1
לרוב אני פותח את הטור הזה בדבר החשוב, אבל הפעם החלטתי לפתוח בדחוף. השבוע עלה להר הבית הח"כ החילוני תא"ל (במיל') צביקה פוגל מעוצמה יהודית ושם, בסרטון שצילם, הודיע כי העובדה שלא כל בני הדתות יכולים לחגוג חופשי במקום מעוררת בו מוטיבציה לשנות בעתיד את תמונת המצב (הסטטוס קוו).
הדגשתי את דרגתו הצבאית של חבר הכנסת הטרי, לא רק כדי לכבד את עברו הצבאי, אלא כדי להסביר שדבריו שתורגמו בוודאי מיד לערבית והונחו על שולחנות קברניטים במדינות ערב שסביבנו ולא רק בהן – מקבלים משנה תוקף ורצינות כשהם באים מפי גנרל. ככה זה אצלם.
ח"כ פוגל נטל ביום החנוכה קופסת גפרורים ובמקום להדליק נר בכותל, עלה להדליק בהר הבית, שכן הודעה כזו במקום הרגיש והנפיץ הזה יכולה חלילה להביא לתבערה גדולה מאוד. כשהדברים באים מפי חבר במפלגתו של איתמר בן גביר, הדברים נתפסים כאילו נאמרו גם על דעתו ושפוגל נשלח להניח תשתית לאמירה שתבוא ממנו בקרוב על ההר. אני מעריך שתוך חודש לא יהיה ילד בישראל (ואולי במזרח התיכון) שלא יכיר את השם צביקה פוגל.
אמירות כאלו מטלטלות את עבדאללה מלך ירדן, והוא חש באחת את עיניהם של מיליוני פלסטינים ומאות מיליוני מוסלמים נעוצות בגבו שלו כאחראי על ההסדר בהר הבית. אבל לא רק אותו. ניסיון לערער את היציבות והסטטוס קוו השביר בהר הבית אמור להיות עניין שמדיר שינה מעיניהם של בנימין נתניהו ושר הביטחון המיועד, שכן מעיניהם של ראשי מערכת הביטחון הוא כבר מדיר שינה. וזוהי רק ההתחלה.
לכן, אני ממליץ לנתניהו (שהשבוע "עלה בידו"), במסגרת פירוק משרדי הממשלה, להעביר את נציבות כיבוי האש ממשרד הבט"פ ללשכת ראש הממשלה, שם הוא יצטרך מדי בוקר לכבות דליקה אחרת שיציתו חלק משרי ממשלתו, שמתהלכים עם חביות חומר נפץ וקופסאות גפרורים בידיהם. הם יהיו יוזמים, נלהבים, מקיימים התחייבויות, משפיעים, מעיזים ומממשים "ממשלת ימין מלא־מלא", והוא יתואר על ידיהם כפחדן, הססן ושמאלן שדופק חשבון לערבים ולאמריקאים.
2
ועכשיו לחשוב: רבים שואלים אותי "מה יהיה?". אין לי תשובה לכך, אבל אני כן יודע מה צריך לקרות. המדינה בטרללת, בהתקף חקיקה אנטי־חוקתי. הצהרות של שרים ושל בעלי תפקידים מיועדים מכניסות ללחץ את הממשל בארה"ב, את מדינות אירופה ואת המזרח התיכון, ומטילות פחד וחרדה על מרבית אזרחי ישראל, כולל מצביעי ליכוד שלא לזה התכוונו.
בכיר במשק הישראלי סיפר לי השבוע שתאגידי ענק בתחום הביטוח שמו את ישראל ב"הולד". הם בהערכת מצב על מה שהולך להתרחש כאן, על האפשרות לאינתיפאדה בשטחים או משהו רחב יותר והם לא ממהרים לקבוע תעריפי ביטוח לגופים בינלאומיים שמגיעים לכאן ולחברות ענק בישראל. וזה לא סימן טוב.
ולמצב הזה צריך לשים סוף, או לפחות לנסות. אפשר כמובן להמשיך לקטר, להפגין בגשר, אבל מאחד כמוני מצופים גם תשובות ולא רק שאלות והיות שלי יש רק טור בעיתון, אשים נפשי בכפי ואנסה לשרטט מתווה שאף צד פוליטי לא יאהב לגמרי - חוץ מהמדינה ורוב אזרחיה. קראו לזה, אם תרצו, "מתווה בניהו".
הנחת העבודה שלי היא ש־90% מהציבור מסכימים על 90% מהנושאים שעמם אנו מתמודדים. הנחת עבודה שנייה היא שהציבור רוצה ממשלת אחדות רחבה שתכלול את המרכז הפוליטי מימין ומשמאל עם נציגות לחרדים (קרי, הליכוד, יש עתיד, המחנה הממלכתי וש"ס עם תיקונים כאלה ואחרים).
הבעיה היא נתניהו, שכולם ספגו את נחת זרועו וחוסר אמינותו ושהוא שקוע בתוך משפט על שוחד, מרמה והפרת אמונים. אך מנגד, העם בחר בו גם הפעם, ובית המשפט העליון פסק כי הוא רשאי להתמודד. וכעת, עם הניצחון ועם ההיתר המשפטי ועם החרם של גוש "רק לא ביבי" כנגדו, מקים נתניהו - לא עם הרבה התלהבות - ממשלה ימנית קיצונית, שבה הוא משמש כדופן השמאלית, חשוף קבל עם ועולם.
