שנים ארוכות אני מלווה בכתבות ובתחקירים את מה שמתרחש במגזר הערבי בבחירות לסוגיהן. עשיתי את זה סביב הזיופים בבחירות הפנימיות במפלגת העבודה של אהוד ברק ב־1999, והזיופים במאבק בין אברום בורג לפואד בן אליעזר ב־2001. עשיתי את זה בבחירות לכנסת ב־2006, ובבחירות לכנסת ב־2013, וגם בכמה מסבבי הבחירות האחרונים. שוב ושוב עולים אותם סיפורים על מגזר שהבעיה שלו עם החוק לא מתחילה בארגוני פשע ולא נגמרת באיסוף נשק בלתי חוקי.
זהו מגזר שיום הבחירות בו, כבר שנים ארוכות מאוד, הוא שם נרדף לזיופים, להונאה, לחלוקת קולות, ולניסיונות לתחמן את המערכת היכן שרק אפשר. אינספור סיפורים פרסמתי במהלך שני העשורים האחרונים בסוגיה הזו. המסקנה והניסיון מלמדים: לא מדובר בבעיה נקודתית בקלפי ברהט או בזו שבאום אל־פחם, אלא בסיפור רחב שעובר לכל אורך הקו.
בואו לשדרג את האנגלית שלכם: לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
ערב בחירות 2013 החליט שגיא קייזלר, אז מנכ"ל ועד מתיישבי השומרון, להרים מיזם התנדבותי רחב, בניסיון לשמור ככל שניתן על טוהר הבחירות במגזר הערבי. המאמץ הזה התבסס על הערכה שכל עוד הערבים ינהלו את מערכת הבחירות ביישוביהם בלי פיקוח מבחוץ, אין לדעת כמה השפעה יכולה להיות לעבריינות הבחירות אצלם על תוצאות הבחירות לכנסת.
קייזלר בדק ומצא שבמשך שנים ארוכות בחרו המפלגות היהודיות לוותר על זכותן לשבץ חברי ועדות מטעמן בקלפיות המגזר הערבי, גם מתוך קושי לגייס פעילים לטובת המטרה הזו, וגם מתוך הנחה שממילא סיכוייהן לקבל שם קולות – אינם גבוהים מאוד ואינם מצדיקים את המאמץ.
במשך שנים התייחסה גם משטרת ישראל אל מה שמתרחש במערכת הבחירות בחברה הערבית כאל סוג של פולקלור. מעין מסורת מקומית שנכון שלא להתערב בה. גזענות של ציפיות נמוכות. גם העובדה שהעבריינים הם מזכירי וחברי ועדות קלפי, כלומר אנשים שהועסקו בקלפיות במימונה של המדינה, לא שינתה דבר.
כך או כך, במערכות הבחירות של השנים האחרונות פועל קייזלר תחת מטה הליכוד. השנה ליוו את המיזם הענקי שלו הח"כים יריב לוין ויואב קיש. קייזלר שיגר השבוע כ־2,000 חברי ועדות קלפי בתפקידים שונים לכמעט 1,700 קלפיות במגזר הערבי. הוא העסיק 60 רכזי שטח עם תקן של חברי ועדות אזוריות, והפעיל מוקד חירום עם 30 טלפנים.
מאז שיצא המיזם שלו אל הדרך, ומאז שבכל קלפי במגזר הערבי יושב בעל תפקיד שאיננו מקומי, היכולת לזייף ירדה פלאים. לא ניתן עוד לסגור דילים של חלוקת קולותיהם של מי שלא הגיעו להצביע בין נציגי המפלגות השונות. לא ניתן עוד להכניס באופן סיטוני אנשים שבאים להצביע כמה פעמים, עבור חברים, מכרים וקרובי משפחה.
בחברה שמעשי רצח מתרחשים בה בתדירות גבוהה, יכול מישהו להתנחם בכך שהבחירות עברו בשלום. במדינה דמוקרטית שמתגאה בחופש ההצבעה ובטוהר הליכי הבחירות שלה, כדאי מאוד לתת את הדעת לאופן שבו מתנהלים הדברים במגזר המהווה נתח אוכלוסייה גדול.
