגמה, הוא התבטא כי גם ללא תקציב המשק מתפקד היטב, וקידם בכך את דף המסרים של ראש הממשלה לשעבר, בשעה שכל כלכלן מתחיל מבין שאפילו משפחה רגילה אינה מסוגלת לתפקד ללא תקציב.
דוגמה נוספת לכלכלה תוצרת פרופ' שמחון הייתה ההצדקה שנתן לפזרנות הכספים, בדמות הצ'קים לכל אזרח בסכום של 750 שקל בתקופת הקורונה. אבל דומה כי השיא נשבר בראיון שהעניק בשבוע שעבר בערוץ 14. שמחון טען בין השאר כי "הממשלה המנותקת של בנט וליברמן מתגאה בהורדת הגירעון, הצמיחה והאבטלה, הישגים שירש מאיתנו. הוא לא השכיל לתרגם את ההישגים לשיפור רמת חייהם של אזרחי המדינה, שסובלים מעליות מחירים חסרות פרופורציה. כולי תקווה שבקרוב תקום ממשלה שדואגת לכיס של האזרח".
זה המקום לשים קץ לשקר החוזר על עצמו, שלפיו ההישגים שבהם מתהדרת ממשלת השינוי בתחום הכלכלי נזקפים לירושה שקיבלו מהליכוד. הבעיה בנושא זה היא לא פרופ' שמחון, אלא אנשי נתניהו, שמנסים לגרום למסר הזה לחלחל בדרך של הנדסת תודעה מתמשכת באמצעות התקשורת.
מה פירוש המילים "הישגים שירש מאיתנו"? אם אתה חלק מהליכוד, תאמר את זה במפורש. שנית, מה פירוש "עליות מחירים חסרות פרופורציות"? האם הכפלת מחירי הדיור ב־12 שנות שלטון נתניהו היו פרופורציונלית? ולאיזו ממשלה מייחל שמחון? יש להניח שהוא מתכוון לממשלת ליכוד, חרדים, סמוטריץ' ובן גביר.
בואו ניקח שני משתנים כלכליים כדי להבין מה הייתה הירושה שהשאירה ממשלת נתניהו, ומה המצב היום. ערב כניסת ממשלת השינוי עמד הגירעון על 10.1% מהתוצר, שהם 43.5 מיליארד שקל. שנה בלבד לאחר כינונה של הממשלה החדשה הגירעון נמחק וירד לאפס - השיעור הנמוך ביותר מאז ינואר 2008. אם נתבונן על האבטלה, שיעור הבלתי מועסקים במשק עמד עם סוף דרכה של ממשלת הליכוד על 7.5%. שנה לאחר מכן צנח שיעור הבלתי מועסקים ל־3.4% - פחות ממחצית.
הירידה בגירעון, הגידול בהכנסות ממסים והירידה באבטלה אינם מקריים. זה לא קרה בזכות טייס אוטומטי כלכלי, אלא בזכות מדיניות מושכלת של שר האוצר ליברמן. זה כולל הפסקת תשלומי חל"ת שערורייתיים שנמשכו בתקופת הליכוד משיקולי בחירות. ליברמן החליט באומץ באוגוסט 2021 להפסיק את החופשה ללא תשלום גם לבני 45 פלוס, החלטה שלוותה בזמן אמת בביקורת, אבל בדיעבד התבררה כנכונה. לא רק ששיעור המועסקים גדל, אלא שהמשק הישראלי משווע לידיים עובדות.
צעד מצוין נוסף המסביר את הזינוק בהכנסות ממסים נגע להחלטה להשאיר את המשק פתוח בגלי הקורונה. גם זאת הייתה החלטה אמיצה. נכון שבעלי העסקים כעסו על כך שהממשלה אינה מפצה אותם, אבל השארת המשק פתוח אפשרה למרבית העסקים לתפקד ולהגדיל את הכנסותיהם ואת תשלומי המס.
ובכן, בניגוד לדברי פרופ' שמחון, ממשלת השינוי לא קיבלה בירושה שום הישג כלכלי. להפך. שר האוצר בלם החלטות שגויות שהתקבלו על ידי נתניהו ויועציו משיקולי בחירות.
כעת מה שנותר להחליט הוא מה עושים עם עודפי הכספים ואיך בולמים את יוקר המחיה. עדיף שהממשלה, כמו משק בית, לא תהיה באוברדרפט שנשלם עליו ריבית. ובכל מקרה, גם אם יש "עודפים", אסור לפזרם לצורכי כלכלת בחירות, תחום שבו התמחה נתניהו. העולם הכלכלי רועד וניצב בפני מיתון, וטוב לשמור רזרבות לעת צרה. לפי נתוני האוצר, רק הדרישות לתוספות שכר מצד קבוצות עובדים מאורגנות נאמדות ב־41 מיליארד שקל.
