1. זאת הכלכלה, טמבל
באחד מאין ספור ימי העיון, שולחנות עגולים וגם מרובעים שהתקיימו השבוע, הפתיע שר החקלאות עודד פורר בתובנה מעניינת, אם כי לא מקורית: "אל תאמינו להצהרות של פוליטיקאים הניתנות כמה ימים לפני הבחירות", אמר בגילוי לב. האם מישהו באמת מאמין? בעצם אולי יש תמימים הנופלים בפח, כי אחרת הפוליטיקאים לא היו טורחים להבטיח.
הצהרה כזאת מפי פוליטיקאי בכיר הנשמעת ממש ערב הבחירות מציבה סימן שאלה גדול על שפע ההבטחות הכלכליות שנחתו עלינו בימים האחרונים. את המקום הראשון במרוץ ההבטחות תופסת ללא עוררין כלכלת הבחירות של בנימין נתניהו. עם כל הכבוד למפלגות האחרות, הבטחות הליכוד הן הרלוונטיות ביותר, שכן הגוש מועמד לפי חלק מהסקרים לנצח בבחירות.
"הניאו־ליברל" שנחשב לאורים ותומים של הכלכלה הקפיטליסטית ושווק כ"מר כלכלה" שהציל את המשק, שינה לפי תוכן דבריו את עורו. הוא התחפש לעובדת סוציאלית ומתחייב ל"תוכנית כלכלית", הכוללת מקבץ של הבטחות בסגנון "מי רוצה להיות מיליונר?" בעלות של עשרות מיליארדי שקלים.
זהבה גלאון, יו"ר מרצ, הייתה גאה בתלמידה. תחילה שוטט נתניהו בתחנות דלק כאילו אי־פעם בחייו הפוליטיים שלף את כרטיס האשראי ותדלק בעצמו. כשהתברר שאביגדור ליברמן הוציא ממנו את העוקץ כשהפחית את מס הבלו על הדלק, הוא עבר לשלב הבא - ומחלק בשפע הבטחות חסרות כיסוי.
"נטפל ביוקר המחיה, נקפיא את המשכנתאות, נביא חינוך חינם לגילאי 0־3, נוריד את מחירי הדיור, נפחית מסים, נקפיא את הארנונה והחשמל לשנה", היו רק חלק מגשם ההבטחות שניתך. מה שנותר הוא רק לקיים, אבל את זה אף אחד לא הבטיח. האם ידעתם שחוק חינוך חינם התקבל כבר ב־2012 בעקבות המחאה החברתית? אלא שמאז הוא נדחה ונדחה משנה לשנה, ולא יושם לאורך כל שנות כהונת נתניהו כראש ממשלה.
האם מישהו יודע שהתוכנית לבלימת מחירי הדיור, דרך הנפקת איגרות חוב צמודות למחירי הדיור, הועלתה ונדחתה בעשור האחרון כל פעם מחדש על ידי הדרג המקצועי באוצר? הוסבר שזאת תוכנית מסוכנת, שלא רק שלא תפחית מחירים - אלא שהיא עלולה לעודד עליות.
ומאיפה יבואו מיליארדי השקלים להגשמת תוכנית החלומות? כמובן, מעודפי הגבייה התקציביים, הנאמדים ב־34 מיליארד שקל. הטבות המס והסבסוד הממשלתי יעלו (תלוי בגרסת הליכוד) בין 9 מיליארד שקל ל־20 מיליארד שקל.
אחרי שליברמן היה האיש הרע וצבר את הכסף בכלכלה אחראית, קל הרבה יותר לבזבז אותו, כפי שאכן נעשה בכלכלת הקורונה הפזרנית של נתניהו. בליכוד ובמפלגות הלוויין שלה ממליצים להשתמש בעודפים תקציביים של 34 מיליארד שקל. אולם אלה שטוענים זאת הם בורים בענייני תקציב ומקרו־כלכלה.
