בשנה האחרונה, גם ארגון הג'יהאד האסלאמי, שבדרך כלל מרגיש משוחרר מכל מחויבות שלטונית לפעול כנגד ישראל - גם בתקופות שבהן חמאס מעוניין לשמר את הרגיעה - התנהל באופן מרוסן ונזהר מלפעול בדרך המנוגדת לאינטרסים של ארגון הטרור ששולט ברצועה.
מעצרו של באסם א־סעדי, בכיר הג'יהאד האסלאמי בשומרון על ידי מסתערבי מג"ב וסיירת הנח"ל נתפס לפחות ברמת ההצהרות של ארגון הטרור בעזה ככזה שמצדיק פעולות נקמה נגד ישראל. זאת, אף שהבכיר לא חוסל, אלא עצור בידי ישראל, נחקר על ידי השב"כ ולא נפגע באופן משמעותי.
מבחינת צה"ל, ההחלטה בעזה של הג'יהאד האסלאמי כבר התקבלה ועכשיו מדובר רק בעניין של יכולת ולא במוטיבציה ורצון - שכבר מתקיימים. מכאן גם ההתנהלות המבצעית בשלב הזה באוגדת עזה, שנועדה להקטין ככל הניתן את מרחבי הטעויות המבצעיות ולא לספק לצד השני מטרות קלות.
על הרצון לשמור על מרקם החיים והשגרה האזרחית בעוטף עזה, ראוי שיגבר רק שיקול אחד - והוא איום הנשקף לחיי אדם של אזרחים וחיילים. איום שניתן למנוע בנקיטת פעולות שפוגעות בשגרה האזרחית החשובה.
זו מערכת שיקולים שמתקיימת כל הזמן גם בדרום וגם בגבול הצפון. אבל גם להחלטות טקטיות נכונות יש מחירים. עצם העובדה שמעצר כמוהו כבר בוצעו בעבר מוביל לפגיעה במרקם החיים האזרחי בדרום הוא בבחינת סוג של טרור - עוד לפני שנורתה הרקטה הראשונה.
סגירת קו הרכבת מאשקלון לנתיבות ממחישה זאת עוד יותר. רק תארו לעצמכם את הכותרות אם בשל איומי טרור היה נסגר קו מסילת רכבת משמעותי במרכז הארץ. מכאן גם החובה לשוב ולעסוק בסיפור האיוולת בבניית מסילת הרכבת לפני כעשור. זאת, למרות ניתוח האיומים ועבודה משותפת עם הצבא. בסופו של דבר מספר מקטעים נבנו באופן חשוף לירי ישיר מהרצועה של נשק נגד טנקים או צלפים.
למרות השנים שעברו לא נמצא פתרון, לא נבנו מעקפים ולא הוחלט מי יממן את הפתרון. לעומת זאת, כמה עולה למדינה יום השבתה של המסילה, הפגיעה בשגרת החיים של תושבי הדרום והפרס שמוענק בכל פעם לארגוני הטרור מבלי שיירו אפילו קפצון - את החשבון הזה נראה שבכל הממשלות האחרונות אף אחד לא עשה. וכך, הטרור מצליח פעם אחר פעם לגבות מחיר מישראל עוד טרם הוצאת פיגוע אל הפועל - ובכך גם פוגע בהרתעה.