מרצ סיימה את הבחירות המקדימות שלה עם תחושה כללית של שביעות רצון. כמעט 19 אלף מתפקדים, כ־81% הצבעה, כמה חברי כנסת שהחליפו מקומות ברשימה, מנהיגה חדשה־ישנה אחת שחזרה וניצחה בגדול, או כמו שנהוג לקרוא לזה אצלנו: חגיגה דמוקרטית במיטבה.
אז זהו, שלא ממש. הנתונים שאנחנו מפרסמים כאן מטילים צל גדול על החגיגה הזו, ובעיקר על חלקה של הדמוקרטיה בה. אם לסכם את הדברים בשורה אחת, אפשר לומר שהבחירות המקדימות במרצ נשענו במידה לא מבוטלת על מפקדי ארגזים, עם כמה מוקדי התפקדות גדולים, כולם במגזר הערבי־בדואי־דרוזי, עם מועמדים שידעו שסיכוייהם להיבחר בלי לעשות עסקים עם נציגי המוקדים האלה יורדים פלאים, ועם מסקנה אחת ברורה: בלי המפקדים הגדולים בשלושה יישובים ערביים, הרשימה הייתה נראית אחרת.
לחצו כאן וקבלו את עיתון מעריב לחודש מתנה למצטרפים חדשים>>>
לפני שניגע במספרים, נדרשת מילת הקדמה, שהרי יהיה מי שיעיר, ובצדק, שמרצ לא המציאה את חוליי הפריימריז, לא את מפקדי הארגזים, וגם לא את הדילים ואת העסקאות. זה נכון, כמובן, אלא שבמרצ הדברים הגיעו לידי ביטוי קיצוני במיוחד. למה? משום שההיסטוריה מלמדת שלמפקדים גדולים של מי שלא תמיד ההזדהות עם המפלגה היא שהביאה אותם לשלם 80 שקלים דמי חבר, אם אכן הם שילמו אותם בעצמם - יש סיכוי להצליח בעיקר בשני תנאים.
האחד, שמדובר במפלגה קטנה או במפקד קטן. השני, שהמגזר הערבי מעורב בו. למה דווקא המגזר הערבי? גם משום שבמגזר הזה יש יכולת טובה יותר לפקוד הרבה אנשים בפרק זמן קצר. גם משום שהיכולת לשלוט או לנהל את המתפקדים בדרך אל ההצבעה עבור המועמדים "הנכונים" היא קלה ביותר במקום שבו אתה עובד מול ראש חמולה או מול פוקד מרכזי דומיננטי, וכאלה, כך מלמד הניסיון, קיימים ברהט יותר מאשר בגבעתיים.
הכל נשאר במשפחה
נתחיל מהנתון המדהים הבא. 18,799 אנשים התפקדו למרצ לקראת הבחירות המקדימות הללו. 30% מתוכם, 5,611 במספר, אם לדייק, באו מהמגזר הלא יהודי. אז כן, השתתפות של ערביי ישראל במפלגות בכלל, ובמפלגה כמו מרצ בפרט, היא עניין נפלא. ועדיין, איש לא מספר לעצמו, גם לא במרצ, שהיחס בין מספרי היהודים והערבים במפקד של המפלגה, מזכיר במשהו את היחס בין מספרי היהודים והערבים בין תומכי מרצ ברחוב הישראלי, או בין המצביעים בבחירות הכלליות.
עד כמה הדברים באים לידי ביטוי גלוי וברור? ובכן, שימו לב למה שקרה בשלוש נקודות במגזר הערבי (ולצורך העניין, כאמור, יוכללו בו גם המגזר הבדואי והמגזר הדרוזי), שבהן עמד לבחירה מועמד מקומי: בכפר קאסם, שם התמודד אעיד בדיר (נבחר במקום 10). בבית ג'ן, שם התמודד עלי סלאלחה (נבחר במקום 4), וברהט, שם התמודד מאזן אבו סיאם (נבחר במקום 8).
