האלוף הרצי הלוי ייכנס לתפקיד הרמטכ"ל הבא של צה"ל בעוד כחודש וחצי. לאחר שירות שנמשך כבר 37 שנה, הוא מכיר מקרוב את האתגרים המבצעיים, התקציביים והחברתיים.
סגן הרמטכ"ל לשעבר על התבטאותו של חייל גבעתי: "יש לשמור את צה"ל א-פוליטי"
הלוי, כאמור, הוא קצין רב־ניסיון ומשופשף, אך במידה רבה, דווקא האירועים בחברון, הסערה הפוליטית והציבורית, וצה"ל ששוב מצא את עצמו שלא בטובתו בלב הסערה הפכו את השבוע האחרון לאחד החשובים שבחודשי החפיפה של הלוי. הרמטכ"ל המיועד קיבל את ההזדמנות הנדירה לשבת לרגע על הגדר, להתבונן מהצד ולהפנים לעומק את גודל האתגר הפיקודי והאישי המצפה לו בשנים הקרובות – לשמור על אחדות השורות בצבא ולהרחיק את הפוליטיקה מצה"ל.
אנו חיים בעידן של חברה ישראלית מקוטבת ומשוסעת. הרשתות החברתיות סוערות, מקצינות את המגמות ומחזקות נרטיב המבקש להפריד לכאורה בין הלוחמים "הגיבורים" לבין המפקדים הבכירים – "הפוליטיקאים", "בוגרי קרנות ומכוני שמאל קיצוני" – שאינם נותנים גיבוי ללוחמים בשטח.
צה"ל של 2022 אינו פרה קדושה, וטוב שכך. לביקורת על הצבא, החלטותיו ודרך הפעולה של הקצונה הבכירה יש חשיבות גבוהה במיוחד, לאור העוצמה של הצבא והדומיננטיות המופרזת שלו, לעתים גם על חשבון הדרג המדיני. בצה"ל, גם של היום, לא מספיק קשובים לביקורת עניינית שנשמעת כלפי תפקוד הארגון בנושאים רבים ומגוונים – מהמוכנות למלחמה ותפקוד מבצעי ועד לטיפול בתנאי השירות של החיילים בשטח. קבלה ופתיחות לביקורת אינן מהתכונות החזקות של צה"ל וגם לא של העומד בראשו, הרמטכ"ל אביב כוכבי.
לצד הביקורת העניינית והחשובה, מי שמנרמל ולעתים מכווין שיח שהולך ומתרחב בתפוצתו ובהשפעתו, המבקש לייצר הפרדה בין בכירי הצבא כ"קצינים רופסים, שבעים, המוּנעים מאינטרסים אישיים בלבד", אל מול "החיילים הלוחמים הגיבורים בשטח" - אל לו להיות מופתע מהסופה המתחוללת כאן בשבוע האחרון.
במעמד הקצין הרופס, זה שאינו מגבה את לוחמיו, כמעט על תקן בוגד, מצא את עצמו מפקד גדוד צבר אבירן אלפסי. מדובר בקצין לוחם שזכה לקבל צל"ש על כך שיחד עם חברים נוספים לנשק לא היסס להיכנס למנהרה שממנה נחטף על ידי מחבלים סגן הדר גולדין ז"ל.
אפשר להסכים או שלא עם חומרת העונש של עשרה ימי מעצר שניתנו לחייל מגבעתי, אבל ציוצים בטוויטר או אמירות נחרצות בראיונות בתקשורת של פוליטיקאים, המבקשים לספק תחליף להליך פיקודי הנעשה בדין משמעתי ולא בהליך פלילי, המפריחים קביעות נחרצות מבלי להכיר את התמונה המלאה – נגועים בשרלטנות ובפופוליזם.
עד לסערה הבאה
הסיפור המרכזי אינו האירוע עצמו בחברון, אלא הנזק המצטבר וההרסני שעלול להיגרם לצבא, כאשר הפוליטיקה והשיח הציבורי חודרים את החומה שבאחריות המפקדים להציב. זו שאמורה לאפשר לצעירים מכל המגזרים, האמונות והדתות לשרת ביחד.
אירוע לכאורה קטן יחסית, שבאחריות הצבא לפתור ולטפל בו פיקודית, החל להידמות לתחילת ההתגלגלות של פרשת אלאור אזריה. עומק הסערה הציבורית שיצר, הטענות להפקרת הלוחמים ולחוסר גיבוי מצד מפקדי הצבא והחיבוק הפוליטי ללוחמים ולבני המשפחות, החלו להזכיר את הימים שלאחר הפרשה ההיא, אף על פי שאין כל דמיון בין האירועים.
הגינויים שהגיעו גם מימין לאחר השיימינג המטורלל ברשתות כלפי המג"ד, שהעז למצות את סמכותו הפיקודית ולשפוט את החייל, בלמו מעט את הסחף במגמה. עד לסערה הבאה, שבקצב הזה עוד עשויה לעסוק בשיחת המחלקה של תומר המ"מ עם פקודיו. למען הסר ספק, האחריות היא קודם כל של הצבא. במקרה הזה פעל הרמטכ"ל כוכבי בנחישות והעביר בצורה ברורה את המסרים של הצבא פנימה, גם כשהבין שהוא חושף את עצמו לביקורת נוקבת. לעתים גם זה תפקידו של רמטכ"ל.
