פסק הדין בעניין אריה דרעי שינה את דעתי על בית המשפט העליון. עד יום רביעי הייתי בדעה כי מדובר בגוף מקצועי, בעל ראייה רחבה, עתיר הגינות ותחושת צדק, חרף הרכבו הלא־מאוזן פוליטית. חשבתי כי די ביישור השיטה המעוותת של בחירת השופטים כדי להוליד, במשך הזמן, בית משפט מאוזן מבחינת השקפת עולם ומשקף מבחינת חלוקה שבטית וגיאוגרפית.
היועמ"שית לנתניהו: "פעל בהתאם לפסק הדין ומנה שרים אחרים במקום דרעי"
באופוזיציה קראו לפיטורי דרעי; זעם בקואליציה: "נפעל כדי לתקן את העוול"
בכל יתר ההצעות ברפורמה של לוין סברתי שיש מקום לפשרות, חרף היות הרפורמה כולה מעשה מובהק של הפיכת עקוב למישור: בעניין הרוב לפסילת חוק, והרוב להתגברות על הפסילה, ואפילו על סמכויות היועצים למיניהם - ניתן ורצוי היה לדעתי למצוא את הדרך האמצעית. לא עוד.
פסיקת בג"ץ בעניין דרעי לימדה אותי כי לקיתי בתמימות מסוכנת. עם כל הביקורת על הנאיביות של מנחם בגין ב־1977, מסתבר שגם היום הימין עדיין חושב במונחים של עלה זית, כאשר הצד השני מתהלך עם סכין בין השיניים ומצר על כך שאין לו תותח קדוש תחת ידיו. מעולם בהיסטוריה השיפוטית של מדינת ישראל לא הוציא בית המשפט העליון פסק דין שכזה: שטחי, מכליל, קלישאי, מתנשא, מביש, פוגע בכללי הצדק הטבעי, נגוע בניגוד עניינים משווע, ובעיקר לוקה בחוסר סבירות. בקיצור, פסק דין שכולו אומר קלון למחבריו.
המתקפה הפומבית של הנשיאה אסתר חיות על הרפורמה שהציג שר המשפטים יריב לוין העמידה אותה ואת בית המשפט שבשמו דיברה בניגוד עניינים חריף: לא צריך להיות פרשן פוליטי מדופלם כדי להביא בחשבון את האפשרות שפסילת דרעי יכולה להוביל להפלת הממשלה.
תוצאתה המיידית של נפילת הממשלה היא סיכולה, הזמני לפחות, של הרפורמה. הנשיאה חיות אמרה בנאומה הפוליטי בחיפה בשבוע שעבר שהרפורמה שדוחפת הממשלה מהווה איום קיומי על בית המשפט.
כלומר, בית המשפט צריך היה להחליט באובייקטיביות אם לקבל החלטה שעשויה להסיר מעליו את האיום הקיומי. אם זו לא מראית עין לפחות של ניגוד עניינים, אז מה כן? ואין נפקא מינה אם אומנם הפלת הממשלה עמדה לנגד עיניהם ביודעין.
"שאינה אפילו עכברון"
אני מדלג בטור הזה על הפגיעה האנושה בדמוקרטיה, על מאות האלפים שקולותיהם נשדדו, על החולים העתידיים בבתי חולים בפריפריה שהפסידו שר בריאות בעל מוטיבציה ויכולת לחולל קפיצת מדרגה בשירות שהיו מקבלים לולא החלטתו הנמהרת של בג"ץ. וכן, אני יודע שזו אמירה קשה: גם בחיילים ואזרחים שאולי, הלוואי שלא, ייפגעו בגין מבצעים גבוליים שיאושרו בקבינט, בהיעדר קולו המנוסה, השקול, הזהיר ורב־המשקל של דרעי בפסיפס הקולות בקבינט הביטחוני. התלבטתי עם האמירה הזו, אך היא מחויבת דווקא כי הציבור הרחב לא מכיר דוגמאות עבר בולטות וחד־משמעיות הממחישות אותה בצורה דרמטית - ואילו השופטים קרוב לוודאי שמעו, ולכן מכירים ויודעים.
אבל היות שהציבור שומע בוקר וערב משפטנים מדופלמים המסבירים לו בוקר וערב שהשופטים נאלצו לסלק את דרעי כי הם אנוסים לפעול על פי חוק, אני רוצה להקדיש את עיקר דבריי לניסיון להסביר למי שאינו משפטן עד כמה נימוקי השופטים שפסלו את דרעי אינם נכונים משפטית ונוגדים את החוק, עד כדי כך שספק אם היו מזכים אותם בציון עובר בבחינה בדיני עונשין.
לפישוט הדיון יש לחלק את עילות הפסילה לשתיים: עילת חוסר הסבירות שבה השתמשו הנשיאה חיות והשופטים הליברלים, ועילת ההשתק בגין הטעיית בית משפט השלום, שבה השתמשו בעיקר השופטים השמרנים. העובדות בעניין הסבירות הן פשוטות: פעמיים קבע בית המשפט העליון כי הרשעתו של דרעי בשוחד, שבעקבותיה נידון לשלוש שנות מאסר, אינה הופכת את מינויו לשר, ואחר כך לשר הפנים, לבלתי סביר בעליל - והמינוי אושר.
