הפוליטיקאים בישראל נוהגים להצהיר כי "בימים גורליים אלה עם ישראל קרוע, מפולג ומפוצל". בשונה מרוב המקרים שבהם הפוליטיקאים משתמשים בטענה הפתטית הנ"ל, נכון להשבוע זה אכן המצב: בעוד קבוצה אחת בתוך הציבור צופה במתח בקרבות הכדורגל על הדשא הקטארי המטופח, קבוצה אחרת עוקבת לא פחות במתח אחרי קרבות המשא ומתן הקואליציוני שמתקיימים מסביב לשעון. ובכלל לא בטוח באיזו משתי הזירות העלילה היא יותר דרמטית, והתוצאות הן יותר מפתיעות.
"צעד משמעותי להקמת ממשלה": הושג הסכם בין הליכוד לציונות הדתית
המוקש הבא בהקמת הממשלה? הדרישה הנחרצת של יהדות התורה מהליכוד
בעוד משחקי המונדיאל מתקיימים בדיוק לפי הלו"ז המקורי, עלילת הקמתה של הממשלה הספיקה להסתבך. היום איש אינו זוכר את הכוונה המקורית המוצהרת של הליכוד אחרי שבנימין נתניהו קיבל מנדט מהנשיא – להקים ממשלה תוך שבוע. זה לא קרה גם תוך שבועיים, וכעת, בסוף השבוע השלישי של המנדט, הגמר לא נראה באופק. הליכוד נקלעה לצרות, וההערכה שהממשלה לא תקום ללא בקשת הארכה מהנשיא, הפכה לעובדה מוגמרת.
בואו לשדרג את האנגלית שלכם: לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
פה המקום לסייג ולציין כי ההיסטוריה הפוליטית של הקמת ממשלות בישראל ידעה מעט מאוד מקרי הצלחה מהירה. מעט משאים ומתנים התנהלו חלק ללא משברים וללא פיצוצים בדרך והתסיימו מוקדם מהמצופה. לרוב אלה כללי הז'אנר: החברים שמחר צפויים להפוך לשותפים לשולחן הממשלה, מכופפים היום ידיים איש לרעהו ומשתמשים בלי למצמץ בכל ארסנל השיטות שלא מבייש ארגון טרור, כולל קמפיינים שקריים, הסתה ברשת וסחיטה באיומים.
אחרי שהסברנו כמה הקשיים והעיכובים במו"מ הקואליציוני הם אירוע שגרתי וצפוי, נציין כי במקרה ספציפי זה, של הקמת ממשלת נתניהו השישית, העלילה הסתבכה יותר מהרגיל. ברמת המאקרו, לפני שירדנו לפרטים: נתניהו נפל קורבן לאותה אסטרטגיית הגוש שהביאה לו ניצחון מסחרר בבחירות. "גוש הליכוד" שהתחיל את דרכו לפני כשלוש שנים בתור תרגיל פוליטי טקטי, הפך עם הזמן, במהלך הדרך הארוכה של חמישה סבבי בחירות, לשיטה חדשה בדמוקרטיה.
לא היו הרבה דברים שבהם נתניהו השקיע כמו בתחזוקת הגוש שלו. מאות שעות של פגישות, שיחות נפש, מכתבי נאמנות, מכתבי רבנים, מאמרים בעיתונות המגזרית. לא נשאר דבר שנתניהו לא השתמש בו כדי שהגוש יישאר איתו, לצדו ובשלמותו. במצב של התארגנות מסיבית נגדו של כמה שחקנים פוליטיים מרכזיים, נתניהו צדק. הרי מי כמוהו יודע כמה שברירי המושג הזה "נאמנות פוליטית". במהלך הקריירה הפוליטית הארוכה והמרשימה שלו ביצע נתניהו בהצלחה רבה אין ספור פיצולים, פילוגים, גיוסי עריקים ודילים סודיים למיניהם.
פיתוחה של שיטת הגוש יצר מצב חדש במערכת הפוליטית. בשלב הבחירות מצא הציבור הימני את עצמו מצביע לא למפלגה המועדפת, אלא לבלוק אחיד. מבצע בסגנון "בלאק פריידי": שים פתק אחד – קבל ערכה 1+3. בשלב הבא, שלב גיבוש הקואליציה, שיטת הגוש מייצרת מצב חדש שלא היה קודם. מצב שבו כל מפלגה ששוקלת לנהל מו"מ עם הליכוד, עתידה מלכתחילה למצוא את עצמה בעמדת מיעוט, כאשר מולה ניצבת לא עוד מפלגה אחת גדולה שפתוחה לגיבוש המצע המשותף, אלא גוש שלם בעל אג'נדה מגובשת. רוצה להצטרף? קבל ערכת ערכים בסיסית שלא ניתנת לשינוי, לכל הפחות בתחומי דת ומדינה.
