אינפלציה בהפתעה: כך נכשל הבנק המרכזי של ישראל במילוי תפקידו

בנק ישראל ממציא טיעונים ותירוצים מדוע הוא העלה את הריבית השבוע ב־0.5% לרמה של 1.25%, במקום פשוט לציין כי הוא מסתכל בעיקר מערבה לארה"ב. שם, במקדש המדיניות המוניטרית העולמית, העלו את הריבית בשלוש הפעמים האחרונות במצטבר ב־1.5%, כך ש־0.75% מזה בפעם האחרונה. לכן הוא, הבנק המרכזי של ישראל, חייב להתיישר לפי המעצמה העולמית המוניטרית, והעלה את הריבית במקביל במצטבר ב־1.15% בשלוש הפעמים האחרונות, כולל השבוע.

הפער בין ארה"ב לישראל, שהיה אפסי עוד בפברואר השנה, התרחב ל־0.3% - גבוה יותר לטובת ארה"ב - מה שאולי מונע חלקית את המשך פיחות השקל בשיעור ניכר מול סל המטבעות, פיחות התורם בשוליים להאצה בשיעור האינפלציה. בנק ישראל, שהיה חייב להעלות את הריבית בשיעור חד כבר בינואר השנה, עת שהאינפלציה השנתית עברה את משוכת ה־3%, מעבר ליעד האינפלציה המרבי שהציבה לו הממשלה "סופית" עוד ביוני 1997, נשאר בתרדמת חורף חזקה עד שהפשירו השלגים בארה"ב.

יעד האינפלציה של הממשלה אינו עניין ערטילאי, הוא נקבע על ידי הממשלה כמשימת ביצוע לבנק ישראל. רעיון "יעד האינפלציה", שהתפשט במדינות רבות בעולם, נולד לביצוע בניו זילנד בדצמבר 1989. ממשלת השמאל דאז של ניו זילנד אמרה לנגיד הניו זילנדי בפירוש: "אם אינך עומד ביעד, תפקידך מסתיים, חד וחלק". פה בנק ישראל נכשל בתפקידו, איחר בהעלאת הריבית, אבל ממשלות ישראל עסוקות בעיקר בפוליטיקה.

בוקר טוב לבנק

נחזור לארץ ישראל. טוב שבנק ישראל העלה השבוע את הריבית. את האינפלציה חייבים להדביר. היא פוגעת בעיקר בחסכונות השכבות החלשות שלהן הבנק המרכזי לא דאג כלל בשנים האחרונות, וכן פוגעת בעליית המחירים במשתכרי השכר הנמוך, החשים כיצד ההון שלהם נשחק והשכר שלהם אינו יכול לקנות את סל המצרכים ואת השירותים, כפי שהיה אשתקד. כדי להצדיק את העלאת הריבית בשיעור של 0.5% בנק ישראל צריך למצוא עכשיו תימוכין. לא ייאמן, בנק ישראל גילה רק עתה, ביולי 2022, מה שרובכם יודעים בלי להשתכר שכר של עשרות אלפי שקלים בחודש, כי מחירי הדירות עלו בשנה האחרונה ב־15.4%.

הלמ"ס מדווחת בכל חודש על עליית מחירי הדירות, כולנו מודעים לכך. לתשומת לבו של בנק ישראל, מחירי הדירות עלו בחצי השנה האחרונה בשיעור ממוצע של 1.6% לחודש לעומת ממוצע (שאף הוא גבוה כשלעצמו) של 0.8% לחודש במשך חצי שנה קודם לכן! הכתובת האדירה הייתה על הקיר, אך בנק ישראל לא פעל וחיכה עד שיו"ר הפד והוועדה המוניטרית שלו יוציאו את הערמונים מהאש ויעלו את הריבית בשיעור חד - 0.75%, כדי שבנק ישראל יוכל לעשות כמעט "קופי פייסט", העתק והדבק.

עליית מחירי הדירות כה ברורה, עד כי אין ברירה אלא להדבירה באמצעות העלאות ריבית. עוד נשאל: איפה היה בנק ישראל בשנתיים האחרונות, כאשר מחירי הדירות השתוללו עם עלייה מצטברת של 22.1%?! בנק ישראל התעקש להישאר, עד להעלאות הריבית האחרונות, עם ריבית 0.1% עד חודש מרץ, שבו החליט להעלות את הריבית ל־0.35%! זוהי ריבית ריאלית שלילית מאוד שתדלקה את מחירי הדירות, השאירה את רוכשי הדירות הצעירים ואת משפרי הדיור חסרי אונים, ורוששה ועוד תרושש חלק מהם.

