ישראל האחרת: המדינה הולכת ומתרחקת ממגילת העצמאות וערכיה

1. רק שבוע אחד עבר וכבר ברור שאין מדובר בחילופי שלטון מהסוג שהיינו מורגלים בו ב־75 שנותינו. מדובר לכל הפחות בחילופי תרבות שלטונית הלוחכת את המונח "חילופי משטר". לפנינו קואליציה שלא ידענו כמותה בעבר, עם רכיבים משיחיים, עם תפיסות מעוותות ובחלקן חשוכות ופרימיטיביות, ולפנינו מפלגת הליכוד בלבוש חדש, קיצוני, שמפתיע בהתנהלותו חלק לא קטן מבוחריו שלא לזה פיללו, שלא זה הליכוד שלהם.

לפנינו גם שתי רכבות ששועטות זו לקראת זו במהירות מופרזת ועתידות להתנגש זו בזו בעוצמה גבוהה. את הראשונה מסיעים בנימין נתניהו ויריב לוין, ובקרונות - מכשירים ושופלים והצעות חוק להחלשת מערכת החוק והמשפט, להרתעת הפרקליטות ובג"ץ ועוד. את השנייה מובילות נשיאת העליון אסתר חיות והיועצת גלי בהרב־מיארה, ובקרונותיה - עליונות שלטון החוק, עקרון הפרדת הרשויות במודל הקיים והגנה על הציבור מפני עוולות השלטון. את התאונה הזו לא ניתן כבר למנוע. יהיו פצועים - אנחנו כולנו והדמוקרטיה שלנו.

אני תוהה ביני לבין עצמי אם אנחנו עדיין בתוך הדמוקרטיה המוכרת והאהובה שפועלת ברוח מגילת העצמאות שלנו, שחוץ מהתנ"ך היא המסמך המאחד של שבטי ישראל שהתקבצו ובאו למדינת היהודים. במציאות שבה התקשורת איננה משפיעה עוד ואיננה מצליחה לאזן ולבקר באופן אפקטיבי את השלטון, במציאות שבה בית המשפט העליון הוא סוג של אויב והיועצת המשפטית היא נטל והיועצים המשפטיים במשרדי הממשלה פוגעים ב"משילות", ובמציאות שבה הרמטכ"ל של צה"ל מכונה "פקיד" – במציאות הזאת אני תוהה אם אנחנו עדיין דמוקרטיה נאורה וליברלית, עם מערכות של איזונים ובלמים.

אני רוצה להאמין שכן, אבל הסימנים הולכים ונערמים, גם בהסכמים הקואליציוניים, בחקיקה הבלתי חוקית המצטברת, גם בהתבטאויות, גם במינוי המנכ"לים הפוליטיים במשרדי הממשלה, גם בביטול גורף של כל החלטות הממשלה הקודמת באופן שעלול לפגוע בציבור ולהביא להוצאות מיותרות של מיליארדים, גם באיומים על תאגיד השידור הציבורי. ובעיקר - נוכח הפירוק של משרדי הממשלה, הפגיעה במשרד הביטחון ובסמכותו ואחדות הפיקוד בצה"ל.

מדינת ישראל משנה את פניה. היא מתרחקת ממגילת העצמאות וערכיה, היא מתרחקת מדרכי הנועם ונתיבות השלום של תורת ישראל, היא מרחיקה ופוגעת ומחלישה את האיזונים והבלמים שנבנו כאן בעמל רב לשמירת החוק, הערכים והדמוקרטיה והיא פוגעת במשטרה, בצבא ובמערכת אכיפת החוק.

זאת ועוד, אני מאלה שחיים בטוויטר, זה לא דבר מומלץ, היות שזה ממכר ולא בריא, כמו סיגריות וקפה במינונים מופרזים. השפה שם אלימה מאוד, רדודה ופוגענית. אין שום מחסומים. רבים פועלים שם בעילום שם או שמופעלים בוטים שיכולים למוטט נפש עדינה. גם פוליטיקאים ועוזריהם במדמנה הזו שעומדת עלינו לכלותנו ומגבירה שנאה, פחד, חרדה ואלימות. אין שם אהבת חינם, כמעט ואין.

ואני, מכור שכמוני לטוויטר ולרשתות החברתיות, קורא וקורא ותוהה אם אנחנו לא נמצאים כבר בתוך מלחמת אחים. איך בכלל נראית מלחמת אחים בעידן המודרני של הטכנולוגיה והרשתות החברתיות? בטוח שלא רוכבים עוד על סוסים עם מגינים וחניתות. ואולי כך זה נראה ואנחנו בתוך מלחמת אחים מבלי שאף אחד פרסם לנו הודעה רשמית. מה אתם אומרים?

כשאני מחבר את השפה האלימה (אגב, גם מהשמאל, שלא תתבלבלו. שם פועלת בעיקר ברשתות כת אלימה במיוחד), את התרבות השלטונית החדשה הנרקמת לנגד עינינו, את ההסכמים הקואליציוניים שעיקרם כל דאלים גבר, את ההתבטאויות, את חוסר האחריות והסבלנות של חבר קבינט בכיר שעולה להר הבית בהתרסה מבלי שראש הממשלה מצליח למנוע זאת מבעדו, כשאני רואה שישראל מתחברת יותר לרוסיה ופחות לאוקראינה ועוד ועוד – אני רואה שלג על המסך.

