רגע אחרי הפיצול ברשימה המשותפת, כשבל"ד החליטה לרוץ לבדה בבחירות, החל כצפוי השיח שניסה להבין אם המהלך הזה מסייע ליאיר לפיד ולשמאל, או מזיק לו. "בל"ד הם הקיצונים", מסבירים מי שמנסים להכשיר הישענות כזו או אחרת של השמאל על הח"כים הערבים. "איימן עודה ואחמד טיבי, לעומתם, הם בני שיח. ועכשיו, כשהם לבד, לגיטימי לשתף איתם פעולה".
הדיון הזה מתעלם, כמובן, מהתמיכה רבת השנים של רבים מהח"כים של המשותפת ברוצחי יהודים, ומההתעקשות של אנשים דוגמת ח"כ עודה שלא לגנות את מי שמבצעים פעולות טרור נגד חיילי צה"ל. אבל בכל זה עסקנו בהרחבה בעבר.
בתזמון מעניין מפרסם בימים אלה ארגון "ערי ישראל" – ארגון שהוקם לפני כשנה בעקבות אירועי מבצע שומר החומות על ידי תושבים יהודים בערים המעורבות, במטרה לשפר את הביטחון האישי, לחזק את החוסן הקהילתי ולהיערך למניעת אירועי האלימות הבאים – מסמך מרתק, שרלוונטי עד מאוד לדיון הזה. ב"ערי ישראל" ניתחו את התנהלותם של שורת ח"כים ערבים ושל ועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל, לפני אירועי האלימות בערים המעורבות, במהלכם ואחריהם.
מה יש לחדש למעלה משנה אחרי האירועים? ובכן, מסתבר שהרבה. ב"ערי ישראל" לקחו את האירועים האלימים ברחבי הארץ וניתחו אותם, יום אחר יום, לפעמים שעה אחר שעה, אל מול הקריאות של הנהגת ערביי ישראל, אל מול העידוד של ההנהגה הזו לפעולה, אל מול הפעילות שלה בשטח, ואל מול דברי השבח שלה כלפי מי שנטלו חלק באלימות.
קריאת החומר הזה מציגה את האירועים בירושלים, בלוד, בעכו, ברמלה, בגליל ובנגב באור שונה לגמרי מהאופן שבו הם הוצגו עד כה. לא אירועים ספונטניים. לא פעולות בלתי מתוכננות. לא אספסוף שלקח יוזמה מקומית והלך רחוק מדי. המסמך של "ערי ישראל" מלמד כיצד גל הטרור הזה היה פרי הכוונה, הסתה ותמיכה של גופים מאורגנים, של נציגי מפלגות ערביות, ושל ועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל.
בתמצית, כמעט כל האירועים החלו מקריאה של ועדת המעקב לצאת לרחובות, תוך קשר שלה עם הוועדים העממיים ביישובים השונים, כשבחלק נכבד מהמקומות ההפגנות הללו היו הניצוץ שהדליק את האש שגבתה מחיר כבד, ושלכוחות הביטחון היה קשה כל כך לכבות.
ועדת המעקב, כמוה כממשלה של ערביי ישראל. הוועדה הזו הוקמה לפני 40 שנה כדי לרכז את הפעילות הציבורית והפוליטית של אזרחי ישראל הערבים, והיא מקיימת ישיבות ומקבלת החלטות בעניינים הנוגעים למגזר. במועצה שלה ובמזכירות שלה ניתן ייצוג, לפי מפתח מסודר וקבוע, לראשי הרשויות הערביות, לנציגי המפלגות הערביות ולארגונים ערביים חוץ־פרלמנטריים.
בראש הוועדה עומד בשבע השנים האחרונות מוחמד ברכה, בעבר חבר כנסת ויו"ר חד"ש. חברי המזכירות, הגוף המצומצם המנהל את הוועדה, כך לפי הפירוט המופיע באתר שלה, מיוצגים לפי החלוקה הבאה: 3 נציגים ממפלגת חד"ש, 2 נציגים מהפלג הצפוני של התנועה האסלאמית, 2 נציגים מהפלג הדרומי ורע"ם, 2 נציגים מבל"ד, נציג אחד מתע"ל, נציג אחד מהמפלגה הלאומית הדמוקרטית, נציג אחד מהמפלגה הדמוקרטית הערבית, 2 נציגים מתנועת "בני הכפר" ו־4 נציגים של "ועד ראשי הרשויות הערביות".