ראשית, לא מדובר ב"עודפים". במקרה הטוב, אין היום גירעונות בתקציב, אבל אם יבזבזו מיליארדים, אז ייווצר גירעון. אם הכלכלה תידרדר, ספק אם הם ישלמו מחיר פוליטי, כפי ששני ראשי ממשלה בבריטניה נאלצו להתפטר לאחר שניהלו מדיניות כלכלית מופקרת. דווקא בשל כך וכדי להגביל את תאבון הבזבוז הבלתי נדלה של הפוליטיקאים וכדי להבטיח יציבות כלכלית, נקבעו בחוק כללים המגבילים את ההוצאה בין שנות התקציב. הכלל המכונה "כלל ההוצאה התקציבית" היה אחד האמצעים שהבטיחו את חוסנה של הכלכלה הישראלית, לא רק בקנה מידה מקומי, אלא בקנה מידה עולמי. רוצים הוכחה?
העיתון האמריקאי החשוב "וושינגטון פוסט" יצא במאמר שומט לסתות המחמיא לכלכלה הישראלית בת תשעת מיליון התושבים. כעת בא נתניהו, שהותיר תקציב בחורבות וגירעון של 160 מיליארד שקל, ורוצה להמטיר את הכסף שנחסך בעקבות המדיניות האחראית של האוצר.
בליכוד כמו בליכוד: הם תוקפים מצד אחד את הטיפול ביוקר המחיה, מצד שני שוכחים להחמיא על מדיניות התקציב האחראית, ומצד שלישי לא מתביישים להציע להשתמש בעודפי הגבייה לחלוקת תלושי מזון (בסגנון אריה דרעי) או מענקים (בסגנון נתניהו), כאילו התקציב הוא קופת נדבות.
הרי הדבר הקל ביותר מבחינת ליברמן הוא לפזר את מיליארדי השקלים שחסך בעמל רב ולהוריד לכאורה את יוקר המחיה. בשביל זה הוא לא צריך את העצות הכלכליות של "מר כלכלה", שהפך ערב הבחירות למר אחיתופל. האם בשורה התחתונה ליברמן אכן סיפק את הסחורה כשר אוצר, וכיצד הוא תפקד? יחסית למי שכיהן בתפקיד באופן מעשי שנה בלבד, ליברמן הפתיע לטובה.
בניגוד לכל המקטרגים, הוא נתן לפקידי האוצר לעבוד, אף שגם בצמרת האוצר היו חיכוכים (למשל עם המנכ"ל רם בלינקוב). בזמן הקצר שכיהן בתפקיד הוא הוביל סדרת רפורמות. בראשן, לטעמי, העלאת גיל הפרישה לפנסיה לנשים. את זה כולם (כולל באופוזיציה) הספיקו לשכוח. ליברמן אישר את התקציב ושיקם את עיי החורבות שהותיר לו קודמו ישראל כ"ץ.
מערכת היחסים בצמרת האוצר השתפרה, החלוקה הלא אחראית של מענקי הקורונה הופסקה, ודמי החל"ת (חופשה ללא תשלום) השערורייתיים וחסרי ההבחנה בוטלו. זו אחת הסיבות לאבטלה האפסית בשוק העבודה. מי שמחפש כיום עבודה מראיין את המעסיק, לא להפך.
לא אחזור כאן על המספרים, אבל נכון להיום הכלכלה הישראלית צומחת, האינפלציה עומדת על מחצית משיעורה במדינות המערב, אין משבר אנרגיה, וכוח האדם הישראלי בכל תחום הפך למצרך נדיר. לכולם יש פרנסה, וזה לא מובן מאליו.
וכעת לפיל שבחדר ששמו יוקר המחיה. אכן ליברמן והממשלה לא זיהו במועד שני מוקדי יוקר מחיה בעייתיים: שוק הדיור ומחירי מוצרי הצריכה. בשוק הדיור הטיפול לא היה מספיק נחרץ, והממשלה נהגה כאילו באמת באמתחתה ארבע שנים עד לסיום הקדנציה. כששר האוצר אמר לי בתחילת כהונתו שאם מחירי הדיור יעלו עד סוף 2022 ב־4%־5% בלבד זה יהיה הישג, הוא האמין בכך. אבל הוא יצר בכך ציפיות לעליות מחירים שהובילו לכך שהמחירים זינקו ב־19%. הקונים קנו דירות גם בגלל הריבית האפסית והיעדר חלופות השקעה.
