הלב נחמץ והנפש מזדעזעת למראה תמונה שפורסמה בכלי התקשורת מגבול יוון־טורקיה, בנהר האוורוס. נראים בה עשרות פליטים עירומים כביום היוולדם, מנסים להסתיר את מערומיהם מעיני המצלמה. גברים, נשים וילדים, אנשים שנמלטו מסוריה ואפגניסטן, חלקם פצועים. אנשים שניסו לשרוד, להינצל מהתופת בארצות מוצאם.
היוונים והטורקים מאשימים אלה את אלה במעשה הנבלה. השר היווני להגנת האזרח טקיס תאודוריקקיס טען כי המהגרים תיארו בפניו כיצד אנשי המשטרה הצבאית הטורקית הביאו אותם לנהר, החרימו את חפציהם, הפשיטו אותם מבגדיהם, העלו אותם על ספינות גומי ושלחו אותם לכיוון יוון. שר הפנים הטורקי איסמעיל צ'טקלי הפנה אצבע מאשימה לשלטונות יוון וטען כי הם אחראים למעשה.
אינני מתיימר לשפוט איזה שלטון החליט שזו הדרך הנכונה להתייחס לפליטים, כנראה בכוונה להרתיע את אלה שאולי ירצו לבוא בעקבותיהם. בסופו של דבר יש כאן השפלה וביזוי של אנשים קבל עם ועולם. הגמרא אומרת “כל המלבין פני חברו ברבים כאילו שופך דמים". ממשיכה הגמרא ומסבירה שפניו של המתבייש מחווירים, ולכן נקרא מלבין פני חברו. חוויית עלבון עלולה לפגוע בבריאותו של הנעלב ולגרום להתקפי לב, למחלות כרוניות כמו סוכרת ויתר לחץ דם ובמקרים קיצוניים אף עלולה להניע את האדם שבוזה והושפל לנקוט צעד קיצוני כמו פגיעה גופנית במשפיל או פגיעה גופנית בעצמו, עד כדי התאבדות. יש לפיכך אלה התוהים שמא הלבנת פנים יאה לה שתיכלל בדברים הנחשבים ל"ייהרג ובל יעבור".
לאדם מן הישוב אין צורך לעבור על בשרו חוויה כזו כדי להבין את עוצמת הפגיעה, אבל לא יכולתי שלא להיזכר בסיטואציה שבה חוויתי אישית פגיעה בכבודי מתוך כוונה להשפיל, ותעצומות הנפש שלהן נזקקתי כדי להגן על כבודי עלו לי בבריאות פיזית ונפשית.
איסור להלבנת פניו של אדם בא לידי ביטוי גם בהוראות החוק של המשפט הישראלי ובפסיקתו, כאשר המטרה היא מניעת ביושו של אדם ומניעת פגיעה בכבודו. ואני, הקטן, מאמין בתוך תוכי, אולי בנאיביות מסוימת, אבל עם הרבה תקווה במשפט הערבי “כֻל כַלב ביג'י יומו". אני מאמין בקארמה וביכולתו של היקום לגמול לאדם או לאומה החוטאים בהלבנת פניו של אדם. אמר רבי אלעזר המודעי במסכת אבות - “כל המלבין פני חברו ברבים אין לו חלק לעולם הבא". כבר התחלה טובה.