לציבור הדתי, החרדי והחסידי בישראל הימים הנוראים השנה הם באמת נוראים. מבחינתם, לא יכול היה להיות עיתוי גרוע יותר למערכת בחירות מאשר זה שנקבע הפעם – בסמיכות לערב ראש השנה ויום כיפור, יום סליחה ומחילה. הרי זו תקופה שמחייבת חשבון נפש, פיוס. בדיוק המחויבויות הנרמסות כעת בפומבי בתקופת בחירות. מחזה העוועים הלאומי המתחולל במדינת היהודים ערב ראש השנה יתלהט כצפוי, יתעצם ויתפשט לקראת יום הכיפורים, היום הקדוש בלוח היהודי.
הדבר הנורא מבחינת הציבור הוא שנראה שביטויי ההסתה ושנאת האחים שבאים לידי ביטוי במערכת הבחירות הנוכחית – הם בהיקף שלא זכור זה שנים רבות. רמיסת הערכים הייחודיים של יום הדין והסליחה מתחוללת גם בתוך הציבור הדתי, בקרב נציגיו, עסקניו, באי כוחו. בקרב הבכירים בצמרת המפלגות הדתיות והחרדיות אין שום סימן שבכלל אכפת להם שהם מלעיגים את המשמעויות של תקופת הימים הנוראים או רומסים את החובות שיש ליהודי המאמין בימי הסליחות, לקראת ראש השנה ויום הכיפורים.
הדיווחים באמצעי התקשורת על החלטת ראשי שני הפלגים, הליטאי והחסידי, במפלגת יהדות התורה לרוץ במשותף בבחירות - חשפו את עומק השסע בין ראשי ועסקני המפלגה החרדית. קרבתם של הימים הנוראים לא הורגשה, לא השפיעה בכלל. נו, אז מה? מה זה נוגע לנו? העיקר שגברנו על היריבים שלנו והשגנו מקום טוב ברשימה לכנסת.
מה שבולט במציאות של הציבור הדתי, החרדי והחסידי בישראל הוא שאין היום לציבור הזה דמות של מנהיג רוחני, מקובלת ומקרינה השראה. לחסידים יש אדמו”רים סמכותיים שמנהיגים חצרות חסידיות, שמונות עשרות אלפי חסידים. אך בשנים האחרונות האדמו”רים מתרכזים אך ורק בטיפוח חצרותיהם. אין להם עניין במה שקורה בתחום הפוליטי־מפלגתי.
אחרי פטירתו של הגאון הצדיק רבי חיים קנייבסקי זצ”ל, הציבור הליטאי התייתם ונשאר בלי דמות רוחנית מוכרת ונערצת. אצל צדיק כרבי חיים קנייבסקי, ימים נוראים היו נוראים באמת ובאופן מוחשי. אצל ממשיכיו, נראה שהימים הנוראים הם תאריך בלוח. לא יותר מזה.