גם יוקר המחיה בתחום מוצרי הצריכה הוזנח תחילה. ליברמן בגישתו הקפיטליסטית הבין שאין סיבה להתערב בנעשה בשווקים וגם לא העלה על דעתו להזמין ללשכתו בזמן אמת את יבואני מוצרי הצריכה, לדפוק על השולחן ולהזהירם מפני העלאת מחירים. כשזה קרה, כבר היה מאוחר. למשל, הפחתת מס הבלו על הדלק, שלגביה טען ליברמן תחילה "לא עושים טיח בבית בעיצומה של רעידת אדמה", נעשתה בסופו של דבר בלית ברירה. אבל כשהמס ירד, הוא איבד את האפקטיביות הרצויה.
גם מדיניות המיסוי הייתה שגויה. רפורמות גדולות לא נעשו. ליברמן טעה כשהסכים (מסיבות קואליציוניות) להעלות את המס על משקאות ממותקים ועל כלים חד־פעמיים. התועלת המעשית הייתה אפסית, אבל זה עורר ובצדק את חמתן של השכבות המוחלשות.
שינוי התנהגות, כמו המלחמה בתאונות הדרכים או בעבר במקרה של איסור קטיף פרחי בר, צריך להיעשות דרך קמפיינים חינוכיים ולא דרך הכיס. חלק מהדברים אכן נעשים בימים אלה על ידי לשכת הפרסום הממשלתית. להכות את המוחלש דרך המס זה חוסר חמלה במקרה הגרוע וטיפשות במקרה הטוב.
ועדיין, לשר האוצר יש נסיבות מקילות כמו מלחמת רוסיה־אוקראינה ומשבר התובלה העולמי, שהובילו לעליית מחירים גורפת. ובכל זאת, המצב אצלנו כואב אבל פחות. חוסר המודעות העצמית בישראל, שבה מקטרים כשמחירי החשמל עולים ב־8.6% בעוד באירופה הם מזנקים בעשרות אחוזים, ממריא לשיאים חדשים. תארו לעצמכם את עוצמת המהומה לו חלק מתחנות הדלק בישראל היו נסגרות, או שרשויות החשמל היו מונעות את השימוש בחשמל בחלק מימי השבוע. אילו מטעמים, ובצדק, הייתה עושה מזה האופוזיציה.
אז נכון שנעשו מספר מהלכים ראויים כמו הפחתת מכסים, הקלות ברגולציה בתקנות יבוא, ביטול התקינה על עשרות מוצרי צריכה וענישה מכבידה יותר על קרטלים. זה טוב לטווח הארוך, אבל הישראלים מצוידים בסיבולת של רץ ל־60 מטר, ובטח לא בסיבולת של רץ מרתון.
ליברמן מסיים כהונה מוצלחת. תפקיד שר האוצר, שהיה פעם בית קברות לפוליטיקאים (ראו משה כחלון, יאיר לפיד, ישראל כ"ץ), הפך לפתע אטרקטיבי. אנשי האופוזיציה כמו ח"כ אלי כהן, ח"כ ניר ברקת, ח"כ בצלאל סמוטריץ' ואחרים עורגים לתפקיד כאילו מדובר במרוץ למיליון. שר האוצר מותיר קופת בזבוזים גדולה של 34 מיליארד שקל, וההתלבטות היחידה היא מה לעשות בכסף.
גם ליברמן עצמו מעוניין בתפקיד כדי להשלים את מה שלא הספיק. אבל שאיפות לחוד ומציאות לחוד. הדבר כבר תלוי בבחירות, ואת תוצאותיהן קשה לחזות מראש.
