עד לפני מספר שנים מערכת המשפט נחשבה "פרה קדושה", שאסור היה להשמיע נגדה מילת ביקורת. זה קרה גם כששופטים סרחו או קיבלו החלטות שיפוטיות שנבעו מחוסר ידע או מחוסר שיקול דעת ראוי. על בית המשפט העליון לא נכתבה מילת ביקורת אחת, ועל שופטים לא ראויים לא העזו להגיד דבר.
בשנים האחרונות התהפכה התמונה. שופטים בדימוס לא חוששים למתוח ביקורת על החלטות שיפוטיות של עמיתיהם המכהנים, והשמיים לא נפלו. להוציא את מערכת המשפט, שזועמת על הנורמות החדשות שהעיתונות סיגלה לעצמה, דבר לא קרה. קראתי בעבר שאחד ממנהלי בתי המשפט הורה להכין רשימה של עיתונאים שמעזים לבקר או לתקוף את מערכת המשפט, ואני לא חושש להצטרף לרשימה הזאת.
שר המשפטים גדעון סער החליט לאחרונה לוותר על מינויו הזמני של השופט משה סובל לתפקיד נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, וסירב לחתום על מינוי קבע לשבע שנים בשל טענות על סחבת בניהול התיק נגד רונאל פישר ורות דוד. סער השאיר את המינוי לשר המשפטים הבא.
על הסחבת בבתי המשפט נכתבו אין־סוף דוחות ומאמרים, ולכן הצעד שנקט שר המשפטים הוא איתות ברור וחשוב לשופטים, שקידומם אינו צריך להיעשות בכל תנאי. אלו שנמצאים בתוך ההליך המשפטי וסובלים מסחבת חוששים שהשופט יבוא איתם חשבון, או שיפסול עצמו ויעביר את התיק למחוז אחר – ולכן חוששים להתלונן.
עו"ד משה גורלי, שכיהן בעבר כדובר הנהלת בתי המשפט, היטיב לשקף כבר לפני יותר מעשור את מה שמתרחש בין כותלי בית המשפט, ונראה שהדברים אקטואליים גם היום. עו"ד גורלי כתב על השופט מוריס בן עטר ז"ל, ששלח יד בנפשו, שהוא לא היה שופט עצלן, אלא שהתקשה לקבל החלטות – שזאת התכונה המרכזית שהופכת אדם מתאים לשיפוט.
שופט נדרש לקבל החלטות מהר, נכון, יעיל, צודק, על פי החוק ותוך שמירת זכויות הצדדים. אלא שלא פעם הערכים והאינטרסים האלה מתנגשים בינם לבין עצמם. אין כמו עו"ד גורלי, שמכיר את מערכת בתי המשפט, ולכן ניתן לסמוך על דבריו בעיניים עצומות.
אם יש צורך בחיזוק נוסף, אפשר להסתמך גם על דבריה של השופטת בדימוס אביטל בית נר, שהייתה סגנית נשיא השלום בקריות. בראיון ל"גלובס" אמרה בית נר: "עבדתי גם עם השופט הבודד ובדקתי למה קשה לו להוציא פסק דין מהר. האם קשה לו להחליט? האם הוא חושב שבכל פסק דין הוא כותב דוקטורט? אמרתי לשופטים שלי 'אני מבינה שאתם צריכים לכתוב דוקטורטים כדי להתקדם למחוזי, כי על זה מודדים אתכם, ואני מכבדת את זה. תחליטו שבעשרה פסקי דין בשנה אתם לוקחים את הזמן ועושים דוקטורט, אבל את כל מאות ואלפי התיקים המיותרים תכתבו קצר'".
על הדברים הנוקבים שאמרה השופטת בית נר הגיבה אז הנהלת בתי המשפט בלקוניות: "ניתן לתהות מה מניע את השופטת להעלות טענות אלה רק עתה לאחר פרישתה". אלא שדבריה של השופטת בית נר לגיטימיים גם לאחר פרישתה, והיא התריעה על כך גם כאשר היא הייתה במערכת.
צריך לקוות ששר המשפטים הבא ינהג כפי שנהג השר סער, ולא יקדם שופטים שנוקטים סחבת. יידע כל שופט שהוא נבחן לא רק בהחלטותיו, אלא גם בדרך שבה הוא מנהל את התיקים שמונחים לפניו.
מחושך לאור
עו"ד בובה לוי היא אישה שחייה ניצלו. כאשר מציינים בכל שנה את יום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשים, מתכוונים לאלפי נשים כמו לוי, שסבלו ועדיין סובלות מאלימות פיזית וכלכלית.
פגשתי את בובה באירוע לציון יום הולדתה ה־90 של רות רזניק, כלת פרס ישראל ומי שהקימה את המקלטים לנשים מוכות. עו"ד לוי, שבירכה את רזניק, פתחה את דבריה במילים: "יכולתי להיות אחת מ... להיכנס לסטטיסטיקה ולהימנות עם הנרצחות. את רות רזניק הכרתי לפני 12 שנים, הייתי ילדה תמימה, טכנאית רנטגן, שהתחתנה והביאה ארבעה ילדים. הפכתי לעקרת בית, לא ידעתי שאני חיה בתוך אלימות. הקנאה נראתה לי כאהבה".
סיפורה של לוי הוא לא יוצא דופן. ישנן נשים רבות כמוה, שמפרשות קנאה אובססיבית כאהבה, ונקלעות לזוגיות בלתי אפשרית כשהן מגלות שהן חיות עם בעל אובססיבי שלא מותיר להן מרחב מחיה. עו"ד בובה לוי הייתה כזאת, וכאשר הגיעה למסקנה שחייה הפכו לבלתי אפשריים, ביקשה להתגרש. את המצב בבית היא הגדירה באותם ימים במילים "אחרי שהתחתנתי איבדתי צלם אנוש, הוא היה רוצח אותי". כשלוי הביעה את רצונה להתגרש, הגיע לביתה עבריין מוכר חמוש בסכין, שלא עזב את הבית במשך שעות והבהיר לה מה תהיה לגביה משמעות הגירושים.
בובה לוי חוותה אלימות גם בילדותה, כשאביה הכה את אמה שנזקקה לאשפוז. כילדה היא לא יכולה הייתה להגן על אמה, אבל כבר אז היא נשבעה שכשתגדל, תעשה כל שביכולתה להילחם באלימות נגד נשים וילדים. באמצעות רזניק והמקלט לנשים מוכות שאליו ברחה עם ארבעת ילדיה, מצאה בובה לוי את הדרך אל החופש. היא ייסדה את "הקול הנשי", והפכה לפעילה חברתית ששמה לה למטרה ללמוד משפטים כדי לסייע לנשים שנקלעו למצבה.
לוי התקבלה ללימודים במרכז האקדמי פרס לאחר שפרסמה פוסט בפייסבוק שבו היא איחלה הצלחה לחבריה לכיתה במכללה קודמת שבה למדה, וסיפרה שנאלצה להפסיק את לימודיה כיוון שאינה יכולה לעמוד בנטל שכר הלימוד. במרכז האקדמי פרס החליטו לאפשר לה להגשים את החלום – והעניקו לה מלגת לימודים.
כיום בובה לוי היא עורכת דין מצליחה, שבחרה שלא לייצג לעולם גברים אלימים, אבל משרדה בראשון לציון פתוח בפני כל אישה מוכה או אישה הזקוקה לסיוע. בכל שנה ביום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשים, חשוב לזכור את סיפורה של בובה לוי, אישה אמיצה שהעזה – וניפצה את תקרת הזכוכית.