אחד מלקחי מבצע שומר החומות הוא שעבריינות פלילית, אם תוזנח, תזלוג לממד הלאומני. היעדר דירקטיבה מדינית ברורה והשארת המצב כפי שהוא מסכנים לפיכך את החוסן הלאומי של מדינת ישראל. גורמים עוינים במרחב האזורי מביטים על היעדר המשילות ופועלים כל העת לאיתור "חוליות חלשות" (בין היתר, בדמותם של גורמים עברייניים בחברה הערבית), במטרה לערער עוד יותר את היציבות בישראל.

כמי שעסקה בשנים האחרונות בפשיעה ובאלימות הגואה, בעיקר בחברה הערבית, ובהיעדר המשילות בערים המעורבות בנגב ובגליל, וביתר שאת עת כיהנתי כחברת כנסת וכחברה בוועדה לביטחון הפנים, חשוב לי להדגיש שהכתובת הייתה, ונותרה, לגמרי על הקיר.

לא מדובר בממדי תופעה שלא היו ידועים למקבלי ההחלטות במדינה לפחות בעשור האחרון, אלא שבשנתיים האחרונות הפך הנושא למדובר ביותר בשיח הישראלי הציבורי. לכן, נהיר היה שזה, ולא אחר, יהיה נושא הדגל של כל קמפיין בחירות במהלך הסבב האחרון. לראיה, הוא גם הפך לסוגיה הראשונה בחשיבותה בהכרעת מערכת הבחירות.

אז מה צריך לעשות? הגדרת תופעת הפשיעה בישראל כ"מכת מדינה" איננה בבחינת כלי חקיקתי איתן, אלא איתות ברור לגורמים העברייניים, וכן לגורמי טרור מבחוץ ומבית, שלפיו קיימת נכונות לפגוע אנושות בתשתיות הפשיעה. יהיה בכך הן כדי להרתיע את העבריינים והן כדי להגביר את תחושת הביטחון האישי של כלל האוכלוסייה, שחלקה איבד זה מכבר את האמון במנגנוני אכיפת החוק. אני מתכוונת לדירקטיבה מדינית ברורה ומדובררת לציבור במספר שפות - למיגור הפשיעה והאלימות. ממד ההסברה נעדר עד כה ממדיניות הממשלה בהקשר זה. תופעה זו משליכה על התחושה ההולכת וגוברת שלפיה אין "אבא ואמא", להיעדר המשילות ולעבריינות שחוגגת ברחובות המדינה.

על בסיס הנחת היסוד שלפיה אנו נמצאים במצב "מלחמה" בפשיעה, יש להגדיר "בנק עבירות" (הצתות, סחיטת דמי חסות, החזקה, נשיאה ושימוש בנשק בלתי חוקי וסחר בנשק בלתי חוקי) לפרק זמן מוגבל, שבגינן יש להחמיר באופן משמעותי את הענישה, לעגן ענישת מינימום ולהפחית את סף הראיות הנדרש להפללה. הבעיה היא שתהליכי החמרת ענישה וקביעת עונשי מינימום בדמוקרטיה הם ארוכים, ויש בהם כדי לערער את עקרון הפרדת הרשויות, המחוקקת והשופטת. לכן, נוכח הצורך במתן מענה מיידי לתופעת הפשיעה, חשוב להגדיר ולמקד מאמץ בטיפול במספר עבירות שהופכות את חיי היומיום של אזרחים רבים לבלתי נסבלים וגורמות לערעור המשילות.

גם הליך הענישה בישראל לוקח זמן רב. לעתים מדובר במספר שנים מהרגע שבו אדם נעצר ועד לרגע שבו ניתן גזר דינו. וגם כאשר ניתן גזר הדין, הענישה היא לעתים תכופות מדי מקלה. בכל הנוגע להגשת כתבי אישום, מחלקת התביעות במשטרה והפרקליטות דורשות על פי רוב סף ראייתי גבוה מאוד, לעתים בלתי אפשרי. לשם המחשה, בשנת 2020 נפתחו בישראל 287,127 תיקים במשטרה, אולם רק ב־44,015 מקרים מתוכם הוגש כתב אישום.

בהתבצע פשע, למשטרה יש קושי באיסוף ראיות. כתוצאה מכך, שיעורי פענוח הפשיעה נמוכים, עבריינים אינם מאותרים או שאין די ראיות להעמידם לדין, ונוצרת נורמה חברתית של אי־הפללה, שמולידה סגירת תיקים, הסדרי טיעון ורף ענישה נמוך. כתוצאה מכך, השטח לא "נקי" וההרתעה נפגעת. לכן, בגין אותן עבירות שיוגדרו "בבנק העבירות" הזמני שמוזכר לעיל, יש להפחית משמעותית את סף הראיות הנדרש.

