אמיר אוחנה רואה את עצמו מועמד לתפקיד שר החוץ (מינוי לא רע), רון דרמר הוא המועמד המועדף על נתניהו, ישראל כץ דורש את התיק. מה יעשה נתניהו?
שר השיכון המיועד: "לא מכיר משבר בדיור, רואה שבונים בכל מקום"
הבית הלבן קיים דיון על הממשלה החדשה: יכירו בשרי הימין הקיצוני?
מסתמן שמשרד החוץ יפורק לשלושה משרדים: המשרד לענייני אמריקה (קנדה, ארה”ב, האו”ם, דרום אמריקה והפיליפינים), שבראשו יעמוד רון דרמר, המשרד לענייני אירופה ורוסיה שיועבר לידיו של אמיר אוחנה, והמשרד לענייני שאר העולם, שיופקד בידיו האמונות של ישראל כץ. כל אחד מהשרים ייהנה מלשכת שר חוץ בהיקף מלא, אבטחת שב”כ וחברות בקבינט. יוקם גם קבינט חוץ שיכלול את שלושת שרי החוץ, ראש הממשלה ואריה דרעי.
הקטע הזה הוא סאטירה. אני לא מכיר תוכנית לפרק את משרד החוץ לשלושה. יחד עם זאת, אני מניח שחלק ניכר מקוראיו הסבירים של הטור הזה לא זיהה את הסאטירה. זה נשמע הגיוני. למה לא, בעצם? מול מה שקורה בימים אלה לנגד עינינו, הכל הגיוני. שום דבר לא מופרך. אין קווים אדומים. הצפרדע התבשלה ואיבדה תחושה. הרי את משרד החינוך, שחשוב פי כמה ממשרד החוץ, פירקו לארבעה או חמישה חלקים. משרד הבריאות ניתן לאריה דרעי כסוג של חלטורה צדדית.
ממשרד הביטחון נעקרו, לראשונה בהיסטוריה, סמכויות ותפקידים רגישים. במשרד האוצר תתקיים רוטציה בין שני שרים שהם הפכים מוחלטים. האיש הכי גזען וחשוך בפוליטיקה הישראלית יקבל את האחריות לכל תוכניות הלימוד החיצוניות של ילדינו. משרדים כמו תחבורה, פנים ורבים נוספים ינוסרו בין שרים יריבים ברוטציה. המורשת תנותק מירושלים ותימסר, אני כבר לא זוכר למי. יש ביהדות התורה אחד שיהיה סגן שר בשני משרדים בו־זמנית. אחד מהם, משרד ראש הממשלה. מה הוא יעשה שם? בטח גם זה ברוטציה.
למזלנו, המגעים הקואליציוניים מספקים לנו גם אתנחתות קומיות. השר לענייני אתנחתות קומיות הוא יצחק גולדקנופף. יהיו לו שני תיקים, התיק השני יהיה תיק השיכון. גולדקנופף כבר שימח אותנו עם הקביעה ש”להיות אברך ותלמיד ישיבה קשה יותר מלוחם בצה”ל” והלהיב את דמיוננו כשאמר שהוא לא יודע מה המתמטיקה והאנגלית הועילו לכלכלת ישראל.
אתמול, בוועידת השלטון המקומי, הוא הצליח לייצר את המכתם הלא ייאמן הזה: כשנשאל על ידי גדעון אוקו על משבר הדיור, הוא אמר: “המשבר, המשבר, המשבר. אני לא הכרתי קודם את משרד השיכון, כך שאני לא יודע שיש משבר בענף הזה”. אין משבר דיור, אדוני? הקשה אוקו, וגולדקנופף לא התבלבל: “אני רואה שבונים בארץ. אנחנו נכפיל, נשלש, נרבע, נחמש, נשש... נגיע לעשר, נגיע להכל. אני שומע מכולם שהתוכניות מוכנות וצריכים רק לצאת לבנייה”.