במילים אחרות, המפלגות הערביות מיוצגות ופעילות ומשפיעות סביב שולחן קבלת ההחלטות של ועדת המעקב. אנשיהן היו מעורבים, במובן הזה, באופן שבו התסיסה ועדת המעקב את הרוחות לפני הפרעות, באופן שבו התאמצה להוציא את הציבור הערבי לרחובות במהלכן, ובסיוע שלה למתפרעים ולטרוריסטים אחריהן. לפעמים נעשו הדברים בשיתוף ממשי, פעיל, של הח"כים בשטח. לפעמים רק באמצעות נציגיהם בוועדה.
מחממים את השטח
פרעות מאי 2021 פרצו לקראת סיומו של חודש הרמדאן. עוד קודם להן החלה לבעבע האלימות בסדרה של אירועים בירושלים, סביב שכונת שייח' ג'ראח, סביב הר הבית וסביב שער שכם. שבוע וחצי לפני שהאלימות גלשה אל כל רחבי המדינה, הגיעה משלחת של ועדת המעקב לפגישה עם ראשי הווקף בהר הבית.
מצד המארחים ישבו, בין השאר, יו"ר מועצת הווקף, מנהל מסגד אל־אקצא והמופתי של ירושלים. מצדה של הוועדה הגיעו היו"ר מוחמד ברכה, ראש עיריית אום אל־פחם סמיר מחאמיד, ח"כ אוסמה סעדי מתע"ל, ח"כ לשעבר יוסף ג'בארין מחד"ש, השייח' ספואת פריג', אז סגן יו"ר הפלג הדרומי של התנועה האסלאמית המחובר לרע"ם, וגם אללטיף ג'ית, פעיל של החזית העממית לשחרור פלסטין ובעבר יו"ר "אדאמיר", שהוכרז חצי שנה מאוחר יותר כארגון טרור.
ההודעה שיצאה מהמפגש הזה עודדה את "גבורתם של בני ירושלים" ואת "עמידתו ההרואית של הנוער" במאבקם בכיבוש. מוחמד ברכה הזכיר שלא מדובר רק במאבק בירושלים, אלא גם ביפו, בגליל, במשולש ובנגב.
שבוע עבר לפני שמשלחת ועדת המעקב הגיעה אל המוקד השני, בשייח' ג'ראח. לבד מהיו"ר מוחמד ברכה וממוחמד כנעאנה, המזכיר הכללי של תנועת בני הכפר, איש ועדת המעקב שהואשם בהמשך הדרך בהסתה לטרור ובגילוי הזדהות עם ארגון טרור, הגיעו לשכונה גם הח"כים אחמד טיבי ואוסמה סעדי.
השטח התחמם, האלימות התגברה, ועוד באותו יום פרסם יו"ר ועדת המעקב בדף הפייסבוק שלו קריאה לערביי ישראל להגיע להר הבית כדי למנוע עליית יהודים ביום ירושלים שחל ארבעה ימים מאוחר יותר. למחרת התגברו ההתפרעויות על הר הבית, כשמאות ערבים מתבצרים במקום לקראת עימותים עם המשטרה.
עוד באותו הערב פרסמה ועדת המעקב מודעה הקוראת לארגן למחרת הפגנות ברחבי הארץ, לצד קריאה לוועדים העממיים ביישובים השונים לנקוט יוזמה ולארגן הפגנות מקומיות של הצדעה לבני הנוער בירושלים "במאבקם בפשעי הכיבוש".
הוועדים העממיים, או "ועדי העם", הם הרגל הקדמית של ועדת המעקב בשטח. "המאבק העממי בכללו", כך אפשר ללמוד באתר האינטרנט של הוועדה, "הוא אמצעי המאבק החשוב ביותר במאבק באפליה ובדיכוי", וממנו נגזר הצורך "לגייס ולדחוף אנשים להשתתף באופן נרחב במאבקים נגד כל צורות הדיכוי והאפליה". בוועדת המעקב ישנה, לפיכך, תת־ועדה שאמונה על התיאום עם הוועדים העממיים בשטח.
כך או כך, עוד יום עבר ועשרות אוטובוסים שהסיעו מוסלמים להר הבית, לקראת תפילת "לילת אל־קאדר", נעצרו בדרך על ידי המשטרה בעקבות מידע מוקדם שלפיו מטרת ההמונים היא לתגבר את המתפרעים על ההר. בינתיים, ביישובים רבים ברחבי הארץ, בתגובה לקריאת ועדת המעקב "לקיים הפגנות בעיירות שונות", התארגנו סדרה ארוכה של אירועי מחאה מקומיים. כך בצפון, כך בנגב, כך במשולש, כך ביפו.
