היו ימים רחוקים בתולדות המדינה שבהם ישראל הייתה ערוכה היטב למלחמה, בעוד האויב נערך באופן גרוע למלחמה והתמקד באשליות ובתעמולת כזב לבני עמו.

מבט לעתיד הביטחוני: גיוס משמר לאומי הוא לא רק צורך, הוא הכרח 
המסר של ראש המוסד לאמריקאים: "לא נעמוד מנגד בעוד איראן מרמה את העולם"

בימים האלה התהפכו היוצרות, וישראל הכניסה עצמה למלכוד של הצהרות בומבסטיות ואיומי מלחמה המכוונים בעיקר לאזרחי המדינה המתוסכלים מחמישה מרוצי בחירות בלתי פוסקים. בתוך כך, ההנהגה, מימין ומשמאל, ממתיקה את גלולת האיום הגרעיני האיראני באמצעות משוואת האשליות המתמקדת בהתקפה על מתקני הגרעין, ללא יכולת הגנה על העורף האזרחי ותשתיותיו.

לפני למעלה מעשור, בתקופת "מלחמת העולם" שבין לשכת הרמטכ"ל גבי אשכנזי ללשכת שר הביטחון אהוד ברק בממשלת בנימין נתניהו, השקיעה המדינה מיליארדי שקלים בהכנת חיל האוויר וצה"ל לתקיפה של מתקני הגרעין באיראן. הנשיא האמריקאי דאז ברק אובמה, שנחרד מכוונות התקיפה של ישראל, יזם עם מזכיר המדינה ג'ון קרי את הסכם הגרעין, שהיה גרוע ומסוכן כבר אז, ועם עלייתו של דונלד טראמפ בוטל בלחץ ישראל.

המהפך של עליית המפלגה הדמוקרטית הפרוגרסיבית הקיצונית בראשות הנשיא ג'ו ביידן, הוביל לניסיון לחדש בכל מחיר את ההסכם, והנסיבות שאליהן נקלעו ארה"ב ואירופה אחרי מגיפת הקורונה ופרוץ המלחמה באוקראינה, הביאו את המשטר האמריקאי להוביל מצעד איוולת מחודש וחמור מקודמו.

במצעד האיוולת הנוכחי, איראן, סין ורוסיה יוצאות מחוזקות בשל שחיקת הסנקציות שהוטלו על איראן, באופן שמעקר לא רק את יכולת המערב למנוע את הפצתו של נשק גרעיני במזה"ת, אלא יוצר מול המערב משוואה מתפתחת של קואליציה נגדית חדשה ורבת־עוצמה, שבה שותפות איראן, סין, רוסיה, קוריאה הצפונית, והגרורות שלהן במזרח התיכון ובדרום־מזרח אסיה, כולל מדינות האוקיינוס ההודי והאוקיינוס השקט.

כך הולך ונוצר איום על מעמדה של ארה"ב ככוח מרסן וממתן במרחב חשוב זה, שבו מתרכזת רוב אוכלוסיית העולם ומצויים בו חלק גדול של הייצור והסחר הגלובליים. מצעד האיוולת הזה של המערב, לאחר ביקורה של יו"ר הקונגרס האמריקאי ננסי פלוסי, יצר איום ישיר על טייוואן, המסכן את בעלות הברית של ארה"ב בדרום־מזרח אסיה. במזרח התיכון מובילה מדיניות המערב להתבססות כלכלית וצבאית של איראן, הצפויה לזכות בהון עתק של רכש והשקעות אירופיות ובינלאומיות, שיאפשרו לה לבסס הגמוניה שיעית.

איראן המחוזקת שלאחר הסכם הגרעין, תאיים לא רק בהתשה מתמדת ובהשמדה ישירה של מדינת ישראל, אלא גם על קיום הקואליציה השבירה של הסכמי אברהם עם המדינות הסוניות – סעודיה, מצרים, סודן, מרוקו ומדינות אחרות באפריקה ובאסיה – וסימנים לכך רואים בקשרים המחודשים שלהן עם איראן. לאיראן, שכבר כיום מספקת לסין דלק ומקיימת איתה סחר חופשי בניגוד לדרישות המערב, תהיה יכולת להפעיל את חיזבאללה מלבנון ומסוריה, מעזה ומתימן כדי לתקוף את ישראל ולאיים על מתקני הגז במים הכלכליים שלה.

זוהי משמעות ההסכם שהמערב המתאבד חותם עם איראן בלא להתחשב בתוצאות הצפויות לו ולנו, הן באירופה המערבית, הן במערכת המדינית של המזרח התיכון, והן בהשלכות על המרחב העדין של דרום־מזרח אסיה והפסיפיק, כולל המצב הנפיץ שבין הודו לפקיסטן. השלכה נוספת היא הפיכת סין למעצמה שולטת על מרחב עולמי קריטי זה לאחר כיבוש אפשרי של טייוואן, לרבות השתלטותה על טכנולוגיית הננו־מעבדים הטייוואנית של חברת TSMC, השולטת כיום על רוב ייצור השבבים העולמי.

ולדימיר פוטין, שבשנים הקרובות ימשיך להכתיב לאירופה את משטר האנרגיה שלה, יוצא נשכר מרווחי הון עצומים שיאפשרו לו להכריע את אוקראינה ולאיים ישירות על אירופה במניעת אספקה של אנרגיה, דגנים וחומרי גלם שעליהם ישתלט בשטחים שאותם יכבוש.

