בצה"ל הופתעו מהביקורת מצד מג"ב בנוגע לממצאי התחקיר הראשוני על מותה של הנערה הפלסטינית ג'נא זכארנה במהלך הלחימה בג'נין השבוע. תיאום טוב יותר בין צה"ל ומג"ב ותדרוך משותף היו יכולים לפתור ללא קושי את המחלוקת התקשורתית המיותרת.
מפקד מג"ב על הרג הנערה בשוגג בג'נין: "הלוחמים שלנו פעלו במוסריות"
בניגוד למקרים דומים בעבר, הפעם ניתן היה להגיע למסקנות ברורות באופן מהיר יחסית הודות לניתוח של שטח ושל התקרית עצמה, בחינת כיווני הירי אל מול המיקום שבו נמצאה גופת הנערה על גג הבניין, אבל בעיקר בזכות העדות האמינה, הבוגרת והמקצועית בתחקיר המבצעי של לוחם הימ"ס (יחידת המסתערבים של משמר הגבול). הלוחם שלחץ על ההדק, צלף בהכשרתו, ידע לתאר שלב אחר שלב את השתלשלות האירועים.
לא תמיד התנאים בלחימה בשטח בנוי וצפוף מאפשרים בדיקה מהירה, ולעתים שאלות בלתי פתורות לא יקבלו לעולם מענה ותשובה חד־משמעית. אבל במקרה הזה, אל מול התמונה שהתבהרה כבר בתחקירים הראשונים, טוב עשו בצה"ל שהציגו את הנתונים במהירות, גם כאשר התוצאה אינה נוחה לישראל.
אין זה משנה מדוע הנערה הפלסטינית הייתה על הגג בזמן חילופי האש, ואם נהגה לצלם את כוחות צה"ל במהלך פעילות מבצעית ולהעלות את התמונות לרשתות החברתיות. דבר מותה של נערה פלסטינית בת 16 שזוהתה כחמוש מהווה טרגדיה, ובדיעבד טעות שלא תמיד ניתן למנוע אותה בסוג כזה של לחימה.
זה עלול להתרחש באירועים של ירי דו־צדדי כפי שקורה לעתים, או בפגיעה בבלתי מעורבים בעת פעילות מבצעית. ניתן לצמצם את מספר האירועים שבהם תופעות אלה מתרחשות, אבל לא למנוע אירועים מהסוג הזה באופן מלא. שדה הקרב אינו מגרש סטרילי, והחלטות מתקבלות לעתים בחלקיקים של שנייה.
פעמים רבות הנקודה המשותפת בין התרחישים השונים בשדה הקרב מתבטאת בכך שבתמונת המצב של המפקד או של הצלף ולתחושתם הסובייקטיבית ההחלטה לבצע את הירי היא לא רק הנכונה אלא אף ההכרחית. מה שיתברר כטעות בהמשך, נתפס באותו הרגע כפעולה דחופה ונחוצה.
בסמטת הרחוב הצר בג'נין כוח המסתערבים של ימ"ס נקלע לירי כבד שבוצע לעברו מיד לאחר שפרק מהרכבים. לוחמי ימ"ס אחרים שהיו בקרבת מקום הוזעקו לחלץ אותם, בזמן שמחבלים ירו לעבר הלוחמים מכיוונים שונים. הלוחם שביצע את הירי הוצב באחד המבנים כדי לחפות על הכוחות, לזהות את מקורות הירי ולפגוע בהם. הלוחם היה מצויד בכוונת טלסקופית המתאימה ללילה, ואת אחת הדמויות על הגג, במרחק של כמאה מטרים מהכוחות, זיהה כחמוש המסכן אותם – ולכן קיבל את ההחלטה לבצע את הירי.
כמובן שאילו ידע כי הוא מבצע ירי לעבר נערה לא חמושה, בוודאי שהיה נוצר את נשקו, אבל מה שלעתים מתברר רק אחרי מעשה, הוא בבחינת חוכמה בדיעבד שלא ניתן להבטיח שלא יתרחש שוב בתנאים של לחימה בשטח בנוי. הגיבוי ללוחם במצב כזה הוא גיבוי מתבקש, וזו בדיוק הסיבה לכך שאירוע מהסוג הזה, גם כאשר התוצאה היא בלתי רצויה, מקומו להתברר בתחקירי מפקדים בפיקוד המרכז ובמג"ב, ובוודאי שלא בחקירה פלילית.
