אלברט איינשטיין הוא כנראה האדם החשוב בהיסטוריה האנושית. גם מי שיתווכח שאיננו החשוב ביותר, יציב אותו בשלישייה הפותחת. האיש שינה את כל מה שאנו מבינים על זמן, מרחב, אנרגיה ומסה. לא תהיה זו הגזמה לומר שכל חללית שמשוגרת, כל פצצת אטום שמונעת מלחמות (רבים יגידו שהמצאת האטום היא הדבר שהביא לשקט גדול בשל ״מאזן האימה״ המפורסם והזהירות הכרונית שגורמת לכל המדינות לשקול ארבעת אלפים פעם אם לצאת לפעולה צבאית), כל דבר שיש בו קרן לייזר, כל מערכת וכל קולט סולארי ואפילו כל פעם שאתם פותחים ווייז או כל מכשיר GPS ועוד כל כך הרבה דברים בעולמנו - הם בזכות אותו איינשטיין ואחת התיאוריות שלו: תורת היחסות הפרטית, תורת היחסות הכללית וכל עבודותיו על האפקט הפוטואלקטרי והקוונטיזציה של האור (שעליהן זכה בפרס נובל ב־1921).
לפני כמה שבועות התחלתי לקרוא את הביוגרפיה של איינשטיין, ומאחר שכבר ברור שפייסבוק יודעים לקרוא אפילו את המחשבות שלנו, כשפתחתי את הפייסבוק באחד הימים גיליתי שם פוסט של ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט, שבו הוא כתב: “בהיותי ראש הממשלה, סיפרו לי שאלברט איינשטיין הוריש במותו לאוניברסיטה העברית את הארכיון שלו ואת כל כתביו. שאלתי מה אנחנו עושים עם זה, ונעניתי שיש ארכיון. אמרתי לחבריי השרים שאלברט איינשטיין הוא הנכס, המותג החזק ביותר בעולם שמסמל חוכמה, מדע וגאונות, ושבעצם אנחנו יושבים על אוצר של זהב, אך מחביאים את זה. בכל העולם אלברט איינשטיין הוא שם נרדף לגאונות - ואנחנו לא מנצלים את זה?! מיד, על המקום, באותה ישיבת ממשלה (זה די נדיר), העליתי הצעה לבחון הקמת מוזיאון איינשטיין בירושלים, שיהווה מוקד עלייה לרגל לכל מי שרוצה להכיר את איינשטיין, ובכלל, חוכמה יהודית וחוכמה כללית. השרים הצביעו פה אחד בעד. מחר הממשלה תאשר את הקמת המוזיאון בפועל, בתקציב של 41 מ׳ ש״ח".
האמת היא שאחד הדברים המטומטמים ביותר בכל תולדות מדינת ישראל היא לא להשתמש בירושה שהוריש איינשטיין ולהסתיר את כתביו אי־שם בגבעת רם. עם כל הכבוד לכל גדולי הדור שקיבלו מוזיאונים ומכונים, איינשטיין הוא גם רמה אחת מעל כולם וגם היהודי (ותומך נלהב של מדינת ישראל) הידוע והחשוב ביותר בכל העולם. אגב, לדעתי היהודי השני הגדול בהיסטוריה הוא ד״ר זיגמונד פרויד. השלישי יהיה דוד בן־גוריון. אבל נעצור שם לפני שנהפוך למשהו שמזכיר את מצעד הפזמונים. בכל אופן, הנה שינוי באמת ראוי שהביאה ״ממשלת השינוי״ של בנט את לפיד.