אז ככה, מר גולדקנופף: יכול להיות שלציבור שאתה מייצג, הציבור החרדי, יהיה קל יותר עם הדיור. אני רואה שמסבים שכונות ופרויקטים גדולים בחריש לטובתו. ואתה צודק, בשנה שעברה הצליחה הממשלה (היוצאת) להגדיל מאוד ולהביא לשיא חסר תקדים את מספר התחלות הבנייה בישראל. אבל למרות כל זה, יש משבר דיור חריף שמאיים למוטט את המדינה הזו על צעיריה. המחירים עלו בכ־20% רק בשנה האחרונה, המחירים עלו כמעט ב־200% מאז 2008. רוב רובה של העלייה הזו קרה בימיו של מי שמרכיב איתך עכשיו קואליציה, מי שהבטיח להביא “סופר טנקר” לדיור ומי שהאשים את אהוד אולמרט במחירי הנדל”ן, חמש שנים אחרי שהחליף אותו.
נקנח עם שר האוצר המיועד, בצלאל סמוטריץ’. אני מאלה שסבורים שזה אחד המינויים הבודדים בממשלה החדשה שלא נגוע במופרכות בסיסית. סמוטריץ’ מוכשר, חרוץ ומחזיק בתפיסת שוק חופשי ומחשבה בריאה מחוץ לקופסה. אלא שאז שזפה עיני את עמוד השער של שבועון “משפחה” החרדי. הנה הכותרת שנתן להם השר המיועד: “אני מאמין בתפיסה כלכלית שנקראת ‘בחוקותי תלכו’. אם ניישם את התורה, נזכה לשפע כלכלי. זה יהיה חלק מתפיסתי המקצועית”.
נדמה לי שכולנו, מסמוטריץ’ ועד גולדקנופף, מאמיר אוחנה ועד יריב לוין, נזדקק בקרוב ליראת שמיים. אם מישהו מכיר את העקרונות הכלכליים של ‘בחוקותי תלכו’, הוא מוזמן לכתוב למערכת. בינתיים, הנתונים מראים אחרת. בשבוע שעבר פורסם מצבן הכלכלי של ערים ורשויות מקומיות בישראל שעוברים תהליך מואץ של התחרדות. טלי חרותי-סובר פרסמה נתונים מדהימים שבהם אפשר לראות איך תהליך התחרדותה של עיר מביא, ביחס ישר, להתדרדרותה של אותה עיר באשכול הכלכלי־חברתי.
ניקח למשל את ערד. בניינטיז היו בה 8% חרדים והיא הייתה מדורגת באשכול 6. היום יש בה 38% חרדים, והיא התדרדרה לאשכול 4 (אשכול 1 הוא העני ביותר, אשכול 10 העשיר, משכיל ומבוסס ביותר). בית שמש היא דוגמה קיצונית אף יותר. היא הייתה עיר עם 15% חרדים והיום היא עיר עם 60% חרדים. בזמן הזה התדרדרה מאשכול 5 (מרכז הטבלה) לאשכול 2, שזה כמעט תחתית החבית מבחינה כלכלית־חברתית.
אז איך מסביר את זה שר האוצר המיועד? הרי החרדים הם אלה שנוהגים על פי חוקי התורה מלא־מלא, לא? איך זה לא מתבטא במצבם הכלכלי, החברתי, במצב הפרנסה, ההשכלה, השפע והשגשוג שלהם? איך זה בעצם רק מחמיר את המצב? מומלץ לסמוטריץ’ להביט על בירת הנצח שלנו, ירושלים. ככל שהיא מתחרדת יותר, כך היא שוקעת יותר לתהום העוני ונזקקת יותר להשלמות של מיליארדים מכספי משלם המסים הכללי. כלומר הלא־חרדי (וגם לא ערבי).
בהצלחה לכולנו.
הטור המלא יפורסם מחר ב”מעריב־סופהשבוע”