גיחת ביידן למזרח התיכון היא תערובת של ביזנס (סעודיה) ופלז'ר (ישראל), ואנחנו כאן רק כדי לתחזק מזכרת עוון. זוכרים את הניסוחים שלפני הביקור? "ארכיטקטורה אזורית", "ברית הגנה כנגד איראן", "ביידן ידיד ישראל" ושאר מטבעות לשון שנסחרות רק בשוק הישראלי. שבוע לפני נחיתת ביידן כתבתי בעיתון זה: "מדובר בקומבינה שכונתית, גם אם באוויר צפים משפטים כמו 'ברית צבאית אזורית של ארגון נאט"ו ערבי־ישראלי… בהובלת סעודיה נגד איראן, נו באמת".

אחרי הביקור של ביידן הסתבר שכל מה שהיה ידוע ומובן לפניו נשאר תקף גם אחריו. סעודיה, כמו ירדן ("אין לנו בעיה עם איראן") ומצרים, סירבה להשתתף בברית צבאית כלשהי עם ישראל. גם איחוד האמירויות (שמינתה שגריר בטהרן) מובילה כיום סוג של הבנות מעשיות עם איראן. לכולן יש חששות מובנים מאיראן גרעינית או סתם איראן כטב"מית שמאיימת על מתקני נפט, וטהרן כבר הוכיחה שהיא מסוגלת להפציץ אותם. הג'וב של מדינת ישראל במשחק הוא להיות החרב להשכיר שמאיימת על איראן במקרה שהיא מתפרעת - הן בנושא הגרעין והן באיום על מתקני הנפט.

אבל שאנחנו נחפור קברים בשביל מחיר הגלון בארצות הברית? נו באמת, יש גבול. לא שאנחנו עושים את זה בחינם. בתמורה יקבלו עולי הרגל המוסלמים למכה טיסה ישירה מנתב"ג לג'דה, ואינשאללה אולי בהמשך ישראלים יוכלו לקנות בקניונים של ריאד. וכמובן נקבל סיוע בכסף וציוד כדי לתחזק את האיום על איראן לקול צהלות המעורבים בצה"ל ובחיל האוויר.

האמת: אין חדש בזירת הגרעין, אבל ניכרת בהלה מסוימת בקרב משנני המנטרה "איראן איראן". אפילו עמוס ידלין מוכן להודות כי המאבק באובמה ובדמוקרטים מצד נתניהו היה טעות ונזק. עוד קווצ', וגם הוא יבין שתמיכה תקשורתית עקבית בהכנות לתקיפה באיראן הייתה טעות ונזק. והכי חשוב: לפיד הצהיר שאם יהיה הסכם גרעין סביר, נקבל אותו. יופי, יאיר.

בינתיים ממתין ביידן להסכם הגרעין בסבלנות של דיפלומט קשיש ומנוסה. לפני הביקור כתבתי כי "שיא הביקור לטעמי יהיה אם הנשיא ביידן ידגיש מחדש את תמיכתו האיתנה בפתרון שתי המדינות". וכך היה. אחרי שהסבירו לנו ש"אבו מאזן לא בלופ", הסתבר שאת ההצגה הישראלית־פלסטינית מנהלים הפלסטינים. כל משתתפי חגיגת מנהיגי ארצות ערב שהגיעו למפגש עם בן סלמאן אמרו מפורשות: רק הסכם ישראלי־פלסטיני יפשיר את הדרך לנורמליזציה. אפילו הועלתה שם הצעה לצרף את הפלסטינים להסכמי אברהם, מה שגרם לגורמים הישראלים להצטמרר בבעתה.

תרגיל נוסף שעקץ את ממשלות ישראל היה מכתבו של הפטריארך הנוצרי בירושלים, שנמסר לביידן, ובו טען הפטריארך שממשלת ישראל מתנכלת לאתרים נוצריים בירושלים. עכשיו להסבר: זה לא היה צו בית משפט שבו מגיע שליח ומניח אצל החשוד צו הבאה. ברור שביידן ידע מראש שהוא עומד לקבל את המכתב הזה, הסכים לקבל אותו, ופרסם אותו. התרגום של התרגיל הדיפלומטי הוא: אני, ביידן, מסכים עם תוכן המכתב.