2. המלצות המגזר העסקי
לא צריך להיות כלכלן דגול וגם לא מועמד לפרס נובל לכלכלה כדי להבין מה סדרת הצעדים הכלכליים החיוניים שהממשלה הבאה חייבת לעשות יום אחרי הבחירות. אלה הונחו לפתחם של הפוליטיקאים בכל אחת מארבע מערכות הבחירות האחרונות, וגם בזו הנוכחית. אף שדבר מכל אלה לא יוצא אל הפועל, במגזר העסקי עדיין לא מתעייפים. אז במקום ברברת הבטחות אינסופית, כל שנותר לפוליטיקאים הוא לקחת את שלל ההצעות וליישמן מיידית. כל יום שעובר אינו חוזר.
יישום ההצעות אינו כרוך תמיד בהוצאה תקציבית לא סבירה, אלא בשינוי מנגנוני קבלת ההחלטות המאובנים במגזר הציבורי ובצמרת האוצר.
ארגון להב בניהול רועי כהן מתמקד בצורך לסיוע לעסקים הקטנים דרך תמריצי מס, הכרה בהוצאות, הפחתת כוחו של בית הדין לעבודה ופרישת רשת ביטחון סוציאלית. כל המפלגות, ובהן הליכוד ויש עתיד, דוגלות ברשת ביטחון סוציאלית, כולל דמי אבטלה לעצמאים. מדוע זה לא קורה? כי שרי האוצר לא אכפו עד היום מספיק את רצונם על שלטון הפקידים. הנימוק שחזר על עצמו היה שזה לא העיתוי המתאים.
אוריאל לין, נשיא איגוד לשכות המסחר, חשף השבוע תוכנית בת שבעה סעיפים לצמיחת המשק והורדת יוקר המחיה. מדובר בהפחתת רגולציה, ביטול תשלומי ארנונה, צמצום השכר במגזר הציבורי, הפחתת עוצמת המונופולים בנמלים, ביטול עיוותי מס (כמו פטור ממע"מ על קניות אונליין מחו"ל) והחלשת כוחו של בית הדין לעבודה.
נשיאות התעשיינים בראשות ד"ר רון תומר חשפה תוכנית משלה בת עשרה סעיפים לשדרוג הסביבה העסקית ולהמשך צמיחת המשק. מרבית הסעיפים, ובהם הפחתת הרגולציה, החלשת בית הדין לעבודה, הגבלת זכות השביתה, שינוי מנגנון שכר המינימום והפחתת מע"מ, מוצעים גם בסקטורים האחרים.
מבין שלל ההצעות שעל הפרק רק סוגיית הפחתת הרגולציה זכתה להתייחסות רצינית במערכת הפוליטית, אבל טופלה באופן חלקי. אומנם הוקמה רשות רגולציה, ועדיין - כל איש עסקים מתחיל יספר אילו תלאות הוא נאלץ לחוות בדרך לפתיחת מסעדה, שלא לומר בית מרקחת.
קיצור ההליכים חיוני להגדלת התיאבון לעשיית עסקים, ומה שחשוב במיוחד - הוא אינו כרוך בהוצאה. בתחום המונופולים בנמלים מסתמנת פריצת דרך עם פתיחת הנמלים החדשים לתחרות. הצעה נוספת שהגיע הזמן שתצא אל הפועל היא הפעלת רשת ביטחון לעצמאים (כולל דמי אבטלה).
כל ההצעות האחרות שעל הפרק שוות להתחייבות על הקרח. אין סיכוי לשינוי כללי המשחק בתחום יחסי העבודה (הגבלת זכות השביתה, שינוי נוסחת המינימום או פגיעה בבית הדין לעבודה). מזכ"ל ההסתדרות ארנון בר־דוד לעולם לא ייתן שזה יקרה. גם ההצעה להפחתת המע"מ על מוצרי מזון בסיסיים, שהפכה במערכת הבחירות הנוכחית למנטרה, לא תקרה. אין סיכוי שהמע"מ יופחת במחצית, גם אם מדובר במוצרי יסוד. כל הפחתה של 1% במע"מ משמעותה אובדן הכנסות של 4.5 מיליארד שקל לשנה.
