הטור של אלון בן דוד

"שלהי דקייטא קשיא מקייטא" (שלהי הקיץ קשים מהקיץ) – היטיבו לאבחן חכמי התלמוד, ושלהי הקיץ קשים שבעתיים לעורכי החדשות בסוף חודש אב. כך, בניסיון להפיח משב חיים במהדורות החדשות הקמלות של סוף הקיץ, נשלפו השבוע תופי המלחמה, והכותרות גרמו לרבים מאיתנו לחשוב שהנה מתרגשת עלינו מצפון מלחמת אלול.

מה הן שלוש הנחות היסוד של נסראללה לגבי ישראל? בכיר לשעבר בצה"ל מסביר
"מוכנים לכל התרחישים": נסראללה הציג איום חדש לעבר ישראל

לא שאני מציע להקל ראש באיומים של חיזבאללה. כמי שמסקר את המלחמה שלהם בנו כבר 37 שנים, אני האחרון לזלזל בהם, אבל חסן נסראללה זיהה זה מכבר את תשוקתה הבלתי נשלטת של התקשורת הישראלית להלך אימים על צופיה: וכך הוא מספק לה כותרות מאיימות, והיא בתמורה מעלה סומק בלחייו החיוורות, שלא ראו אור שמש כבר 16 שנה.

הוא אומנם עומד בראש הארגון שמהווה את האיום הצבאי המשמעותי ביותר על ישראל, אבל הוא כבר מזמן לא המנהיג האמין שמקפיד לדייק בדבריו - כתר שיש מי שעדיין מתעקשים לקשור לו. בשבע השנים האחרונות הוא נכשל פעם אחרי פעם בכל פעולה שניסה ליזום מול ישראל, אם בגבול הצפון, בגולן או ברחבי העולם. ככל שהצטברו הכישלונות, כך התרחב הפער בין המעשים של חיזבאללה לרטוריקה המתלהמת של מנהיגו.

קריסתה של המדינה הלבנונית, שהוא נתפס כאחד הגורמים האחראים לה, פגעה בבסיס הפוליטי של חיזבאללה וקלעה אותו למשבר שבו הוא נדרש להגדיר מחדש את זהותו בתווך שבין היותו שלוחה איראנית או פטריוט לבנוני. על הרקע הזה צריך לבחון את כוונותיו, תוך הכרה מלאה ביכולות הצבאיות שלו ומוכנותו להתמודד איתן.

ההסכם המתגבש בין ישראל ללבנון על קו הגבול חידד את הדילמה של חיזבאללה. מחד, המדינה הלבנונית מנהלת מו"מ מול ישראל, שעל פי כל הסימנים צפוי להסתיים בהסכם – וזה עומד בסתירה מוחלטת לכל מה שחיזבאללה דוגל בו. מאידך, ההסכם, שיאפשר ללבנון ליהנות ממשאבי הגז שגילתה, הוא נקודת האור האחרונה שרואים תושבי לבנון בעלטה שירדה עליהם.

נסראללה מצא את הדרך שתשאיר אותו רלוונטי גם במו"מ שהוא לא שותף לו: הוא משמיע איומים חריגים בחומרתם כלפי ישראל, אבל באותה נשימה מבהיר שלא יהווה מכשול בדרכה של ממשלת לבנון להגיע להסכם עם ישראל. כך, כשיושג הסכם, יוכל נסראללה לטעון שהושג בזכות איומיו.

בתחילת ספטמבר יגיע לכאן המתווך האמריקאי לסבב שיחות נוסף, בתקווה שיהיה האחרון, ובסוף ספטמבר צפויה להתחיל הפקת הגז באסדת "כריש". השאלה היא אם חיזבאללה ינסה ליזום פרובוקציה נוספת לעבר "כריש" לפני שייחתם ההסכם.

הדריכות בצה"ל לקראת מהלך כזה לא התחילה השבוע. כבר יותר מחודש שכל המערכים – אוויר, ים, מודיעין ויבשה – נמצאים בכוננות למקרה שחיזבאללה ינסה שוב להתקרב לאסדה. בצדק הזהיר שר הביטחון בני גנץ שמהלך של חיזבאללה עשוי להוביל "לכמה ימי לחימה ולמערכה צבאית", אבל את זה נסראללה כבר יודע. גם הניסיונות הקודמים שלו להתקרב לאסדה היו זהירים ומחושבים היטב: מטוסים לא מאוישים ולא חמושים, שגם אילו היו מצליחים להתקרב לאסדה – לא היו מהווים עילה לפתיחת מערכה.

