כיממה לאחר שהפסקת האש נכנסה לתוקף, הכריז ראש הממשלה יאיר לפיד כי "כל המטרות הושגו, כל הצמרת הצבאית של הג'יהאד האסלאמי סוכלה תוך שלושה ימים", וציין כי "המבצע החזיר לישראל את היוזמה ואת ההרתעה. עוצמתו ותחכומו של צה"ל הכו את האויב מכה קשה".
אם לא הייתי יודעת, הייתי חושבת שמבצע עלות השחר הוא מבצע "מוזמן" של לפיד, שנועד ליצור אפקט לקראת מערכת הבחירות - מבצע "סטרילי", חלק מכנים אותו מבצע "בוטיק", שלא גבה אבידות בנפש בצד הישראלי ושיתק את העורף באופן מינימלי. אבל יותר מכל אלו, לפיד גזר ארבעה קופונים מרכזיים מהאירוע הזה.
לחצו כאן וקבלו את עיתון מעריב לחודש מתנה למצטרפים חדשים>>>
הראשון - יצירת תדמית מיליטנטית, או לפחות של אדם שלא חושש מעימותים, שיודע לנהל מערכה צבאית מוצלחת ולקבל החלטות קשות. לפיד העלה את קרנו בקרב מי שחשש להצביע לו מכיוון שאין לו ניסיון בניהול מערכה, ואכן סקרים שנערכו לאחר המבצע הראו שמעמדו מתחזק. לאורך כל המבצע הוא דאג לשגר מסרים המרופדים במילים עם ניחוח ביטחוני חריף כמו "מכה קשה", "שקט ייענה בשקט", "החזרנו את ההרתעה" ו"כל המטרות הושגו".
המטרה השנייה והלא פחות משמעותית שהושגה הייתה שינוי התדמית השמאלנית שדבקה בלפיד. כדי לפעול לשינויה הוא לא היה צריך לעשות הרבה - כל מה שהוא נדרש לעשות היה לאשר את המבצע. הוא ידע שאת שאר העבודה המפלגות הערביות כבר יעשו עבורו. ואכן, חברי הרשימה המשותפת תקפו אותו בחריפות. ח"כ איימן עודה אמר כי "ממשלת ישראל מבצעת פשעי מלחמה נגד העם הפלסטיני כדי לשרת אינטרסים פוליטיים צרים, ואת המחיר משלמים העזתים בדם. חייבים לעצור את האש מיד! רק משא ומתן לסיום הכיבוש יביא ביטחון לאנשים. לא דמם של ילדים חפים מפשע". ואכן נראה שהם קראו היטב את כוונותיו של לפיד: "לפיד מנסה להוכיח שהוא 'ביטחוניסט' בכך שהוא זורע הרס בעזה ומכניס ישראלים למקלטים", הגיבה ח"כ עאידה תומא סלימאן.
המטרה השלישית הייתה להראות שלפיד מסוגל להתנהל ביעילות גם בזירה הבינלאומית. לפיד דאג להודות לנשיא מצרים א־סיסי ולבכירי ממשלתו על מאמצי התיווך מול עזה ולא שכח להעביר מסר למשפחות השכולות, והתחייב כי ישראל "ממשיכה לפעול מולם להשבת בנינו הביתה. עד שהדר ואורון, זכרם לברכם, אברה והישאם לא יחזרו, עבודתנו לא הושלמה".
לבסוף, וזה אולי הקופון השמן ביותר שגזר לפיד – הוא הודה לאופוזיציה ולעומד בראשה בנימין נתניהו, שלדבריו "גילו אחריות ונתנו גיבוי לממשלה לאורך המבצע". חשוב ללפיד שקמפיין הבחירות שלו לא ישדר "רק לא ביבי", בניגוד לחבריו מכחול לבן-התקווה החדשה, שמעבירים מסר מופגן שהם מהווים קונטרה לנתניהו.
תמונה מנצחת?