אלה לא היו אירועי מחאה צמחוניים. כבישים בגליל נחסמו. יישובים יהודיים מצאו את עצמם נצורים – ושום דבר מכל זה לא אירע במקרה, או באופן ספונטני. הכל החל בקריאה של ועדת המעקב. הכל אורגן יחד עם נציגי המפלגות הערביות. הכל הוכוון בשיתוף הוועדות העממיות ביישובים השונים. דף הפייסבוק של ועדת המעקב ושל ראשיה מספר את הסיפור הזה, שורה אחרי שורה.
"הכיבוש מובס"
ב־10 במאי, יום ירושלים, הגיעו אלפי מוסלמים להר הבית במטרה למנוע עליית יהודים. הם יידו אבנים וירו זיקוקים לעבר השוטרים. גם ח"כ אחמד טיבי היה שם, וגם יו"ר ועדת המעקב מוחמד ברכה. ברכה, במאמץ לשלהב את הציבור הערבי, פרסם פוסט המשבח את המתפרעים שהצליחו לפגוע בעליית היהודים להר. "הכיבוש מובס ואנשינו מנצחים", כתב. עוד באותו יום פרסמה ועדת המעקב קריאה להפגנות בכל רחבי הארץ.
ההפגנות, שאת הארגון שלהן בפועל נטלו על עצמם ועדי העם המקומיים, הפכו לפרעות של ממש: לינצ'ים בכבישי הצפון, הצתות ביפו, אלימות בחיפה וברמלה. בלוד ארגן הוועד המקומי הפגנה בחצר מסגד אל־עומרי, בקריאה להגיע על מנת "לתמוך בעמנו בשייח' ג'ראח ובעזה".
זה היה ערב רווי אלימות וטרור. ערבים הציתו רכבי יהודים ויידו אבנים ובקבוקי תבערה. קבוצה מתוכם תקפה באבנים ובקת"בים שכונה יהודית. תושביה ירו כדי להגן על עצמם. מהירי נהרג מוסא חסונה, שהיה בקבוצת המתפרעים. באותו הלילה הוצתו, בין השאר, מבני המכינה הקדם־צבאית ותלמוד התורה.
בוועדת המעקב לא חשבו לרגע להוריד את הרגל מהדוושה. כבר למחרת התכנסה הוועדה בנצרת וקראה לציבור הערבי להמשיך. הוועדה הדגישה את תמיכתה בעצורים, וקראה לציבור להשתתף בהלוויית מוסא חסונה, שנערכה אחר הצהריים בלוד. גם האירוע הזה הפך למפגן של אלימות.
בהמשכו, ובמהלך הלילה, יידו ערבים אבנים, שרפו שורה ארוכה של רכבים של יהודים והציתו בתי כנסת. ברקע, דיברו כל המומחים על אירוע שיצא משליטה, ועל המון ללא הנהגה. מאחור, המשיכה ועדת המעקב, חמושה בתמיכה של הח"כים הערבים ובנציגיהם במוקדי קבלת ההחלטות שלה, בלי שום כוונה לעצור.
באותו ערב ארגן גם "ועד העם" בעכו הפגנה מקומית. בהפגנה בעכו נטלו חלק גם ח"כ עאידה תומא סלימאן וח"כ לשעבר עבאס זכור, היום חבר מועצת השורא של רע"ם. האירוע הזה, שהחל כעוד אירוע מחאה, הפך להתפרעות. המתפרעים חסמו כבישים, יידו אבנים, בקבוקי תבערה וזיקוקים, ובמהלך הלילה הציתו חנויות, בזזו בתי עסק וביצעו לינץ' בעוברי אורח יהודים שנקלעו בדרכם.
הלילה הזה היה יריית הפתיחה לשלושה ימי פוגרום בעיר העתיקה. בתי עסק יהודיים הושחתו, נבזזו והוצתו. אבי הר אבן נלכד ונשרף במלון האפנדי, שהוצת על ידי המתפרעים, ונפטר מאוחר יותר.