במצב הזה אציע (לא עבורו, עבורנו): שנת ה־75 לעצמאות ישראל תשמש כמועד נכון להצעת עסקת טיעון מקילה או חנינה מותנית לראש הממשלה נתניהו בידי הנשיא יצחק הרצוג (שאין לי שום מוטיבציה לראותו במדי אסיר כתומים).
במקום כתב האישום והאפשרות להרשעה, יפורסם דוח ציבורי משמעותי על ידי הפרקליטות והערות להתנהלות לקחים, סייגים ונורמות להתנהלות לעתיד (כפי שנעשה במקרה של עזר ויצמן והכספים שקיבל מסרוסי). מר נתניהו יקבל ויאמץ את הדוח הציבורי, יתחייב שזוהי הקדנציה האחרונה שלו כראש ממשלה ובסיומה יפרוש בכבוד וללא קלון מהחיים הציבוריים.
במקביל, נשיא המדינה יוביל מהלך לממשלת הסכמות לאומית רחבה עם קווי יסוד ברורים. ההסכמות יהיו בתחומי הממשל, המשפט, המשילות והביטחון, וההסכמים עצמם יובאו בפני נשיא המדינה ונשיאת בית המשפט העליון ויפורסמו בציבור.
יאיר לפיד ובני גנץ יבטלו את החרם על נתניהו ויצטרפו לממשלה בתנאים שייקבעו ביניהם. זאת כדי לאזן ולייתר את הגורמים הקיצוניים משמאל ומימין, וכדי להציל את המדינה מפני התוהו ובוהו שאליו נקלעה וכדי להתחיל תהליך פיוס ואחדות אמיתי.
אולי תצחקו עליי, אולי תגידו שהשתגעתי או ש"קנו אותי", אבל אני מתכוון לכל מילה. אין לי מדינה אחרת. זה לא יקרה עכשיו, זה ייקח כמה חודשים עד שנתניהו יסיים עם חוקיו וכשאנחנו נרגיש שאנחנו מתחילים לטבוע. גזרו ושמרו.
3
דובר צה"ל הוא לא רק איש, הוא בעיקר מוסד שהופך להיות חשוב ומרכזי בשעת מלחמה וחירום. יש בין הקוראים רבים שהמונח "דובר צה"ל מודיע" מעביר בהם רטט וכולנו תפילה שלא כך יהיה עם הדור הצעיר, אבל אין אפשרות להבטיח.
בשעת מלחמה יהיו נשואות עיני הציבור ללובשי המדים ולדובר צה"ל. לא לפוליטיקאים, אלא לאנשי המקצוע הממלכתיים, כך היה תמיד וכך יהיה בעתיד. חלק יערכו מסיבות עיתונאים, אבל יקשיבו וייתנו אמון בעיקר בזו של דובר צה"ל. הוא האיש שייתן תמונת מצב נכונה, הוא שינחה את הציבור ב"עשה" ו"אל תעשה", הוא ומאות אנשי יחידתו בסדיר ובמילואים, שידברו לאזרחי ישראל ולכל העולם בכל השפות.
לכן, התקוממנו השבוע, כל דוברי צה"ל בכל הזמנים (למעט הפוליטיקאים שבינינו), ופרסמנו הודעה בגנות הדברים שהטיח ראש מועצה אזורית שומרון, יוסי דגן, בדובר המכהן תא"ל רן כוכב והאשים אותו כי "הפך את היחידה לסניף של מרצ". זה כמובן קשקוש, אבל החמור הוא שרוב שרי הממשלה הבאה - הן מהליכוד והן מהציונות הדתית - חזרו על דברי דגן, מי מפחד מפני הפוקד הגדול ומי מאידיאולוגיה או מפרקטיקה.
ואני מיד העליתי בדעתי שייתכן שלאחר שלקחו לידיהם מצה"ל את המינהל האזרחי ואת המתפ"ש והאחריות להתיישבות ביו"ש, הם נותרו עם תיאבון ומבקשים לקבל "חתיכה" מדובר צה"ל - או לפחות להרתיע אותו, להשפיע עליו וכדומה. שכן, דובר צה"ל נאלץ לעסוק לא מעט בענייני נוכחות צה"ל ופועלו בשטחים, לרבות נגד פורעי חוק יהודים.
אם הייתה מחשבה כזו – אין לה שום סיכוי. אני מכיר היטב את רן כוכב, את יואב גלנט ואת הרמטכ"ל המיועד הרצי הלוי, וזה לא יקרה. נכון שהיו מספר תקלות של התבטאויות לא ראויות של חיילים בדובר צה"ל, שבהן טיפלו ועוד יטפלו, אבל מכאן ועד השחרתו של קצין מצוין ורב־זכויות והעלאתו על המזבח הפוליטי – הדרך ארוכה.
4
כשאני כותב את הטור הזה אליכם, דופקת השמש במלוא עוצמתה בחלוני, משל לא היינו באמצע חודש דצמבר. אירופה קפואה ומושלגת, ואצלנו אתה מתהלך בחולצה קצרה וסנדלים.
יש לזה כמובן יתרונות וחסרונות: היתרון – זה נחמד ומלטף ולא מלכלך; החיסרון – מכת מוות לחקלאות, דילול מאגרי המים של ישראל וירידה במפלס הלאומי שלנו בכנרת ועוד.
אינני אורי אריאל, שיש לו יכולות מיוחדות בתחום, אבל אשמח אם תצטרפו אליי כל אחד בדרכו לתפילה לגשם – תן מטר על פני האדמה. זה טוב לישראל, גם אם יש קצת בוץ.
חנוכה שמח ושבת שלום.