במציאות החברתית־פוליטית המורכבת והמשוסעת של ישראל 2022 גם מהומת רשת קטנה מוצאת את עצמה בקדמת הבמה הציבורית. אמירות ותגובות פוליטיות לא ראויות של שלושה מש"קים בדובר צה"ל נוצלו ביד מכוון למתקפה רחבה על יחידת דובר צה"ל, כאשר ראש מועצה אזורית שומרון יוסי דגן, שהיה מושא הביקורת של אחד החיילים, כיוון את המתקפה באופן אישי לדובר צה"ל: "רן כוכב הפך את דובר צה"ל למפלגת שמאל קיצוני. צריך לסגור את היחידה ולפתוח אותה מחדש".
החץ אולי מכוון לתת־אלוף כוכב, אבל הוא לא באמת הכתובת. זה לא עניין אישי, במקרה הזה הוא רק השליח שבאמצעותו מסומנת המטרה. הכתובת האמיתית לביקורת החריפה היא גם לא באמת יחידת דובר צה"ל וגם לא אלה שכתבו בטוויטר ומצאו את עצמם לפתע ככלים במשחק גדול הרבה יותר.
זהו מסר מכוון לצמרת הצבא, לקצונה הבכירה, שממנה לפחות כרגע לא ניתן לדרוש לפרק ולהרכיב מחדש, אבל ניתן לסמן ולאותת לרמטכ"ל הבא האלוף הרצי הלוי מהם גבולות הגזרה המצופים ממנו ברמה הציבורית בסוגיות הקשורות למציאות היומיומית ביהודה ושומרון. בעולם צבאי אוטופי, אם מישהו היה מוריד את השאלטר על הרשתות החברתיות, הרבה כאבי ראש היו נחסכים מהצבא. הסטורי, הטיקטוק והאינסטוש הם חלק בלתי נפרד מהגוף עבור רבים, ולא רק עבור הצעירים שנולדו לתוך המציאות הטכנולוגית המשתנה.
המרחב הפרטי ברשתות החברתיות נתפס בעיני החיילים כמרחבם הפרטי וכדרך לתקשר עם העולם בחוץ, בדיוק כפי שהיה לפני הגיוס. במצב כזה גבולות המותר והאסור לחיילים מאוד מטושטשים ואפורים, למרות ניסיונות רבים של הצבא להסדיר את הסוגיה.
מפקדים בכירים שמגיעים לעתים לשיחות עם חיילים בשטח לאחר שהתגלתה ביחידה בעיה של תברואה או מזון שנחשפה ברשתות החברתיות, מופתעים כל פעם מחדש לגלות כי בפעמים רבות כאשר הם שואלים את החיילים אם פנו למפקדיהם או המתינו לתשובות לאחר פנייה ראשונית בטרם העלו לרשת את התמונות שהפכו ויראליות, הם נתקלים בתשובה כנה שלא. מצלמים, מעלים ואחרי כן מדברים. בדרך כלל זה מקצר את דרך הטיפול, ואם לא, אז לפחות שיהיה קצת עניין ולייקים ברשת.
לתוך המציאות הזו נכנסת הפוליטיקה. אם פעם עבור המ"מ, השיחה המחלקתית לפני היציאה הביתה בסוף השבוע או סקירת החדשות באמצעות גזירי עיתונים היו הנקודות הרגישות מבחינת חדירה של ויכוח פוליטי לתוך המחלקה, כעת האתגר הפיקודי לקצינים הצעירים הוא הרבה יותר מורכב מבעבר. החיילים נדרשים שלא להביע עמדות פוליטיות על מדים, אבל כאמור גבולות המותר והאסור ברשתות החברתיות ומה שניתן או לא ניתן לדרוש מחיילים נותרו מאוד מטושטשים, ולכן גם יכולת האכיפה מוגבלת.
ביחידת דובר צה"ל, לעומת הצבא הגדול, החיילים שעוסקים לעתים בתחומים הכי רגישים ונפיצים חברתית, אמורים להבין יותר מכולם מדוע הרשתות החברתיות והבעת עמדה אישית פוליטית מתריסה צריכות להישאר מחוץ לתחום ברגע שהתגייסת ליחידה.
