"תראו לי רודנות אחת", אמר ראש הממשלה, "חברה לא דמוקרטית אחת, שבה קיימת מערכת משפט חזקה ועצמאית. אין דבר כזה. בכל מקום שבו אין מערכת משפט חזקה ועצמאית, הזכויות אינן יכולות להיות מוגנות. למעשה, ההבדל בין המדינות שבהן יש זכויות על הנייר לבין מדינות שבהן יש זכויות בפועל, ההבדל הזה הוא מערכת משפט חזקה ועצמאית. זוהי הסיבה שאני עושה ואמשיך לעשות כל שביכולתי כדי לשמור על מערכת משפט חזקה ועצמאית. וזוהי הסיבה שאני מעריך את כל מה שעשית, השופטת ביניש".
פסקת התגברות? בעבר נתניהו נשמע אחרת: "צריכים רשות שופטת עצמאית"
הלחץ על נתניהו גובר: בימין קוראים לקדם את פסקת ההתגברות
לראש הממשלה הזה קראו בנימין נתניהו. הוא אמר את הדברים בנאום רשמי בטקס הפרידה מנשיאת העליון דורית ביניש. בימים ההם, כשהוא הגן על מערכת המשפט הישראלית, הוא ביקש שנראה לו רודנות אחת עם מערכת משפט חזקה ועצמאית. הוא ידע היטב שאין כזו בנמצא. מעכשיו, נוכל להראות לו דמוקרטיה שהייתה לה פעם מערכת משפט חזקה ועצמאית, אבל היא נמצאת עכשיו בתהליך מואץ של הפיכה לרודנות. אם יציץ במראה, יראה את הרודן.
לחצו כאן וקבלו את עיתון מעריב לחודש מתנה למצטרפים חדשים>>>
בראיון לאורית לביא־נשיאל בערוץ הכנסת, אותו נתניהו אמר גם את הדברים האלה: "בישראל בית המשפט היה, הינו ויישאר עצמאי. כל ניסיון להביא דברים שיפגעו בעצמאות בית המשפט, נופלים... היו הצעות להגביל או לקצץ בכוחו של בית המשפט העליון. זה אחד מנדבכי הדמוקרטיה שלנו. מנעתי את כולם. את כו־לם. פשוט שמרתי על עצמאות בית המשפט העליון. חוק לקצץ את סמכויותיו ולהגביל אותן, גנזתי".
"חוק להביא לשימוע שופטים בוועדות הכנסת, גנזתי. חוק לשינוי הרכב ועדת הבחירה לשופטים, גנזתי. זה שאנשים מעלים הצעות, זה חלק מהדמוקרטיה. המבחן האמיתי הוא מה עובר ומה לא עובר... אין סכנה לדמוקרטיה הישראלית, היא איתנה, ואני בוודאי ובוודאי מחויב לה".
ציטוטים מהסוג הזה גודשים את הרשת. נשיא העליון השופט אהרן ברק אמר פעם שנתניהו היה גדול מגיניה של מערכת המשפט הישראלית. הוא צדק. כל זה היה, ואיננו עוד. מרגע שהפך לנאשם, התהפך נתניהו על המערכת. פתאום, אין צורך במערכת משפט חזקה ועצמאית. מגדול המגינים הפך לראש ההורסים.
פסקת התגברות היא צורך חיוני של המערכת. פסקה מאוזנת, שפויה, שתיכלל בתוך חוק יסוד "חקיקה" מקיף שיסדיר אחת ולתמיד את האיזון בין הרשויות של הדמוקרטיה הישראלית. צריך להגביל את יכולתו של בית המשפט העליון לפסול חוקים (למשל, לחייב רוב של שני שלישים מהשופטים בהרכב מורחב) ולתת לכנסת אפשרות לגבור על הפסילה הזו, גם כן ברוב מיוחס. שר המשפטים של נתניהו, יעקב נאמן, הכין הצעה כזו בממשלת נתניהו השנייה (2009־2013). על פי הצעת נאמן, הנאמן לנתניהו, הכנסת נדרשה לרוב של 65 ח"כים כדי לגבור על פסילת חוק של העליון.
מה קרה עם זה, אתם שואלים? נתניהו גנז את זה. הוא לא הסכים אפילו לזה. הוא הבין שהפרת האיזון העדין בין הרשויות בישראל, כשאין לנו חוקה מסודרת ואין לנו מערכת איזונים ובלמים חיונית, יכולה להיות מדרון חלקלק. עכשיו הוא דוחף בכל הכוח (החרדים עושים את זה עבורו) לפסקת התגברות ברוב מינימלי. הוא יודע שזה יהפוך את ישראל למדינת סף דיקטטורית, שבה השלטון מחזיק בכל הסמכויות וכל הכלים ללא בקרה כלשהי, אבל זה לא באמת מעניין אותו.
בעולם המשפט יש היררכיה ברורה: מעל הכל, החוקה. מתחת לחוקה, החוקים הרגילים, מתחת להם, תקנות. מתחת להם, החלטות מנהליות וכו'. בעיית היסוד היא שאין בישראל חוקה. יש כמה חוקי יסוד שהוגדרו כתחילתה של חוקה. בית המשפט העליון יפסול חוק אם יגיע למסקנה שהוא סותר את אחד מעקרונותיו של חוק יסוד. מאז החלה המהפכה השיפוטית, נפסלו 20 חוקים. בהשוואה למדינות אחרות, מדובר במספר זניח. אף שהוא זניח, אין ספק שצריך להסדיר אותו. צריך לאזן בין סמכות בג"ץ לסמכות המדינה. צריך לסנכרן בין זרועותיה של הדמוקרטיה, לא לכרות אחת מהן לחלוטין.
הטור המלא זמין לקריאה ב"מעריב סופהשבוע"