מיד אחרי הבחירות נתבקשו כל נציגי המיזם לדווח בטופס מסודר על אירועים חריגים שאירעו בקלפיות שלהם. ביומיים האחרונים עברתי על הדיווחים, ושוחחתי עם כמה עשרות חברי ועדות קלפי. שמעתי סיפורים על אלימות, על איומים, על קללות, ועל תחושת פחד שליוותה רבים מחברי ועדות הקלפי היהודים שהעבירו את היום בקלפיות היישובים הערביים, חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל.
לפניכם כמה דוגמאות וסיפורים שמלמדים משהו על המפגש העגום בין המגזר הערבי לבין יום חגה של הדמוקרטיה. כמעט כל חברי ועדות הקלפי שסיפורם מוצג כאן, ביקשו לשמור על עילום שמם מחשש לפגיעה בהם. בהינתן העובדה שמדובר בסך הכל במי שעשו את מלאכתם, ושהגיעו עם כתב מינוי מטעמה של מדינת ישראל, יש בפחד הזה כדי להוסיף וללמד על המציאות שאיתה אנחנו מתמודדים. מתישהו תצטרך מדינת ישראל לתת את דעתה על מה שמתרחש אצלה בחצר האחורית ועל האופן שבו נראה יום הבחירות אצלה.
"גם עכשיו אני חושש"
י', משקיף בג'לג'וליה: "היו אצלנו משקיפים משלוש המפלגות הערביות. הבחור של רע"ם היה קצת תוקפני כלפיי. דיבר בגסות. פעם אחת, כשיצאתי רגע החוצה, הוא מרח לי את הכיסא באלכוג'ל. החלטתי לא לעשות מזה עניין. שתקתי, החלפתי כיסא, ואז הוא הסתכל אליי ואמר לי 'תגיד אללה הוא אכבר'. אמרתי לו 'אני לא רוצה'.
אז הוא אמר לי 'חכה, אני אוריד לך את הראש'. הוא סימן לי עם היד שלו כאילו שהוא יירה לי בראש. כאילו עם אקדח. לא ידעתי מה לעשות. התקשרתי לרכז. הוא אמר לי 'תברר לי מאיזו מפלגה הוא עובד, אני בדרך'. אחר כך הציעו לי להגיש תלונה במשטרה. לא רציתי. רציתי לעשות את העבודה שלי וללכת. פחדתי".
אלי הגיע לטייבה כנציג של ועדת הבחירות האזורית. "ערכנו סיור בקלפיות יחד עם השופטת אליאנא דניאלי, שהייתה יו"ר הוועדה של אזור השרון. משם המשכתי לביקור בקלפי שבבית ספר סמוך, לראות שהכל בסדר שם. בחצר שליד הקלפי עמדו משהו כמו 20 חבר'ה ערבים צעירים, שהתחילו לצעוק עליי שאני אלך.
לא התייחסתי. המשכתי פנימה. הם התחילו לרדוף אחריי אל הקלפי. נכנסתי פנימה, ראיתי שהכל בסדר, והסברתי לחברי ועדת הקלפי איך הם צריכים לספור, ומה צריך לרשום בפרוטוקול, ואז נכנסו כל החבר'ה האלה מאחוריי ובדחיפות התחילו להדוף אותי החוצה. פיזית ממש. ניסיתי להסביר להם שאני נציג ועד הבחירות ושזו עבירה פלילית.
כלום לא עזר. הם קיללו אותי. ירקו עליי. יצאתי החוצה וצלצלתי למשטרה. במקביל הגיעו עוד חברי ועדה אזורית, וביניהם מי שהייתה אחראית על כל המפקחים בטייבה. אמרתי לה שהם לא נותנים לי להיכנס. הם התחילו לצעוק גם עליה. אמרו לה 'הוא לא ייכנס לפה'. גם לה לא נתנו להיכנס. בנוכחות השוטרים התחילו לזרוק עלינו חפצים ובקבוקים. אחד צעק עליי 'אם אתה נכנס, אני הורג אותך'. צעקו לי 'זה אזור של טיבי פה. רק של טיבי'. בסוף נכנסתי רק בחסות המשטרה, יחד עם קצין, ויצאנו משם בליווי של ג'יפ מג"ב".
י' שימש כסגן יו"ר הוועדה בקלפי הזו בטייבה, והיה עד לאירועים: "הייתה שם מהומה. הם צעקו עליו ואיימו עליו שהם יהרגו אותו, אם לא יעזוב את המקום מיד. הייתה שם כמות של בריונים. הם התנפלו עליו. בלית ברירה ומתוך חשש ממשי לחייו - הוא נאלץ לעזוב".