לא מן הנמנע כי נכונה הטענה של החיילים כי יועץ התקשורת של ניר ברקת צחי דבוש, שהיה בעברו כתב צבאי, ביקש לסגור חשבון עם הביקורת שספג ברשת מחיילים ביחידה על פרסום תמונת ביצים קשות שרופות בגדוד שמשון של חטיבת כפיר. דבוש, שלא ביקש תגובה, סרק את הרשתות החברתיות של אותם חיילים עד שמצא את מה שחיפש, ופרסם.
זה אומנם קטנוני ומכוער, אבל אין זה משנה את העובדה כי כמש"קים בדובר צה"ל, הם לא היו אמורים לכתוב את הדברים. לכן במקרה הזה הענישה שקיבלו מוצדקת לחלוטין. הפרופורציות של האירוע זה כבר סיפור אחר לחלוטין, וכפי שצייצה עמיתתי גילי כהן מתאגיד השיגור כאן: "בחיים בחיים, לא הייתי חושבת שציוץ על ביצים קשות (מדי) יגיע בסופו של דבר להתייחסות של ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל. אשרינו שזה המצב הביטחוני הקיים".
האתגר של הרמטכ"ל הנכנס
אבל בין כיפופי הידיים וסגירת החשבונות בין מש"קים בדובר צה"ל ליועץ התקשורת של ברקת, בסיפור תקשורתי שלכאורה אמור היה להישאר קטן ולהיגמר בריתוק ובענישה שקיבלו שלושה חיילים, יוסי דגן, ראש מועצה ובעל כוח פוליטי גדול בליכוד, הוא כבר שחקן בסדר גדול שונה לחלוטין.
כמי שחלק מהביקורת שכתבו החיילים כוון נגד התנהלותו של דגן ביהודה ושומרון, לגיטימי ומוצדק היה שיפנה לדובר צה"ל וידרוש בדק בית וטיפול משמעתי בעניין. אבל לא את זה דגן חיפש. את האירוע השולי שהצריך טיפול משמעתי בחיילים שנהגו בניגוד לפקודות ולנהלים, במיוחד בתפקידם בדובר צה"ל, הוא הפך למשהו גדול בהרבה. דגן תקף אישית את דובר צה"ל רן כוכב, על כך שהפך, לדבריו, את היחידה לסניף של מרצ, ואף קרא לרמטכ"ל לעשות סדר ביחידה "השמאלנית".
דגן הוא ראש מועצה מנוסה. כוחו הפוליטי נחשב משמעותי, והוא מסומן כמי שצפוי להגיע רחוק גם בפוליטיקה הארצית. דגן, מתוקף תפקידו וניסיונו המוניציפלי, כאחת מדמויות ההנהגה הבולטות בשנים האחרונות ביהודה ושומרון, מכיר היטב את הצבא ומבין לא מעט בתקשורת. הוא יודע היטב שדובר צה"ל – היחידה או האיש העומד בראשה – לא יזוזו מילימטר במסרים ובקו הדוברות ממה שהרמטכ"ל אביב כוכבי מאשר להם.
דגן, שנמצא בקשרים יומיומיים עם מפקדי צה"ל הבכירים בפיקוד המרכז, יודע היטב שגם כאשר יוצאות הודעות לתקשורת שאינן לרוחם של ראשי המתיישבים או חורגות מקו ההסברה של צה"ל בנושאים שנמצאים במחלוקת – הכתובת לתלונות אמורה להיות צמרת הצבא במטה הכללי או בפיקוד המרכז.
דובר צה"ל, גם במקרה הזה, הוא למעשה רק השליח, ולא נראה שלדגן או לאחרים שהצטרפו למהומה יש חשבון אישי עם תא"ל כוכב. הוא פשוט כלי משחק נוסף על השולחן, שיפסיק להיות רלוונטי ברגע שיסיים את תפקידו. מי שטוען ישירות כי דובר צה"ל הפך לסניף פוליטי שמזוהה עם השמאל, מאותת למעשה במסר סמוי כי כך גם המטה הכללי, כהמשך להלך מחשבה אחר, המבקש ליצור הפרדה בין הקצונה הבכירה הרופסת והמנותקת לכאורה, ללוחמים בשטח.
