בנאום שנשאה בפני נציגי האיחוד האירופי, קראה נשיאת הנציבות האירופית אורסולה פון דר ליין למדינות להפחית את צריכת הגז הרוסי ב־15% ולאגור מלאים לחורף. זאת נוכח מהלכיו הקיצוניים של הקרמלין, שהורה לגזפרום, מונופול הגז הרוסי, להפסיק את הזרמת הגז ליבשת.
אומנם עוד קודם לכן בריסל האשימה את מוסקבה בשימוש באספקת האנרגיה כנשק פוליטי וכנקמה על הסנקציות הכלכליות שמטיל עליה המערב, אך ולדימיר פוטין ממשיך לטעון כי הסנקציות הן אלה שגורמות לבעיות באספקת הגז. במהלך החודשים האחרונים רוסיה הקפיאה מדי פעם את העברת הגז לחלק ממדינות האיחוד, ואף הבהירה כי לא תחדש אותה בשל "תקלות בצנרת". השבוע, לאחר המתקפות על צינורות הגז בים הבלטי, עלתה המתיחות וגברו חילופי ההאשמות ההדדיות בין וושינגטון למוסקבה.
מוקדם מדי להסיק מסקנות, אך מעבר לחבלה בתשתיות הקריטיות ולנזק האקולוגי שנגרם כתוצאה מדליפה עצומה של גז לים, כבר עתה ברור כי מדובר במשבר האנרגיה החמור ביותר מאז 1945, הטומן בחובו משמעויות והשלכות כלכליות וגיאופוליטיות ארוכות טווח.
תלות אנרגטית
בשנים האחרונות גבר הדיון באיחוד האירופי בעניין הגברת הביטחון האנרגטי והפחתת התלות ביבוא מקורות אנרגיה מרוסיה, ובראשם נפט, פחם וגז טבעי, כמקור אספקה עיקרי ליבשת. הישענותן של רבות מ־27 מדינות האיחוד על אספקת הגז הרוסית והיעדר מדיניות משותפת, אחידה וקוהרנטית בעניין גיוון מקורות יבוא הגז (לדוגמה, מקטאר ומטורקיה, וכן גז נוזלי מארה"ב ומאוסטרליה) הפכו את משאב הגז הטבעי לגורם מפתח אסטרטגי במלחמה באוקראינה, וזאת חרף הפערים האנרגטיים העצומים ביניהן.
לדוגמה, בעוד צ'כיה, הונגריה ובולגריה צורכות כ־60% מהגז שלהן מרוסיה - גרמניה ואיטליה מייבאות כ־45% מצריכתן מרוסיה, ואילו מדינות דוגמת שוודיה, צרפת וספרד מסתפקות בכ־20% ואף פחות מכך. פולין למשל נשענת על פחם כמקור אנרגיה מרכזי, ספרד תלויה בעיקר באספקת הגז מאלג'יריה, ואילו צרפת מתבססת כבר שנים על אנרגיה גרעינית משלה. עם זאת, ועל אף השוני בין המדינות, התבוננות מנקודת מבט כוללת על היחסים עם רוסיה מראה כי מדובר בתלות הדדית עם דומיננטיות רוסית.
בזמן שמוסקבה תלויה כספית באירופה וזקוקה להכנסות מגז (הנאמדות ב־40% מהתקציב), ממשלות אירופה תלויות בה אנרגטית והן אינן יכולות לחיות ולתפקד ללא הגז.
על הרקע הזה, רבים במערב סירבו להאמין כי פוטין יפגע באספקה בעקבות המאבק באוקראינה. אך החרפת הסנקציות הבינלאומיות נגד רוסיה – יצואנית הגז הטבעי הגדולה בעולם (260 מיליארד מ"ק בשנה), האחראית לאספקה של 160 מיליארד מ"ק בשנה לאיחוד האירופי (שהם כ־45% מסך היבוא לכלל מדינות היבשת, בעלות יומית של 118 מיליון דולר) – הפכה את הגז לכלי נשק מדיני ואמצעי סחיטה כלכלי בידי פוטין מול המערב. אומנם עד לפרוץ המלחמה הגז הרוסי נחשב לזול וזמין, אך בניגוד לשוקי הפחם והנפט, שבהם יש תחרות רבה, לחלק גדול ממדינות האיחוד אין חלופות לגז הרוסי.
המצב הנוכחי, הדוחף את כלכלות אירופה למשבר החמור ביותר מאז 1945, מקנה לרוסיה יתרון אסטרטגי ועוצמה גיאופוליטית רבה. עמדה זו מתחזקת אף יותר, היות שרוב הגז הטבעי המוזרם מרוסיה לאירופה איננו מסופק בצורה נוזלית (Liquid Natural Gas, LNG) אלא באמצעות רשת צינורות העוברת בין השאר בבלארוס ובאוקראינה, וכן באמצעות נורדסטרים1 (צינור תת־ימי בים הצפוני, הנחשב כמוביל הגז העיקרי) ונורדסטרים2 (צינור תת־ימי בים הבלטי, המזרים גז ישירות לגרמניה), הנמצאים בשליטת מוסקבה.