לחצו כאן וקבלו את עיתון מעריב לחודש מתנה למצטרפים חדשים>>>
ובכן, שיטת הגוש שהוכיחה את עצמה בבחירות, התגלתה כמלכודת במו"מ להקמת הממשלה. הפתרון הפך לבעיה מבנית. נתניהו מצא את עצמו נעול הרמטית בתוך כותלי הגוש, נטול כל אפשרות לעשות פרסה ולפנות לאחת ממפלגות הגוש השני. ברמה העקרונית, אף מפלגה ממה שעדיין מכנים "גוש השינוי" לא תסכים להיכנס לממשלה בעלת אופי ימני־דתי מובהק. אלא אם כן ירצה נתניהו לפרק כליל את כל הקונסטרוקציה שהנדס, ובמקום ממשלת הגוש בתוספת שותף מהמרכז או השמאל, ינסה להקים ממשלת הליכוד עם פרטנרים נוספים על בסיס שוויוני יותר. תסריט לא מציאותי בעליל.
נוסף על כך, לא קיימת היתכנות לצירוף לקואליציה מפלגה כלשהי מהגוש השני שתסכים לתמוך בחוקים מחבילת החובה של גוש הליכוד. קשה עד בלתי אפשרי לראות את בני גנץ או יאיר לפיד תומכים בפסקת ההתגברות, בחוק הגיוס שמעניק פטור משירות צבאי על בסיס תצהיר תורתו־אמונתו, בפירוק השידור הציבורי ובעוד שורה ארוכה של צעדים שהם חוקי הדגל של גוש נתניהו.
חתונה קתולית
השותפים של נתניהו ערים למוגבלותו וגם יודעים לנצלה בכל הכוח. נתניהו אוהב לומר כי יצא לו להקים ממשלה או שתיים בחייו כפוליטיקאי. ובכן, זוהי אמת, אך קיים ניואנס משמעותי אחד: הפעם, בשונה מבעבר, נתניהו לא יכול לרמוז לשותפיו כי אם לא יגבילו את תאבונם יימצא להם תחליף. כי באמת אין להם.
על כן, מפני שנתניהו מצוי בתנאי חתונה קתולית, במו"מ שהוא מנהל יחד עם יריב לוין, השניים מתקשים להחליט – את מי מהשותפים עדיף להם לרצות, ומי יוכל להסתפק בפחות. במצבי המשבר נתניהו נוהג לטפל בבעיה הכי בוערת, וכל השאר שימתינו בצד. אלא שהפעם אף שותף לא מוכן להיות זה שממתין.
כך בדיוק קרה השבוע כאשר בצלאל סמוטריץ' העיקש סומן כבעיה הגדולה בה"א הידיעה וטופל בהתאם לשיטת נתניהו: בריכוז מלא ובכל הכוח. השבוע סמוטריץ' בילה קרוב ל־20 שעות בחדר המו"מ באותן שיחות ליליות מתישות בינו לבין נתניהו ולוין. דרישות רבות של הציונות הדתית התקבלו, כמו האחריות על המינהל האזרחי, הטיפול בהתיישבות ועוד. דרישות נוספות נראו כקרובות לפתרון.
בדיוק ברגע שבו נדמה היה לנתניהו וללוין כי המשבר מאחוריהם והממשלה מצויה בהישג ידם, נשמע "בום" אדיר מכיוון אחר: מתברר כי במפלגות החרדיות פחות התחברו לשיטת התעדוף של הליכוד. דוגמה אחת מיני רבות היא הוועדה לשירותי דת של הכנסת. לאורך כל הדרך סברו בליכוד כי מדובר באיזה סעיף שולי ברשימת הדרישות של השותפים.
אין מה להשוות בין הקרב הגדול על תיק האוצר לבין הרצון לקבל את הוועדה הלא יוקרתית, שלאחרונה בכלל הייתה חלק מוועדת הפנים. על כן, הוועדה לשירותי דת הובטחה לסמוטריץ' ואף סוכם כי תצורף לוועדת החוקה ותעבור לידי ח"כ שמחה רוטמן מהציונות הדתית.
בדיוק ברגע זה, כאמור, נשמע קול נפץ בלשכת נתניהו. כך בליכוד למדו בדרך הכואבת כי הוועדה לשירותי דת נחשבת כמעט לגרנד־פרי בעיני כל המפלגות הדתיות הדורשות להיות מעורבות בענייני הדת במדינת ישראל. ביהדות התורה הרימו קול זעקה ודרשו את הוועדה כחלק אינטגרלי של ועדת הפנים. אריה דרעי שמע, והבהיר לנתניהו כי לא יקרה מצב שבו תיק הדתות יהיה בידי ש"ס, בעוד החלק הפרלמנטרי המשלים, הוועדה לשירותי דת, יישלט בידי נציג של מפלגה אחרת.
התסריט חוזר על עצמו כמעט בכל ויכוח על חלוקת התפקידים. נתניהו מצא את עצמו נקרע בין הדרישות הסותרות של נאמני הגוש. מגודל הציפיות לקראת הקמת ממשלה ימנית בלי תוספות, אף שותף לא מוכן לוותר על ההזדמנות ההיסטורית. נראה כי השבוע הפנימו בליכוד את עומק הבעיה והפסיקו סופית להוציא תאריכים להשבעת הממשלה. "נצטרך לבקש הארכה, והלוואי שנספיק להסתדר עם כולם עד תומה" – אומרים בליכוד ומשדרים פסימיות על גבול דיכאון.