כאשר העיסוק בסוגיית מפקדים ולוחמים הפך לצו האופנה בשנים האחרונות ונגוע גם באינטרסים זרים רבים, זה המקום להזכיר את התהום העמוקה הפעורה בין אירוע מהסוג הזה בג'נין, שבו אפילו מקצועית קשה לשפוט את הלוחם שירה לנוכח תמונת המצב והלחימה שהתחוללה, לבין אירוע דוגמת המקרה של אלאור אזריה למשל בחברון, שם לא הייתה כל הצדקה לביצוע הירי לעבר המחבל המנוטרל.
מהמורה זניחה
למרות ואולי בזכות הפרסום המהיר של התחקיר, המסר של צה"ל מספק גיבוי מקצועי וערכי מלא ללוחם, כשהצער על מותה של הנערה אינו מחליש אף אחד, ואפילו להפך. במקומות שבהם מתפתחת קהות חושים ויחידות צבאיות לא עוצרות ללמידה ולהפקת לקחים, הקרקע להתפתחות של תופעות פוסט־טראומה בעתיד עלולה להתגלות כפורייה במיוחד.
לוחם הימ"ס שביצע את הירי הינו צלף מנוסה. שנים של ניסיון בחיסול מחבלים רבים, שאותם ראה בעין ודרך כוונת הרובה, ובעיקר הבנה של הכוח שיש בידיך, בסחיטת הדק אחת מדויקת, לקחת חיים בצד השני. מכאן החשיבות של רמת הדיוק והביצוע והאחריות, שהן אלו שאמורות לספק את הכוחות המתאימים להתמודדות מנטלית. גם באירועים שמסתיימים בטעויות שבהן נהרגים בלתי מעורבים.
כאמור, הסיבות העיקריות לכך שבתחקיר הזה ניתן היה להגיע למסקנות מהירות ולהציג את עמדת ישראל באופן ברור אל מול טענות פלסטיניות שביקשו לאפיין את האירוע כהוצאה להורג, הן המקצועיות, המיומנות, הבגרות והניסיון של יחידת המסתערבים של איו"ש ובפרט של הלוחם שירה, שידעו לתאר בצורה מפורטת ומדויקת את השתלשלות האירועים בליל הקרב בג'נין.
לא יהיה זה מוגזם לומר כי יחידת המסתערבים של מג"ב איו"ש היא כנראה החשובה ביותר לפעילות המבצעית של אוגדת איו"ש בשנה האחרונה. יכולות ההסתערבות הגבוהות של היחידה, ההיטמעות בשטח והשליטה בשפה הערבית, לצד היכולות המבצעיות הגבוהות, הפכו אותה לחוד החנית בלחימה באיו"ש יחד עם הימ"מ. כל אחת ויתרונה בביצוע משימות חשובות במיוחד.
אין בכך כדי לבטל את חשיבות פעילות הסיירות של צה"ל ובפרט דובדבן - שעליה מוטל עומס כבד מאוד - שבחודשים האחרונים ניהלו פעילות מבצעית מוצלחת מאוד. אבל אין תחליף לניסיון בשירות קבע ארוך כפי שיש לרבים מהלוחמים, למקצועיות הנרכשת עם השנים, לבגרות ולניסיון החיים. לפיכך באופן מובהק נראה כי בכל הקשור למשימות רגישות, פיקוד המרכז מתעדף את יחידות הטרור המשטרתיות בהתאם לזמינות שלהן, ומכאן שיתופי הפעולה ההדוקים – שהעיבה עליהם הקטטה המיותרת בדבר מועד עיתוי פרסום התחקיר.
ימ"ס איו"ש ביצעו בשנה האחרונה מבצעים רבים בלב הקסבה של שכם או במחנה הפליטים בג'נין. למרות המורכבות והלחימה הקשה שם, המעצרים הרבים והמחבלים שחוסלו, מספר הנפגעים הבלתי מעורבים המיוחסים ליחידה במהלך הפעילות הינו נמוך מאוד.
אולי המתיחות נובעת מהפיגוע בשועפאט ומהתחושה במג"ב כי בצה"ל כיוונו את אש הביקורת לבעיות שהתגלו בתפקוד המחסום בעיקר כלפיהם, אבל לעומת מתחים אחרים בתפר שבין פעילות צה"ל ומג"ב בשטחים – שאולי אף יתגברו בקרוב על רקע השינויים שמבקש לעשות שר הבט"פ המיועד איתמר בן גביר – מדובר במהמורה זניחה בלבד.