האירוע התורן במקרה הזה, שהתרחש בדובר צה"ל, הוא אומנם שולי יחסית בפני עצמו, אך כאשר הוא מגיע לאחר האירוע בחברון ואירועים שבהם צה"ל מוצא את עצמו שלא בטובתו פעם אחר פעם בלב מהומה פוליטית, הולך ומתברר האתגר האדיר שממתין לרמטכ"ל הנכנס האלוף הרצי הלוי, להרחיק את הצבא מלב הקלחת הפוליטית.
כמי שכפוף לדרג המדיני, הלוי מחויב ליישום המדיניות שקובעת הממשלה הנבחרת, אבל הוא גם יידרש לנחישות בקביעת גבולות הגזרה בניסיונות של התערבות פוליטית בהתנהלות הצבא, בעיקר בסוגיות המורכבות ביהודה ושומרון, שם על פי חוק צה"ל הוא גם הריבון.
פיזור הסמכויות והתנגשות האינטרסים בחלוקה החדשה שנעשתה לצורך הרכבת הממשלה הנוכחית, בין השרים המיועדים יואב גלנט, בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר, אינו מבשר טובות לצבא, שעלול למצוא את עצמו כל הזמן בלב המחלוקת הפוליטית.
לפיכך הרמטכ"ל יזדקק לגיבוי רחב במיוחד משר הביטחון המיועד גלנט, שסביר להניח שמבין היטב את פוטנציאל ההרס מהכנסת צה"ל ללב לבה של הביצה הפוליטית. המציאות הביטחונית והמשך ההסלמה ביהודה ושומרון מסיטים גם כך את צבא היבשה מהכנות למלחמה בזירות אחרות. התגלגלות מפרשה אחת לשנייה במסגרת אירועים שוליים - המתחילים באירוע טקטי בשטח או בהתנהגות של חיילים, הופכים למהומה פוליטית ודורשים את התערבות המטה הכללי - אינה מוסיפה דבר. בוודאי כאשר נראה שהרמטכ"ל יידרש להשקיע בכך לא מעט מזמנו כבר מיומו הראשון בתפקיד.
לא לשבור, לתקן
תהליך שמתחיל היום בדרישה לפרק את יחידת דובר צה"ל ולהרכיב אותה מחדש בגלל האשמות בפוליטיזציה, עלול להמשיך לטענות כלפי טייסות הקרב השמאלניות של צה"ל ולהתקפה ישירה על המטה הכללי של צה"ל כנגוע בנטיות פוליטיות.
זה לא עניין של שמאל או ימין, או טענה שאין מקום לביקורת נוקבת על תפקוד הצבא כשיש צורך בכך, וליותר דומיננטיות של הדרג המדיני בפיקוח ובבקרה על התנהלות הצבא. אבל בין ביקורת להפקרות קיים מרחק רב. הנטייה להתחיל לאפיין יחידות בצבא על פי דפוסי ההצבעה היא בעלת פוטנציאל הרסני. צבא לא בוחן דפוס הצבעה עתידי של צעיר בן 18 לפני שהוא משבץ אותו ביחידה כזו או אחרת, אלא את מידת התאמתו לתפקיד מסוים.
במערך כמו דובר צה"ל, כמו גם באשכולות גיוס למקצועות הטכנולוגיים שבהם רף המיונים הוא קשה, לצד מסלולי הלחימה היוקרתיים טיס, חובלים, צוללות והסיירות המובחרות, הייצוג היחסי של בני מעמד סוציו־אקונומי גבוה גדול משמעותית מהיחס הכללי של מגזרים אלה באוכלוסייה, ללא קשר לעניין הפוליטי.