לי' היו עוד כמה חוויות מהיום הזה בקלפי. "היה בקלפי הזו משקיף מטעם חד"ש־תע"ל, יש לי את שמו, שנכנס אולי 15־20 פעמים מאחורי הפרגוד יחד עם הבוחרים. בפעמים אחרות הוא צעק להם הוראות מהמקום שלו. לא רציתי לרשום את הדברים האלה בפרוטוקול של הקלפי בגלל האיום שהרגשתי... הייתה שם תחושה של איומים.
האמת היא שגם עכשיו אני חושש. הם צילמו אותי. התמונה שלי אצלם. רציתי שזה יירשם בפרוטוקול, אבל המשקיף מטעם חד"ש־תעל סירב לאפשר לרשום את זה. אם הייתי נלחם על זה, כולם שם היו קמים עליי. לא יכולתי להעיר על כלום מרוב פחד. נקלעתי לסיטואציה שאני לא רוצה להיות בה. צעקו עליי שם הרבה. אמרתי לעצמי 'עדיף לי להיות בשקט ולשמור על החיים שלי, אז שלא יהיה רשום בפרוטוקול. זה פיקוח נפש'".
אצל נ', ששימש כסגן יו"ר ועדת הקלפי במועצה המקומית נחף שבגליל, הכל התחיל מאירוע קטן.
הוא הבחין במזכירת הקלפי מצלמת דבר מה מאחורי הפרגוד, והעיר לה שהדבר אסור. בהמשך, כשגם יו"ר ועדת הקלפי צילם שם, וכשנעשה ניסיון להכניס להצבעה קטינים בני פחות מ־18 על מנת שיצביעו במקום אחרים, דיווח נ' לוועדה האזורית שמעליו. י', חבר הוועדה האזורית בכרמיאל מטעם הליכוד, הגיע זמן קצר אחר כך למקום.
"תוך כדי שהשוטר מוודא מי אני ובודק את התעודה שלי", הוא מספר, "הגיע אליי בחור מקומי מאחורה ונתן לי סטירה לפנים. היו שם עשרות צעירים מסביב. הייתה תחושה לא נעימה. השוטר שהיה שם, שגר במקום, לקח אותי הצדה כדי שלא תתפתח שם מהומה סביבי. פחדתי שזה ייגמר בלינץ'. אמרתי לשוטר 'אתה ראית מה קרה פה עכשיו, תעצור את הבחור שהכה אותי'. הוא לא עצר אותו, אבל שלח אותי למשטרה להגיש תלונה".
"מהרגע הזה פחדתי לצאת לשירותים", ממשיך נ', סגן יו"ר ועדת הקלפי. "הייתי היהודי היחיד שם. הם צעקו עליי. נעצו בי כל הזמן מבטים מפחידים. הייתה אווירה קשה".
נ' היה חבר ועדת קלפי מטעם הליכוד בכפר רומאנה. "במקום שבו הייתי היו שתי קלפיות, אחת במרכז לבריאות המשפחה ואחת בגן ילדים. אני הייתי באחת מהן וחבר שלי היה בשנייה. מתישהו הגיע מישהו שרצה להצביע עם צילום של תעודת זהות שהוא הראה שיש לו בטלפון. לא הסכמתי.
זה אסור. בן דוד של אותו אחד היה משקיף אצלנו בקלפי. הוא התחיל לאיים עליי. אמר לי שהוא כבר ישב בכלא, ושהוא זוכר פרצופים, ושהוא יודע איפה אני גר, ושזיכרון יעקב זה לא רחוק מהכפר שלו. התחילה הרגשה ממש רעה, ומתישהו התחילו הרבה אנשים להיאסף מחוץ לקלפי והמזכיר האשים אותי בעיכובים, והכל הלך והתדרדר.
הבנתי שעדיף לי לא לצאת החוצה מהקלפי. גם כשראיתי מישהו שהגיע להצביע בפעם השנייה, לא יכולתי לעשות כלום כי המזכיר אמר לי שרק הוא בודק. בשלב מסוים המשקיף אמר לי שיצטרכו להוציא אותי במסוק. הרגשתי מאוים. החבר שלי מהקלפי שליד - חיכו לו 20 חבר'ה ערבים בחוץ וכל הזמן הם הסתכלו עליו. כשהכל נגמר, המשטרה ליוותה אותנו החוצה משם.