בהקשר דומה אך שונה, לא קיימת בחוק הישראלי נורמה של ענישת מינימום כלכלית. בכל ענישה שהיא על העבירות המוגדרות ב"בנק העבירות", יש להוסיף לכליאה גם ענישה כלכלית, שהיא זו שתפגע תדמיתית ומעשית בעבריינים. שהרי המשאבים הכספיים מגדירים, בין היתר, את מעמדם ב"רחוב". חילוט רכושם הוא כלי מעשי ויעיל בהקשר זה.

יש גם להקים "קבינט ביטחון פנים" אופרטיבי, שיורכב ממנכ"לי משרדי הממשלה ומנציגי הרשויות הרלוונטיות. הקמת מסגרת עיתית כזו תהווה איתות נוסף לאוכלוסייה שהממשלה נחושה למגר את התופעה ועומדת לצד האזרח הנורמטיבי שומר החוק. יתרה מכך, יהיה בכך גם כדי לחזק ולהעצים את המשרד לביטחון הפנים. כיום, ביזור הסמכויות בין משרדי ממשלה ורשויות שונות מחליש את האפשרות לנהל מלחמה אמיתית בתופעה.

להיערך לאתגרים

הרשות להסדרת סוגיית הבדואים בדרום, האמונה בין היתר גם על מנהלת הבדואים בדרום, הועברה ככלי פוליטי ממשרד למשרד מאז הקמתה. בהינתן כי אוכלוסיית הבדואים בדרום היא מחולל פשיעה משמעותי באזור הנגב (בין היתר, בשל היעדר הסדרת קרקעות במשך שנים, תשתיות רעועות, תשתיות חינוך בעייתיות, היעדר כוח אדם מצד מנגנוני אכיפת החוק בכל מרחב הדרום, תופעת פוליגמיה נפוצה שלא נאכפת ופוגעת בנשים ובילדים ועוד), חשוב להבין שהתעלמות מהסוגיה הבדואית בכלל, ובדרום בפרט, תמנע טיפול יעיל בפשיעה.

יש צורך בהידוק ובהעצמת הרשות הקיימת לטיפול בסוגיית הבדואים בדרום ובהכפפתה למשרד לביטחון הפנים, הפיכת עיר או מרחב לפיילוט מוצלח בכל הנוגע לסילוק נשק בלתי חוקי והיערכות מחודשת בנושא ביטחון הפנים, יצירת "סיפור הצלחה" ובנייה מחדש של האמון האבוד במנגנוני האכיפה והחוק. יש בכך כדי לאותת לעבריינים שכוונות הממשלה רציניות בכל הנוגע במלחמה בפשיעה. יצירת פיילוט, כאבן בוחן שניתן ללמוד ממנה, היא גם תחומה בזמן וניתנת לביצוע, לעומת טיפול ברמת המקרו במדינה כולה.

זאת ועוד: יש להתאים את בניין הכוח המשטרתי למפת האתגרים - תוספת אנשי שטח, מודיעין, טכנולוגיה, הפיכת השיטור לעבודה מועדפת עבור לוחמים משוחררים במשך ארבע שנים ומתן תמריצים לשוטרים בנגב ובגליל. אינספור דיונים התנהלו בוועדות הכנסת השונות ומעל פלטפורמות ציבוריות ופומביות נוספות בהקשר זה.

שוב ושוב נאמר שמשטרת ישראל מונה כ־30־35 אלף שוטרים לכל משימותיה הרבות ברחבי המדינה. כל זאת, לעיני ולאוזני העבריינים וגורמים עוינים מבחוץ - דבר שפוגע מהותית בממד ההרתעה של גורמי אכיפת החוק במדינה. הנוכחות המשטרתית הנמוכה ברחובות פוגעת לא רק ביכולת הביצוע, אלא כמובן גם בתחושת הביטחון של האזרח, כמו גם בתחושת המסוגלות והשליטה של הגורמים העברייניים.

במקביל לעיבוי שורות המשטרה, יש לבצע בחינה מעמיקה ומיידית של רה־ארגון בתפיסות לגבי הפעלת המשטרה על ידי המפכ"ל וצוות מטעמו. זאת בדגש על הצבת שוטרים עם הכשרה מיוחדת למרחב הפתוח בפריפריה, שידמו "מיני־צבא", עם מסוקים במקרה של סגירת צירי תנועה מרכזיים או התקוממות אזרחית והפרות חוק וסדר, כפי שהיו בשומר החומות. יש מקום גם להתנהלות ייעודית לערים מעורבות ולהקמת יותר "חדרי מצב" במרכזים עירוניים, שיתופעלו על ידי משטרת ישראל בשיתוף עם הרשויות המקומיות ומרכז השלטון המקומי בישראל, במטרה לנתר את הפעילות העבריינית במרחב העירוני, תוך שימוש מרבי באמצעים טכנולוגיים.