זה לא רק עניין פרטי של צה"ל, גם לצבא יש הרבה מה לעשות. אבל לפני הכל, מי שמבקש לייצר תמהילים מגוונים יותר מתוך אינטרס עמוק של המדינה בכך ולקדם את בני הנוער בפריפריה הכלכלית־חברתית, צריך להשקיע במערכת החינוך ובמתן כלים אמיתיים כבר בגיל צעיר. זו סוגיה ערכית חשובה ובעלת ערך לאומי, אבל הניסיון לצבוע אותה בגוונים פוליטיים עושה לה עוול.
יחידת דובר צה"ל נהנית מאיכות כוח אדם גבוהה מאוד, מבנות ומבנים שמגיעים לאחר מבחנים ומיון. ניתוח נתונים במחקרים שונים מצביע על מגמה הקושרת פעמים רבות בין חילונים בני מעמד סוציו־אקונומי באשכולות הגבוהים לבין דפוס בחירה שנוטה יותר באופן מכליל למחנה שהפסיד בבחירות האחרונות. אבל האם לנתון הזה יש משמעות לגבי התפקוד המקצועי של היחידה? על הקו הדוברותי של צה"ל? על פוליטיזציה בארגון או קידום אג'נדות פוליטיות מעל הראש של המטה הכללי והממשלה?
כאשר פוסטים פרטיים לא ראויים של שלושה חיילים בדובר צה"ל (שנענשו על כך), הופכים ל"פרשה", להאשמה בפוליטיזציה של דובר צה"ל ולדרישה לסגור ולפתוח מחדש את היחידה – זה הזמן לשאול מתי השיח כאן בישראל הפך לכל כך מטומטם.
דובר צה"ל, כאחד הגופים החזקים במדינת ישראל, אינו חסין מביקורת. כתבתי על כך לא מעט וביקרתי את התנהלותו בלא מעט מקרים. יש צורך עמוק לבצע רפורמה ביחידה הזאת לנוכח המציאות התקשורתית המשתנה. אבל לצד זאת, דובר צה"ל אינו שק האגרוף לפוליטיקאי המזדמן. אם למישהו יש טענה על נטייה פוליטית של הדוברות, שיהיה אמיץ דיו להפנות את האצבע כלפי המטה הכללי והרמטכ"ל, ולטעון כי גם שם נפתח לכאורה סניף של מפלגה כזו או אחרת.
את מערך דובר צה"ל אני מכיר מקרוב. במשך יותר משלוש שנים כיהנתי כדובר פיקוד הדרום, בתקופה שבה אלופי הפיקודים נטו לקחת קצינים עם ניסיון קרבי ומעט הבנה בתקשורת. כמי שהגיע לתפקיד לאחר תפקידי קצונה קרבית, זכורה לי ההפתעה מההבנה עד כמה השירות של רבים מאוד מהקצינים והחיילים ממערך הדוברות של צה"ל, כולל אלה בקריה בתל אביב, הוא הרבה יותר קשה ותובעני ממה שהערכנו.
מדובר באחד מתפקידי המטה הלחוצים והעמוסים בצה"ל. את התפקיד הזה קשה מאוד לעשות לאורך זמן ללא תחושה של שליחות, במיוחד כאשר מדובר על הקצונה הצעירה שצריכה להחליט אם להישאר ולחתום לעוד פרק זמן בצבא, כאשר השכר והתנאים לדרג הקצונה עד לדרגת הרב סרן רחוקים מלהיות כאלה שמשאירים בצבא.
גם אם זו תחושה סובייקטיבית, יש מהמשרתים לאחרונה ביחידה המרגישים תחושה לא נוחה מהמבטים שלכאורה נועצים בהם ברחוב בתגיות שמזהות אותם כחיילים בדובר צה"ל. ככה זה כשפוליטיקאי מהמפלגה החזקה במדינה טוען כי יחידת דובר צה"ל נשלטת כנראה על ידי מפלגה יריבה מהשמאל. אותו פוליטיקאי דיבר על לפרק ולהרכיב מחדש. רק מוטב שנזכור כולנו שלפרק שורות משותפות קל, להרכיב חזרה כבר הרבה יותר קשה.