אבל זה לא אומר שלא צריך לפעול בכל הכוח להורדת יוקר המחיה. עליית מחירי הדיור מחייבת טיפול, אף שהיא אינה המצאה של ממשלת השינוי. כאמור, המחירים הכפילו את עצמם ב־12 שנות כהונת נתניהו, ומאז פרישת כחלון מהפוליטיקה כמעט לא נעשה דבר בתחום. הממשלה מנסה בנשימותיה האחרונות להוציא אל הפועל מהלכים, כמו תוכנית הנדל"ן שפורסמה השבוע, ונדמה שכבר מסתמנת מגמת מסוימת של בלימה בדהרת מחירי הדיור.
מוקדים נוספים של יוקר המחיה הם המזון והבנזין. רפורמת היבוא, פתיחת השוק המקומי לתחרות והורדת מכסים יביאו לאורך זמן לירידת מחירים. לגבי הבנזין, הפחתת הבלו ב־50 אג' אינה מספיקה. גם האופוזיציה תסכים לחקיקה שתגביל את מרכיב המיסוי הכולל על הבנזין (בלו ומע"מ) ל־50% מהמחיר הסופי.
3. המדד והריבית
שני אירועים שהתרחשו רק שלשום מסבירים את הבוקה והמבולקה שאחזה בשוקי ההון השבוע. הראשון הוא החלטת הנגיד האמריקאי להקפיץ את הריבית ב־0.75%, לאחר שהאינפלציה בארה"ב הסתכמה בשנה האחרונה ב־8.6%. האירוע השני הוא פרסום מדד המחירים לצרכן לחודש מאי, שעלה ב־0.6%, פחות מהתחזיות. האינפלציה שהסתכמה בשנה האחרונה ב־4.1% חורגת מיעדה, אף שהיא פחות ממחצית מהאינפלציה בארה"ב.
חוסר האמון בשווקים בא לידי ביטוי גם בדולר שזינק לעומת השקל לרמתו הגבוהה ביותר בשנתיים האחרונות. דבריו של נגיד בנק ישראל פרופ' אמיר ירון בכנס מכון אהרון לפני שבוע הפכו את העלאת הריבית אצלנו בתחילת יולי לעובדה כמעט מוגמרת. השאלה היא אם הריבית תעלה ב־0.25% או ב־0.5%.
הבורסות הגיבו בפאניקה לא רק בגלל פרסום המדד והריבית. עוצמת התגובה נגזרה מכך שהשחקנים הפנימו את עוצמת האינפלציה ואת השלכותיה השליליות על הצמיחה, והסכנה שתגרור את כלכלות העולם למיתון.
המחצית הראשונה של חודש יוני מסתמנת כאחת הגרועות בתשואות קופות הגמל והפנסיה בשנים האחרונות. אם נוסיף את נתוני התשואות השליליות בינואר־אפריל, עם מינוס 5%, התשואות ב־2022 מסתמנות כדו־ספרתיות שליליות.
אז כיצד נערכים למצב של חוסר ודאות? איך מתכננים את הצעדים בשוק הדיור (כולל השכירות)? האם כדאי לסגור את הכסף באפיקים סולידיים לטווח ארוך? שווה להקשיב בעניין לתובנה של יניב פגוט, סמנכ"ל הבורסה לני"ע. לדבריו, "ההנחה המרכזית היא שהאינפלציה בישראל לא תתכנס בחודשים הקרובים לתוך היעד הממשלתי. את המתמטיקה הזו מבינים גם ארגוני העובדים, ולפיכך לחצי השכר במשק צפויים לגבור".
המשמעות, לדבריו, היא שהמשק נמצא עדיין במצב של חוסר ודאות גדולה, שער חליפין מתעתע וריבית שלא התקבעה סופית. במצב עניינים זה עדיף להמתין. לבעלי הממון מומלץ להשקיע את הכסף באפיקים סולידיים קצרי טווח בריבית משתנה.
לרוכשי הדירות מומלץ להתאפק בציפייה לשינוי מגמת העליות. האור בקצה המנהרה מתחיל לבצבץ. לפי המדד, מחירי הדיור עלו בשנה האחרונה ב־15.4% - ירידה מסוימת ביחס לחודש שעבר (16.3%). אל תקנו את טיעוני הקבלנים שהמחירים רק ימשיכו לעלות. אסור להתייאש.