ביום שישי, בסופו של אותו שבוע, עצרה המשטרה את כמאל ח'טיב, סגן יו"ר הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית, וחבר נוסף בוועדת המעקב. כתב אישום, שהוגש נגדו בהמשך, האשים אותו בהסתה לאלימות, בהזדהות עם ארגון טרור ובפרסום דברי שבח, אהדה או עידוד למעשה טרור.ועדת המעקב לא אהבה את המעצר הזה של איש מאנשיה, ולצד הוועד העממי המקומי בכפר כנא, מקום מגוריו, פרסמה הודעה חריפה המגנה את מעצרו ודורשת את שחרורו.
"מסע המעצרים לא ירתיע אותנו מלהגן על עצמנו ולהביע את עמדתנו", כתבה. אם מישהו חשב שמנהיגי הציבור הערבים – בכנסת, בוועדת המעקב או ברשויות המקומיות – יעשה משהו כדי לגנות את הטרור או להרגיע את הרוחות, הוא טעה. החבורה כולה עשתה הכל כדי להלהיט את השטח ולדחוף את הציבור להמשיך קדימה.
בתחילת השבוע שלאחר מכן ערכה ועדת המעקב סיור בלוד, ברמלה וביפו. ביפו נערכה גם ישיבה של המזכירות, בהשתתפות כמה ח"כים ערבים. הוועדה הודיעה על שביתה כללית שתיערך למחרת בדרישה להפסיק את "התוקפנות על עזה, ירושלים ושייח' ג'ראח", ובתביעה להוציא את כל "המתנחלים" ו"כוחות הדיכוי" מהערים הערביות ומהערים המעורבות.
ההודעה קראה לציבור הערבי לעמוד לצדם של העצורים, אלה שתפסה המשטרה אחרי אירועי האלימות הנרחבים נגד יהודים, ולדרוש את שחרורם המיידי. לצד זה הקפידה הוועדה לברך את "מאות האלפים" שהשתתפו במאבק.
מי שקרא את ההודעות התקיפות של ועדת המעקב היה יכול להשתכנע שהציבור הערבי בישראל מצוי תחת מתקפה של "כנופיות מתנחלים", ושהערבים הם קורבנות האלימות ביישובים המעורבים. ועדת המעקב לא השאירה שום ספק באשר לתמיכה שלה במה שעושה ההמון באופן "ספונטני" בכל מקום ואתר.
בכל נקודה שבה עצרה המשטרה מי מהמתפרעים, דרשה הוועדה לשחרר אותם ולהפסיק את כל ההליכים המשפטיים נגדם. "ועדת המעקב העליונה גאה בכל אנשינו שעשו את היום המפואר הזה", יצאה הודעה במהלך יום השביתה הכללית, "צעירים וצעירות, ילדים, גברים ונשים, בגליל, במשולש, בנגב ובחוף... אנחנו גאים באנשינו בערים ההיסטוריות יפו, לוד, רמלה, חיפה ועכו, שהתמודדו עם דיכוי, הסתה ואיומים וכתבו את שורותיהם הבהירות באפוס הלאומי". לא יהודה ושומרון, לא גבולות 67', לא חלוקת ירושלים. הקרב, על מלא, היה על 48'.
גב גדול למתפרעים
כדי להבין כמה משמעותית ועדת המעקב בהתנהלותו של הרחוב הערבי, צריך לחזור אל ועדת אור, ועדת החקירה הממלכתית שהוקמה אחרי אירועי האלימות הקשים במגזר הערבי באוקטובר 2000.
הוועדה תיארה אז כיצד למרות מעמדה הבלתי פורמלי של ועדת המעקב, היא נחשבת לסמכות משמעותית כל כך במאבקים השונים שמנהלים ערביי ישראל, בין היתר בשל חלקם של הח"כים הערבים בוועדה. "מדובר בגוף בעל משקל ניכר", כתבה ועדת אור. "...החברות של נציגי המפלגות וראשי הרשויות המקומיות המובילות בוועדה מספקת, בעקיפין, כלים ארגוניים למימוש החלטותיה".
ועדת אור תיארה איך רבים ממעשי האלימות היו תולדה של פעילות ועדת המעקב. "לשלבי התפתחותן של ההתנגשויות האלימות הייתה מתכונת קבועה. בשלב ראשון, מכריזים ארגונים מייצגים של המגזר הערבי על עריכת שביתות והפגנות; לרוב יוצאת ההכרזה מטעם ועדת המעקב העליונה ומצטרפים אליה ארגונים אחרים...
