במבחן התוצאה הפשוט, מארב אסטרטגי שהציב הג'יהאד האסלאמי בפני ישראל בשל אמתלה זניחה באופן יחסי, של מעצר בכיר הארגון בשומרון בסאם א־סעדי, כשל כישלון חרוץ וישראל התמודדה עם האתגר האחרון בהצלחה רבה מבחינה צבאית ומדינית כאחד. להפגנה של יוזמה, ללקיחת סיכונים מחושבים על ידי הדרג המדיני ובעצם לבחירה להיות הצד הראשון שמבצע פעולה התקפית – יש פוטנציאל להשפיע על ביסוס הרתעתה של ישראל גם בהקרנה כלפי אויבים חזקים משמעותית מהג'יהאד האסלאמי. זאת אם ישראל תפעל כך גם בעתיד באופן עקבי ברצועה ואל מול איומים נוספים.
את המבצע המוצלח ניתן לזקוף לזכות ביצוע מדויק ואלגנטי, מודיעין איכותי והגנה חזקה שמצמצמת הישגים מהאויב, כפי שהפגינו צה"ל והשב"כ במבצע האחרון. ההונאה שעבדה, השאננות בצד השני ומכת הפתיחה המתוזמנת הכניסו את צה"ל ברגל ימין ללחימה. כל אלו אפשרו להעמיק את ההישגים, כאשר חיסול מפקד הגזרה הדרומית של גא"פ (הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני) פגע ביכולות של הארגון, הוציא אותו משיווי משקלו והיווה שיקול בחתירתו להפסקת אש מהירה. מאמץ הגנה מוצלח באוגדת עזה והימנעות מטעויות לאורך הגבול סייעו אף הם בהשגת היעדים, כששללו מהצד השני הישג תודעתי.
לצד זאת, גם במבצע הזה ציד חוליות הירי והשרשרת שמזינה אותן תוך כדי לחימה מסומן בצה"ל בסעיף הלקחים שיש לשפר, בעיקר לנוכח היום האחרון ללחימה, שבו בוצע ירי בהיקפים גבוהים לעבר ישראל. בצה"ל סבורים שבמישור זה צריך להגיע לאחוזי הצלחה גבוהים יותר מאשר בסבב האחרון, ללא קשר לביצועים המרשימים של כיפת ברזל, שהצליחה ליירט אחוז גבוה מאוד של הרקטות.
האתגרים של צה"ל הם אומנם מול אויבים חזקים הרבה יותר, ובמצבים שבהם נכפית על ישראל הסלמה צבאית בהפתעה, ללא מידע מודיעיני שיאפשר להוציא אל הפועל תוכנית סדורה וערוכה היטב. אבל גם במבצע מוגבל ומצומצם, סביר להניח שחלק מהיכולות שהפגין צה"ל מהאוויר, ברמת המודיעין וההגעה להישג מבצעי מהיר, לא מותירות גם אויבים גדולים יותר אדישים.
מבצע עלות השחר היה מסבבי ההסלמה המוצלחים, היעילים והמדויקים ביותר של ישראל וצה"ל בשנים האחרונות מול עזה. שביעות הרצון מוצדקת מסיבות רבות, ויש הרבה נקודות חיוביות במבצע האחרון, אבל לצד זאת צריך גם להיזהר ממתן חשיבות יתר להישגי המבצע או להשפעתו האסטרטגית על האזור. הצניעות מתבקשת וזאת לא רק משום שהגא"פ הוא אויב חלש, או משום שנורו מעל 1,000 רקטות לעבר ישראל, אלא בעיקר כי מצב היסוד מול רצועת עזה, לצד הפוטנציאל מהמבצע הזה, עדיין לא שונה במהותו.
מי שמחפש דוגמאות יכול לעצור כבר בנובמבר 2019 במבצע חגורה שחורה, שגם אותו החלה ישראל ביוזמה ובהפתעה בחיסול מפקד הגזרה הצפונית של הגא"פ בהא אבו אל־עטא. גם אז היוזמה הייתה בידי ישראל, חמאס נותר בחוץ ולא היה ספק כי ידו של צה"ל הייתה על העליונה, אבל מח"טים ומפקדים בכירים באים והולכים בקצב מהיר ברצועת עזה.
