הבשורה על פתיחת חקירה של משרד המשפטים האמריקאי בפרשת מותה של העיתונאית שירין אבו עאקלה נחתה על ישראל כרעם ביום בהיר, ללא התרעה מוקדמת. במערכת הביטחון מדברים על האירוע במונחים של לא פחות מ"תקיעת סכין בגב" על ידי השותפה הגדולה ביותר שלנו.
האירוע הזה מטריד לא בגלל הממצאים שהחקירה הזאת עשויה להניב: לישראל אין מה להסתיר כאן. צה"ל בעצמו הודה שאבו עאקלה, אזרחית אמריקאית, נהרגה בסבירות גבוהה מירי לא מכוון של אחד מחייליו. הבעיה כאן היא בתקדים: ההודעה האמריקאית מעבירה מסר שארה"ב לא נותנת אמון בתחקיר שנערך בישראל, ומשתקפת בה בבואה של מה שצופן העתיד ביחסים שלנו עם דור ההמשך של המפלגה הדמוקרטית בארה"ב.
ההודעה על החקירה האמריקאית התקבלה בישראל ב־3 בנובמבר, יומיים אחרי הבחירות, כך שהחקירה נפתחה עוד בטרם נודעו תוצאות הבחירות אצלנו והיא לא תוצאה שלהן. רוטט מזעם, התקשר שר הביטחון בני גנץ לאיש מחלקת המדינה האמריקאית ושטף אותו בקול רועם ובמילים שאינן משתמעות לשתי פנים. הפקיד האמריקאי אמר להגנתו שאין לו מושג מי החליט על החקירה ולמה.
מאותו רגע החלו בישראל לחפש את מקור היוזמה החריגה ומי עומד מאחוריה. ההבנה הייתה שאם נמצא מי התניע את החקירה – נדע גם איך לכבות אותה. מחלקת המדינה, משרד ההגנה והבית הלבן הכחישו כל קשר. אבל להכחשות שלהם יש להתייחס בעירבון מוגבל. האמריקאים אלופים בלהסתתר מאחורי המנגנון הבירוקרטי המפלצתי שלהם. נכון לעת כתיבת שורות אלה – עוד לא נמצא השורש שממנו צמחה הדרישה לחקירה.
במהלך השיחה עם איש משרד החוץ נזכר גנץ בשיחה שהייתה לו עם שר החוץ האמריקאי לפני כחודשיים. אז התקשר לעדכן את אנתוני בלינקן במו"מ מול לבנון על הגבול הימי והופתע לשמוע אותו מדבר על הצורך בחקירה יסודית יותר בפרשת מותה של העיתונאית. גנץ נדרך ושלא כמנהגו הרים את קולו בשיחה. "שלא כמוך, אני הייתי בסיטואציות של קרב, כשיורים עליך", אמר לשר החוץ האמריקאי. "אתה לא מבין על מה אתה מדבר". בלינקן לא המשיך בויכוח, אבל כנראה שלא הרפה מהנושא.
לאורך השנים נהרגו בעימותים שלנו עם הפלסטינים לא מעט אזרחים אמריקאים. אבל אבו עאקלה היא לא עוד מאותו דבר. היא שם דבר, דמות מוכרת בכל המזרח התיכון ובקרב כל מי שעוקב אחרי הסכסוך המתנהל כאן. מה שבעיקר הקפיץ את ישראל הוא העובדה שנוהל כאן תחקיר שקוף ופתוח לחלוטין בפני האמריקאים. מומחי זיהוי פלילי מארה"ב הוזמנו ונכחו בחדר החושך כאשר הרשות הפלסטינית הואילה להעביר אלינו את הקליע המעוות, וכאן טבלו אותו בתמיסות כדי להבין מאיזה קנה הוא נורה.
הקליע התקבל במצב שבו לא ניתן היה לקבוע את זה בוודאות, אבל החישובים הבליסטיים הראו שבסבירות גבוהה אבו עאקלה נורתה בידי חייל צה"ל שירה מתוך חרך ברכב ממוגן לעבר חמושים שירו עליו. הפרקליטה הצבאית הראשית בדקה את הממצאים וקבעה שאין מקום לפתוח בחקירה פלילית, או במילים אחרות: אין חשד שאבו עאקלה נהרגה במכוון מירי צה"ל.