"בשלב שני, מתקיימות ביישובים שנקבעו לכך עצרות ולעתים תהלוכות, או נערכות שביתות שבת ופעולות התנגדות פסיבית. אלה מנוהלות על ידי המנהיגים ועוברות בדרך כלל בשקט. בשלב השלישי, נחלצים צעירים מתוך קהל המפגינים ומתחילים לרגום כלי רכב בכבישים, לשרוף צמיגים ולפגוע במתקנים המסמלים לדידם את השלטון".
הדפוס הזה מתאר כמעט במדויק את מה שאירע במאי 2021. ועדת המעקב מארגנת הפגנות, מלווה אותן בהסתה ובשקרים על התקפות מדומיינות של יהודים על ערבים, שותקת כשכל העסק מאבד שליטה והאלימות מתפרצת, ולסיום משבחת את המתפרעים ומסייעת להם במאבקם המשפטי, כשהמשטרה עוצרת אותם.
הח"כים הערבים משחקים משחק דומה, והתפקיד שלהם בוועדת המעקב משמעותי ומשפיע. הן מצד זה שמפלגותיהם מיוצגות במזכירות המצומצמת של הוועדה. הן מצד שיתוף הפעולה שלהם איתה, לעתים בפעילותה בשטח, לעתים בהשתתפות פעילה בישיבותיה. טיבי וסעדי, כאמור, יישרו קן עם ועדת המעקב בהר הבית ובשייח' ג'ראח.
סמי אבו שחאדה ועאידה תומא סלימאן נטלו חלק בישיבת הוועדה ביפו, שממנה יצאה הקריאה להשבתה כללית. "אנחנו מבינים שביפו יש ניסיון לעקור, כמו שקרה ב־48', אבל הפעם אנשינו לא יאפשרו את זה... לא נפקיר את בני הנוער גם אם לא הקשיבו לדברינו, ואנחנו גאים בהם, בעמדתם ובקורבנותיהם", אמר יו"ר ועדת המעקב בסיום הישיבה הזו. מכתב שהוציאה הוועדה דיבר על "התקפות דמים מסוכנות ואלימות של המשטרה, ההמון הימני וכנופיות המתנחלים".
שבועות ספורים אחרי שוך הפרעות הגיעו אנשי ועדת המעקב, יחד עם פעילי בל"ד, חד"ש ואחרים, להפגנת מול בית הכלא שבו היו עצורים ערבים שנטלו חלק בפרעות, כדי לתמוך בהם, בשייח' כמאל ח'טיב, סגן יו"ר הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית וחבר ועדת המעקב, ובשייח' יוסוף אל־באז מלוד, שהואשם בהסתה לאלימות.
כמה חודשים אחרי המהומות ארגנה ועדת המעקב הפגנת הזדהות נוספת עם עצורי הפרעות מול כותלי בית הכלא. לצדם של אנשי הוועדה עמדו הח"כים איימן עודה, אחמד טיבי ועאידה תומא סלימאן. בין השלטים שהונפו בהפגנה: "ברכות מלוד ומעכו", "לא תצליחו לשבור אותנו", "הו ארצי, רמלה משמיעה קול חירות".
תומא סלימאן דיברה שם להגנתם של עצורי משפחת חסונה, שנעצרו ובהמשך הועמדו לדין על חלקם במעשי טרור קשים. אחמד טיבי הסביר שם ש"העצורים הם בנינו", ו"אנו עומדים גם עם משפחות החללים שנמצאים כאן איתנו... הם היו בחוד החנית של אלה שהפגינו והרימו את קולם נגד מדיניות הדיכוי והגזענות".
איימן עודה, מצדו, צוטט כמי שהסביר שהממסד רוצה לשבור את רוחם של בני הנוער הערבים באמצעות המעצרים, ושהציבור לא ייטוש את הצעירים העצורים ואת משפחותיהם, אלא יצעד איתם עד לשחרורם. שום חלוקה לקיצונים ולמתונים לא נראתה סביב הפרעות. המגזר הערבי, על הח"כים שלו ועל ועדת המעקב שבה מיוצגות המפלגות שלו והרשויות המקומיות שלו, נתן גב גדול למתפרעים.
"כאן פלסטין"
ב־24 במאי, שבועיים אחרי פרוץ האלימות, החליטה ועדת המעקב להפעיל את "רשות החירום העממית", שהוקמה בזמן הקורונה, ולהפנות אותה לטובת פעילות למען העצורים. בהודעה הרשמית שפרסמה הוועדה היא קראה לרשויות המקומיות, לוועדות העממיות ולציבור הרחב להתגייס גם הם לתמיכה.
