הנה מגיע יום האהבה, והנה אני נתקלת בג', והנה גם למראה נושן יש רגע של הולדת. ג' מבשר לי בשמחה שהוא מתחתן. אבל אני אינני אותה אני מהפעם הקודמת שהוא בישר על נישואיו, ומהפעם שקדמה לקודמת, ומהפעם שקדמה לשתיים הקודמות. הוא מראה לי תמונה של הזוכה הגדולה ומספר לי עליה, ואני נשבעת שהדברים מוכרים, בווריאציה קלה. אני מברכת את ג' בכל לבי ותוהה באותו לב איך הוא לא לומד.
בבית אני לוקחת לידי את הספר המופתי "עזה כמוות אהבה - קשיים ביחסי אהבה ואהבות בלתי אפשריות" של פרופ' אליעזר ויצטום ופרופ' רבקה יהב, שנכתב לאחר שהם נתקלו בתופעה חוזרת ונשנית של קושי ביצירת קשר זוגי ובקשרים בין בני זוג שלא עלו יפה.
שמשון הגיבור הוא אחד מבין הדוגמאות שהם מעלים בספרם לצד התפתחות המודלים של האהבה בתרבויות שונות ומקרים אמיתיים בלקסיקון מאלף שמציע גם פתרונות. שלוש פלישתיות היו לו, ושלושתן בגדו באהבתו. האחת מכרה אותו בזול, על יחסיו עם השנייה שילם בהימלטות תוך נשיאת שערי העיר עזה עד פאתי חברון, והשלישית, דלילה, גזלה ממנו את מקור כוחו - מחלפות ראשו, ועקרה את עיניו. הבגידה תמיד מלווה בפגיעה נרקיסיסטית קשה עד הסוף הבלתי נמנע - מוות טרגי שבו הוא לוקח איתו פלישתים רבים. איך לא הבין כבר אחרי שהראשונה רימתה אותו שזה לא הולך? "תסביך שמשון", קוראים לזה אנשי המקצוע של ימינו.
רוב האנשים מצהירים שהם רוצים אהבה. מרטין ברגמן, שכתב את "דרכיה של אהבה" טען שאהבה רומנטית היא שאיפה להתאחדות מוחלטת עם האהוב, אבל מסתבר שלא קל לחבר את החלקים. מדוע? אין כמו יום האהבה כדי לדבר עם פרופ' ויצטום, שיסביר.
"אהבה היא עניין מורכב ורב־ממדי. הסיבה היא שהקשר המיוחד של אהבה בא למלא צרכים פנימיים של שני הצדדים", הוא אומר. "הרבה פעמים קורה שבתהליך הגדילה וההתפתחות משהו מתקלקל. המשהו המקולקל הזה בא לידי ביטוי ביחסים שאנו יוצרים. אנחנו מנסים לעשות תיקון: לדוגמה, אדם שמתחתן ומבקש לעשות תיקון למה שחסר לו, ינסה שוב. אבל עם מי הוא ינסה? עם אותו טיפוס שאצלו הוא מרגיש שהוא יכול לעשות את התיקון כשלמעשה הוא לא למד דבר ולא שכח דבר ולכן הוא לא מצליח.
"הרבה פעמים התבניות שגורמות לאי־הצלחת הקשר מחריפות, כי נוצרים קשרים שמבוססים על אותו מוקש מובנה. פרויד אמר שיש הבדל בין התאהבות לאהבה. התאהבות היא סוג של תרעלת חריפה, והסופר ד.ה. לורנס תיאר זאת במילים: 'התאהבות היא התאהבות באהבה עצמה'. ברור למה אנשים נכשלים. הם משליכים על הדמות האהובה את משאלותיהם, וכשהם מתחתנים או יוצרים קשר קבוע, הם מתחתנים במציאות עם אדם אחר ולוקח להם זמן להבין את זה. כאשר הקשר לא מצליח, הם מחפשים עוד דמות בדיוק כזאת".
הספר עובר בין שבילי ההיסטוריה ומציג את השינויים שהאהבה עברה. אחד המודלים הוא האהבה של ימי הביניים, המבוססת על קשר מייסר. המכשולים מוצבים על ידי האוהבים עצמם, שמונעים את התגשמותה ולפעמים היא מתממשת רק במוות. המודל הזה השפיע על מגוון אומנויות בתרבות המערבית כגרעין של האהבה הרומנטית שאנחנו מכירים גם היום.
על פי נתוני הלמ"ס, שיעור גבוה של זוגות מגיע לפרידה. פרופ' ויצטום מונה שתי סיבות עיקריות: "כשאנחנו נישאים, הרבה פעמים אנחנו לא מכירים לגמרי את הצד השני אלא היכרות שטחית שמבוססת בעיקר על משיכה גופנית ועל הדמות החיצונית. הסיבה השנייה היא שעם עליית הגיל, הצרכים הפנימיים משתנים, ומתברר שיש אי־התאמות. הדרך לנבא הצלחה היא לרכוש יותר ניסיון מראש. לגור ביחד, למשל, למען הסימולציה. מצד שני, יש זוגות שחיים עשורים רבים בהרמוניה, מכיוון שהצרכים שלהם מותאמים גם כשהם משתנים. אפשר להסתכל על ההיסטוריה של האדם במבט מהצד.
"איני מתפלא כשלקליניקה מגיעים אנשים שהתחתנו פעם אחר פעם עם אותה דמות. זה כמו הגבינה הצהובה שהעכבר רואה במלכודת. הוא רואה רק את מה שהוא רוצה לראות. והרי אם אתה מתחתן שוב עם אותה פלישתית, אין פה תיקון. בטיפול אפשר לפעמים לפרק חלק מהמוקשים ולנתב את הקשר למקומות שהוא יצליח בהם וכל אחד ימלא את הצרכים האחד של השני. מאידך, לנאיביות אין פה מקום. יש דברים שלא משתנים. אפשר לנסות לתקן רק את הניתן לתיקון. מה כן? למצוא את המשותף, לשפר את התקשורת, ולזכור שיש צורות שונות של אהבה".
עם כל כך הרבה חצץ ותלאות בדרך, אולי כדאי לוותר? אני שואלת את פרופ' ויצטום. "מביאליק ועד הביטלס מדברים על האהבה", הוא עונה. "ביאליק אומר 'אומרים אהבה יש בעולם', והביטלס 'כל מה שאתה צריך הוא אהבה'. חיים בלי אהבה אינם חיים. אהבה נותנת טעם לחיים". מזל טוב, ג'.
המלצתרבות
מוזיאון יהדות איטליה שבמרכז ירושלים מציע סדרת אירועים קיצית לכל המשפחה: שלושה ימי סיורים מודרכים בתערוכה "עניין משפחתי", משחק "חפשו את המטמון" תחת השם "תעלומה מארץ המגף" בין מוצגי המוזיאון לשתי קבוצות גיל (3־12 ו־12־16), הצגה יומית ("המסע לארץ החפצים האבודים", "הרפתקאות הדרקון פיץ", "מרק אבן") וסדנאות יצירה מתחלפות. להשלמת הרוח הקרנבלית, תעמוד לרשות המבקרות והמבקרים עמדת תחפושות איטלקית.
"תיאטרון במוזיאון" במוזיאון יהדות איטליה, 16־18 באוגוסט, 10:00־17:00. רחוב הלל 23, ירושלים. 45 שקל עד גיל 18, 25 שקל מגיל 18. פרטים ורכישה באתר המוזיאון