ארה"ב פותחת לעתים בחקירה פלילית של מקרה מוות של אזרח אמריקאי במדינה אחרת. זה בדרך כלל בא בתגובה לפנייה של בני משפחה, אזרחים אחרים או חברי בית המחוקקים. עד כה לא ברור מי התניע את התהליך הפעם, אבל גנץ וראש הממשלה היוצא לפיד החליטו מיד שישראל לא תשתף פעולה עם חקירה שכזאת. בוודאי לא אחרי שהאמריקאים היו שותפים לתחקיר הקודם.
יקום מקביל
כאילו ביקום מקביל, המשיכו השבוע היחסים הביטחוניים עם ארה"ב להתהדק. מפקד פיקוד המרכז האמריקאי, מייקל "אריק" קורילה, נחת בישראל לביקור הרביעי שלו כאן מאז נכנס לתפקיד לפני שבעה חודשים. הוא ביקר בפיקוד הצפון, שם קיבל סקירה על המצב מול לבנון לאחר חתימת ההסכם על הגבול הימי, ומשם המשיך לבסיס חיל האוויר בנבטים.
הפעם הודעת דובר צה"ל לא השאירה מקום לספק בנוגע לתכלית הביקור: "שיתוף הפעולה במעגל השלישי". קורילה קיבל סקירות על ההכנות שמבצע חיל האוויר לבניית אופציה צבאית מול איראן, או כמו שאמר הרמטכ"ל אביב כוכבי בתום הביקור: "אנו מתאמנים ומפתחים יכולות צבאיות משותפות מול האיומים המתפתחים במזרח התיכון, ובאופן מיוחד כנגד איראן". ארה"ב היא חלק בלתי נפרד מההכנות של צה"ל לפעולה מול הגרעין האיראני. בשנה האחרונה ביצע חיל האוויר שני מודלים על תקיפה של מתקני הגרעין של איראן. צבא ארה"ב לקח חלק במודלים, אבל הקפיד לבצע את התרגול המשותף במועד נפרד מהתרגול הגדול של חיל האוויר.
לישראל ברור שארה"ב, תחת הממשל הנוכחי, לא תיקח חלק במתקפה על הגרעין האיראני, אבל חשוב שתהיה שותפה ולא מכשול. לכן מקפידים לשתף את האמריקאים בתוכניות, כדי שברגע האמת – לא יפריעו וייתנו כתף בהתמודדות של ישראל למול התגובה שתבוא אחרי.
צה"ל בונה ברצינות מלאה את האופציה הצבאית מול הגרעין האיראני, אבל גם כשתושלם – היא לא תהיה אופציה טובה. גם אם ישראל תצליח להשמיד את מתקני הגרעין של איראן, או לפחות את אלה שמעל לקרקע – היא לא תשלול מאיראן את הידע שכבר צברה בייצור חומר בקיע.
לכן ספק אם האופציה הצבאית תהיה אטרקטיבית, גם לא לממשלת הימין הקיצוני שתיכון בתוך ימים, שכן המחיר על מימוש האופציה יהיה כבד: מערכה רחבה מול חיזבאללה ואולי גם איראן, שתגבה מחיר קשה בחיי ישראלים ועשויה גם לצלק את תחושת הביטחון שלנו לנצח. לא מדובר בעוד פיגוע דקירה, אלא בחוויות שהחברה הישראלית לא חוותה מאז 1949: מכיבוש יישוב ישראלי ועד פגיעה רחבה בעורף.
אלא שהדברים לא באמת מתרחשים ביקום מקביל. רה"מ ושר הביטחון מקווים שיספיקו לסגור את החקירה על מות אבו עאקלה עוד בטרם חילופי הממשלות. הקשב האמריקאי לשר ביטחון ישראלי שיכשיר עשרות מאחזים בלתי חוקיים בגדה יהיה מצומצם יותר. הנכונות לסייע לו תהיה כמעט אפסית, בין שמדובר בחקירת מוות ובין שבתקיפה באיראן.
כבר עכשיו ההתעקשות האמריקאית לנהל חקירה, אחרי כל התחקיר שניהלה ישראל על התקרית, מקעקעת את הסמכות והלגיטימיות של ישראל לחקור את עצמה. היא מפיחה רוח גבית במפרשי היוזמה הפלסטינית לשפוט אותנו בבית הדין הבינלאומי בהאג. אם תבוא גם פסקת התגברות, שתבטל דה־פקטו את בג"ץ וסמכויותיו, אנחנו וחיילינו נעלה על המסלול המהיר לבית הדין הבינלאומי לפשעי מלחמה.
הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות 13
[email protected]