המע"מ האחיד ולא הדיפרנציאלי הוא אחד מיתרונות המשק, והוא זכה לשפע מחמאות גם מראשי ארגון ה־OECD. אם כבר, צריך היה לבטל את הפטור ממע"מ על פירות וירקות, הפטור ממע"מ באילת, הפטור ממע"מ על שירותי תיירות וקניות באתרי אינטרנט בחו"ל. אפשר להירגע: גם זה לא יקרה.
אז מדוע אנשי המגזר העסקי מתעקשים להדהד מדי מערכת בחירות את שפע ההצעות שלהם, אף שהסיכוי ליישומן אפסי? קודם כל, הם מעוניינים לצרוב בתודעת הפוליטיקאים, בהנחה שהם קשובים, את סדר היום הכלכלי הנכון. שנית, יותר מכך שנשיאי הארגונים משווקים את רעיונותיהם כלפי חוץ, הם מכוונים כלפי פנים, למאות אלפי החברים בארגונים. גם להם יש פוליטיקה פנימית שבמסגרתה הם רוצים להוכיח שהנה - גם אנחנו עושים משהו עבור דמי החבר שאתם משלמים.
3. נועל את אשקלון
איש העסקים שמואל דונרשטיין ראוי לתואר תעשיין מצטיין, ולו רק בזכות העובדה שהוא לא מצטיין בקיטורים. השבוע, בשעה שכל העולם מדבר על בחירות והמלצות כלכליות, הוא עשה מעשה וחנך באשקלון את שלב ב' של מפעל רב־בריח, בהשקעה הנאמדת ב־620 מיליון שקל.
ועדיין לא הזכרתי את חנוכת המפעל השמיני למוצרי אלומיניום באריאל בחודש שעבר. באירוע באשקלון נכח בין השאר שר האוצר ליברמן, ידידו האישי של דונרשטיין. גם מנכ"ל בנק לאומי חנן פרידמן, שמימן את העסקה בסכום הנאמד ב־100 מיליון שקל, הפציע להופעת אורח. נכחו גם אבי יעקובוביץ, מנכ"ל גב־ים שבנתה את הפרויקט, שמואל פרנקל - חבר משפחה והבעלים של חברת הברוקרים אפסילון, ואחרים. יום לאחר האירוע טס דונרשטיין לנסיעת עסקים בגרמניה.
הקמת מפעל חדש בישראל ועוד בפריפריה אינה דבר של מה בכך. "כשאתה שואל אותי אם התעשייה הישראלית מסוגלת להרוויח, התשובה היא חד־משמעית כן. אם תעשיין ישראלי לא מרוויח לאורך זמן, סימן שהוא לא יעיל ולא מנהל את העסק נכון", אומר לי דונרשטיין. לפני שלוש שנים התמודד על תפקיד נשיא התאחדות התעשיינים והפסיד בפער של עשרות קולות לד"ר רון תומר.
בבחירות הקרובות בפברואר 2023 הוא לא יתמודד, ותומר יהיה מועמד בלעדי. דונרשטיין מעוניין להקדיש זמנו לפרויקט חייו, ובעלי המניות בחברה בוודאי שאינם מצטערים. רב־בריח, המנוהלת על ידי עידן זוארץ, רשומה למסחר בבורסה מאוגוסט 2021. נתח של 16% ממניותיה מוחזק על ידי בנק הפועלים. הבנק החזיק במקור 20%, ובעקבות ההנפקה דולל ל־15%. בחודש שעבר שב והגדיל את החזקותיו בכ־1%. גם קבוצת הפניקס, המריחה השקעות מקילומטרים, הצטרפה לבנק, השקיעה 24 מיליון שקל והפכה לבעלת עניין.
רווחי קבוצת רב־בריח אכזבו במחצית 2022 והסתכמו ב־1.85 מיליון שקל בלבד, אבל זה זמני. ההכנסות זינקו ב־35% לשיא של 347.9 מיליון שקל, בין השאר בזכות הבום בענף הבנייה. החברה הרחיבה את פעילותה בתחום מוצרי הבנייה וקנתה את חברת קורונה גלאס לעיבוד זכוכית. בימים אלה נבחנת רכישה נוספת בתחום החלונות ודלתות הזכוכית, במטרה להגשים את היעד האסטרטגי ולהגיע בתוך חמש שנים (עד 2027) למכירות של 1.85־2 מיליארד שקל.
