1. השבוע שוב הוצאתי מהמגירה את ספר הטלפונים הישן שלי, זה עם כריכת הקרטון המתפרקת שמלווה אותי עשרות שנים ויש בו מאות מספרי טלפון, אולי אלפים. הוצאתי אותו הרבה פעמים בזמן האחרון כדי להוסיף ליד עוד שם שהיה חלק מחיי המחורבנים את ראשי התיבות ז"ל. הפעם זה היה ליד שמו של מיכה שרפשטיין.
בעיתונים כתבו כמה מילים על כך שמפיק הקולנוע מיכה שרפשטיין הלך לעולמו בגיל 74, ציינו כמה סרטים שהפיק ובזה פחות או יותר הסתיים הדיווח. היה לי הכבוד להשתתף באחת הסדרות שהפיק מיכה, "כחול עמוק" שמה. עכשיו הוא לא יוכל לכעוס עליי אם אכתוב שזו הייתה סדרה מחורבנת, אף על פי שהיה לי אחלה תפקיד. סדרה מחורבנת אינה באחריות המפיק, ובזמן הצילומים היו לנו אחלה קטעים של סתלבט. בכלל, להיות עם מיכה בפאב, במסיבות, באירועים, היה תמיד קטע של כיף, כי הבן אדם היה אחד הטיפוסים היותר מעניינים בבוהמה התל־אביבית, וסיפור חייו היה יכול לשמש כתסריט לסרט.
ב־50 השנים האחרונות היו לי הרבה שעות שרפשטיין. הבן אדם היה פרופסור למדעי הקולנוע. היה מאוד קל לאהוב אותו, היה כיף לבלות איתו, לעבוד איתו ובמקרה שלו ושלי גם לשבת לשיחות "כבדות" על החיים. כשהחבר המשותף אריה ויס הודיע לי שמיכה הלך, הרגשתי את אותה הרגשה נוראית שיש לי בכל פעם שמגיעה בשורה על עוד חבר שהלך. אז אם אתם שואלים מי לעזאזל היה השרפשטיין הזה, הנה המידע לפניכם. לקחתי מוויקיפדיה את מה שמופיע תחת הערך מיכה שרפשטיין. לא להאמין כמה הבן אדם הזה תרם לתעשיית הקולנוע בישראל.
מיכה שרפשטיין נולד לאברהם ולטובה במחנה עקורים בעיר נוי־אולם שבגרמניה אחרי מלחמת העולם השנייה. למיכה היו אח ואחות גדולים ממנו ואח ואחות קטנים ממנו. הוריו עלו לישראל ב־1949 והתגוררו ביפו, שם פתח אביו בית מלאכה לחריטת עץ. אמו הייתה עקרת בית ועזרה לאביו. בהמשך רכשו הוריו קיוסק בקולנוע "גלרון" ביפו.
בהיותו בן 11 עבר עם משפחתו לרמת גן, שבה גדל עד גיוסו לצה"ל. למד בבית הספר העממי ביפו ובתיכון אהל שם ברמת גן. בגיל 16 עזב את בית הספר והחל לעבוד כחשמלאי. בצבא היה חבר בגרעין נח"ל משאבי שדה ובהיאחזות קציעות במשך חצי שנה. כעבור שנה וחצי שירת כסמל, על תקן קצין תחמושת בצאלים.
בחופשת השחרור שלו מהצבא עבר מיכה שרפשטיין לתל אביב, התרועע עם יושבי בית הקפה "כסית" ודרכם נכנס לתעשיית הקולנוע. עבודתו הראשונה הייתה כשחקן. הוא הכיר את סוכנת השחקנים לביאה הון שהציעה לו לשחק בסרט הטלוויזיה "קרלוס" שצילמו באילת (1971) ובו שיחק קאובוי.
הוא שיחק גם בסרטו של מנחם גולן "שוד הטלפונים הגדול" (1972) ובסרטו של אורי זוהר "עיניים גדולות" (1974). הוא עבד עם אורי זוהר וצבי שיסל כעוזר הפקה בתוכניות שונות שביימו לערוץ הראשון. אחר כך היה מפיק בפועל בסרטים "הצילו את המציל" בבימויו של אורי זוהר ו"פנטסיה על נושא רומנטי" בבימויו של ויטק טרץ' על פי תסריט של חנוך לוין (שניהם ב־1977).
"מסע אלונקות", שביים ג'אד נאמן, היה הסרט הראשון שבו שימש כמנהל הפקה (1977). הוא עבד כמפיק בפועל, מנהל הפקה ועוזר במאי ראשון ב"יוצאים קבוע", השני בסדרת סרטי "אסקימו לימון", בבימויו של בועז דוידזון (1979). עבד גם בסרטו של דניאל וקסמן "חמסין" (1982) ובסרטו של רפאל רביבו "עדות מאונס" (1984), ושימש כמפיק בפועל בשניים מסרטיו של ג'ורג' עובדיה - "הדודה מארגנטינה" ו"נורית 2" (שניהם ב־1984).
הסרט הראשון שבו כיהן שרפשטיין כמפיק היה "לנה", בבימויו של איתן גרין (1982). שותפו בהפקה היה נסים דיין. אחר כך הפיק את סרטו של גרין "עד סוף הלילה" (1985), הפעם הפיק לבד. באותה שנה הפיק את הסרט "גשר צר מאוד", בבימויו של נסים דיין, על פי סיפור מאת חיים חפר. לקח חלק בהפקת שניים מהסרטים שביים זאב רווח - "שרגא קטן" (1978) ו"ספר נשים" (1984). הפיק את הסרט "ללקק ת'תות", שביים אורי ברבש (1992) ואת הסרט "נישואים פיקטיביים" (1988), שביים חיים בוזגלו. ב־1990 הפיק את סרטו של ערן ריקליס "גמר גביע" וכעבור שנה הפיק את סרטו של ריקליס "זהר", על אודות סיפור חייו של זהר ארגוב.