א' שימש נציג הליכוד בוועדה האזורית בכרמיאל. "הייתי אחראי על משהו כמו 70 משקיפים וחברי ועדה שאני הייתי אמור לסייע להם, לתת להם כתבי מינוי וכתובות של הקלפי ולוודא שהם הגיעו ושהכל תקין. במהלך היום היו כל מיני תלונות שהגיעו אליי. אנשים שהצביעו יותר מפעם אחת.
מזכיר קלפי שנכנס עם המצביע אל מאחורי הפרגוד. הרבה מאוד אירועים. באחת הקלפיות היו על השולחן הרבה יותר מעטפות חתומות ממה שצריך להיות לפי ההנחיות, והסברתי למזכיר שזה לא בסדר וביקשתי ממנו לא לעשות את זה שוב. אחרי כמה זמן חזרתי לשם, וראיתי שהוא ממשיך עם זה. כשעצרתי לרגע את ההצבעה, הגיע שוטר וביקש שנלך הצדה ונדבר. עמדנו, ופתאום מישהו שעבר לידינו אמר לי 'אני אביא את החבר'ה, ונפרק אותך במכות'.
הוצאתי מצלמה וצילמתי. עמדתי בשער והוא פתאום נתן לי אגרוף לבטן ויצא. מול השוטר. זה התפתח והגיעו עוד אנשים. אחד צעק לי 'אתה מתנחל, אתה קיצוני'. נשארתי רגוע. הייתי ממוקד במשימה שלי. פחדתי יותר על החבר'ה הצעירים שעובדים בתוך הקלפי. אני בחור בוגר יותר, קצין בצה"ל, פחות מפחד. הם שם כל היום עם עשרה ערבים בקלפי, חלקם לא ידידותיים, ובחוץ אנשים מאיימים. זה מפחיד.
"זה לא היה האירוע היחיד. בקלפי אחרת בשפרעם, לדוגמה, מישהו מחד"ש־תע"ל, שהיה עם דגל שלהם, אמר לי כמה מילים גסות, שאני לא רוצה לחזור עליהן. 'למה אתה עושה בעיות? אני... אותך'. התחיל לקלל. הספיק להם לראות יהודי שבא לשם מטעם המדינה לעשות סדר כדי להתקומם. ואני מזכיר שכל זה כשאנחנו נמצאים בקלפי של המדינה ביום בחירות".
נ' היה משקיף בעראבה. "היו אינסוף מקרים שהרגשתי שמרמים סביבי. חלק מהם ראיתי בעיניים בוודאות, וחלק רק הרגשתי אבל לא יכולתי לעשות כלום כדי לבדוק. הייתי רק משקיף, אז הם לא נתנו לי לבדוק תעודות זהות של אנשים שבאו. מתישהו הגיעה קבוצה של איזה עשרה חבר'ה. הם שמו כולם מסיכות של קורונה, כדי שיהיה קשה לזהות אותם, ולא הורידו אותן גם בפנים. חברי הוועדה צחקו. זה לא הפריע להם. לא יכולתי לבדוק כלום. הם נכנסו מהר.
הצלחתי לראות שניים מתוכם משלשלים לקלפי שתי מעטפות כל אחד. כשהם ראו שראיתי, השניים הבאים עמדו עם הגב אליי, כדי להסתיר את הקלפי, ושלשלו את המעטפות שלהם בלי שאני אראה מה וכמה הם משלשלים. זה הגיע אחרי שהתווכחתי עם חברי ועדת הקלפי בעקבות כל מיני ניסיונות לרמות וכל מיני אנשים שבאו להצביע בלי תעודות זהות. אחר הצהריים הגיעה מסה ענקית של אנשים. ראיתי בעיניים שלי כאלה שבאו עם כמה תעודות זהות. בשלב מסוים, אחרי שיו"ר הקלפי ראה שאני חושד, הוא החליט להעניש אותי ולא נתן לי לקום מהכיסא".
נ' הקליט את מה שקרה ברגעים הבאים. "אתה תשב פה ואל תקום מהכיסא", נשמע יו"ר הקלפי מורה לו, כשברקע המולה וצעקות. "אל תקום מהכיסא. אני פעם אחרונה מדבר איתך. לא מותר לך לקום. תקבל אישור, תקום למשהו. לשתות, לעשן. רק ככה, אחרת אתה אל תקום מהכיסא. זו פעם אחרונה שאני מדבר איתך. לא מותר לך לקום מהכיסא".