תמריץ לשוטרים

בנוסף, יש להתחיל בהעלאת השכר ותנאי השוטרים המתחילים, תוך מתן תמריצים על ביצוע איכותי, עידוד העשרה אקדמית והשתלמויות ותגמול הולם לפעילות בנגב ובגליל. גובה השכר הוא מהסיבות העיקריות לפרישה הגדולה ממשטרת ישראל. שכר נטו של שוטר מתחיל נע בין 6,700־7,500 שקל בממוצע, תלוי בתפקיד. נוספות לכך הטבות שונות שנועדו לדרבן ולשמר את הצעירים בעיקר להמשיך בתפקיד, מתוך מחשבה שבעתיד תנאיהם ישתפרו משמעותית.

משיחה עם שוטרים רבים במהלך השנה וחצי האחרונות עולה כי תחושת השליחות שהייתה פעם במשטרה ושגרמה לאיחוד ולגיבוש בין שוטרים, אשר פעלו כשלנגד עיניהם עומדות טובת המדינה והשמירה על שלום הציבור - לא נעלמה, אך פחתה. השוטרים חשים שהם אינם מגובים מצד הקצונה הבכירה, ומנגד אינם מוערכים דיים על ידי האזרחים. חלק גדול מתחושה זו נובע מהשכר. לא פעם נדרשים השוטרים לעבוד משמרות כפולות, השוטר "מוקפץ" מביתו פעמים רבות, וסידור העבודה שנשלח לשוטרים לקראת סוף השבוע תמיד נתון לשינויים בשל היעדר כוח אדם.

מעבר לשכר שיסייע דה פקטו לכלכלת הבית, הרי שמעמד השוטר בעיני עצמו ובעיני הציבור ישודרג אם שכרו ישודרג. יש לשקול מתן הטבות מס לשוטרים שמוכנים להעתיק את מקום מגוריהם לנגב ולגליל, לתגמל סיירים ולוחמים במשטרה, למשל באמצעות מתן עדיפות לשוטרים במיזמים מיטיבים דוגמת מחיר למשתכן, ועוד. יש להגדיר את עבודת השיטור כעבודה מועדפת עבור לוחמים משוחררים מצה"ל, ולייצר מיזמי דיור ייעודיים לשוטרים, כדוגמת מיזמי דיור עבור משרתי הקבע בצה"ל. על ציר הזמן, ולאחר ייצוב והסדרת מצבת כוח האדם במשטרה, ניתן יהיה – בהתאמה - להציב קריטריונים מוקפדים יותר לקבלת שוטרים נוספים לשורות המשטרה.

משימה נוספת היא יצירת כוח משימה ייעודי במשטרת ישראל לטיפול בפשיעה החקלאית בנגב ובגליל. תופעת הפשיעה החקלאית הפכה לבלתי נסבלת, ואילו מנגד - היעדר סנכרון המערכות (גורמי אכיפת החוק, מנגנוני הפיצוי, מתן סיוע פסיכולוגי לנפגעים ועוד) בולט ביותר. התופעה הגיעה לממדי ענק ואין להתעלם ממנה, ולפיכך היא מצריכה היערכות ייעודית לטיפול בסוגיה באופן ריכוזי, שיתוכלל במשטרת ישראל.

כאן דרושה הגדלה משמעותית ומיידית במצבת כוח האדם בתביעה המשטרתית, שבמסגרתה מטופלים כשני שלישים מהעבירות. כ־90% מהעבירות מטופלות כיום בידי גורמי תביעה שונים ולא על ידי הפרקליטות. ישנו צורך דחוף בחיזוק מערך התביעה במשטרת ישראל. הוספת תקנים של שוטרים והגברת עבודת אכיפת החוק מבלי לתגבר את התביעה המשטרתית יובילו לקריסה של מערך התביעה, שעמוס עד לעייפה ממילא.

בנוסף, יש ליצור באופן מיידי כוח משימה ייעודי בפרקליטות, לטובת "פשיעה בחברה הערבית". למרבה הפלא, הפשיעה בחברה זו לא נתפסה עד היום כבעלת עניין רב לציבור. לפיכך, ובהיעדר כוח אדם מספק, הנושא לא קיבל את תשומת הלב הנדרשת בפרקליטות. הקמת יחידות מיוחדות, כפועל יוצא מדירקטיבה מדינית, בכל אחד מגופי התביעה ובכלל זה בפרקליטות, תאפשר מיקוד בתופעת הפשיעה בכלל, וזו בחברה הערבית בפרט, ותסייע למזער משמעותית את התופעה.