על השאלה איך עושים את זה לנוכח המחסור החריף בכוח אדם בתעשייה, עונה יו"ר רב־בריח: "תפיסת העולם שלי אומרת שהתעשייה המתקדמת והחדשנית לא יכולה להרשות לעצמה להישען על כוח אדם רגיל. כדי שנוכל לייצר בישראל ולהתחרות עם טורקיה והמזרח הרחוק, חייבים לבנות מפעלים עם טכנולוגיות הייצור הכי מתקדמות. כשחברה שומרת על יחס הוגן לעובדים, משלמת טוב ומבטיחה את עתידם, היא מתמודדת עם המחסור ובונה מערך כוח אדם בכיר ראוי. מספיק עם הקיטורים".
4. מחפש את האוצר
בין המתגוששים על תפקיד שר האוצר - אלי כהן מהליכוד, בצלאל סמוטריץ' ואריה דרעי - ניצב גם ח"כ ניר ברקת. ראש עיריית ירושלים לשעבר הוא היחיד שנתניהו הבטיח לו את התפקיד ואף הזעיקו לצורך העניין מארה"ב. בדיעבד התברר שמדובר בהבטחה נוספת על הנייר. בימים הספורים שלפני הבחירות פורש ברקת את השקפת עולמו הכלכלית, ויש לו בהחלט תובנות מעניינות.
"אני מתרוצץ בימים אלה, מקיים כנסים ומנסה להמריץ את בוחרי הליכוד באמצעות מיזם ייחודי שנועד לעודד הצבעה. אני מקווה שזה יצליח", אומר ברקת. באחד מאין ספור הכנסים שהשתתפת בהם יצאת נגד פקידי האוצר, כשטענת שהם מנעו במשבר הקורונה חלוקת 22 מיליארד שקל. אבל מי שהיה אחראי עליהם היה שר האוצר עצמו, ישראל כ"ץ.
"אני עדיין לא חוזר בי מהביקורת כנגד כ"ץ, אבל אני לא מחלק ציונים, בטח לא לקולגות. אני חושב שמה שנעשה עד היום בתחום הכלכלי הוא כישלון קולוסלי, וזה כשיש עודפי גבייה. חלק מהצעדים שעליהם המלצתי, נתניהו אימץ. בשבוע השני של הקורונה נתניהו אימץ מודל כמו שהפעלתי בעיריית ירושלים. ארגנו 70 מיליון שקל מהמדינה וטיפלנו בכל העסקים.
"כיום, כשאתה מסתכל על פקידות האוצר, היא בנויה משכבות ארכיאולוגיות של מינויים. כל אחד ממנה את מי שמינה אותו, ולעתים מחזירים את מי שכבר פרש. אני מדבר על הפקידות הבכירה. לכן נוצרת דינמיקה שכשבוחרים ממשלה חדשה היא לא יכולה להניע מהלכים בגלל הפקידות. כשאתה בודק את סגני אגף התקציבים, זה הזוי. לאף אחד אין ניסיון מעשי בתחום הרלוונטי. כשהייתי ראש עיר ועבדתי מולם, הזדעזעתי. יש להם אפס ניסיון בתחום הרלוונטי. הדבר הנכון מבחינתי הוא שמי שאחראי באוצר על אגף החינוך צריך להיות עם 15 שנות ניסיון בתחום.
"כנ"ל לגבי האחראים על התחומים העסקיים. אנחנו צריכים להפוך את הפקידות הבכירה למשרות אמון. כשמתחלף שלטון, הם צריכים לאסוף את הפקלאך ולעזוב. הפקידות חייבת להיות עם סדר יום המשרת את הציבור".
כשתהיה שר אוצר, תהפוך את תפיסת עולמם של הפקידים ואת התנאים לקבלתם לתפקיד?