במונחים של מפלגה כמו מרצ, בשלושת היישובים הללו נערכו מפקדי ענק. בכפר קאסם התפקדו 1,015 אנשים. בבית ג'ן 1,169. ברהט 843 (הכוונה לאלה שנשארו אחרי פסילה המונית של כ־850 מתפקדים פיקטיביים). חישוב פשוט מעלה שבערך אחד מכל שישה חברי מרצ בישראל מתגורר בכפר קאסם, בבית ג'ן או ברהט. נשמע סביר?
רגע, זה לא הכל. בדקתי כמה אנשים מבין מתפקדי המפלגה נושאים את שמות המשפחה של שלושת המועמדים הללו. אז נכון שלפי חוקי המשחק כל אחד יכול לפקוד כמה אנשים שירצה, גם אם הם קרובי משפחתו, אבל כשהמציאות מלמדת שברשימת המתפקדים נמצאים 212 אנשים עם שם המשפחה של המועמד סלאלחה, 319 אנשים עם שם המשפחה של המועמד בדיר ו־145 עם שם המשפחה של המועמד אבו סיאם, משהו פה לא לגמרי מאוזן, כשקרוב ל־4% מכלל מתפקדי מרצ עונים לאחד משלושה שמות משפחה.
צריך להבין עוד משהו חשוב. בשלושת היישובים הללו ישנם, יחד, כ־3,000 מתפקדים. בבחירות ניתן לכל מצביע לבחור ארבעה מועמדים. רוצה לומר, שלושת היישובים הללו בלבד החזיקו ביד 12 אלף קולות. חלק מהם לשימוש עצמי, וחלק אחר פנוי למסחר עם פוקדים אחרים. ובמפלגה שבה פחות מ־3,000 קולות הספיקו כדי להיכנס לעשירייה הראשונה, המשמעות ברורה.
הלאה. בדקתי את מספר המתפקדים בכמה יישובים ערביים אל מול ההצבעה שם למרצ בבחירות האחרונות. שהרי לכאורה לא סביר שמישהו ישלם 80 שקלים כדי להתפקד למפלגה שאין לו עניין אפילו להצביע לה, אלא אם כן מישהו קרוב אליו פקד אותו, או מישהו שהיה לו עניין שילם עבור ההתפקדות שלו. ובכן, מסתבר שבכמה וכמה יישובים מספר המתפקדים עולה – לפעמים במידה מועטה, לפעמים במידה רבה – על מספר המצביעים בבחירות האחרונות, שנערכו אך לפני כשנה וחצי.
כך בדבורייה, כך בכפר ניין, כך בכאבול, כך בכסייפה, כך במשהד, כך בביר אל־מכסור. ברהט, שאותה הזכרנו, התפקדו למרצ קרוב ל־1,700 תושבים, שכמחציתם נפסלו על ידי ועדת הבחירות מחשש להתפקדות פיקטיבית, שעליה עוד נרחיב. בבחירות האחרונות הצביעו למפלגה בעיר הזו 470 אנשים בלבד. בבית ג'ן התפקדו 1,169 אנשים, ובבחירות האחרונות הצביעו שם למרצ רק 520 אנשים.
לנתונים האלה אני מצרף כוכבית קטנה, בעקבות טענה שהעלה באוזניי ח"כ עלי סלאלחה, תושב המקום. סלאלחה הסביר שבמגזר הערבי מצביעים פעמים רבות עבור המועמד, לא פחות מאשר עבור המפלגה. בבחירות 2019 הייתי במקום ריאלי, הסביר, ואז מרצ קיבלה ביישוב שלי מספר גבוה של קולות. בבחירות האחרונות הייתי במקום נמוך יותר, ולכן ירדה גם ההצבעה. עכשיו, הבטיח, כשאני שוב במקום גבוה, תוכל לראות שוב הצבעה גבוהה מאוד.