בפעילות מסודרת מול הוועדים העממיים ביישובים השונים, ביקשה מהם הוועדה להכין רשימה של העצורים ושל הנפגעים בכל מקום יישוב, ולהיות בקשר עם עורכי הדין המתנדבים בייצוג העצורים. קרנות מקומיות הוקמו לטובת גיוס כסף עבור הייצוג הזה, לצד המלצות והנחיות להתנהגות בעת מעצר, שפרסמה "רשות החירום הערבית".
הנחיות ועדת המעקב ירדו לשטח וקוימו בקפידה. ועד העם בלוד הקים קרן לגיוס כספים למימון המאבק המשפטי, ופרסם מודעות תמיכה, ובהן תמונות העצורים, כולל הנאשמים ברצח קורבן הלינץ' יגאל יהושע. גם ביישובים אחרים התגייסו ועדי העם לטובת העצורים במעשי לינץ' ובתקיפות של יהודים. לאירוע תמיכה כזה בעכו התייצב יו"ר ועדת הפנים של הכנסת ח"כ סעיד אלחרומי מרע"ם.
כשחברו מנסור עבאס הופיע לצד ראש עיריית לוד והבטיח להוביל את שיקום בתי הכנסת בעיר (לא קרה עד היום), נשא אלחרומי דברים לצד השלט "עכו לא תעזוב את בניה בבתי הכלא של הכיבוש", ולצד תמונותיהם של העצורים ששחרורם נדרש, ובהם נאשם בהצתת מלון האפנדי, ונאשמים בביצוע מעשי לינץ' אכזריים ביהודים בעיר.
התמיכה בטרוריסטים חצתה ארגונים ומפלגות. באוגוסט 2021 ארגנה ועדת המעקב, בשיתוף עם ועד העם בלוד, הפגנה מול כלא מגידו לתמיכה בעצורי "התקוממות הכבוד" ובבני משפחת חסונה שנאשמו בהצתת רכבים של יהודים, בפיגועי ירי, בהשתתפות במעשה לינץ' אכזרי ובהשלכת בקבוקי תבערה ואבנים על שוטרים ועל אזרחים.
כמה חודשים אחר כך קשר יו"ר ועדת המעקב בין האירועים האלימים במאי בערים המעורבות לבין המאבק הפלסטיני הכללי, ותיאר את אותן ערים כ"חלק בלתי נפרד מפלסטין".
"לירושלים יש אחיות יקרות", אמר בנאום ששודר בטלוויזיה הפלסטינית, "יפו, חיפה, עכו, לוד ורמלה. לפני כמה חודשים, במאי האחרון, בזמן האינתיפאדה האחרונה, מוקד ההתנגדות מול כוחות הדיכוי הציוני, היה במיוחד בערים אלה שאותן ניסו להספיד, לעוות ולהסיר ממפת פלסטין. ערים אלה התקוממו ואמרו: כאן פלסטין. היא נקראה בעבר פלסטין, והיא נקראת פלסטין".
שתי תובנות חשובות
במשך השנים נשמעו לא מעט קולות שדרשו להוציא את ועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל אל מחוץ לחוק. ב־1988 היה זה השר משה ארנס, שהציע להכריז על הוועדה כעל התארגנות בלתי חוקית.
ב־2007 חזר על הדברים השר אביגדור ליברמן, שאמר על הוועדה שהיא מהווה "איום ממשי לעצם קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית וציונית". לפני ארבע שנים היה זה אמיר אוחנה, שבעקבות מה שהגדיר "ההזדהות האוטומטית עם ארגון הטרור חמאס", הציע שוב להוציא את הוועדה מחוץ לחוק.
בין אם יצליח המהלך מתישהו, בין אם לאו, המעורבות העמוקה של ועדת המעקב בארגון האירועים בערים המעורבות, בליבוי ההסתה ובסיוע למי שנעצרו בעקבות מעשי האלימות שלהם נגד יהודים – משאירה אותנו עם שתי תובנות חשובות. האחת, לא מדובר באירועים מקומיים, נקודתיים, בלתי מאורגנים, אלא באירוע רחב שהוכוון מלמעלה.
השנייה, שהרכבה של ועדת המעקב והמקום המשמעותי שנוטלים הח"כים הערבים והמפלגות הערביות בפעילותה - מסבירים את עומק הבעיה. לא עם כמה פורעים אנטישמים יש לנו בעיה, אלא כמעט עם כל מי שמייצג את ערביי ישראל ופועל בשמם.