לדברי נ', "בשלב מסוים, אחרי הרבה פעמים שבדקתי פתקים כדי לראות אם הכל בסדר, יו"ר ועדת הקלפי שאל אותי אם אני רוצה שהוא ייתן לי עשרה קולות של מחל ואני אירגע. לא הסכמתי. עד השעה 12:00 לא אכלתי ולא הלכתי לשירותים, כי ידעתי שאם אני אצא לחצי דקה הם ירמו. בסוף רצתי לחצי דקה וחזרתי".
א' היה בקלפי בנצרת. "לקראת סגירת הקלפיות", כתב בדיווח שלו, "הרגשתי אווירה מתוחה מאוד. שמתי לב שמדברים ומצביעים עליי. לאחר כמה דקות ניגש אליי אדם, חטף לי את הכיפה מהראש ואמר לי שאסור להיות פה עם כיפה. שזה תמיכה בכיבוש".
י' שימש כחבר בוועדה האזורית בכרמיאל מטעם הליכוד ופיקח על הנעשה בקלפיות בסכנין ובעראבה. "חבר ועדת קלפי בסכנין, מטעם הליכוד, התחיל לשלוח לי הקלטות וואטסאפ קצרות, שיש בעיות אצלו, ושאני אגיע זריז כי הוא מפחד להיות שם.
תוך עשר דקות הגעתי אליו וראיתי שיש שם סערה. הוא אמר לי שהתחיל ויכוח בינו לבין אחד מהחברים הערבים בוועדה שרצה שיהיו מאחורי הפרגוד יותר פתקים, כלומר שכל הערימות יהיו גבוהות יותר, וגם שהערימות של המפלגות הערביות יהיו בנפרד מהאחרות ולא לפי סדר האל"ף־בי"ת, כדי שיהיה למצביעים קל למצוא את מה שהם מחפשים.
מסתבר שבבוקר חברי הוועדה ממש סידרו את זה ככה. כלומר, הפתקים של המפלגות הערביות בצד, מופרדות משאר הפתקים, שיהיו זמינות יותר למצביעים. כשהמזכיר היהודי ראה את זה, הוא העיר להם וגם סידר את זה מחדש, אבל זה גרם להרמת קול ולוויכוח ולאווירה של עוינות וצעקות.
"הרוחות התלהטו והתחילו לצעוק ולאיים, ונכנסו עוד הרבה אנשים לחדר, משהו כמו 10־15 אנשים. זה מה שהוא תיאר באוזניי. היו צעקות, ואז מישהו נתן סטירת לחי לחבר הוועדה היהודי וזרק לו את הטלפון על הרצפה תוך כדי איומים עליו וכשאנשים צועקים לו מהחלון שכדאי לו להיזהר. כשהגעתי, שני החבר'ה היהודים בקלפי היו נסערים מאוד. זה שקיבל את הסטירה היה נציג של יהדות התורה. הם אמרו לי שהם מפחדים.
הוצאתי את האנשים החוצה וסגרתי את הדלת כדי להרגיע, ושאלתי כל אחד מה קרה שם. חבר הוועדה מטעם הליכוד אמר לי 'תוציא אותי מפה. אני מפחד. הם יבואו שוב'. היו ממש איומים מילוליים על חברי ועדה. 'אתה לא תצא מפה, דיר בלאק מה נעשה לך".
"אל תעשה בלגן"
אלה, כאמור, דוגמאות. בשורה ארוכה של קלפיות סיפרו חברי הוועדה על אי־סדרים, על ניסיונות – מוצלחים, לא פעם - להצביע באמצעות תעודות זהות של אנשים אחרים, להיכנס עם מצביעים אל מאחורי הפרגוד כדי לסייע להם להכניס את הפתק הנכון, או לאפשר למצביעים לשלשל כמה מעטפות לקלפי.
א' היה חבר בקלפי בסכנין. בדיווח שמילא בסוף היום סיפר על סדרה של אירועים שהתרחשו אצלו. "התקרבתי לשירותים, וראיתי אנשים עם תעודות זהות שהם מעבירים אחד לשני. ברגע שהתקרבתי הם החביאו ושמו ידיים בכיסים. זה קרה פעמיים תוך שעה. כשעירבתי את האבטחה, הגיעו אליי ואמרו לי 'כדאי לך לצאת מפה בשלום'".
