הוא מחנך שנחשב בכיר השדכנים בחסידות גור - שידך 92 זוגות מרחבי העולם – והוא הפוליטיקאי שבחודשים האחרונים עומד בראש אגודת ישראל, שמהווה מרכיב חשוב ברשימת יהדות התורה. כדאי להתרגל לשם יצחק יששכר גולדקנופף, שכבר תופס מקום של כבוד במהדורות החדשות, ובקרוב מאוד נשמע עליו הרבה יותר.
גולדקנופף, ביחד עם עמיתו משה גפני, הוא האיש שיחליט לאיזו ממשלה תצטרף יהדות התורה לאחר הבחירות, ולכן הוא השם החם בפוליטיקה. ההחלטה שיקבל תשאיר מפלגות באופוזיציה, ותביא אחרות להיות שותפות בקואליציה. שבוע וחצי לפני הבחירות יש דבר מוסכם: גולדקנופף תומך בוודאות בראש האופוזיציה בנימין נתניהו לראשות הממשלה.
לגולדקנופף, אגב, אין צורך לתפור חליפות לקראת כניסתו לכנסת. בארון הבגדים שלו יש לא מעט ז'קטים מתפקידיו הקודמים, ובהם חבר מועצת עיריית ירושלים, מזכיר ועדת הרבנים למען קדושת השבת, ומנכ"ל רשת גני יעקב ומעונות היום של בית יעקב ובית פתחיה, שהיא רשת מוסדות חרדית לחינוך מיוחד.
גולדקנופף טרם נכנס לכנסת, אך כבר עורר סערה לאחר שהשמיע אמירה מקוממת שעוררה זעם וביקורת: "יותר קשה ללמוד תורה מאשר להיות לוחם בחזית". בשבוע שעבר הוא הכריז בהקשר ללימודי ליבה כי "לא ראיתי שמתמטיקה ואנגלית קידמו את המדינה בכלכלה". לגולדקנופף אין סיבה שלא לומר את מה שהוא חושב, והוא יכול להשמיע את דעתו ללא חשש. אף לא אחד מאלה שיבקשו להקים ממשלה שבה הוא יתמוך אחרי הבחירות, יעז לבקר אותו או להעיר לו על דבריו.
כל מי שיקים ממשלה זקוק לתמיכתו ולקולו. נתניהו, שמחזר במקצועיות אחרי החרדים, יודע בדיוק מה כוחו של האיש, כמו גם מהן הנעימות שערבות במיוחד לאוזנו. זה לא אומר שגולדקנופף טרק את הדלת לחיזורים מצד מפלגות אחרות, אבל נתניהו בשלב זה הוא המועמד המועדף עליו.
שר הביטחון בני גנץ לא פסול בעיני גולדקנופף להקים את הממשלה הבאה, אם לא יעלה בידי נתניהו להשיג את הרוב הדרוש. במקרה כזה השר גדעון סער, שותפו של גנץ, שאהוד מאוד על המפלגות הדתיות ובעל קשרים מיוחדים בחסידות גור, יוכל להביא לכך שהוא זה שיתפור בקלות את ההסכם, בעיקר משום שיש בו אמון, ומשום שיש לו דלת פתוחה ללשכותיהם של גדולי הרבנים לא פחות מאשר לנתניהו.
ההתרשמות היא שראש הממשלה יאיר לפיד יתקשה למצוא נתיבות ללבו של גולדקנופף, בעיקר בגלל אמירות שהשמיע בעבר נגד החרדים, וגם בגלל שותפתו האפשרית אחרי הבחירות, שרת התחבורה מרב מיכאלי, שהזדרזה להכריז במסגרת מסע הבחירות שלה שהרכבת הקלה תיסע גם בשבת.
ים השיבולים
אין על הגבעטרון. הלהקה, שהוקמה בשנת 1948 על ידי צעירי קבוצת גבע לכבוד טקס חנוכת מגרש הכדורסל של הקיבוץ, הפכה מזמן לפס הקול של ישראל היפה. מדובר בלהקה שהיא ללא ספק תופעה ייחודית בזמר הישראלי. בעבר היא הופיעה רק בקבוצת גבע וביישובים שסמוכים לקיבוץ, וכל חבריה היו מקיבוץ גבע, אך בשנים האחרונות הצטרפו ללהקה גם חברים ממולדת, תמרת, כפר תבור, ומהקיבוצים בית השיטה וכפר החורש.