שמור לי ואשמור לך
אם אתם רוצים להבין עד כמה בעייתית השיטה, ועד כמה חגיגת הדמוקרטיה הזו פועלת באחוזים גבוהים על מפקדי ארגזים, על דילים ועל הוראות מגבוה של הפוקדים החזקים, לכו אל הבחירות על ראשות המפלגה. נבהיר קודם עניין טכני חשוב. מרצ אפשרה למתפקדיה להצביע באחת משתי דרכים. או דרך האינטרנט, או באחת מ־32 קלפיות פיזיות שפוזרו ברחבי הארץ. את התוצאות בבחירות הדיגיטליות לא ניתן לפלח. את אלו שנערכו בקלפיות הפיזיות, כן.
ברהט, לדוגמה, כמעט כל המתפקדים הצביעו בקלפי הפיזית. יאיר גולן זכה שם ב־99.5% מהקולות, מספרים ששמורים בדרך כלל לבחירות בסוריה. זהבה גלאון נהנתה מתמיכה של 0.5%. אנחנו מדברים על המועמדת שזכתה בראשות הרשימה, כן? אם תרצו את זה במספרים (בניכוי נמנעים בודדים): גולן קיבל 781, וגלאון קיבלה 4. בכפר קאסם המצב הפוך. גלאון זכתה ב־99.3% מהקולות, גולן קיבל את השאר (ארבעה קולות).
האם מדובר בפערי אידיאולוגיה? האם יכול להיות שבכפר קאסם הלכו כולם עם הדאגה של גלאון לבעיות האקלים, וברהט התחברו כולם, למעט ארבעה אנשים, עם עמדה עמוקה אחרת – לדרישה של גולן להכריז שמרצ היא מפלגה ציונית? ספק גדול. גולן, אגב, קיבל ברהט תוצאות דומות (98.3%) גם בבחירות לרשימה, שבהן גלאון לא השתתפה.
כאמור, רוב המצביעים בחרו באמצעות האינטרנט. 2,922 מצביעים, ובסך הכל 11,658 הצבעות (כל מועמד היה יכול להצביע עבור ארבעה מועמדים), השתמשו בקלפיות הפיזיות שפוזרו ברחבי הארץ. ניתוח של התוצאות בקלפיות הפיזיות השונות - יש בו כדי ללמד הרבה על השאלות מי נטל חלק בדילים, מי נבחר בזכותם, ומי לא נהנה מהם כלל.
איך אפשר ללמוד את זה? פשוט מאוד. אם מישהו מקבל 20־30 קולות בכל הקלפיות הפיזיות, ערביות כיהודיות, ובשניים־שלושה יישובים הוא שובר את התקרה, אתה מבין ששם היה לו דיל. ח"כ גבי לסקי, לדוגמה, שתהיה במקום ה־6 ברשימה, לא נמצאת באף אחד מהדילים הגדולים. כמוה ניצן הורביץ, שנבחר למקום ה־7.
מי כן נהנה מהדילים האלה? מיכל רוזין, שקיבלה בבית ג'ן 91% מהקולות בקלפי הפיזית, הייתה באופן ברור בדיל המקומי. כשאעיד בדיר מכפר קאסם מקבל מנה יפה של קולות ברהט, ומאזן אבו סיאם מרהט מקבל, מנגד, מנה יפה של קולות בכפר קאסם, הדיל ברור. כאמור, מי שלא חבר לאחד משלושת המוקדים המרכזיים התחיל את התחרות בפיגור משמעותי.
שאלתי השבוע את ח"כ עלי סלאלחה, איש בית ג'ן, איך עבדו הדילים שהוא ניהל. לזכותו ייאמר שהוא השיב בפתיחות ובכנות מרובה. הנחת המוצא שריחפה מעל השיחה שלנו הייתה שהוא שולט במתפקדים ביישוב שלו, 1,169 במספר, ויכול לסחור בהם. "אתה בוחר לעצמך קבוצות שאתה יכול להרוויח מהן, והם יכולים להרוויח ממך", הסביר לי. "הם יכולים לעזור לך ואתה יכול לעזור להם. ואז אנחנו מצאנו, לדוגמה, שעם מיכל רוזין אנחנו יכולים לשתף פעולה".