"בהחלט. כשאתה מגיע לאוצר, אתה צריך, כמקובל במגזר העסקי, להגדיר את אלה שאתה עובד מולם כלקוחות ולא כפרה חולבת. הפקיד צריך לשאול כל הזמן איך אפשר לעזור להם, ולא להפך. היה פעם מישהו מרשות החברות שפרסם כל הזמן ניירות עמדה ולא שאל אף פעם איך אפשר לעזור. אם אגיע לאוצר, קודם כל אעביר החלטה להגדיר את פקידי האוצר כמשרות אמון ולהוציא מכרזים לתפקידים הרלוונטיים. התנאי הוא ניסיון רלוונטי בתפקיד. התפקיד של מדינת ישראל הוא לייצר אקו־סיסטם, שבה קל יהיה לעשות עסקים דרך הורדת שכבות של ארכיאולוגיה ובירוקרטיה".
כבר דובר רבות בעבר שיש רגולטורים מיותרים וצריך לגדוע אותם, אבל כל זה לא קרה.
"נכון, אבל אתה שואל אותי ואני ממליץ לשנות את השיטה. במדינה יש למעלה מ־300 רגולטורים. בכוונתי למנות מעליהם 'רגולטור־על'. במקביל נחזיר את 'השולחנות העגולים', שבהם יישבו רגולטורים בכירים ונציגי אנשי העסקים. בשיטה זו ניקח את הנושאים הכי מורכבים וניישם אותם לפי הסטנדרטים העולמיים. במקרה של חריגה, הרגולטור יצטרך להסביר למה הוא רוצה לחרוג ממה שמקובל בעולם. זה לבד יוריד בירוקרטיה. בנוסף, נקצר את הדרך לעשיית עסקים באמצעות תמרוץ במסים עקיפים וישירים כדי שליזמים יהיה קל לפעול. במדינת ישראל צריך בנוסף לבצע סדרה של רפורמות גדולות".
האם יש סיכוי שתהיה שר אוצר?
"אני לא מתעסק עם זה עכשיו אלא בניצחון בבחירות. את הצעדים שמניתי צריך לעשות בכל מקרה. לא באתי לבזבז זמן ולדבר בססמאות גדולות. נכון שנתניהו הבטיח לי את התפקיד, אבל לא רק אני אומר שאני מתאים, אלא גם אחרים. כרגע אני לא רוצה להתייחס לזה".
מה דעתך על תפקודו של ליברמן כשר אוצר? מה היית עושה אחרת?
"אני לא הרגשתי אותו כשר אוצר אלא רק את הפקידות באוצר, שהיא דומיננטית. לא מעניין אותם כלום. אין להם רגישות. לא אכפת להם מעליות המחירים, והם איבדו שליטה. גם אם אכפת להם, הם לא עושים כלום. משפחה בישראל מוציאה היום עוד 10,000 שקל בשנה. יש משפחות שיורדות עמוק לתוך העוני, וההוצאות למשפחה גדלות. זה פוגע בחינוך וביכולת וברצון להביא ילדים לעולם. אבל ברגע שאתה משנה את שיטת העבודה באוצר, הכל משתנה, כי אז כולם ייאלצו לשתף איתך פעולה. למשל הרעיון של 'רגולטור־על', שיהיה מעל הרגולטורים, יסייע. זה יחסוך בהוצאות. אני בעד הורדת תשומות על מעסיקים המשפיעים על מחירי המוצרים. גם זה לא נעשה עד היום".
מפלגת הליכוד לא הצליחה להוריד את מחירי הנדל"ן ב־12 שנים, ועכשיו הם מציגים תוכנית אחרת. איך לדעתך מורידים מחירים?
"הגישה שלי היא אסטרטגית, כי כל הדברים קשורים אחד בשני. אני רוצה לפרק את רשות מקרקעי ישראל ולהציע את קרקעות המדינה בפריפריה במחירים שווים לכל נפש. זה יגדיל את ההיצע במחירים זולים. הפרק השני הוא להגדיל בפריפריה את ההשקעות בתעסוקה ובתשתיות, כמו חינוך, פנאי ותרבות. אני רוצה לייצר ביקוש בפריפריה לתעסוקה, תשתיות, שירותים וחינוך, בריאות וביטחון פנים. ואני רוצה להביא למקום גם קהילות של פעילים. ברגע שיש ביקוש בכל התחום הללו, נראה תזוזה מהמרכז לפריפריה. זה יביא להקטנת הביקוש לדיור במרכז ולהגדלתו בפריפריה. הזוגות הצעירים ירוויחו ויחזקו את הפריפריה".