בשבועות האחרונים עלתה הגבעטרון לכותרות, לא משום שבקרוב תחגוג 75 שנים להיווסדה, אלא משום שחבריה אמורים להופיע ביום הבחירות בשיט מסחרי בחו"ל. ההיעדרות של חברי הלהקה מישראל ביום הבחירות הציתה אש ברשתות החברתיות, והיו מי שכתבו שהיעדרם מעניק גושפנקה לאזרחים שלא להצביע.
נכון שמדובר בחובה אזרחית להצביע, אבל את החובה החשובה הזאת לא מקיימים מאות אלפי ישראלים, שמנצלים את יום ההצבעה לגשר, ויוצאים לבלות הרחק ממקום מגוריהם; וחלק לא קטן ממי שבוחרים שלא להצביע מנצל את יום החופשה לקפיצה קטנה לחו"ל במחירים מוזלים.
השאלה היא למה להתגולל על חברי הגבעטרון. האם יש מי שבדק למשל, היכן יהיו ביום הבחירות יהורם גאון, ירדנה ארזי, או שלמה ארצי? גם הם חלק בלתי נפרד מפס הקול של המדינה. אנחנו נוטים לעתים לנכס לעצמנו אנשי תרבות ורוח ולהפוך אותם למשאב לאומי, בעוד שמדובר באנשים פרטיים, שלא נושאים בשום תפקיד רשמי, ויכולים להתנהל על פי רצונם. חברי הגבעטרון זכו, ובצדק, בפרס ישראל, ולמרות זאת מדובר בחברה פרטית, שאמורה להתנהל על פי מושגי רווח והפסד. זכותם לצאת לכל מסע שיט בכל מקום ובכל שעה, מבלי שיידרשו לספק הסברים. וגם להתפרנס מכך.
המהומה שקמה לא פסחה על אמצעי התקשורת הגדולים, מה שמעיד על מידת השפעתן הרבה של הרשתות החברתיות. היו מי שבחרו להשתמש במילים חריפות, וכתבו שאי־היענות לדרישה לבטל את השיט תירשם לדיראון עולם בתולדותיה של הלהקה. אחרים הציעו בכל הרצינות להחרים מופע של הלהקה בבית גבריאל על שפת הכנרת.
גם הסבריו של גדעון גוריון, מנהל הלהקה הוותיק, שההופעה נקבעה לפני חמישה חודשים, הרבה לפני שהוחלט על בחירות, לא הועילו. לא הועיל גם הנימוק שבמציאות הישראלית איש אינו יכול היה להעלות על דעתו שהבחירות הבאות יתקיימו בהפרש של שנה וחצי מהקודמות.
הגולשים ברשתות החברתיות לא השתכנעו שיש להעניק מחילה ללהקה, שכל רצונה להתפרנס. הסבריו של מנהל הלהקה, שכתב ש"הגבעטרון מחויב חוזית להשתתף בהפלגה, והוא אינו יכול להפר את החוזה", לא הנמיכו את גובה הלהבות. טבעי ונכון היה שהגבעטרון תמשיך כרגיל את מסע ההופעות שלה בחו"ל, או כפי שכתב גוריון: "אנחנו כולה 18 זקנים וזקנות, אין מה לעשות מזה עניין כזה".
אלא שהמחאה הצליחה מעל המשוער. הגבעטרון נכנעה ללחץ, וחבריה הודיעו שיקדימו את הופעתם ויחזרו לארץ ביום הבחירות כדי להצביע. אני משוכנע שזאת החלטה נכונה, משום שרק בכוחם של 18 חברי הגבעטרון להכריע את הבחירות, לשנות את תוצאות ההצבעה, ולמנוע מאיתנו עוד סבב בחירות.
בחרתי לסיים במילותיה של נעמי שמר, שבהן חתמה הלהקה את הודעתה על שובה לישראל: "אני אבחר בך, ואת בי תבחרי – וביחד נהיה לרוב, כי בקיץ הזה תלבשי לבן ותתפללי לטוב".