בתום הפגישה בין לפיד ונתניהו בקריה, שארכה כשעה, פרסמו שתי הלשכות הודעות. לפי נוסח לשכת לפיד, "ראש הממשלה נפגש לפני זמן קצר לפגישת עדכון בנושאים הביטחוניים עם יו"ר האופוזיציה בלשכת ראש הממשלה", ופרסמה כי היא זו שיזמה את שיחת העדכון. בלשכתו של יו"ר הליכוד טוענים שהם אלה שפנו קודם ללשכת ראש הממשלה, ושלפיד "עושה עליהם סיבוב". לשכת נתניהו פרסמה תמונה של השניים מחויכים, בעוד לשכת ראש הממשלה בחרה תמונה אחרת - שבה נראים השניים בסבר פנים חמור. בחירת התמונות מעידה על הנרטיב והמסרים שכל אחד מהצדדים מעוניינים להעביר לציבור, בתקווה שישרתו אותם בקמפיין.
התמונה ה"רצינית" של לפיד משדרת שהשניים עוסקים בעניינים ברומו של עולם, שהם לא מתייחסים בקלות ראש להחלטה, ובעיקר – שלפיד נכנס לליגה של הגדולים, של אלו שבידם מוטל להכריע בגורלנו. לשכת נתניהו לעומת זאת בחרה בתמונה מחויכת, המשדרת ש"נתניהו לוקח מבצעים כאלה בהליכה", שהוא לא מתרגש, שהוא מקליל את האווירה, ובעיקר – שהמבצע הזה הוא לא אירוע שיש לקחת יותר מדי ברצינות. כל אחד מהאישים ביקש לשרטט את הנרטיב שלו, אבל לא הייתי מתמקדת רק במה שנראה על פני השטח, כלומר בחיוכים או ברצינות. החלק המעניין פה הוא הסאבטקסט – החלק שבא לידי ביטוי בשפת הגוף, בתנוחות, באינטונציה או מנח הגוף.
שפת גופו של נתניהו מעידה על צורך לתפוס את כל המרחב – הוא ישוב זקוף, ידיו מונחות על השולחן בהחלטיות. שפת הגוף מסייעת לצופים להיחשף לדינמיקה שהייתה שם. נתניהו אומנם תפס את המרחב, אבל האופן שבו היו מונחות ידיו מראות שהוא לא מרגיש בנוח בסיטואציה. הוא רגיל לשבת בצד השני של השולחן, להיות זה שמקבל את ההחלטות. גם לפיד לא הרגיש בנוח - הוא רכן קדימה והקטין את עצמו בתנוחה סגורה וידיים משולבות. הוא ניצב בפני קונפליקט - מצד אחד להראות שהוא סמכותי, דומיננטי, שתפקיד ראש הממשלה מתאים לו, אך כאשר הוא ניצב בפני נתניהו, הוא לפתע נראה חסר ביטחון וכאחד המבקש אישור. שפת גופו חשפה עד כמה הוא חש שלא בנוח בסיטואציה.
כאשר מצלמים תמונות, חשוב לשים לב לא רק להבעות הפנים או לחיוך, אלא גם למסרים שאותם רוצים להעביר, שנקבעים במידה רבה מה"סטינג". ה"סטינג" בסיפור הזה הוא הלשכה. בעקבות התמונה כבר הגיעו כל מיני תגובות על כך שלפיד ככל הנראה "לא אוהב לקרוא ספרים". לפיד היה צריך למלא את המדפים בספרים, בתמונות של המשפחה ובחפצים אישיים. כל אלו היו משדרים שהוא התאקלם ומרגיש בנוח בלשכתו שבקריה.
הדבר הראשון שאני אומרת למנהלים ולפוליטיקאים שאני מייעצת להם זה לשים לב למה שקורה מתחת לפני השטח. ישנם שני קריטריונים שעל פיהם אנשים שופטים אינטראקציות בינאישיות. נשים לרוב שופטות עד כמה האינטראקציה יצרה חיבור או הרחיקה אותנו, וגברים לרוב שופטים מהם יחסי הכוחות וכיצד הם השתנו בעקבות השיחה. כדי לאותת לנתניהו שלפיד שולט במצב, הוא היה צריך להראות שהוא מרגיש מאוד בנוח בלשכתו, לחייך, להתלוצץ. וכדי לעצב את הנרטיב הזה לשכת לפיד היא זו שהייתה צריכה לשחרר את התמונה המחויכת.
הכותבת היא חוקרת התנהגות בעידן הדיגיטלי, אוניברסיטת רייכמן, הרצליה