המונופול הרוסי
ככל שגוברת המתיחות, פוטין הודף את הטענות בדבר שימוש מניפולטיבי בגז כנשק פוליטי ואף מאשים את אירופה באחריות לשיבושים החמורים באספקה. מנקודת מבטו, הפסקת הזרמת הגז תגרום לכלכלות אירופה לספוג נזק כבד יותר מרוסיה, לסבול יותר בחורף ובשנים הקרובות - מה שיכול להוביל להסרת הסנקציות.
וכך, כשהוא מונע משיקולי עלות־תועלת, ראש הקרמלין פועל להעשרת כלכלת רוסיה והמשך התנעת מכונת המלחמה הרוסית. פרסומים מה"פייננשל טיימס" מראים כי הפסקת אספקת הגז לא רק שאינה פוגעת בהכנסותיה של גזפרום, מונופול הגז המחזיק ב־71% מעתודות הגז של רוסיה - אלא להפך. בטווח הזמן המיידי, היא מגדילה משמעותית את הכנסותיה ממנו.
אם לפני המלחמה גזפרום סיפקה למדינות היבשת כ־480 מיליון מ"ק גז טבעי בממוצע ליום, הרי שכיום צומצמה האספקה ל־84 מיליון מ"ק בלבד. הקטנת ההיצע הובילה לזינוק חד במחירי הגז, שהאמירו פי חמישה ויותר מאז תחילת המלחמה. אלה הגדילו משמעותית את היקף הכנסות החברה, הצפויות להגיע השנה ל־100 מיליארד דולר (לעומת 54 מיליארד דולר אשתקד), וכן את הרווח הנקי שלה, שהגיע במחצית הראשונה של 2022 ל־41.75 מיליארד דולר (לעומת 29 מיליארד בלבד בכל שנת הכספים 2021).
החרפת המאבק האנרגטי וצמצום אספקת הגז הכוללת לאירופה בכ־85% מאז תחילת השנה הובילו למחסור חמור בשוק הגז הגלובלי ולפגיעה קשה במדינות האיחוד. בחודשים האחרונים פוטין הורה על קטיעת היצוא לפולין, לבולגריה, להולנד ולפינלנד, על קיצוץ באספקה לאוסטריה, לאיטליה, לסלובקיה ולצ'כיה, וכן על הקפאת פרויקט צינור הגז נורדסטרים2. יתרה מכך, לאחר הפסקות יזומות וחלקיות בחודשים האחרונים בשל "תקלות בצנרת", מוסקבה הודיעה רשמית בתחילת ספטמבר על סגירת נורדסטרים1 ללא הגבלת זמן, וזאת כתגובה להצהרת פורום שבע המדינות המתועשות (G7) בדבר הגבלת מחירי הנפט הרוסי.
וכך, במקביל להתחזקות העימות הפוליטי־צבאי באוקראינה, גוברת המלחמה הפסיכולוגית מול פוטין ומחריף המאבק האנרגטי־כלכלי. שליטתה של מוסקבה בהיצע הגז, בהיקף מכסות היצוא ובמחירי הגז המסופק ליבשת, לצד הדרישה להמרת התשלום בעבורו מדולר לרובל רוסי, מעצימים את ממדי המשבר. אם לא די בכך, הרי שהחבלה בצינורות הגז בים הבלטי עקב מתקפות ופיצוצים, לצד הנזק האקולוגי העצום שנגרם כתוצאה מדליפת הגז לתוך הים, מחריפים אף יותר את המתיחות וההסלמה. מסתמן כי מדובר בנקודת שפל קריטית, במשבר האנרגיה החמור ביותר באירופה זה שמונה עשורים.
400% בשנה
המאבק האנרגטי נושא משמעויות והשלכות כלכליות עצומות, החורגות מעבר לגבולות היבשת. על פי הערכות קרן המטבע הבינלאומית, בעקבות המלחמה שיעור הצמיחה של הכלכלה העולמית צפוי להצטמצם מ־6.1% בשנת 2021 ל־3.6% ב־2022, וכן ב־2023. ירידה כוללת של 1.7% בתמ"ג של מדינות האיחוד ופגיעה בעיקר בגרמניה ובאיטליה – שתי הכלכלות החזקות בגוש היורו (לצד צרפת) - מהוות גורם חשוב ביותר התורם לכך.
