ביקורו בישראל של נשיא ארה"ב ג'ו ביידן לא היה אירוע היסטורי. אף אחד מ־12 הביקורים של נשיאי ארה"ב בישראל לא זכור ולא מצוין בקורות המדינה כהיסטורי. מי שהבליטה את הביקור והעניקה לו אופי יוצא דופן, הייתה התקשורת בישראל שסיקרה את המעמד בהיקף עצום לעומת ביקורים נשיאותיים בעבר.
עקרונית אין בכך רע. הפגם היה שהפרשנויות, ההערכות ובמיוחד הציפיות שפורסמו וליוו את הביקור לקו ברובן הגדול בהגזמות ובתיאורים מופרזים שביטאו יותר את תחושותיהם של הכותבים והכותבות ואת משאלות לבם מאשר את המציאות. מפני כבודם של אותם עיתונאים, לא אביא דוגמאות והוכחות להגזמות. עם זאת, בפרשנויות שלאחר מעשה כבר הורגשה גישה ריאליסטית יותר בנוגע לביקור ולראיית הדברים כהווייתם.
ועדיין, אפשר היה לנסות לעלוב פחות בנשיא הידידותי של המעצמה הידידותית לישראל. בכיר יהודי ידוע ומוערך בקהילה בניו יורק ששהה בארץ בעת ביקורו של ביידן אמר לי "על דבר אחד אני לא סולח לישראלים. על הכינויים שהצמידו לביידן כסנילי, כמגמגם, כישנוני. זה כל כך לא נכון, כל כך שקרי ומעליב. הנשיא ערני, מדבר לעניין, יודע בדיוק מה הוא רוצה. ואני אומר זאת כמי שפגש אותו לא מכבר".
במטה הראשי של האו"ם בניו יורק, בקרב שגרירים ודיפלומטים בכירים, ביניהם הידועים כמומחים למזרח התיכון, וכמו כן בקרב פרשנים ותיקים בוושינגטון, ביקורו של ביידן בישראל ובסעודיה מוגדר כ"חשוב ביותר". ראש משלחת מערבית אמר כי "הביקור היה בזמן הנכון, במקום הנכון על ידי האיש הנכון".
בראיונות, בשיחות ובתגובות (כולם בזום) השתמעה באופן כמעט מוסכם ההערכה כי ביקורו של ביידן במזה"ת היה אירוע פורה מדינית ומשמעותי אזורית. הורגש מאמץ מצד הדוברים לציין לשבח את הנשיא, ובמיוחד הודגש שהביקור הזה תרם רבות לשיקום מעמדה של ארה"ב כמעצמת־על מובילה ומשפיעה בזירה העולמית.
תקוות הזויות
האישור למסקנה הזאת בא מכיוון בלתי צפוי. העיתון היוקרתי ה"ניו יורק טיימס" פרסם לאחרונה שלוש כתבות תחקיר שהתמקדו בראיונות עם אמריקאים ברחבי ארה"ב, שהתבקשו להביע את דעתם על תפקודו של ביידן. הרוב הגדול של המרואיינים שצוטטו בכתבות טען שהנשיא לא הצליח לבלום את האינפלציה ולעצור את יוקר המחיה המאמיר. רוב המצוטטים שהזדהו כדמוקרטים הביעו דעה שמוטב שביידן לא יתמודד לכהונה שנייה.
במהדורת יום ראשון האחרון פרסם ה"ניו יורק טיימס" מאמר ראשי ארוך מהרגיל בחתימת "מועצת המערכת" תחת הכותרת "מה ביידן עשה נכון בביקורו במזרח תיכון". המאמר מחמיא להתנהלותו של הנשיא בביקור, ומציין לשבח את שיחותיו עם מנהיגי האזור, כולל עם ראש ממשלת ישראל יאיר לפיד.
את הביקורת שהוטחה בנשיא ביידן לנוכח ביקורו בסעודיה, במדינה שהוא עצמו הגדיר כ"מצורעת", דחה העיתון על הסף. העיתון הזכיר שהנשיא ריצ'רד ניקסון ביקר ב־1972 בסין, "מדינה טוטליטרית". ביקור שלדברי העיתון "שינה את יחסי ארה"ב וסין ושילב את סין עם שאר העולם". העיתון הסביר עד כמה המצב בעולם כיום, המלחמה באוקראינה ומשבר האקלים, מסבכים את תהליכי גיבוש מדיניותה של ארה"ב. "זה לא זמן למדיניות נועזת במזרח התיכון. הנשיא ביידן נהג נכון כאשר התייחס לבעיות האזור כאל חלק מהתמונה הגדולה".
