השעה הייתה עוד לפני 8:00 בבוקר וראש הממשלה כבר היה במשרדו, שקוע בשיחת ועידה סוערת עם שר הביטחון ושר האוצר. הצעקות של שניהם מילאו את חלל החדר, וראש הממשלה התקשה להשחיל מילה. במהלך הלילה הוקמו עוד חמישה מאחזים ביהודה ושומרון, בהובלת שר האוצר וחברי מפלגתו.
השר ניהל גם הפעם את השיחה מראש גבעה חשופה בפאתי ג'נין, שכבר זכתה לשם "מעלה זלפה". קולות השירה והריקודים סביבו כמעט גברו על קולו כשאמר בהתרגשות: "זהו. זה היישוב ה־50 שהקמנו. בתוך חצי שנה הצלחנו לשנות את מפת ארץ ישראל". ברעש שהקיף אותו לא היה לו שום סיכוי לשמוע את שר הביטחון, שזעק מרה כי כבר שלושה חודשים לא עונים לטלפונים שלו בפנטגון.
אבל ראש הממשלה שמע היטב את תחינתו של שר הביטחון: "אדוני, אני מבקש שתאשר לי לפנות את המתיישבים באופן מיידי. כבר חמישה חודשים שהאמריקאים מעכבים לנו את המשלוחים של החימושים המדויקים שקנינו, והמלאים שלנו כבר הרבה מתחת לקו האדום". ראש הממשלה קבר את פניו בידיו. הוא ידע איך השיחה תיגמר. ואז נפתחה הדלת.
בפתח עמד המזכיר הצבאי בפנים מבשרות רעה. "אני צריך לסיים. נמשיך אחר כך", אמר ראש הממשלה, כשהוא יודע שאיש משני הנצים לא שומע אותו, וניתק. "מה קרה?", הוא שאל את המזכיר הצבאי. "הרמטכ"ל, ראש המוסד וראש אמ"ן נמצאים כאן", אמר המזכ"צ, "הם חייבים לדבר איתך בדחיפות".
בלי להמתין לסימן ממנו, נכנסו שלושת האישים לחדר בפנים חרושות דאגה והתיישבו. "אדוני", פתח ראש המוסד, "בימים האחרונים הצטברו באמ"ן ידיעות ממספר מקורות שאיראן חידשה את פעילות קבוצת הנשק שלה. הלילה העביר אלינו מקור שלנו את התמונות האלה שמאשרות את הידיעה למעלה מכל ספק", אמר והניח ערימת צילומים על השולחן. ראש הממשלה הושיט ידיו אל ערימת התמונות, אבל עוד בטרם הספיק להביט בהן הרעים קולו של הרמטכ"ל: "אדוני, איראן החלה לבנות את הפצצה הגרעינית שלה".
ידו המושטת של ראש הממשלה קפאה באוויר. כבר 25 שנה שהוא מכין את עצמו לרגע הזה, שבו ינטוש את עמדת המוכיח בשער ויעטה על עצמו את גלימת המושיע. במשך רבע מאה התריע מעל כל בימה אפשרית: "איראן, איראן, איראן!", ועכשיו הגיע הרגע שלו להסיר את האיום הקיומי מעל עמו ולהירשם בהיסטוריה של ישראל כמנהיג בשיעור קומה תנ"כי.
הוא שתק וחיכה שתחושת ההתעלות תציף אותו, אבל במקומה חש צינה עזה שמטפסת במעלה עורקיו ומקפיאה אותם. כדי להרגיע את תחושת הצחיחות בפה לקח לגימה מכוס הקפה שמולו שכבר התקררה ואמר: "אנחנו כמובן נכנס את כל הפורומים המתאימים לדון בהתפתחות הזאת, אבל תגידו לי מה מצבנו? אנחנו מוכנים?"
השלושה החליפו ביניהם מבטי מבוכה, ואחרי שניות של שתיקה כחכח הרמטכ"ל בגרונו ופתח: "אתה יודע, אדוני, שמאז שהחלה תנופת ההתיישבות ביהודה ושומרון, האמריקאים ביטלו את התרגולים המשותפים שלנו לתקיפה, השהו את משלוחי החימושים המדויקים והמתדלקים, וגם החליפו את הקודים לזיהוי עמית שנתנו למטוסים שלנו במקרה שיצטרכו לטוס מעל המפרץ הפרסי".
קולו הבוטח של הרמטכ"ל נסך אומץ גם בראש המוסד, והוא המשיך את דבריו: "מאז הביקור של השר לביטחון הפנים בהר הבית, שבו הכריז כי בעוד זמן לא רב ייעלמו משם המסגדים – הסעודים והירדנים ניתקו מאיתנו מגע. אין שום סיכוי שנקבל מהם אפילו הסכמה שבשתיקה לטוס במרחב האווירי שלהם".