4. סאמר טיים
משהו חריג מאפיין את מערכת היחסים בין סאמר חאג' יחיא, יו"ר דירקטוריון בנק לאומי, לבין נגיד בנק ישראל פרופ' אמיר ירון. ניתן להגדיר אותה כנימוס קריר ומאופק ולא מעבר לכך.
יו"ר הבנק שלל את כוונת הפיקוח על הבנקים לצמצם את סמכויות יושבי הראש ואת תגמול השכר המגיע להם, ובבנק ישראל סברו שהוא חרג ממעמדו כיו"ר. אין ספק שבהתנהלותו ובמעמדו יו"ר בנק לאומי שונה מכל יושבי ראש הבנקים האחרים, ועל כך הוא גם זוכה להערכה מיוחדת משר האוצר ליברמן. הוא נפגש עם לקוחות גדולים, השתתף בכנסים בינלאומיים (דאבוס והאמירויות) ותפקד בפועל אם לא כשר החוץ אז לפחות כשגריר הבנק.
חאג' יחיא קידם לא רק את האינטרסים של הבנק אלא גם את אלו של ישראל. הוא מציג את עצמו כערבי ישראלי, ועושה שירות מצוין למדינה בחו"ל. חוגים בנקאיים מעריכים שהוא יסכים בבוא העת להצטרף לשירות החוץ על תקן שגריר.
כאמור חאג' יחיא נלחם בתקנות המגבילות של בנק ישראל, ניפק חוות דעת משפטיות, גייס את כל מי שרק ניתן, ובסופו של דבר הצליח חלקית. יישום התקנות נדחה, עד שבסופו של דבר מרביתן התמסמסו. אבל אחת ההגבלות שנותרה מטרידה במיוחד: נקבע שיו"ר בנק לא יוכל לחתום על הסכם פרישה מיוחד הכולל "מצנח זהב" בדמות מענק אי־תחרות או מענק צינון, במקרה שיסיים את תפקידו.
בהופעה במכון אהרן בשבוע שעבר השמיע חאג' יחיא ביקורת חריפה נגד בנק ישראל והנגיד עצמו, בניגוד לסגנונו המאופק. חאג' יחיא טען שבנק ישראל מהדק יתר על המידה את הפיקוח על האשראי הבנקאי, ומתעלם מעליית הסיכון באשראי החוץ־בנקאי. "בן ברננקי (הנגיד האמריקאי, שהשתתף באירוע - י"ש) הדגיש את הסיכון בהעברת האשראי ממערכת הבנקאית למערכת החוץ־בנקאית, אך אמיר ירון לא התייחס לנושא, ונראה לי שזה לא במקרה", עקץ היו"ר.
בהמשך מתח ביקורת על הטיפול באינפלציה, וטען שהיא גבוהה מ־4%: "הריבית הרבה יותר גבוהה ממה שמשתקף מהודעות של בנק ישראל. הידוק הרגולציה של הפיקוח וריתוק הון נוסף לעסקאות נדל"ן מסוימות מעלה את מחירי הכסף, את העלויות לנדל"ן ואת עלויות הדיור".
יו"ר לאומי גם לא חסך ביקורת מהמדיניות המוניטרית, וטען כי "האינפלציה תימשך על אף העלאת הריבית, ותרד בהמשך בלי קשר להעלאת הריבית. האינפלציה בצד ההיצע נובעת מעליית מחירי התשומות, ועליית הריבית בטווח הקצר רק תחמיר את המצב". לדבריו, העלאת הריבית לא תסייע לפתור את האינפלציה בצד הביקוש, ועליית ריבית של 1% או 2% גם לא תשפיע על השימוש בחסכונות.
בקיצור, מדובר בביקורת חריפה ויוצאת דופן נגד בנק ישראל, המפקח ישירות על לאומי. ביקורת כזאת, במיוחד כשהיא מגיעה מיו"ר דירקטוריון של אחד משני הבנקים הגדולים במדינה, מהווה משב רוח מרענן. הוא לא אינטרסנט. מי כמוהו מבין את השפעת מדיניות הריבית על המערכת הפיננסית ועל שוק האשראי.
חאג' יחיא יסיים פורמלית את תפקידו לקראת סוף 2023 לאחר תשע שנים כדירקטור בבנק. ייתכן שיקדים את לוח הזמנים. בזימון לקראת האסיפה הכללית לצורך בחירת דירקטורים נכתב כי "לאור סיום כהונתו הצפוי של יו"ר דירקטוריון, יינתן משקל למועמדים בעלי כישורים וניסיון המתאימים לשמש גם כיו"ר". ייתכן שההודעה החריגה מעידה על תוכניות יו"ר הבנק לפרוש מוקדם מהצפוי.