עוד "גילוי" של בנק ישראל השבוע, כדי להסביר את העלאת הריבית החדה, היה כי המשק נמצא כמעט בתנאי תעסוקה מלאה. במחצית הראשונה של יוני שיעור האבטלה שב וירד ל־3%, באפריל כבר הגיע ל־3.1%, אחר כך עלה מעט ואז שב וירד לרמות השפל ההיסטוריות בישראל שהיו לפני פרוץ נגיף הקורונה במרץ 2020. מוטב מאוחר מאשר בכלל לא: משק עם תעסוקה מלאה, כמו בישראל, הוא מתכון לאינפלציה, לכן הוא מצריך ומאפשר להעלות את הריבית.

העלאת הריבית בשוק תעסוקה הדוק חיונית דווקא היום לקראת הסכמי השכר שייפתחו (בעיקר בסקטור הציבורי) בשנה הבאה. המאבק המוצדק של המורים הנעשקים הוא רק פרולוג לעתיד בשאר הסקטורים הציבוריים. אלה עליות שכר שיוסיפו שמן למדורת האינפלציה. על כן שיעור האבטלה הנוכחי בטח מאפשר להעלות את הריבית כדי למנוע אינפלציה מצד עלייה בשכר.

לא זו בלבד, כבר חודשים ארוכים הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מפרסמת ברבים כי מספר המשרות הפנויות מאז ינואר נע בין 150,000־155,000 - שיא שלא היה כמותו מעולם בישראל. פשוט קשה למצוא עובדים בכל תחומי התעסוקה והשירותים. נתון כה מהותי, לו היה מגיע לאוזני מקבלי ההחלטות בבנק ישראל, בטח יכול היה לתמוך בהקדמת העלאת הריבית ושיעורה ולמנוע את סבל האינפלציה המלווה בנסיקת מחירי הדירות, הפוגעת בלבם של הזוגות הצעירים ושל משפרי הדיור.

על אוקראינה שמעתם?

גילוי נוסף שזה עתה ממש הובא לידיעת בנק ישראל והשפיע על ההחלטה להעלות את הריבית בשיעור של 0.5% הוא הפלישה של רוסיה לאוקראינה ב־24 בפברואר, שפגעה באספקת הנפט והגז מרוסיה למערב והביאה לעליות חדות במחירי האנרגיה. מחיר הנפט בים הצפוני בזמן הפלישה ב־24 בפברואר היה 92.6 דולר לחבית ועלה בימים אלה ל־113 דולר לחבית - עלייה של 22%. לפי שעה אין עדיין פתרונות לבעיית האנרגיה שינסה נשיא ארה"ב ג'ו ביידן לפתור בעת ביקורו בסעודיה באמצע החודש.

כמו כן, היו בעיות בשרשרת האספקה בעולם עקב היציאה מנגיף הקורונה, וגם על כך נודע זה עתה לבנק ישראל. אבל עד שבנק ישראל כבר נזכר והחליט להעלות את הריבית מסיבה זו, יש דווקא התמתנות בבעיות של שרשרת האספקה. מספר אוניות הסחר בעולם עלה בשיעור משמעותי בחודשים האחרונים, ומחירי ההובלה נמצאים בירידה משמעותית. רק ביוני השנה מדד ההובלה הימית העיקרי בעולם ירד ב־16%, ומדד ההובלה בתפזורת ירד ב־13% בהתאמה. מדד ההובלה מדרום מזרח אסיה לים התיכון יציב.

עוד גילו בבנק ישראל את התגובה של סין לעלייה במקרי נגיף הקורונה והסגר שנלווה לכך - מה שהפחית את האספקה העולמית. עד שבנק ישראל גילה את "הסוד" הסיני של ההסגר, הסינים כבר ביטלו אותו ודווקא מזרימים אמצעים פיסקליים ומוניטריים לחידוש עידוד הצמיחה. הצעדים הסיניים די מבלבלים את בנק ישראל, ממש לא הוגן כלפיו.

זאת ועוד, נגלה לכם סוד הנהיר רק ליודעי ח"ן, והוא שמחירי הסחורות החקלאיות וכן הסחורות לתעשייה נמצאים בירידה חריפה יחסית ונסוגים מהשיאים שאליהם העפילו. פה נגלה לכם - וגם לבנק ישראל - כי בחודש יוני המחיר בדולרים של החיטה ירד ב־22%, מחיר התירס - בקרוב ל־20%, מחיר הסויה - ב־17%, מחיר הקקאו - ב־8%, מחיר הסוכר - ב־7% ומחיר האורז - ב־6%. יכולנו ליהנות מהירידה במחירי הסחורות, אבל פיחות השקל גורר לעלייה במחירי הסחורות במונחי שקל.