אחרי ההערה הבאה שלו, כך דיווח, "נכנס אחד ה'מנהלים' של האזור, ללא זיהוי, כשאין לי מושג מי הוא, ושאל אותי מה נראה לי שאני מדבר על כל מיני דברים. עניתי לו שבאתי לעשות את העבודה שלי כמו שצריך. הבחור ענה לי 'כדאי לך לשבת בשקט בזמן שנשאר, אם אתה רוצה לצאת מפה בשלום'... לאחר האירוע הזה פנה אליי אדם אחר ושאל אותי איך הגעתי לפה, ומי אני... לא מכיר את האדם. הוא הוסיף שכדאי לי להיזהר בסוף (לא אמר זאת בטון מאיים אלא מרחם)...
"לאורך כל היום היה עוד אחד 'מנהל', שלא ברור מה ניהל, ללא שום זיהוי... במהלך כל היום אותו אדם נכנס עם מלא מצביעים וליווה אותם עד לקלפי. בשלושה מקרים ממש נכנס עם האנשים לקלפי… למרות שניסינו למנוע זאת".
ש' היה סגן יו"ר ועדת קלפי מטעם הליכוד בסכנין. "היו שלוש פעמים שבהן הגיעו אנשים ואמרו שיש להם קרוב משפחה שיושב בחוץ באוטו והוא לא יכול להיכנס, והם רוצים להצביע במקומו. מזכיר הקלפי, שהוא עובד מטעם המדינה, אמר שהוא יוצא החוצה לזהות את האיש שבאוטו, ואז איפשר להם להצביע. זה דבר אסור. אתה לא יכול להגיע לקלפי עם תעודת זהות של מישהו אחר ולהצביע במקומו, גם אם הוא מוגבל.
בפעם הרביעית שזה קרה, והוא יצא כביכול החוצה לאשר שאכן יש שם מישהו מוגבל, יצאתי אחריו החוצה כדי לראות מה קורה שם, כי זה היה נראה לי מוגזם. הודעתי שאני צריך לשירותים והלכתי אחריו. ואז ראיתי שהמזכיר אפילו לא יצא החוצה מהשער. הוא הגיע עד אליו, חזר ואמר שהוא מאשר שיש שם אדם מוגבל. הבנתי שעובדים עליי.
היו גם מקרים שאנשים באו עם בנאדם מבוגר איתם, הושיבו אותו בצד, ונכנסו לבד אל מאחורי הפרגוד עם התעודת זהות שלו כדי להצביע במקומו. היו לי לפחות ארבעה מקרים כאלה. חברי הוועדה אמרו לי שמבחינתם זה בסדר".
י' היה יו"ר ועדת קלפי בסכנין. "יצאתי לשירותים, וכשחזרתי הייתה התקהלות בכניסה לקלפי. עמדו שם אנשים והם ניסו לעכב אותי מלהיכנס. התחילו לשאול אותי כל מיני שאלות סתם כדי לעצור אותי ולחסום לי את הכניסה. כשהצלחתי להיכנס ראיתי שדופקים על הקלפי. הם ניסו להכניס שתי מעטפות יחד והן נתקעו להם. שאלתי 'מה קורה פה?'. הם אמרו לי 'יש פה בעיה ואנחנו מנסים לסדר'. שאלתי 'מי הצביע עכשיו? איזה מספר?', אמרו לי 'אנחנו לא זוכרים'.
אנחנו חדשים כאן. אל תעשה לנו בעיות. ואז ראיתי שם ערימה של מעטפות חתומות על השולחן, והמזכיר של הקלפי הוציא מהן מהר פתקים של מפלגות שהכניסו לתוכן קודם. שאלתי אותו 'מה אתה עושה?', והוא אמר לי 'לא, זה כלום'. אני מניח שהם תכננו לשלשל הכל לפני שאני אגיע, והפתעתי אותם. כולם שם היו מקומיים. אני הייתי היהודי היחיד. אחרי שדיווחתי והגיעו אנשים לבדוק, הם התחילו להפעיל עליי לחץ. 'אל תפריע, אל תעשה פה בלגן'".
סגן יו"ר ועדת הקלפי בבועינה נוג'ידאת סיפר כי "לקראת סוף ההצבעה ניסו להכניס עוד מספר מעטפות, אבל שמתי לב ומנעתי את זה. בסוף ניסו לשכנע אותי להתחלק בשאר הקולות שנשארו. התעקשתי שלא, וזה לא קרה בסוף".