ומה עם חיזוק התעשייה הישראלית?
"אני רוצה לכוון את העסקים והפעילות במשק לשווקים בחו"ל ולנצל לצורך העניין את היתרונות שלנו בטכנולוגיה. יש כיום 380 אלף עובדים בהייטק, ואני רוצה להגיע ל־2 מיליון. אני רוצה להשקיע בסיוע ליזמים לחצות את האוקיינוס ולחצות את השווקים. ככל שנדע לכוון ולסייע בשיווק ובפיתוח עסקי ליזמים לצאת לחו"ל, הכלכלה הישראלית תמריא לשחקים. כמי שהגיע מהתחום, אני יודע בדיוק מה עוד צריך לעשות כדי לעזור להייטק".
הצהרת שאתה מתנגד לפתרון שתי המדינות אלא בעד מציאת פתרון חלופי.
"זה נכון שהגיע הזמן לבחון את הנושא מחדש. אני שואל את החברים האמריקאים מה קורה אם הם מרימים משקפת, מה הם רוצים שיקרה בשכם, חברון או בכל מקום אחר? האם רוצים לראות במשקפת את עזה או את דובאי? התשובה היא - ברור שדובאי, אבל בדובאי זאת לא מדינה אלא שלטון שבטי. אין בחירות בדובאי. הם שוחרי שלום עם אוריינטציה מערבית. כשמנתחים לעומק, אין דוגמה של דמוקרטיה מוצלחת במדינות ערב, אלא אוטוקרטיה ושלטון שבטי. גם התושב בחברון הוא בעל אוריינטציה שבטית, וזה מודל טוב בהרבה ממודל שתי המדינות. כלומר יש מודל טוב יותר משתי מדינות לשני העמים. במדינות ערב מודל אוטוקרטי עובד טוב יותר מדמוקרטיה. אפשר לשאוף אליו, ויעשה טוב לכולם. גם בניתי תוכנית לביטחון תעסוקתי ביהודה ושומרון ותיירות בשטחי התנ"ך, כולל בניית תשתיות כבישים".
אז אתה לא סומך על האמריקאים בנוגע למדיניותם במזרח התיכון?
"אני חלוק עליהם, אבל האמריקאית שלי ברמת שפת אם, ואני יודע לחשוב באנגלית ולהנגיש להם בצורה אחרת את עמדותיי. אחרי אפגניסטן נוצר חלון הזדמנויות שהבהיר לאמריקאים מה שהם לא מבינים. מודלים דמוקרטיים לא עובדים במזרח התיכון, ולדעתי גם האמריקאים כבר מבינים את זה. הייתי בכמה מפגשים בארה"ב והלכתי למספר אנשי קונגרס שהביעו עניין, ונאמר לי שמדובר במודל חדש ורענן. את המודל הצעתי בהשראת מוטי קידר, וזה משהו שהימין והמרכז מוכנים ללכת עליו. הממשל האמריקאי כרגע לא פרטנר לכלום. מדובר בתהליך לטווח בינוני־ארוך, והוא חלופה אסטרטגית".
אחזור לשאלה - האם אתה מאמין שהפעם תקבל את תפקיד שר האוצר?
"כרגע אני לא מדבר על שום תפקיד. קודם כל, בוא נצלח את הבחירות. אני עסוק בלעזור לנצח בבחירות ללא שום תנאי. בשביל מה אני בפוליטיקה? עזבתי את כל עסקיי כדי לחולל את השינוי הנדרש. אני מבין את הפוטנציאל העצום של ישראל, ואני כאן כדי לקדם אותו. בשבילי הכניסה לפוליטיקה נועדה לא רק כדי להיבחר, אלא כאמצעי לקידום המטרות".