כמו כן, על רקע הזינוק של יותר מ־400% במחירי הגז מתחילת השנה והעובדה שמדינות האיחוד צורכות כ־17% מהאנרגיה העולמית, שוק האנרגיה העולמי עובר טלטלות עזות. נוכח הפחתת השימוש בגז גובר השימוש בפחם, בנפט ובכורים גרעיניים, כשהאפקט המצטבר של כל אלה מוביל לעליית מחירי האנרגיה (החשמל, הגזים התעשייתיים, הדשנים והכימיקלים) שדוחפים לעליית מחירים ולהגברת האינפלציה ברחבי אירופה והעולם. וכך, משבר האנרגיה שנוצר מוביל למיתון עמוק ביבשת. זהו מצב המחייב חשיבה והיערכות מחדש מצד מדינות האיחוד, נוכח חשיבותו העצומה של הגז הטבעי כרכיב קריטי בכלכלה ובתעשייה שלהן.
היעדר מקורות חלופיים לגז לפחות עד שנת 2025 והפסקה מוחלטת של הזרמת האנרגיה מרוסיה מעוררים דאגה רבה בקרב מקבלי ההחלטות. כבר עתה ברור כי מחסור בגז ומחיריו הגבוהים משפיעים באופן דיפרנציאלי על שיעורי הצמיחה של כל אחת מכלכלות האיחוד, על היקף הסחר וההשקעות שלהן, כמו גם על טיב היחסים והיקף הקשרים בין המדינות ומחוצה להן.
לדוגמה, דוחות של קרן המטבע מראים כי ככל שגדלה תלותן של מדינות מרכז ומזרח היבשת, ובראשן הונגריה, סלובקיה וצ'כיה בגז הרוסי לייצור חשמל, כך גדלה פגיעותן וגובר הסיכוי לצמצום התמ"ג שלהן בכ־6%. נוכח החרפת המשבר, נשיאת הנציבות האירופית יצאה בקריאה למדינות האיחוד להפחית את צריכת הגז התעשייתי והביתי ב־15%, לאגור מלאים לחורף, להגביר את שיתופי הפעולה בין המדינות ואת השימוש בגז נוזלי, ולאתר מקורות אנרגיה חלופיים, דוגמת נורווגיה, אזרבייג'ן, קטאר, אלג'יריה, טורקיה וישראל.
השלכות ארוכות טווח
רוסיה עשירה במגוון אוצרות טבע ומקורות אנרגיה: היא מדורגת ראשונה בעולם מבחינת היקף עתודות הגז הטבעי ושנייה מבחינת היקף ייצור הגז, אחרי ארה"ב. עמדתה הדומיננטית בשוק האנרגיה, ובכלל זה בשוק הגז העולמי, מעניקה לה עוצמה כלכלית וגיאופוליטית אדירה, שאותה היא ממנפת במאבק במדינות האיחוד. פוטין ש"יושב על הברזים" מנצל את פגיעותן ותלותן ברוסיה להשפעה על משק האנרגיה הגלובלי, לריסוק כלכלות אירופה ולהגברת הקיטוב הפוליטי והפערים הכלכליים בין המדינות. בהיעדר חלופות לגז הרוסי בטווח הקרוב, פוטין מודע לממדי הנזק הנגרם לכלכלות המקומיות ופועל להחריף אותו.
מנקודת מבטו של פוטין, הפסקת הזרמת הגז לאירופה היא עדות להשפעתה העצומה של מוסקבה על הכלכלה והפוליטיקה העולמית, מה שמקנה לה יתרון אסטרטגי חשוב במאבק מול המערב. היות שפוטין מונע מתוך שנאה תהומית לארה"ב ולאירופה, הוא פועל בכל מחיר לשינוי הסדר העולמי תוך הפרת הסטטוס קוו והסדר הקיים. בראייה זו, היות שהוא אינו בוחל באמצעים ומוכן "ללכת עד הסוף", פוטין פועל להרחבת השפעתה של רוסיה גם במחיר של חבלה ופיצוצים חסרי תקדים בצינורות נורדסטרים1 ו־2 ולו כדי למקסם את הפגיעה באיחוד אירופה.
רוסיה היא גם היצואנית המובילה בעולם של מקורות אנרגיה חשובים נוספים, ואחראית בין השאר לאספקתם של 30% מהטיטניום ו־40% מהפלדיום בעולם (החיוניים לתעשיות ולטכנולוגיות מתקדמות במערב). התבוננות מקרוב על מהלכיו עד כה מראה כי קיים סיכוי שפוטין יעשה גם בהם שימוש כנשק/אמצעי סחיטה נוסף. כשהוא עם הגב אל הקיר ומודע היטב לבידודה העולמי של רוסיה, משבר האנרגיה הוא מצב מסוכן העלול לספק לו לגיטימציה, ואף להוות תמריץ להחרפה נוספת של העימות נגד המערב.
הכותבת היא מומחית לגיאופוליטיקה ולמשברים בינלאומיים
[email protected]