רוסיה, שכיום מנועה מהגברת הייצור של הנשק והתחמושת בשל אמברגו מערבי על שבבים ומערכות אלקטרוניות, תוכל לקבל מסין אספקה בלתי נדלית של טכנולוגיית־על של רכיבים וסייבר שיסייעו לה בין היתר להפוך את העולם שלאחר מלחמת העולם השנייה למוכתב מציר רשע סיני־רוסי ושיעי אסלאמי, שיוביל את האנושות למאבקי דמים בלתי פוסקים – ועבורנו מהווה איום קיומי.

משוואת האשליות

בהתבסס על פרסומים בתקשורת, אפשר להניח שבידי איראן כמות משוערת ויכולת ייצור של אורניום מועשר שיאפשר לה ייצור עתידי של 3 עד 20 פצצות גרעין. טכנולוגיה זו של ירי, הממזג שני מטעני אורניום למסה קריטית, שדוגמתה הופעלה בהירושימה, קיימת כיום בידי הודו, פקיסטן וקוריאה הצפונית. כל אחת מהן מחזיקה ברשותה כמה עשרות פצצות מסוג זה.

נשק זה עלול להיות מופעל באמצעות מטוסים, טילים ואפילו באמצעים פשוטים יותר הנישאים בכלי רכב או בכלי שיט, והאתגר שבפניו ניצבת איראן הוא היכולת למזער את המטען הגרעיני ולפתח טכנולוגיה בת־דיוק פגיעה של פלטפורמת השיגור.

כחלק ממסע ההפחדה של הציבור, לא נערך דיון פתוח בנושא ההתגרענות של המזרח התיכון והמצב שבו שאר המדינות המובילות – טורקיה, מצרים וסעודיה – ירכשו אף הן נשק גרעיני. זאת ועוד, אין דיון על מאפייניו האמיתיים של הגרעין האיראני והמסקנות שבהן חייבת ישראל להתמקד ולהיערך בשני העשורים הבאים לצורך ביטחונה הלאומי.

יש לציין כי סבירות הירי של פצצת גרעין איראנית על ישראל היא נמוכה, שכן ברור לצד האיראני שדוקטרינת ההשמדה ההדדית המובטחת להבנתם תופעל נגדה, לפי פרסומים זרים, מידי ישראל, שלה מיוחסת מנגד די עוצמה להרוס את האזור מספר פעמים רב. סביר שאיראן עם פצצות במרתף או על המדף תשתמש בהן כאמצעי שבאפשרותו לאכוף על ישראל הימנעות משימוש באופציה זו כמקדם יסוד בתורת הביטחון שלה, ובמיוחד כשובר יתרון העדיפות הערבית־אסלאמית בכוח אדם, במשאבים ובחימוש.

אם נתבסס על דברי שמעון פרס – שהאופציה הגרעינית מאפשרת לנו לקחת את סיכוני שלום אוסלו – הנחה דוקטרינרית זו תתבטל כליל בנסיבות אלה, שבהן היתרון הקונבנציונלי הערבי־אסלאמי עלול להכריע את ישראל. מנגד, פרשנות מתבקשת שבמקרה של פגיעה גרעינית כלשהי בשטחה, יופעל ירי גרעיני לא רק על המדינה היוזמת של המכה הראשונה, כגון איראן – אלא גם על מדינות אויב אחרות העלולות בנסיבות הללו לתקוף את ישראל, קונבנציונלית או גרעינית.

חשיבה פרשנית זו מחייבת את מערכת הביטחון הלאומי לשפר לאין ערוך את כשירותה ויכולותיה האינטלקטואליות, המבצעיות והמודיעיניות, כדי לקבל באופן תיאורטי בנסיבות קריטיות של מלחמה גרעינית הערכה של נזק מול תועלת בהפעלת נשק זה במזרח התיכון הגרעיני ההולך ומתחמש, בעקבות הכניעה המבישה של ארה"ב ונאט"ו בהסכם עם איראן.

מסקנה שנייה המתחייבת מהמצב, וגם מתוצאות המלחמה באוקראינה, היא שעל ישראל לערוך רפורמה מעמיקה בתורת הביטחון הלאומי שלה, ובראש ובראשונה לבנות מחדש את זרוע היבשה של צה"ל, משום שעל פי התיאוריה המוצגת בטקסט זה, המרחב הגרעיני, שבו השמדה הדדית מובטחת, מחזיר את האופציה של מלחמת היבשה והתמרון היבשתי, כצורך חיוני לקיום הריבונות היהודית בארץ ישראל.

דברי הרהב של ראש הממשלה, שר הביטחון, הרמטכ"ל וגם של ראשי האופוזיציה, להיערך להתקפה על מתקני הגרעין באיראן, הם בגדר סיכון קיומי בעת הזו, כאשר לאויב האיראני ולגרורותיו יכולת מוכחת לתגמול הרסני בנפש וברכוש של העורף האזרחי ותשתיות הביטחון – ולישראל אין יכולת סיכול מוכחת. חובה לדחות את המלחמה ולהיערך עם תורת ביטחון חדשה, כולל הצורך להשלים את פיתוח וייצור הפתרונות ליירוט טילים ורקטות.

הכותב הוא סופר, היסטוריון ומנתח מערכות העוסק במחקרים אסטרטגיים