לחיסולו של אבו אל־עטא הייתה בראי הזמן השפעה פחותה בהרבה מזו הדרמטית שהוצגה אז על ידי מערכת הביטחון בדבר יכולותיו הצבאיות של הגא"פ ורצונו להילחם בישראל בעתיד. לחיסול של בכירים בוודאי שיש משמעות, במיוחד כאשר מדובר בארגון קטן ומסודר פחות מאשר חמאס. במבצע האחרון, לעובדה שצה"ל הצליח לחסל לצד מפקד הגזרה הצפונית תייסיר ג'עברי, גם את מפקד הגזרה הדרומית ח'אלד מנסור, הייתה השפעה לא רק על העמקת ההישג התודעתי, אלא גם על התפקוד המבצעי בשטח של הגא"פ במהלך המבצע.
שני החיסולים ידרשו מהארגון בנייה מחדש ושיקום, אף שהמבצע ארך ימים בודדים בלבד. מדובר בהישג מבצעי ויש לו ערך, אבל לתפוקת היעילות שלו, כפי שההיסטוריה מלמדת, יש תאריך תפוגה מבחינה הרתעתית ומבצעית בנוגע ליכולות האופרטיביות של הגא"פ לשנים הקרובות.
חידה בלתי פתורה
בצמרת הצבא סבורים כי במציאות שלאחר מבצע עלות השחר יש פוטנציאל גדול יותר להשפעה ולריסון הג'יהאד האסלאמי מאשר בימים שלאחר חגורה שחורה ב־2019, והוא צפוי להיות ממושמע יותר להנחיות חמאס, שמבקש לשמור על השקט ברצועה. מכאן שלכאורה פוטנציאל השקט לתקופה ארוכה יותר גבוה.
הג'יהאד האסלאמי מבין כי הוא לא מסוגל לייצר הישגים מבצעיים מול ישראל ללא שותפות של חמאס. לכך מתלוות תחושת ביטחון עצמי נמוכה ביכולותיו המבצעיות בעקבות החדירוּת המודיעינית שאפשרה את חיסול הבכירים, מעל 200 רקטות שהתפוצצו בשטח הרצועה והרגו על פי הערכות צה"ל כ־11 אזרחים, והיעדר הישג ממשי מול כוחות הצבא על הגבול או בגביית חיי אדם במטחי הרקטות לישראל.
הסיבות הללו מחזקות את העמדה שנשמעת במערכת הביטחון לאחר המבצע, אבל בעניין הזה, כמו תמיד, רק הזמן יגיד את שלו. מומלץ לזכור כי בשנים האחרונות, לאחר מבצעים בעזה, ההערכות בנוגע לתקופות ארוכות של שקט הופרו בדרך כלל, ותקופת הזמן הייתה קצרה יותר, כך שמומלץ לא להיות מופתעים אם הדבר יתרחש גם במקרה הזה.
הרצון של הג'יהאד האסלאמי להוציא אל הפועל פיגוע נ"ט קשה שעלול היה לעלות לישראל בחיי אזרחים רבים, נותר גם עכשיו חידה לא פתורה. העמדה המובילה כרגע במערכת הביטחון היא כי ההחלטה התקבלה באופן ספונטני על ידי מנהיג הג'יהאד האסלאמי זיאד נח'אלה, בעודו נמצא באיראן, והוא שדחף לבצע את הפיגוע.
למרות המימון והרוח הגבית של המשטר בטהרן, במערכת הביטחון פוסלים בשלב הזה הכוונה או פקודה לביצוע מאיראן, וסבורים כי מדובר בגחמה פרטית עצמאית לחלוטין של נח'אלה. הלה לא העריך את היכולת של המודיעין הישראלי לזהות את ההתארגנות לפיגוע ואת היכולת של צה"ל להפתיע בסיכול מקדים ששיבש לחלוטין את התוכניות.
בין שרצו בארגון הטרור להשפיע על חופש הפעולה של ישראל בפעילות ביהודה ושומרון, ובין שהיו מעוניינים לגרור את האזור ואת חמאס לעוד עימות משמעותי בדרום מול ישראל, הפנטזיות המופרזות של הגא"פ נגדעו מהר מאוד. לכך תרמו מנגנון סיום אלגנטי בתיווך מצרי, הישגים צבאיים מהירים של צה"ל, מזעור טעויות אפשריות בתקיפות חיל האוויר, וכמובן העובדה שחמאס נותר על הגדר ולא נכנס ללחימה. במבחן האמת בשטח מציג הגא"פ, פעם אחר פעם, יכולת מבצעית נמוכה, בעיות פיקוד ושליטה, ויותר מהכל חדירוּת מודיעינית שמאפשרת לישראל הישגים בפגיעה בבכירי הארגון, וזאת באופן יעיל משמעותית מאשר בלחימה מול חמאס ברצועה.