אבל האירועים בחברון לא התרחשו בחלל ריק, קדמו להם שרשרת אירועים חריגים נוספים, שעליהם צה"ל איחר להגיב ולעתים גמגם. בעיה ומגמה מתפתחת שאינן מטופלות בנחישות כשהן קטנות - עלולות להתפוצץ ברעש גדול, כפי שקרה הפעם.
השורה התחתונה היא ניפוח חומרת העונש שגזר המג"ד ולבסוף המח"ט על הלוחם, כמו גם מעורבות של גורמי יח"צ שניפחו את האירוע בחברון מעבר לכל פרופורציה. כעת בצה"ל נדרשים לוודא כי הלקחים הנדרשים אינם מסתיימים בחברון ובחטיבת גבעתי, אלא גם בצבא הגדול.
ללא קשר רק לחברון, חשוב להגיד את המובן מאליו. חיכוכים מתמידים של צבא וחיילים צעירים אל מול אוכלוסייה אזרחית, תושבים יהודים, מפגינים משמאל או מימין ואוכלוסייה פלסטינית - הם לעולם מצרכים במתכון לצרות בלתי נגמרות. מציאות זו לא תשתנה בתקופה הקרובה.
בדיוק כפי שחל איסור על פי חוק להעליב אנשי ציבור בעת מילוי תפקידם, כך צריך להקפיד על המתרחש מול לוחמים שנמצאים בשטח, ואין זה משנה אם הפעילים מימין או משמאל הם אלה שמקללים ומקניטים אותם או מפריעים להם בפעילותם.
מנגד, המגמה המתרחבת להציג כל הפגנה בשטחים, סיור בחברון או הצטרפות לפלסטינים של פעילי שמאל כפעולה של אנרכיסטים המחפשים פרובוקציות, או לטעון למשל, שלשמאלנים אין מה לחפש בחברון ובמקומות אחרים בשטחים, היא מגמה מסוכנת שצריכה להטריד את כל מי שהדמוקרטיה וזכות המחאה חשובה לו, ואין זה משנה אם עמדותיו הפוליטיות מנוגדות לחלוטין.
הדברים כמובן נכונים גם להפגנות מצד פעילי ימין. כל עוד אין בהן אלימות או הפרעה לחיילים ולשוטרים במילוי משימתם, מחובתו של צה"ל כריבון ביהודה ושומרון לאפשר זאת ולאבטח אותן במידת הצורך.
מאבק לאומי
בתוך כך, בצה"ל נערכים להמשך ההסלמה ביהודה ושומרון גם בחודשים הקרובים, כשהערכת המצב של פיקוד המרכז פסימית במיוחד. אלה לא רק הנתונים המלאים שהוצגו השבוע, המבטאים את העלייה הדרמטית בהיקף הטרור באיו"ש בשנה האחרונה ואת המגמות המעידות על המשך ההסלמה.
בחודשים הראשונים לגל הטרור האחרון זיהו בצה"ל הצלחה גבוהה במאמץ לבודד בין צפון השומרון, הערים ג'נין ושכם, משם יצאו מרבית הפיגועים - לבין יתר השטח. החודשים האחרונים מבטאים מגמה אחרת של התרחבות לאזורים נוספים, כאשר לצד פעילות של ארגוני הטרור המוכרים או התארגנויות מקומיות, שוב מתגברת מגמת פיגועי בודדים במאפיינים של דריסה, כפי שהיה השבוע, אבל גם באמצעות נשק חם, שזמין היום מאוד.
ביצוע פיגועי הקרבה של מחבלים פלסטינים שחצו את גיל 40, בעלי משפחות, וגם מצד אלה המחזיקים בהיתר עבודה בהתיישבות, הוא עוד נתון המצביע על התעוררות של מאבק לאומי פלסטיני אלים, שהוחזק על אש נמוכה מאז גל טרור הסכינים ב־2015.
ההערכה בצה"ל היא כי סיר הלחץ בשטחים מבעבע כבר עכשיו בטמפרטורות גבוהות ועלול להוביל להסלמה ביטחונית משמעותית יותר. בתדרוכי השבוע שהתפרסמו בתקשורת ובמסרים שיצאו מוועדת החוץ והביטחון ניכר שצה"ל, מעבר לשיקוף תמונת המצב, מבקש גם להעביר מסר לדרג המדיני בדבר שבריריות המצב.
הצבא והשב"כ סבורים כי לצד המשך הלחימה מול הטרור, המבצעים ומעצרי המבוקשים, צריך לשמור על התיאום הביטחוני עם מנגנוני הביטחון הפלסטיניים, ואף לעשות ככל שניתן לשמור על יציבות הרשות.
על פי הערכות מערכת הביטחון, ההסלמה הביטחונית וחוסר היציבות ילוו אותנו בתקופה הנראית לעין, והם כאן על מנת להישאר גם לאחר שתושבע ממשלה חדשה בירושלים.
[email protected]