ליצור חלופות מעצר

צעד נוסף ומתבקש הוא הקמת אגף מודיעיני מתכלל בנושא הפשיעה בכלל, והפשיעה הכלכלית בפרט, במשרד לביטחון הפנים. הוא יכלול נציגים מרשות המסים (מכס, מע"מ, מס הכנסה), המשטרה, הפרקליטות והרשות לניירות ערך (בנושא ההשתלטות העבריינית על מכרזים), וימוקם במשרד לביטחון הפנים.

שיתוף המידע יתבצע תוך הקפדה יתרה על ביטחון מידע (מבחני פוליגרף תכופים, סיווג ביטחוני גבוה מאוד לעובדים ועוד). תופעות כגון חשבוניות פיקטיביות והשתלטות על מכרזים הפכו לשכיחות מאוד ודורשות היערכות מתואמת בין גופים שונים.
יש מקום גם לייעול ולזירוז תהליך הבקרה והפיקוח על ביצועי אנשי אכיפת החוק, באופן שיגביר את הגיבוי הניתן לשוטרים לביצוע עבודתם.
אין מנוס מקיום הליך בקרה מוקפד על השימוש בכוח מול אזרחי המדינה.

כלומר, לאחר שימוש בנשק חם, גם בידי גורמי אכיפת חוק המוסמכים לכך, נדרשת בדיקה פנימית של נסיבות האירוע. עם זאת, הנושא המרכזי ברשימת הסיבות לפרישה מהמשטרה הוא תחושת היעדר הגיבוי של שוטרים מצד מפקדיהם, בעיקר בכל הנוגע לשימוש בכוח ובנשק. לפיכך, יש לייעל ולזרז ככל הניתן את תהליך הבקרה על השימוש בכוח ולמנוע פרסום עד לסיום הבדיקה, על מנת לשמור על פרטיות השוטרים.

כאן אני קוראת ליצירת מקומות כליאה נוספים. בישראל קיימים כיום 32 מתקני כליאה על סוגיהם השונים, בניהול ובפיקוח השב"ס. מתקני הכליאה סובלים מתפוסה מלאה ומצפיפות שאינה עומדת בתקן ובנהלים שנקבעו בפסיקת בג"ץ בנושא. בעקבות הפסיקה, הצטמצם דרמטית מספר תאי הכליאה, בשל הרחבת תנאי המחיה לכל אסיר, שנקבעו בפס"ד האמור. תקן הכליאה בישראל כיום, על פי צו בתי הסוהר, עומד על 14,100 כלואים.

בסוף מאי 2022 התקיים דיון בוועדת ביטחון הפנים של הכנסת, שם, נציג שב"ס הציג כי באותם ימים עמד מספר הכלואים על 14,995 - כלומר, בחריגה מצו בתי הסוהר. בשל הצפיפות לא נותר למשרד לביטחון הפנים ולשב"ס אלא לעשות שימוש בצו השחרור המינהלי ולשחרר לפחות 852 (באותה התקופה) כלואים.

יש לדעת כי ועדת השחרורים רשאית להעניק שחרור מוקדם לאסירים העומדים בתנאים מסוימים (בין אם קיצור קצוב, קיצור "שליש", שחרור על תנאי ועוד). שחרורים אלה מבוצעים כמובן על פי חוק ועל פי תקנות הנקבעות מראש, אך מעצם הידיעה של נאשמים, עוד טרם הוכרע גזר דינם, כי הם עשויים להיות מועמדים לקיצור שליש מהעונש שיוטל עליהם, קיימת פגיעה אינהרנטית נוספת ברמת ההרתעה של בתי המשפט ושלטון החוק.

לפיכך, ישנו צורך בהול בבניית מתקנים נוספים, ביצירת חלופות מעצר באמצעות תוכנית שיקום, שתכלול הטבות למפעלים בפריפריה להעסקת אסירים משוחררים שישבו בכלא בגין עוונות של עד שלוש שנות מאסר ובהעלאת כמות האסירים המשתקמים. נכון שהאמור לעיל לא נגע באופן אבסולוטי בכל, אך שר לביטחון הפנים שיבצע חלק ניכר מהאמור לעיל, יקנה את עולמו בציבוריות הישראלית, שנאנקת תחת היעדר המשילות.
 
הכותבת היא ח"כית לשעבר מטעם כחול לבן