וכשאתה נותן לה קולות, יש לה מאיפה לתת לך בחזרה?
"בטח, יש לה אנשים שהתפקדו בשבילה, בהחלט. אז מה, אני טמבל? אני אתן למישהו והוא לא ייתן לי?". עוד שניים שהיו בדיל של בית ג'ן הם עומר שכטר, חבר מועצת עיריית ראש העין, ואלירן ביחובסקי, שעובד בסיעת מרצ בכנסת. שניהם אנשים שאינם מוכרים בציבור הרחב, וזכו כל אחד למאות קולות בממלכה של סלאלחה. "שני הבחורים האלה", הסביר לי סלאלחה, "בחורים מוכשרים, אנחנו גם ידידים. אלירן היה סגן הרכזת שלנו בכנסת, והיינו ביחסים מצוינים. גם שכטר הוא בחור שאנחנו מכירים, ולכן אנשים הכירו אותו".
אבל כשאתה נותן לו למעלה מ־200 קולות, הוא יכול לתת לך משהו בתמורה?
"כן, כל אחד משני החבר'ה האלה עשה מפקד של משהו כמו 400־500 שהוא פקד. גם להם יש כוח. הם גם מכירים אותי אישית ומכירים את היכולות שלי ואת הכוח שלי, ושאני בן אדם הגון שיש לקדם אותו".
בלי שיקול דעת
כמה ימים לפני הבחירות המקדימות, כשוועדת הבחירות של מרצ החליטה לפסול כ־820 מתפקדים בדואים, פרסם עמית סגל בחדשות 12 כמה מההקלטות של שיחות טלפון שביצעו במרצ עם מתפקדים ברהט, שיחות שהביאו, כאמור, לפסילה של כמחציתם. חלק מהם סיפרו שהם בכלל מתכוונים להצביע לליכוד. אחד סיפר שהמועמד מאזן אבו סיאם שילם עבור ההתפקדות שלו ושל המשפחה שלו.
ועדת הבחירות של מרצ, שדנה בסוגיה, הייתה חריפה בניסוחיה. בהחלטתה מתארת הוועדה כיצד ערכה המפלגה פניות טלפוניות למתפקדים ברהט, שבהן הם נשאלו לאיזו מפלגה יצביעו בבחירות הקרובות, האם ישקלו להצביע למרצ, והאם ירצו להיות חברי מפלגה.
"תוצאות הבדיקה הציגו תמונה קשה אשר אין מקומה במרצ", כתבה ועדת הבחירות. "מתברר כי מאות אנשים נרשמו להיות חברי מפלגה שלא על דעתם ושלא מרצונם, באופן מתועש והמוני. רוב מוחלט מן המשיבים לא ידעו לומר למי הם יצביעו. רוב מוחלט מן המשיבים לא ידעו לומר כי הם חברי מפלגה. אחדים מן המשיבים ציינו כי הם יצביעו למפלגת הליכוד ולנתניהו... באחת מן השיחות נאמר כי הובטחו מתנות למי שיתפקד, וכי נעשו הפקדות כספיות מסודרות של מספר אנשים נרחב על ידי נציג היישוב. לקחו את תעודת הזהות, צילמו אותה, ובעזרתה פקדו את האנשים למפלגת מרצ, זאת ללא דרישת תשלום. ממצאים אלה", סיכמה הוועדה. "מעלים חשד כבד כי ההתפקדות אינה אותנטית וכנה. וייתכן שעולה גם חשד לפלילים".