סדרת הטלוויזיה הראשונה ששרפשטיין הפיק הייתה "סטרייט ולעניין" (1994־1993). הייתה זו קומדיית מצבים והסיטקום הישראלי הראשון אשר הציג דמות של הומוסקסואל בפריים טיים. הוא הפיק גם את סדרת הטלוויזיה "תמונות יפואיות" (1996). ביחד עם עמיתן מנלזון יצר את "כחול עמוק", הגרסה הישראלית של סדרת הטלוויזיה האמריקאית "משמר המפרץ", בבימויה של איילת דקל, שהוקרנה בכבלים (1998).
ב־2003 שרפשטיין הקים עם האחים משה ולאון אדרי את חברת ההפקה טופיה. הפיק את הסרט "פלייאוף" (2011) בבימויו של ערן ריקליס, שמתבסס על סיפור חייו של רלף קליין, את הסדרה "כתב פלילי", שביים חיים בוזגלו (2005־2004), ואת סדרת הטלוויזיה "טירונות", שביים אורי ברבש (1998) בתקציב של שלושה מיליון שקל.
עם אריק לובצקי הפיק את "הפנטסיה הגדולה של סימיקו הקטן" (2011), ואת "תפוחים מן המדבר" הפיק וביים ביחד עם מתי הררי.
2. הרבה נאמר על המהפך שחל בכוכב אביב גפן, האליל ששר "אנחנו דור מזוין" וגם "לבכות לך". מיליון פעמים ראינו את הצילום של גפן מתחבק עם יצחק רבין, שתי דקות לפני ששלושה כדורים פילחו את גופו של ראש הממשלה, אחרי מסע הסתה של חלאות מהצד הימני של המפה הפוליטית.
הרבה פעמים הרגשנו אליו הערכה, על כך שלא חשש להשמיע את דעותיו באומץ, בלי לעשות חשבון לאף אחד.
ואז פתאום בום, מהפך: גפן עם כיפה, גפן מופיע בהתנחלויות, גפן טוען שהוטעה והוא עושה חשיבה מחדש. רבין נשכח, המסיתים נשכחו. הלהיט האחרון, של תמיכה בימין המשיחי ובמסיתים, תופס גם את גפן הצעיר.
העורך המוזיקלי של 103FM, יואב חנני, אמר לי השבוע שיש לו שיר נהדר עם טקסט נפלא, שמתחבר למהפך של אביב גפן. הוא השמיע לי את "רכבת העמק" של יהונתן גפן, האבא של אביב. זה שיר נפלא, ששרו האב והבן, עם טקסט נהדר. הנה הוא לפניכם, בפינה לשיפוטכם:
עליתי על רכבת העמק ואין לה תחנות
הקונדוקטור אומר שהיא רצה מהר ויש לה מיליון קרונות
הליצן שבי צוחק לי, הוא יודע שאני קרקס
רציתי לשאול אם בפנים הוא עצוב אבל ידעתי שהוא יכעס
הנשים עושות לי טוב, כן ואחר כך הולכות
משאירות אותי אומלל ובדרך כלל גם קרוע לחתיכות
אבא, תעשה לי טובה, תגיד לה לעצור
הלילה משתרע עליי ועליה והקטר שיכור
עכשיו מגיע שר השיטפון, מחזיק מפה ורובה
נדבר על עתיד המזרח התיכון בקול מאיים ומקווה
פתאום הוא מפליט ירושלים, כולם מאבדים משקל
גם אני עומד ומוחא לו כפיים כי גם אני בקהל
ליד בית אל ראיתי מתנחל בארץ ישראל השכנה
עולה לרגל ותוקע דגל על הקבר של רחב הזונה
אבא, תעשה לי טובה, תגיד שזאת רק הצגה
כי אם זה בחיים, זה לא נעים והילד שלך משוגע
כן, ביאליק היה בסדר, היו לו הרבה צרצרים
כתב על החדר שירים לפי מטר, רק נמאס לי למדוד שירים
רציתי לבוא ולהגיד לו: חיים נחמן, אני הרוס
אבל השעון שלו עומד והבית שלו כבד והטלפון שלו תמיד תפוס
מולי עומד קטן עם זקן ואומר לי שהוא בישיבה
יש לו אור בעיניים ועגיל באוזניים ועל כל שאלה תשובה
אבא, תעשה לי טוב, תגיד לי שזה רק חלום
למה לא סיפרת לי שרכבת העמק לא נוסעת לשומקום
שמעתי צלצול והרמתי, ראש הממשלה היה על הקו
והוא אמר לי: יהונתן, אני מודאג מהמצב
המדינה במשבר והכל מתפורר, תגיד לי על מי לסמוך
אמרתי לו: נשיא מצרים, אריק איינשטיין, שלום חנוך
ממולי יושבת בלונדינית, לפניה יושב חזה
שולפת מארנקה סיגריה ירוקה ואומרת: נעשן את זה
אבא, תעשה לי טובה, תגיד לי מה פה קורה
הסיפור שלי ידוע והסוס שלי פצוע והאקדח שלי לא יורה
עליתי על רכבת העמק, ואין לה תחנות
הקונדוקטור אומר שהיא נוסעת מהר ויש לה אלפיים שנות.
הבנתם את הקשר בין האב, הבן, הרכבת ורוח הקודש. אם לא, יצאתי טמבל.