צילום של האסדה מקרוב הוא משהו שישראל יכולה להכיל. ניסיון של חיזבאללה לפגוע בה בכטב"ם חמוש או בטיל הוא כבר משהו שיחייב תגובה קשה ויציב את ישראל ואת חיזבאללה על סף התהום של עימות כולל. חיזבאללה מבין את זה היטב, וכך גם שולחיו האיראנים.

סופג ומבליג

איראן בנתה את עוצמתו הצבאית האדירה של חיזבאללה כדי להרתיע את ישראל מלתקוף את מתקני הגרעין שלה, לא כדי שתופעל במלחמה על סימון קו הגבול הימי. זה נכון שבעתיים כאשר איראן נמצאת על סף הסכם גרעין חדש, שנראה כמו עסקת החלומות עבורה.

רגע לפני שייחתם ההסכם בווינה, ואחרי שהובילה את ארה"ב לוותר כמעט על כל העמדות העקרוניות שהיו לה במו"מ, הדבר האחרון שאיראן צריכה עכשיו זה מלחמה מזרח תיכונית של השליח שלה, חיזבאללה. אפשר להניח שגם פטרוניו של נסראללה במשמרות המהפכה מבהירים לו את התמונה הזאת.

קולות האזהרה נשמעים גם בתוך לבנון, שבה מתקיימת עדיין, באופן מפתיע, תקשורת חופשית ואופוזיציה קולנית לחיזבאללה. כניסה להרפתקה מול ישראל עשויה להוביל לחורבן לבנון במקרה הרע, או לאובדן הסיכוי של כלכלת לבנון להתאושש, במקרה הפחות גרוע. הציבור הלבנוני, כולל בוחריו של נסראללה, לא יסלח לו אם יוביל אותו לשם.

כשהוא מציין 40 שנה לייסוד חיזבאללה, ובתוכן 30 שנה של כהונתו כמנהיג – המאזן של נסראללה לא מזהיר. הוא אומנם נתפס עדיין בעולם הערבי ככוח הצבאי האחרון שעוד מאיים על ישראל, אבל מאז שדחק את ישראל לסגת מלבנון בשנת 2000 – הוא לא הצליח לרשום לעצמו הישגים מרשימים כתנועת "התנגדות".

הכווייה שספג בקיץ 2006 עדיין צורבת בבשרו, ומאז שאיבד ב־2008 את המוח והמנוע המבצעי שלו – עימאד מורנייה – נסראללה נראה כמי שאיבד גם את יצר ההרפתקנות שלו. ההישג המשמעותי היחיד שהוא יכול להתבסם בו הוא ההרתעה ההדדית שביסס מול ישראל.

ישראל אכן נמנעת מלפעול באופן גלוי מול חיזבאללה בלבנון, אבל היא עושה את זה בדרכים אחרות, וגם בימים האלה היא לא מהססת לפגוע בנכסים של חיזבאללה בסוריה. זאת, תוך כדי מאמץ ניכר שלא להרוג אנשי חיזבאללה, גם לא על אדמת סוריה. חיזבאללה סופג ומבליג.=

בשבוע הבא יחגוג נסראללה יום הולדת 62. הוא כבר לא המהפכן הצעיר ושחור הזקן שהיה. אחרי שנים של חיים במסתור זרקה שיבה בשערו, בריאותו לא מצטיינת, ואת מקומה של הנמרצות תפסה הכרס שגידל. בנאומו השבוע אפשר היה להרגיש שאימץ את משנתו של משה סנה המנוח: "כשהטיעון חלש – להרים את הקול".

לרגל המאורע סביר שיתקיים כינוס נדיר שלו עם ארבעת ילדיו ועם נכדיו, שלא זוכים לראות אותו יותר מכמה פעמים בשנה, מטעמי ביטחון. אולי גם ייזכר בשנים שבהן חיו כולם יחד בבית אחד, שנחרב בקיץ 2006. זו הייתה הפעם האחרונה שיצא להרפתקה מול כתב לשעבר של "במחנה" שכיהן כראש ממשלה טרי של ישראל, והוא זוכר איך זה נגמר.

הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות 13

[email protected]