בין מדיניות להתנהלות
אחת מנקודות החוזק במבצע האחרון, כפי שהיה גם במבצע חגורה שחורה, הייתה שחמאס נותר מחוץ לעימות. זה הותיר את הגא"פ לבדו בחזית, ואת היתרון הזה ניצל צה"ל היטב בשטח, לאחר שישראל עשתה פעולות רבות במישור המדיני והצבאי כדי לצמצם את פוטנציאל ההסלמה של המבצע וכניסת חמאס למעגל הלחימה.
אבל יש גם חצי כוס ריקה. כעבור שנה ושלושה חודשים בלבד לאחר מבצע שומר החומות, שאותו העריכו במערכת הביטחון ככזה שיוביל לתקופת שקט ארוכה של מספר שנים, נרשמה הסלמה משמעותית ועוד בגלל עניין שולי יחסית של מעצר בכיר בגדה. נכון שהפעם היוזמה הייתה בצד הישראלי, אבל הציפייה מחמאס שישלוט בשטח ויבלום את ארגוני הטרור האחרים התבדתה.
מאז שומר החומות נוקטת ישראל מדיניות כלכלית מרחיבה כלפי עזה, בהקלות אזרחיות חסרות תקדים ובהכנסת אלפי פועלים מעזה לישראל. בצמרת המדינית והצבאית מייחסים לשיפור המצב הכלכלי ברצועה חשיבות בשמירת היציבות בדרום לאורך זמן, בהנחת היסודות לתקופות שקט ארוכות יותר בעתיד, ואולי אף להתקדמות בפתרון סוגיית השבויים והנעדרים, שתאפשר לישראל להרחיב עוד יותר את המאמצים לפיתוחה הכלכלי של הרצועה.
בין מדיניות להתנהלות, כאשר הסדר מדיני אינו נראה באופק ומנגד ישראל אינה מעוניינת לפעול במערכה צבאית להפלת שלטון חמאס בעזה – בישראל מבקשים לשמור על יציבות ביטחונית מול הרצועה. להתנהלות המדינית ישנו היגיון אל מול מציאות סבוכה ומורכבת, אבל יש לה גם מחירים.
בתום שומר החומות וההקלות שקיבל חמאס לאחר המבצע, הוא נדרש לא רק לכפות משמעת פנימה, אלא גם לאכוף את מרותו על ארגוני הטרור האחרים ברצועה. הקונספציה הזו לא עמדה במבחן המציאות, כאשר כמו במקרים קודמים בעבר, חמאס אומנם נותר מחוץ לעימות (וצפוי להרוויח נקודות זכות מול המצרים), אבל בסוג של משחק כפול מזרח תיכוני מוכר, נותר על הגדר ולא התערב בעצירת ההסלמה מצד הגא"פ.
תביעת האחריות השלטונית שדורשת ישראל בתקיפת מטרות של חמאס בימי שגרה לכאורה, לאחר ירי רקטות המתבצע מעת לעת על ידי ארגון טרור אחר ברצועה, נותרה הפעם בצד משיקולים אחרים מובנים, וישראל כאמור עשתה מאמצים רבים להותיר את חמאס בצד.
האופן הזהיר והביצוע המדויק והמרשים להפליא של חיל האוויר בפגיעה בדירת המסתור של תייסיר ג'עברי, בבניין בן 14 קומות, ממחישים זאת היטב. גם הפתיחה המהירה של מעברי הסחורות והכניסה והיציאה לישראל מדגישים את הרצון אצלנו לחזור למצב שגרה. לצד היתרונות שבאו לידי ביטוי במבצע הנוכחי בבידוד הגא"פ, הסוגיה של חמאס והמדיניות של ישראל מולה דורשת העמקה בפני עצמה. גם בימים שקדמו להסלמה האחרונה חמאס לא נדרש לתשלום משמעותי תמורת ההקלות שהוא מקבל והפועלים שנכנסים לישראל. כל זאת בזמן שלא נרשמה כל התקדמות בסוגיית השבויים והנעדרים, שבעבר הייתה תנאי להתקדמות מבחינת ישראל.
סביר להניח שגם המחירים ששילם חמאס בשומר החומות חיזקו בעת הזו את חוסר רצונו להיכנס למלחמה נוספת מול ישראל, כך ששיקולי עלות־תועלת הנחו אותו, אבל לצד זאת חמאס ניצל את השקט של השנה האחרונה להמשך התעצמות צבאית והכנות לעימות הבא. מבחינת חמאס, סבב ההסלמה הזה היה בעיה פרטית של הגא"פ. חמאס לא רצה בו, אבל גם לא פעל לבלום אותו. הדרישה היחידה בפועל של ישראל והמצרים מחמאס תמורת ההקלות הייתה שקט ארוך טווח, ובמבחן האמת, הקונספציה הזו קרסה מהר. את העובדה שחמאס עצמו לא נכנס ללחימה במבצע הזה, יש לראות כהצלחה חלקית בלבד.