אחד הדברים המדהימים שאתה מגלה כשאתה חופר בתולדותיו של איינשטיין הוא שבניגוד למיתוס, הוא לא היה תלמיד כושל בבית הספר אלא פשוט סתם תלמיד בינוני. הוא נחשב לתלמיד טוב במתמטיקה, קצת פחות טוב במקצועות אחרים אבל בוודאי לא מישהו שבלט בצורה יוצאת דופן. גם לאחר מכן, כשלמד פיזיקה ומתמטיקה במכון הטכנולוגי של ציריך הוא סיים בציון השלישי הכי טוב בכיתה שלו. הוא גם לא היה להיט גדול כשהתחיל לתת שיעורים פרטיים בפיזיקה לאחר סיום לימודיו במכון הטכנולוגי. הפלא הגדול בביוגרפיה של הגאון החריג והמופלא הזה הוא שהוא לא נחשב לתלמיד וסטודנט טוב וגם לא רע, סתם תלמיד בינוני. היית מצפה מדמויות בסדר הגודל הזה - כמו שקורה הרבה פעמים - להיות באחד הקצוות של הספקטרום: או תלמיד כושל לחלוטין שאיש לא מצליח להבין את דבריו החדשניים והגאוניים, או מצטיין סדרתי שהיה ילד פלא כבר מגיל ילדות. כזה היה למשל מוצרט וכזה היה ניקולה טסלה וכזה היה גם בובי פישר השחמטאי הדגול. הם כולם בלטו עוד בילדותם.
עד גיל 26, כשהתחיל לפרסם סדרת מאמרים ותיאוריות פורצי דרך, היה איינשטיין סתם עוד אחד בנוף. בחור טוב, לא רע במתמטיקה, קצת מפוזר, בינוני. התרומה הגדולה של איינשטיין לעולם היא בחיזוק מגזר האנשים הבינוניים - מגזר רחב לכל הדעות. בזכות איינשטיין אתה יכול להתהלך בעולם כעוד אדם בינוני ורגיל, אך עם אופציה להפוך פתאום לגאון. והאין זו נחמה יפה לרבים מאיתנו?
כמה מילים לקראת הבחירות שייערכו באמצע השבוע: בסצינת הפתיחה של הסרט האייקוני ״טריינספוטינג״ אנחנו רואים את הדמות הראשית רצה אחוזת אמוק כשברקע אנחנו שומעים את קולו אומר לנו: ״תבחר עבודה, תבחר משפחה, תבחר טלוויזיה גדולה, תבחר מכונת כביסה, קבוצת כדורגל, תבחר את החברים שלך, תבחר את העתיד שלך, פשוט תבחר״.
בשלוש השנים האחרונות כאן בארץ הבחירות החוזרות והנשנות, אני מרגיש כאילו אני חי את הסצינה הזו שוב ושוב ושוב. הסצינה לעולם לא נגמרת, הסרט אף פעם לא מתחיל. אם זה לא ברור, הסרט שאני מתכוון אליו ושלא מתחיל אף פעם, הוא ממשלה יציבה. בשלוש השנים האחרונות אני מרגיש שאני חי מציאות קלסטרופובית של בחירות אחרי בחירות, ולידי אני שומע כל הזמן אנשים שאומרים ״אין יציבות, אף אחד לא מאמין למערכת, המערכת תקועה, השיטה רקובה, הכל רקוב״.
המספרים גם מספרים את הסיפור הזה. במערכת הבחירות של 2015 שיעור ההצבעה עמד על 72.34%. לאחרונה הוא כבר צנח ל־67.44%. זה לא קורה ככה סתם. המספרים מבטאים את הייאוש הגדול של הציבור. את התחושה שהפוליטיקה הפכה למשחק על חשבוננו וזה לא משנה למה נצביע ולמי נצביע, גם ככה הם יעשו מה שהם רוצים. נכון שזה מצב מסוכן שאנשים לא ייצאו להצביע, אבל זהו המצב. אי אפשר להתעלם מזה.
באופן אישי אני עדיין מתלבט אם לצאת להצביע. אני מניח שזה תלוי בעיקר במזג האוויר. אם ביום שלישי, 1 בנובמבר, יהיה יום נעים עם משב רוח נחמד ושמש אדיבה - לא חזקה מדי וגם לא חלשה מדי - אני עוד עלול לצאת מהבית ואולי, אם במקרה אעבור ליד קלפי, יש סיכוי שאתגלגל לתור ואשלשל איזה פתק נחמד לקלפי. אם זה יקרה או לא, זה כבר תלוי בהוא שלמעלה שמכוון את מזג האוויר.