אני לרוב טיפוס אופטימי. למדתי משמעון פרס ז"ל שהפסימיים והאופטימיים מתים לרוב באותה הדרך ובאותו הגיל ולכן כדאי להיות אופטימי וליהנות. וגם עכשיו, למרות כל התחושות והמחשבות שבהן שיתפתי, אני מנסה להיאחז באופטימיות. אני מקווה שהשכל הישר יגבר. אני מקווה שהליכודניקים יסבירו לנבחרים שלא לזה התכוונו. אני מקווה שהעיתונות תעשה את עבודתה ללא מורא וללא משוא פנים. אני מקווה ששום יועצת משפטית ושום מפכ"ל ורמטכ"ל לא יתפטרו אלא יעמדו על משמרתם ושליחותם. אני רוצה לסמוך על נתניהו, שהוא בהחלט אדם אחר מאז משפטו, אבל יש בו ניסיון ומידה של אחריות לאומית.

השרים האחרים כבר הבטיחו לנו שעלינו לשכוח מ"דברים שרואים מכאן לא רואים משם", והם בהחלט מתכוונים לכך. זה בא לידי ביטוי בהחלטות הנמהרות של שרת התחבורה מירי רגב בעניין הקפאת המטרו בגוש דן לטובת הפריפריה, בעניין ביטול הנת"צים, בהתנהגות הרעה והחמורה של המחנך הראשי ושר החינוך יואב קיש בטקס החילופים במשרדו, בעלייה של איתמר בן גביר להר הבית ועוד כהנה וכהנה.
אני רוצה להיות אופטימי, אבל אני אופטימי עם ניסיון ובגרות ותובנות משלי, אני אופטימי, אבל אני ישן עם עין אחת פקוחה ועם נעליים גבוהות ליד הדלת.
 
2. ואם אני מצליח להירדם, זה בגלל מערכת הביטחון וצה"ל. את המערכת הזו אני מכיר שנים היטב, את האנשים, את יושרתם, מקצועיותם וממלכתיותם, את חוט השדרה שלהם, את המודעות לאחריות, את התרבות, הנורמות, המורשת והמסורת ואת היכולת להבהיר לדרג המדיני שמעליהם את המציאות ואת ההמלצות ללא כחל וסרק באומץ וביושרה. אחר כך יבצעו את שיוחלט ויצדיעו לדגל.

בצמרת הביטחונית של ישראל מסתמנת "רביעיית הביטחון הלאומי", שכוללת את שר הביטחון יואב גלנט, את יו"ר המל"ל החדש צחי הנגבי, את הרמטכ"ל הנכנס רא"ל הרצי הלוי ואת מנכ"ל משרד הביטחון הנכנס האלוף אייל זמיר. מדובר ברביעייה חזקה, מנוסה, שעתידה להתגבש ולהוות הנהלה חדשה מול האיומים הקרובים והרחוקים שמסביבנו ומול הטרללת הפוליטית מבית.

אלו שתי משימות כבדות ומורכבות. למעט צחי הנגבי – גלנט, הלוי וזמיר גדלו באותה הערוגה, והם חולקים שפה ומקצוע. הנגבי הוא אומנם פוליטיקאי ולא איש צבא, אבל הוא בית"רי הגון מהדור של מרידור, בגין, אולמרט ולבני, עם ניסיון רב־שנים בקבינט ובממשלה. יו"ר מוצלח של ועדת החוץ והביטחון, הבקיא מאוד בחומרים ושזיכה תמיד את צה"ל ומפקדיו בהקשבה, בגיבוי ובעצה.

5. לאט־לאט הולכות ונסגרות המסעדות הסיניות המסורתיות שעליהן גדלנו ואת מקומן תופסות "אסייתיות מתקדמות". כך סגרו לנו את "פת קואה" בהרצליה, את "פקין" בצהלה ועוד (אני אוהב מאוד מרק חמוץ־חריף).

מצאתי השבוע מסעדה בסגנון הישן בתחנת דלק בחולון והלכתי לשם עם גידי ואדם, שני חברים עם חך סיני רגיש. אבל לא על האוכל רציתי לספר לכם, אלא על המלצרית הווייטנאמית הנחמדה, שכבר 16 שנים שוהה בישראל ועובדת אצל הבעלים שגם הוא ווייטנאמי: "בעל בית בא לישראל מטעם מנחם בגין שהציל את הווייטנאמים מהים. ישראל טובה מאוד לווייטנאם, אנחנו אוהבים את ישראל", היא סיפרה לנו.

ואני אכלתי את עוף הקשיו וחשבתי מה יגידו עלינו האוקראינים בעוד כמה שנים, כשאנחנו זונחים אותם ומחבקים דווקא את רוסיה ופוטין?
מצטער אם קלקלתי לכם קצת את שמחת השבת, אבל אני רוצה לשתף תמיד בתחושותיי באמינות ולא בחלומותיי בהכחשה. שתהיה שבת שלום