"לקראת סגירת הקלפי והתחלת הספירה", סיפר י', חבר הוועדה בריינה, "הגיע מספר אנשים גדול ללחוץ על מזכירת הקלפי להכניס עוד מעטפות. התחילו דחיפות ואיומים. מזכירת הקלפי חשה מאוד מאוימת.
נאלצנו לקרוא למשטרה שתרגיע את הרוחות. היה מאוד מאוד לא נעים". בעילוט סיפר ג', חבר הוועדה: "לקראת סגירת הקלפי נכנסה לקלפי קבוצת צעירים ערבים, והם התחילו לריב עם המזכירים. היו שם צעקות ודחיפות. אחד הערבים לקח את המעטפות החתומות הנותרות, ולאחר ויכוח עם המזכירים והתערבות של שוטר הם יצאו, חוץ מאחד שנותר בחדר".
בעראבה, סיפר חבר הוועדה, "היו פרצופים שנראו מוכרים, שחזרו להצביע שוב, אבל המזכיר לא הרשה לי לראות את התעודות".
גם בבאקה אל־גרבייה דיווח יו"ר ועדת הקלפי מטעם הליכוד שהמזכירים לא נתנו לו להתקרב ולפקח. "במהלך כל היום המזכירים לא נתנו לי לגעת בפרוטוקול, והייתה אי־התאמה בין הספירה שלי לבין הספירה של שני המזכירים שהיו ערבים".
בכפר כנא, לדוגמה, היו מי שהצביעו בלי שהגיעו בכלל אל הקלפי, כשחברי הוועדה יוצאים החוצה, חוזרים עם מעטפה ובתוכה פתק, ומדווחים שראו שם אישה בת 90 שלא יכולה להצביע. שלל דיווחים נוספים סיפרו על אנשים במקומות שונים ורבים, שהגיעו עם תעודות זהות שהתברר שאינן שלהם וניסו להצביע באמצעותן.
בסכנין סיפר הדיווח על מי שנכנס עם תעודת זהות שאינה שלו. "כשביקשתי שיציג תעודת זהות תקינה", דיווח הנציג, "הוא סירב והתחיל לצעוק, לקח מעטפה בכוח, שם פתק במעטפה והשחיל לתוך הקלפי". בעראבה סיפר נציג הקלפי כי "מספר גברים מאיימים הגיעו לקלפי וביקשו להצביע בה בשם אחד שלא היה רשום ברשימות. המזכיר סירב. אחרי צעקות עליו ולהט באוויר הוא התרצה ונתן להם מעטפה - הם הצביעו בשם אותו אדם והלכו בצעקות...".
סיפור דומה הגיע גם מאום אל־פחם. במקרה נוסף, בסכנין, "אישה נכנסה להצביע והגישה למזכיר תעודת זהות שנראתה לי חשודה, ביחד עם פתק קטן. המזכיר כבר נתן לה מעטפה, ואז ניגשתי לראות את תעודת הזהות, שהייתה בבירור של מישהי אחרת, מבוגרת ממנה ב־40 שנה בערך".
גם בראמה דווח שמזכיר הקלפי אישר למי שכבר היה מחוק בפנקס הבוחרים להצביע שוב. בשורה ארוכה של יישובים, כאמור, דיווחו הנציגים על אנשים שהגיעו להצביע כמה וכמה פעמים. באעבלין דיווח חבר הוועדה כי המזכיר, זה שנמצא במקום מטעמה של מדינת ישראל, נכנס עם מצביעה מעבר לפרגוד כדי להצביע איתה, והסביר אחר כך ש"מותר לו, כי הוא נייטרלי". רשימת דוגמאות חלקית, כאמור.
בעבר, כאמור, הבחירות במגזר הערבי גררו איתן זיופים רבים, והיום, בעקבות מיזם "טוהר הבחירות", הדבר הרבה פחות אפשרי. אבל זה לא יכול להיות המדד היחיד. מציאות שבה חברי ועדות קלפי נשלחים ליישובי המגזר הערבי, מתייצבים לעבודתם עם כתבי מינוי של מדינת ישראל, ונתקלים באלימות, בקללות, באיומים, בהפחדות ובניסיונות לעבור על חוקי הבחירות מאחורי גבם, היא מציאות בלתי נסבלת. מתישהו ראוי שמישהו ייתן את הדעת על הדבר.
קלמן ליבסקינד
[email protected]