מבנק לאומי נמסר בתגובה: "יו״ר לאומי, ד״ר סאמר חאג׳ יחיא, ממשיך בתפקידו ואין לו, ולא היו לו, מחשבות או כוונות כלשהן בקשר למשרה ציבורית כלשהי. ד"ר חאג' יחיא הביע את דעתו הכלכלית המקצועית בכנס מכון אהרן למדיניות כלכלית באוניברסיטת רייכמן, כפי שעשה בעבר בכנס זה ואחרים, וכפי שימשיך לעשות גם בעתיד".
5. מחנה יואב
את שר השיכון לשעבר ח"כ יואב גלנט אני תופס במצב רוח מעולה. "נתניהו אמר לחברי הממשלה את האמת בפרצוף, ולכן הם נטשו השבוע את הכנסת. הם לוקחים קרדיט על כל דבר כמו הקורונה והכלכלה שאנחנו עשינו. בפועל הם כמו קבלנים לעבודות גמורות", אומר ח"כ גלנט.
מה דעתך על התוכנית החדשה של הממשלה לפתרון משבר הנדל"ן?
"למען האמת לא התעמקתי בתוכניות הדיור, אבל לא צריך להמציא תוכניות. בסופו של דבר, העסק פשוט: העניין המרכזי זה המוצר שנמצא במחסור וזה קרקע מתוכננת. הפער בין תכנון הקרקע לשיווק הוא עשרות שנים. בממשלת הליכוד היה לנו כלי שהפעלנו כמנוף מול ראשי הערים המשמשים כיושבי ראש ועדות התכנון כדי לשפר את ההטבות לציבור. בראש ובראשונה מדובר בהסכמי הגג. כשאתה מכניס למשוואה את העובדה שתוספת תושבים לעיר לא תוריד את רמת החיים אלא תעלה אותה, ובנוסף תסייע לפיתוח כבישים, הפתרון נמצא. ראש העיר יגיע אליך ולא יתקע אותך בוועדות. זה היה כלי ראשון ועשינו עשרות הסכמי גג. מי שאחראי לעליית המחירים הוא מינהל מקרקעי ישראל, שפועל ללא שליטה ואין מי שמרסן אותו. כשקרקע עלתה חצי מיליון שקל והמינהל מעלה את שוויה למיליון שקל, אז ברור שהקבלן מוסיף עוד כמה אחוזים לרווח והמחיר עולה".
אבל גם בתקופתך המחירים לא ירדו. מה צריך לעשות בשורה התחתונה כדי להוריד מחירים?
"ראשית, בשום שלב לא אמרתי שאוריד את מחירי הדיור, אבל בלמתי אותם. נכון להיום אני לא רואה את האפשרות שהמחירים יירדו, אבל מקווה שיצליחו לרסן אותם. צעירים עוזבים את הארץ לא בגלל חמאס או חיזבאללה, אלא בגלל הדיור, שהוא איום אסטרטגי. כשר שיכון העברתי חוק שנקרא ערבות חוק המכר, והדבר הזה הוריד 17% מעלות ערבות המימון. כדי להוריד מחירים הדבר הראשון שצריך לעשות הוא להשתלט על המנגנון של ועדות התכנון, ולהגיע למלאי קרקעות מתוכננות. דבר שני, יש לרסן את החיה הזאת שנקראת רמ"י (רשות מקרקעי ישראל) ולגרום לה להרוויח קצת פחות מהמיליארדים שהם מכניסים. הזוגות הצעירים ירוויחו.
בנוסף יש להאיץ את חוק ההתחדשות העירונית. כשנכנסתי, הוספתי לשם המשרד את המילה בינוי ושיכון, כי יש עשרות אלפי חסרי דיור ללא ערבות הדדית. צריך לדאוג לחלשים. קניתי 5,000 דירות לדיור ציבורי, כולל למשפחות מרובות ילדים. הנפקנו איגרות חוב של עמידר ובנינו 2,600 יחידות דיור. אבל הממשלה הזאת אטומה, היא לא רואה את החלשים ממטר, והתוצאות בהתאם".
לפני ארבע שנים התלוננת על הקריטריונים של נבחרת הדירקטורים. האם התנאים השתנו מאז?