מעניין שבשיחות עם דיפלומטים באו"ם ועם פרשנים בוושינגטון, השתמעה כמעט בהסכמה כללית ההערכה שלפיה מדינת ישראל יצאה מרוויחה מביקורו של ביידן באזור. הדעה היא שהביקור – אף שהתקיים כשההנהגה הפוליטית בתקופת מעבר והמדינה מצויה ערב בחירות – העניק לישראל מעמד מחוזק של מדינה מרכזית באזור. "ביידן אישר באופן ברור וחד־משמעי את מעמדה של ישראל כגורם משפיע", אמר סגן ראש משלחת מערבית באו"ם. גם ה"ניו יורק טיימס" ציין לחיוב הערכה זאת.
ההערכות הביקורתיות שנכללו בסיכומי מסע ביידן שפורסמו בישראל, שלפיהן "הביקור היה החמצה בתחום היחסים עם סעודיה", הן שגויות. לדברי בכירים במטה הראשי של האו"ם בניו יורק, התקוות המלבלבות בישראל לגבי שדרוג יחסים עם סעודיה הן הזויות. "לסעודיה אין שום כוונות לכונן יחסים עם ישראל, לא בעתיד הנראה לעין ולא בזה שאיננו נראה לעין", אמר סגן ראש משלחת מערבית באו"ם, המוערך כמומחה לנושאים מזרח תיכוניים. "ההחלטה לאפשר טיסות בשמי סעודיה היא מחווה לנשיא ביידן הידוע כידיד ישראל, אך אין למהלך הזה שום משמעות מדינית. הסעודים לא חולמים על יחסים נורמליים עם ישראל. זה בכלל לא באג'נדה שלהם".
המחמאות לביידן וההערכות המציינות לשבח את תוצאות ביקורו במזרח התיכון לא ישפרו את מצבו הקשה של הנשיא בקרב אמריקאים רבים, וספק רב אם יבלמו את הירידות בשיעורי התמיכה בו, כולל בקרב דמוקרטים. האמריקאי הממוצע אינו מתעניין במדיניות חוץ. אכפת לו ופוגע בו המצב הכלכלי. הוא במצוקה כתוצאה מהאינפלציה הדוהרת, מיוקר המחיה המאמיר וממחירי הדלק המזנקים. נכון שכל התחלואים האלה התחילו לפני שביידן הגיע לבית הלבן והתעצמו בתקופת כהונתם של קודמיו, אבל הוא זה שבראש המדינה ומחויב לדאוג לרווחת אזרחיה.
צריך להיזהר שלא לגלוש להגזמות בהערכות בנוגע לעתידו של ביידן. יש לו עוד למעלה משנתיים בכהונתו כנשיא והוא יכול ומסוגל להפתיע ולשנות לטובה דברים. מעניין גם שבכל הכתבות, מאמרי הדעה והפרשנויות על מצבו הקשה בדעת הקהל שהתפרסמו לאחרונה באמצעי התקשורת בארה"ב, אין סימן ורמז לפוליטיקאי אמריקאי מהמפלגה הדמוקרטית שמזוהה כאלטרנטיבה לביידן. "אין היום בארה"ב ובזירה העולמית דמות פוליטית בעלת ניסיון ציבורי וידע מוכח במשילות המשתווה לביידן", אמר סגן ראש משלחת מערבית באו"ם. וזו לא גוזמה.
המצורעים
דיפלומטים במרכז האו"ם ובקרב פרשנים בוושינגטון מגיבים בלגלוג למפגש בטהרן בהשתתפות נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, נשיא איראן אבראהים ראיסי ונשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן. באו"ם מכנים את המפגש הזה "פסגת הלוזרים", כשהלעג מופנה בעיקר כלפי פוטין. "הוא זה שבפלישה לאוקראינה חשף את חולשתה הצבאית של רוסיה", אמר דיפלומט מערבי בכיר. "בביקורו בטהרן הוא השפיל את רוסיה למעמד של מדינה נידחת באפריקה. עם מי הוא יושב? עם מנהיג מדינה כמו איראן, שהסנקציות עליה ריסקו את משקה והותירו את כלכלתה במצב נואש. שליטי איראן מתחרטים ואוכלים את עצמם על הסחבת והעיכובים שיזמו במו"מ לחידוש הסכם הגרעין. הם מיואשים ולכן גם שיווקו לאחרונה הצהרות לוחמניות, כמו להוכיח שהם קיימים".
בכירים בקהילה בניו יורק הגיבו בזעם על המפגש בטהרן. "פוטין מצטלם מחויך ומרוצה עם מנהיגי מדינה שבאופן רשמי שאיפתה היא השמדת ישראל", אמר לי מנהיג יהודי.