היכן הקבינט?
הממשק בין הדרג המדיני והביטחוני בהחלטה ליזום מכת מנע שתסכל את הפיגוע התנהל באופן מצומצם, כאשר חברי הקבינט המדיני־ביטחוני לא היו בסוד העניינים. לאחר מעצרו של באסם א־סעדי וההתרעה הממשית לפיגוע מצד הג'יהאד האסלאמי, נקט פיקוד הדרום צעדים הגנתיים משמעותיים, ובמקביל הוכנו תוכניות לסיכול התקפי של הפיגוע. כשהניסיונות המצריים לתווך בין הצדדים כשלו, הציע הצבא שלוש מדרגות פעולה – מביצוע של סיכול הפיגוע ועד לפעולה צבאית רחבה יותר מול הג'יהאד האסלאמי, תוך הערכה שניתן לבצע זאת בזמן קצר בלי שחמאס ייכנס לתוך העימות.
הצבא תמך במדרגה השלישית והחריפה יותר, שגם מגלמת סיכוי גבוה להסלמה משמעותית. ראש הממשלה ושר הביטחון קיבלו את ההמלצה הזו, ובפקודת מבצע שהייתה מוכנה מראש בפיקוד הדרום בשם "אבנט שחור" וכוונה למבצע מתוחם רק נגד הג'יהאד האסלאמי, בוצעו ההתאמות הנדרשות לסיכול פיגוע הנ"ט – ובצבא המתינו לשעת כושר מבצעית.
אף שהיה ברור כי קיים סיכוי סביר להידרדרות המצב עד כדי מבצע נרחב ברצועה, וזאת בתקופת בחירות, הקבינט לא היה בסוד העניינים. בדרג המדיני מסבירים את ההחלטה בצורך לשמור על רמת המידור והסודיות הנדרשת למימוש התוכנית – וזו מסקנה שאסור לקבל. הלך מחשבה זה מנוגד במידה מסוימת לשיטת הממשל במדינת ישראל, שבה החלטות ביטחוניות שעשויות להוביל למלחמה צריכות לעבור דרך אישור הקבינט. ראש הממשלה ושר הביטחון, למרות מעמדם, אינם המפקדים הישירים של הצבא, אלא הממשלה באמצעות הקבינט.
בספטמבר 2019, בעיצומו של עוד סבב בחירות בלתי נגמר, שבוע לפני קיומן, דיווח עמוס הראל ב"הארץ" כי ראש הממשלה בנימין נתניהו נסוג מתגובה צבאית חריגה שהייתה עשויה להוביל להסלמה. היה זה לאחר מטח רקטות שנורה לעבר אשדוד במהלך כנס בחירות שלו בעיר. בדרג הביטחוני הביעו התנגדות למהלך הצבאי שבוע לפני הבחירות, והיועץ המשפטי לממשלה דאז אביחי מנדבליט דרש מנתניהו לכנס את הקבינט בטרם מתקבלת ההחלטה.
סביר להניח שהתנגדות מערכת הביטחון היא שהובילה למעורבות היועמ"ש, שהזכיר לראש הממשלה שבישראל החלטות שכאלה לא מתקבלות על ידי איש אחד – ונתניהו בסופו של דבר נסוג מעמדתו. במקרה הזה מדובר אולי בנסיבות מעט שונות, ולא ערב הבחירות עצמן, אבל ברמת העיקרון לא אמור להיות הבדל. מעבר לחובה החוקית לכנס את הקבינט, המשתתפים בו ידעו פעמים רבות בעבר לספק זוויות נוספות ולהכריע בקבלת החלטות, כאשר יש ויכוח בצמרת המדינית־ביטחונית או גם כאשר נרשמות הסכמות. הטענה שנשמעה כאילו עדכון הקבינט עלול היה לפגוע בסודיות מבצע הסיכול מדאיגה ומטרידה.
גם כאשר הצבא וגופי הביטחון הנוספים ראו עין בעין את החלטות המבצע הנוכחי, לכל הפחות עדכון הקבינט הוא צעד מתבקש כאשר יש סיכוי שהתגובה הצבאית עשויה להוביל למבצע צבאי רחב היקף בדרום. זו השיטה הנהוגה בישראל וגם כאשר מבצע מסוכם בהצלחה, ראוי להתעכב על סוגיה זו, שהתנהלה באופן חריג.
[email protected]