"לצערי, לא. כבר אז היה אלוף משנה אחד מצה"ל ושלושה תתי־אלופים שלא התקבלו, בתירוץ שלא היה להם ניסיון מספיק. גם היום, כששמעתי על הקריטריונים החדשים, הבנתי שהולכים לעשות בפועל את אותו דבר. מתאימים את הקריטריונים החדשים לאלה המתאימים לתומכים של ליברמן. כתוצאה מכך הרבה לא הגיעו לרשימה למרות שמגיע להם להיכנס, ולמרות שחלקם משמשים כבכירים במערכות השלטוניות ובצבא. הנימוק הרשמי הוא שהם לא עומדים בקריטריונים, אבל בפועל מדובר במועמדים שלא יסייעו פוליטית ללפיד, בנט או ליברמן".
האם אתה מצטער על החלטת האופוזיציה ללכת נגד הקואליציה בהצבעה לאישור התוכנית "ממדים ללימודים", או בכל נושא אחר כמו חוק יו"ש?
"בוא נעמיד דברים על דיוקים: כאשר היה דיון בסיעת הליכוד, אני הצעתי בנושא זה ללכת עם הממשלה ולתמוך, אבל סייגתי את עמדתי. אמרתי שאנסה לשכנע את חבריי אבל שאני מחויב להחלטות הסיעה ואצביע בהתאם. הסיעה החליטה להצביע נגד והייתי האיש האחרון שהתנגד. בפועל התברר שיש 28 שתומכים בהצעה של נתניהו, אז אמרתי שאני מצטרף לעמדת הרוב, וכך זה הגיע לכנסת. הייתי מאלה שפעלו מאחורי הקלעים למציאת פשרה, ואכן הצלחנו להעלות את אחוז המימון ל־75%. בסיכומו של עניין, העמדה שלי שאסור לשבור את הכלים בעניין חיילי צה"ל התקבלה".
אבל יש נושאים נוספים שחיוניים למדינה ואתם אוטומטית מצביעים נגד. האם זה שפוי?
"היום כבר הגענו למצב שכמות הנזק שנגרמת למדינה מהממשלה הזאת והמצב הרעוע מאוד מסכנים את ישראל יותר מכל דבר אחר, ומכל הצבעה כזאת או אחרת. לכן חייבים לפעול להפלת הממשלה בשיא העוצמה. עובדה היא שהממשלה לא הביאה השבוע שום הצעה לכנסת, כי אין סילמן, אורבך, זועבי ומיכאל ביטון. הממשלה איבדה את כוחה, ולא משנה מה יעמוד על הפרק: הם לא מסוגלים לקבל שום החלטה מהותית בכוחות עצמם. הם מחפשים להביא הצבעות שאולי יביכו אותנו ויפגעו בנו ציבורית, אבל הציבור מבין את ה'שטיקים והטריקים'".
לפחות הם קידמו את התוכנית שלך לגבי ההתיישבות בנגב. אולי אתה צריך להחמיא להם.
"לא נראה לי שהם הקשיבו לי, כי אחרת הם היו עובדים אחרת. התוכנית שהוצעה על ידי שרת הפנים איילת שקד היא שלי. הבאתי אותה כבר בעבר, אבל במפלגת העבודה ומרצ התנגדו, בטענה שזה יחליש את דימונה, ירוחם וערד. אבל גם התוכנית שלי אושרה בצורה עקומה. המצב נכון לעכשיו הוא שמנסור עבאס ו־ווליד טאהא החליטו שלא נוטעים בנגב, וכל זה בגלל תאוות השלטון של בנט ולפיד".
האם הממשלה תשרוד להערכתך את מושב הקיץ, ומתי יהיו בחירות?
"כבר מינואר השנה אני מעריך שהממשלה תיפול ולא יהיו בחירות, אלא שתוקם ממשלה חלופית בראשות נתניהו והליכוד. יש פה לפחות שתי מפלגות שיימחקו. תקווה חדשה וימינה ייעלמו מהמפה, ויש שם תשעה חברי כנסת שהם פוטנציאל לחבירה לליכוד, וזה מה שיקרה. החלופה של בחירות מבחינתם היא להתאבד פוליטית, והם לא ירצו את זה, רק על סמך השכל הישר. אני חושב שעד סוף השנה תקום ממשלה חלופית בראשות הליכוד, בכנסת הזאת".
רע"ם תהיה חלק מקואליציית הליכוד?
"רע"ם לא תהיה חלק מה־61 הראשונים של הקואליציה וזה בטוח, כי מדובר יהיה ברוב ציוני. אבל אחרי הקמת הממשלה לא תהיה בעיה לצרף גם ערבים לקואליציה. אני תומך בשותפות של כלל האוכלוסייה הערבית. אבל אני מדגיש שהם לא יהיו לשון מאזניים ולא תהיה להם זכות וטו כמו המצב היום. למשל, לא תינתן להם הזכות למנוע נטיעות עצים בדרום".