גם במרצ פנימה, מי שהעמיקו בתוצאות הבינו שיש כאן בעיה. "המפתח להצלחה בפריימריז עובר גם באחד המפקדים הגדולים", אומרת אחת המתמודדות בבחירות המקדימות. "בלי זה אין סיכוי להתברג בצמרת. היו בפריימריז האלה שלושה מפקדים כאלה – של עלי סלאלחה בבית ג'ן, של אעיד בדיר בכפר קאסם ושל מאזן אבו סיאם ברהט. כל מי שרצה להיבחר במקום גבוה, ידע שהוא חייב לייצר איתם קשר ולנסות להתברג בדילים שלהם.
"העניין הוא שכשאתה בא ומנסה להצטרף לדיל כזה, רצוי שתבוא עם משהו שאתה יכול לתת בתמורה. כלומר, אם אתה רוצה מהם 300 קולות, אתה חייב להראות שיש לך מאיפה לתת להם בחזרה. וכשהקולות שלך באים מתומכים שלך בראש העין, ומאוהדים שלך מבאר שבע, ומחברים שלך מנתניה, ומקרובים שלך באחד הקיבוצים, אין לך יכולת להציג אותם בתור בלוק שאתה יכול למכור בתמורה.
כי בסופו של דבר, היכולת לקבל קולות במפקדים הגדולים היא תוצאה של היכולת לתת קולות בחזרה למועמד שפקד ושולט במפקד. ומכיוון שבכל פתק אתה יכול להצביע עבור ארבעה מתמודדים, אז עם מפקד של 500 מתפקדים אתה יכול לסחור ולקבל 2,000 קולות. 500 קולות שלך, ועוד 1,500 שתקבל במקומות אחרים, בתמורה לתמיכה במועמדים אחרים.
"חוץ מזה, היכולת לפקוד בזמן קצר בהיקפים כאלה, מעוררת סימני שאלה. איך זה שכל כך הרבה אנשים מוכנים להתפקד בעלות לא מבוטלת של 80 שקל לאדם? כל מי שפקד יודע עד כמה זה קשה להגיע למעל אלף איש בשבועות ספורים. זה מחייב מבצע לוגיסטי והסברתי מטורף, אלא אם ההתפקדות מאורגנת בדרכים אחרות".
"צריך לשקול ברצינות מה הערך של כל המשחק הזה", אומר מתמודד אחר בפריימריז. "אי אפשר לברוח מזה שיש מגזרים שבהם נותנים ל־800 איש פתק ביד, וכולם מצביעים לפי אותו פתק, בלי להפעיל שיקול דעת של המצביע, וזה כשעוד לא דיברנו על השאלה מי שילם על ההתפקדות.
"די לראות את הפער בין המפקד הפנימי הגדול במגזר הערבי, לבין אחוז ההצבעה הנמוך בבחירות לכנסת.
במפקד הפנימי של המפלגה יש כמעט 30% ערבים, נתח גדול מאוד, בגלל שהם טובים במפקדים, ובגלל שהם יודעים לארגן כמה מאות אנשים, שמצביעים בדיוק לפי מה שאומרים להם, כי הם לא באמת התפקדו מתוך אידיאולוגיה. לעומת זה, בבחירות הכלליות קיבלנו במגזר הערבי אחוזים בודדים, אולי 5% או 6%. זה יוצר הטיה של כל המפלגה לכיוון שאין לו קשר לדמוקרטיה או לאידיאולוגיה, אלא לעסקנות שפוגעת בנו".
שוב צריך להדגיש שאת שיטת הבחירות הזו לא המציאה מרצ, וגם לא את חולייה. ועדיין, הדברים שנחשפו כאן, בכל מה שקשור לבחירות הפנימיות האחרונות במפלגה הזו, צריכים להדליק נורה אדומה גדולה. והערה אחרונה: בכל מה שהתרחש סביב ההתפקדויות ברהט - בלתי סביר שהדברים יעברו ללא חקירת משטרה.