"והבעיה העיקרית", המשיך אותו ראש אמ"ן, "היא שתוכנית הגרעין של איראן נמצאת כבר עמוק בתוך מרחב החסינות. אין לנו יכולת אמיתית לשלול מהם את העשרת האורניום או את הידע הגרעיני שצברו. גם אם נצליח לעכב אותם, זה יהיה למשך חודשים ספורים בלבד". שום דבר ממה שנאמר לא היה חדש לאוזניו של ראש הממשלה, ועדיין, למשמע הדברים הוא הרגיש איך קירות החדר סוגרים עליו.
מהדקים ברגים
התרחיש כמובן דמיוני, אבל הוא ניצב על אדנים אמיתיים ולא משולל סבירות להתממש. המבוי הסתום שאליו הגיע המו"מ על הסכם הגרעין, בצירוף אי־השקט הפנימי באיראן, עשוי להוביל את האיראנים לצאת להרפתקאות מתריסות. זה יכול להיות העשרת אורניום לרמה של 90%, כפי שהתריע השבוע ראש אמ"ן או אולי גם חידוש קבוצת הנשק, הגוף האמון על בניית הפצצה.
דווקא השבוע השלימה ישראל מהלך להידוק שת"פ עם האמריקאים נגד איראן ושלוחותיה. ביקור הרמטכ"ל בארה"ב נועד להדק את הברגים לקראת תרגול משותף של חיל האוויר עם האמריקאים בהקשר זה. המהלך, שנולד במסגרת היחסים עם פיקוד המרכז האמריקאי (CENTCOM), עלה לאישורים וקיבל את ברכת הבית הלבן להתקדם.
אבל במקביל התקבלו בישראל עשרות פניות מודאגות (חלקן אפילו היסטריות), שהגיעו מארה"ב, מהשותפות באזור ומהמדינות באזור שעדיין לא הפכו לשותפות גלויות, על המדיניות הצפויה של הממשלה החדשה ביו"ש ובהר הבית. השאלות היו בנוסח דומה: האם ממשלת הימין הקיצוני מתכוונת לספח את יו"ש? האם היא תקים עוד עשרות התנחלויות? האם היא תשנה את הסטטוס קוו בהר הבית? האמריקאים התעניינו גם אם ראש הממשלה החדש/ישן מתכוון שוב לעשות שימוש בקונגרס כדי לעקוף את הבית הלבן.
בנימין נתניהו יורש אומנם מצב ביטחוני מעורער בגדה המערבית ובירושלים, אבל יציבות בעזה ובגבול הצפון ותשתית טובה לשיתוף פעולה עם ארה"ב ומדינות האזור מול איראן. נתניהו, שכבר שנים רוממות איראן בגרונו – עשוי לגלות שחרב הפיפיות של יו"ש בידו. המדיניות שיובילו הוא ושותפיו הקואליציוניים בשטחים ובירושלים תקרין על יכולתו לפעול בשאר הזירות.
מאז דחק את ארה"ב לסגת מהסכם הגרעין עם איראן, צברו האיראנים ידע ויכולות שהופכים את תוכנית הגרעין שלהם לכמעט חסינה מפני תקיפה צבאית. בה בעת, נתניהו לא הקדיש משאבים לפיתוח האופציה הצבאית הישראלית ובזבז שנים יקרות.
עכשיו, כשישראל נמצאת בעיצומה של בניית האופציה הצבאית המחודשת, כבר ברור שפגיעה רק במתקני הגרעין של איראן לא תועיל – ישראל חייבת יכולת לניהול מערכה מתמשכת מול איראן, כזאת שתאיים על שרידות המשטר האיראני. אין לישראל יכולת עצמאית לנהל מערכה כזאת, אלא בגיבוי אמריקאי.
הכותרת (הלא כל כך מוצלחת) שנטבעה לפני יותר מעשור – "יצהר תמורת בושהר" – עשויה לקבל חיים חדשים בשנה הקרובה. הרכב הממשלה החדשה יאלץ את נתניהו לבחור בין שאיפות השותפים לספח את יו"ש, לצאת לחומת מגן 2 ולהחיל ריבונות מלאה בהר הבית לבין הבטחותיו שלו: הרחבת הסכמי אברהם והסרת איום הגרעין מאיראן.
יו"ש כבר על סף רתיחה, והרשות הפלסטינית על סף קריסה. המדיניות שיחיל בפיקוד המרכז (פקמ"ז) תקרין על מרחב התמרון שלו מול איראן. אם לנסות חריזה מדויקת יותר, הבחירה שלו תהיה בין פקמ"ז לנתנז.
הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות 13