בנק ישראל לא העלה את הריבית בזמן, ולכן מנע מהציבור ליהנות עכשיו מהירידה במחירים הדולריים של הסחורות החקלאיות. גם הקבלנים ובהמשך רוכשי הדירות לא יכולים ליהנות מהירידה במחירי חומרי הגלם על רקע פיחות השקל. נגלה לכם כי במהלך חודש יוני ירדו במונחי דולר מחירי הפלדה ב־8%, הנחושת - ב־16%, האלומיניום - 12% והניקל - ב־23%.

שימו לב: דווקא עכשיו ירדו הציפיות האינפלציוניות לשנה הבאה. נוסף על כך, בנק ישראל הפחית ב־1% את גובה התוצר בשנת 2023 לעומת התחזית הקודמת - הפחתה של 0.5% בתחזית הצמיחה השנה ועוד 0.5% מהצמיחה בשנת 2023. כלומר דווקא כאשר תחזית הצמיחה הייתה גבוהה יותר, היה מקום להקדים ולהעלות את הריבית. מתי מעלים את הריבית? עכשיו, כאשר תחזיות הצמיחה מופחתות. טוב שהעלו את הריבית בשיעור ניכר, פשוט היה צריך לעשות זאת קודם לכן.

תנועת הצופים

בנק ישראל גילה גם כי ההידוק המוניטרי והקשיים בשרשרת הייצור בעולם כבר מכבידים על הצמיחה במדינות המפותחות שישראל קשורה בטבורה בצמיחתה לצמיחתן. מבחינה תיאורטית, אם מסתמנת האטה בפעילות המשקית בעולם, לא צריך למהר להעלות את הריבית ב־0.5%, אולי עדיף להמתין? אבל חייבים לעבוד בשיטת "ראשון נכנס - ראשון מטופל". אם רק עכשיו גילו בבנק המרכזי באיחור את קשיי הייצור וההידוק המוניטרי, קודם צריך להעלות את הריבית בשיעור חד של 0.5%.

אם אחר כך מתברר, למעשה כבר עכשיו, כי תחזיות הצמיחה של בתי ההשקעה עודכנו כלפי מטה, אזי בהמשך יהיה אפשר להאט את קצב עליית הריבית, ויהיה בעתיד מאין להפחית ריבית. סדר הוא סדר בבנק ישראל, אסור לעקוף תהליכים, וההתפתחויות במשק העולמי אכן מבלבלות.

הבנק המרכזי צופה כי הריבית במשק הישראלי תעלה עד הרבע השני של 2023, כלומר בעוד שנה, ל־2.75% - עלייה של עוד 1.50% לעומת היום. בשוק ההון צופים כי הריבית תעלה ל־3.2%. הבנק המרכזי צופה גם כי האינפלציה בשנה הקרובה, עד הרבע השני של 2023, תהיה 3.3%. בשוק ההון צופים אינפלציה לאותה תקופה של 3.5%. מה שהבנק המרכזי "מבטיח" הוא כי ייתכן מאוד שגם בעוד שנה הריבית הריאלית בשוק הכספים - הכוונה לטווח של עד שנה - תהיה שלילית.

היות שצפוי גם בשנה הבאה כי לממשלה יהיה עודף תקציבי - 1.1% לעומת עודף של 0.7% הצפוי השנה - החשש מהמשך העלייה בריבית בשוק ההון, שוק ההלוואות מעל שנה, המושפע גם מביקוש הממשלה לגיוס הון, יימוג. כך הריבית בשוק ההון, שהוא השוק לנטילת משכנתאות או לנטילת הלוואות על ידי יזמים וקבלנים, תישאר ריאלית נמוכה יחסית, טובה לצמיחת המשק, אם אין מלווים בספקולציה עודפת.

בנק ישראל אומר כי העלאת הריבית בשיעור חד של 0.5% נועדה לאותת לציבור, למשק, לעסקים ולמקבלי ההחלטות כי הבנק המרכזי נחוש להעלות ריבית בשנה הקרובה. בנק ישראל רוצה כי הציבור יאמין כי הוא מחויב להפחתת האינפלציה. השאלה אם הציבור, באשר הוא, מאמין למחויבות בנק ישראל, שבה נכשל השנה, או שעל הציבור שבגר ועל המשקיעים לעקוב דווקא אחרי הבנק המרכזי של ארה"ב, הוא הפד, כדי לדעת מה קורה. מה יקרה ומה יילד יום בתחום הריבית בישראל? זכרו כי מאמריקה תבוא הבשורה.

שלמה מעוז