במסדרונות הקריה נצפו השבוע הרבה מאוד פרצופים מודאגים. זו לא רק ההכרה שתחת ממשלת הימין הקיצוני צפויות לנו כמה שנים מאתגרות (אם לא למעלה מזה) במישור הביטחוני. מה שיותר מטריד את הצמרת הביטחונית הוא הגישה המוצהרת של רבים מהמיועדים להיות שרים בממשלה החדשה, גישה שמבטלת כל עמדה מקצועית ודעה עצמאית שלא מתיישבת עם דעתם, וציפייה לציות עיוור.
ארצות הברית עוקבת אחר מינוי שר הביטחון: "תהיה השפעה על היחסים"
ברק רביד מעריך: האם ארה"ב תמנע את מינויו של סמוטריץ' לשר הביטחון?
שלא כמו במערכות ציבוריות אחרות, המערכת הביטחונית שלנו מצמיחה את ראשיה מבפנים, והם מגיעים לתפקידים הבכירים כשהם עתירי ניסיון ואחרי שעברו מסלול ארוך של תפקידים תובעניים. רמטכ"לים, אלופים וראשי אגפים במוסד ובשב"כ לא מוצנחים מבחוץ, אלא גדלים במשך עשרות שנים בתוך המערכת. אין בכך ערובה שכולם יהיו מוצלחים, אבל זה כן יוצר בקרבם מחויבות עמוקה לערכים הממלכתיים של הארגון ולנורמות המקצועיות.
לחצו כאן וקבלו את עיתון מעריב לחודש מתנה למצטרפים חדשים>>>
לראש הפירמידה הצבאית מגיע רק מי שהחל את דרכו כלוחם ומילא שורה ארוכה של תפקידי פיקוד, שבהם נדרש להוביל לוחמים לקרב. הנתיב המפרך הזה הופך את הקצונה הבכירה למשרתי ציבור קלאסיים, ולא למשרתים של הנהגה כזאת או אחרת. המחויבות העליונה שלהם היא למדינה, לחברה ולנכס היקר שמופקד בידיהם: הבנות והבנים שלנו.
זו גם הסיבה שצה"ל עדיין נהנה מרמת אמון ציבורי גבוהה יותר מכל מוסד ממלכתי אחר בישראל. חשוב לציבור בישראל לדעת שמי שמפקד על בניו ובנותיו משרת רעיון שהוא גדול יותר מכל עמדה פוליטית – הוא משרת של מדינת ישראל.
יש מי שמפרשים את הממלכתיות הזאת כאחידות פוליטית ומחשבתית של הצמרת הביטחונית. מהיכרותי עם חברי המטה הכללי, אילו ביום הבחירות הייתה מוצבת קלפי בחדר הדיונים שלהם, אפשר היה למצוא בה פתקים של כל המפלגות הציוניות, ממרצ ועד הציונות הדתית (אין שם מצביעים למפלגות הערביות או לחרדים). האחידות ששוררת ביניהם היא אחדות המטרה: הבטחת קיומה והצלחתה של המדינה.
לכן במשך שנים נהנית הצמרת הביטחונית שלנו מעצמאות מחשבתית ומהיכולת לגבש עמדה מקצועית שלא נועדה לרצות את הממונים עליה. ממשלות ישראל לדורותיהן, כולל אלה של נתניהו, התחשבו תמיד בעמדת הדרגים המקצועיים, או לפחות הקשיבו לה, גם כשלא הייתה לרוחן. הצמרת הביטחונית מצדה, ידעה גם להצדיע ולמלא באמונה החלטות שהתקבלו בניגוד להמלצתה.
הממשלה החדשה נבחרה על ההבטחה לקדם "משילות", במובן הרחב ביותר של המילה. משילות לא רק באכיפת חוק בכבישי הנגב ובכפרי הגליל, אלא גם בפירוק שיטתי של כל מוסד ציבורי שעשוי לעמוד בדרכה לממש את מאווייה. היא מאיימת לרסק לא רק את בתי המשפט, את הפרקליטות או את "פקידי האוצר", אלא את כלל המערכות המקצועיות שאמורות להציב איזונים ובלמים לכל ממשלה. החרב הזאת מתהפכת עכשיו גם מעל צה"ל ומערכת הביטחון.
בממשלה החדשה יהיה ייצוג לקולות שעד לאחרונה היו נחלתם של טוקבקיסטים הזויים ונשמעו רק בפינות האפלות של הרשת. הקולות האלה רואים בצמרת צה"ל "חונטה" או "פקידים", במקרה הטוב, או "חברי כת פדופילים", כפי שמכנה בנו של ראש הממשלה המיועד את ראש השב"כ והרמטכ"ל. בצמרת הביטחונית מבינים שבקרוב מאוד הם עשויים לחוות התנגשות שתאלץ אותם לבחור בין נאמנות לערכים ולמקצועיות לבין ציות עיוור.
למה שנשאר ממערכת המשפט, אחרי שכבר סירסה את עצמה בעצמה, לא נותרה הרבה תקווה. גם לא לשלד המקצועי של משרדי הממשלה, אם יעזו לבחור במחשבה עצמאית. אבל פירוק של צה"ל והצמרת הביטחונית הוא כבר איום לא על איכות החיים בישראל, כי אם על החיים עצמם.
לכן המינוי של שר ביטחון, שאמור לגונן על המערכת הצבאית מגחמות הפוליטיקאים, הוא החלטת האיוש המשמעותית ביותר שעומדת בפני נתניהו. צבא, שב"כ ומוסד שראשיהם ניצבים תחת איום עריפה מתמיד לא יוכלו להתמודד עם האיומים האמיתיים שמבחוץ. זה לא שהמערכות האלה מושלמות. להפך.
בין כל האתגרים שניצבים בפני הרמטכ"ל הבא, הקשה מכולם הוא השיקום הנדרש של צבא היבשה, אולי אפילו בנייתו מחדש. הוא לא יוכל לעשות את זה אם לא יהיה מעליו שר ביטחון שיגבה אותו ולא יעמוד כנגדו. במינוי הזה ראוי אולי שנתניהו יחשוב מחוץ לקופסה הקואליציונית.
בהיעדר איזונים ובלמים יהיה קל מאוד להרוס את המוסדות שנבנו בעמל רב במשך שנים. ייקח גם שנים להרכיב אותם מחדש. החברה הישראלית תשרוד את פירוק המערכת המשפטית והשירות הציבורי, אבל ריסוק המערכת הצבאית יהיה בכייה לדורות, כי בנפשנו הוא.
הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות 13