לעותרים לחוסר סבירות נוסף טיעון אחד בלבד מעבר למה שלא הספיק בעתירות הקודמות: ההרשעה בחודש פברואר האחרון בעבירת מס טכנית, שעליה אמר היועץ המשפטי לממשלה אחרי שש שנות מאמצי חפירה ותפירה בפרקליטות: ההר לא הוליד אפילו עכברון. שופט השלום שמואל הרבסט אישר בפסק דינו את העובדות המוסכמות על דעת הפרקליטות: את היעדר הזדון או הכוונה להונות את שלטונות המס, שהעבירות לא נבעו מרצון לרווח כלכלי, שלקופת המדינה לא נגרם נזק, וכי לולא היו לדרעי עבירות קודמות, התיק היה מסתיים ללא הרשעה בתשלום כופר. מקרה מובהק יותר לעבירה שאין עמה קלון קשה למצוא.
מכאן, אם בעבירת השוחד הישנה, לדעת בית המשפט העליון, לא הייתה עילת חוסר סבירות למינויו לתפקיד שר – לא ברור כיצד ניתן להגיע לתוצאה שעל פיה העבירה הקלה הזו, "שאינה אפילו עכברון", שבה הורשע בעסקת טיעון בפברואר, היא זו המטה את הכף והופכת את המכלול כולו ללא סביר.
מה שלא סביר כאן, עם כל הכבוד, הוא קביעת בית המשפט. אפילו שהסעיף בפקודת מס ההכנסה שבו הורשע מדבר על ידיעה. אכן קיימת סתירה בין לשון הסעיף לקביעת העובדות בפסק הדין המדבר על היעדר זדון. לפי כללי הפרשנות, הספציפי גובר על הכללי. לא צריך להיות משפטן דגול כדי להבין שקביעת העובדות במקרה זה היא ספציפית והסעיף הוא כללי.
אבל כל הנאמר עד כאן מתחזק עשרות מונים בגין ההתעלמות נעדרת הבסיס המשפטי בהכרעת הדין מקלף הזהב של דרעי במשפט. מדובר בחוק המידע הפלילי ותקנות השבים, שנכנס לתוקף בחודש יולי האחרון, לאחר שני הבג"צים הקודמים וגם לאחר פסק הדין של בית משפט
השלום בפברואר. על פי חוק זה, העבירות שבגינן הורשע דרעי נמחקו, ומשפטית היו כלא היו.
יתרה מזו, הסתמכות על עבירות עבר, שאפילו רק התיישנו, לא כל שכן בשלב שבו הן כבר נמחקו לחלוטין, היא עבירה פלילית שעונשה עד שנת מאסר. אלא אם כן מדובר בחריגים כמו פגיעה בקטין או ענייני ביטחון המדינה. האם אפשר להתעלם ממחיקת העבירה הקשה, שעוד טרם מחיקתה כבר קבע בג"ץ שאינה מייצרת חוסר סבירות, ולקבוע שעבירת מס נעדרת זדון וכוונה פלילית על פי קביעת בית המשפט הופכת את המכלול לבלתי סביר? ממש לא סביר.
הפרקליטות לא פצתה פה
קשה להעלות על הדעת משפח קשה יותר בדיון הזה מההתעלמות מחוק תקנות השבים, אך מסתבר שהשופטים המוגדרים כשמרנים החליטו להתעלות על חבריהם משמאל: במהלך הדיון בבג"ץ עלתה אגב אורחא, ללא הודעה מראש, עילה אחרת שהפכה בסיס לפסילה לצד עילת הסבירות. ללא התרעה, ללא בירור עובדתי הולם, ללא שמיעת הנאשם, ובהתעלמות מרמזים לבעייתיות העניין שעלתה מעמדותיה ומהתנהלותה של הפרקליטות בהקשר זה.
לו היה מתקיים הליך תקין, ולו האידך גיסא היה נשמע כראוי, היו השופט אלכס שטיין וחבריו זוכים לשמוע את תיאור העובדות כהווייתן: במסגרת המו"מ לעסקת טיעון עלתה שאלת הקלון. הפרקליטות לא הסכימה כי בעסקה ייאמר כי אין קלון. לשיטתה של הפרקליטות, החיבור בין העבירה מן הרף הנמוך שבה הוא מורשע לעבירות הקודמות יכול להוביל לקביעת קלון. דרעי לא היה מוכן לעסקה שבה הוא לוקח סיכון ולו קלוש שבית המשפט השלום יקבע כי בעבירה יש קלון - ואז יהיה מנוע מלהיבחר לכנסת למשך שבע שנים.
כדי להסיר את המכשול האחרון הזה בדרך לעסקה, הסבה הפרקליטות את תשומת לבו לכך שאם יתפטר מהכנסת ה־24, בית המשפט לא ידון בשאלת הקלון. במצב זה, היות שבעסקת הטיעון אין מאסר בפועל, לא תהיה כל מניעה חוקתית בפני דרעי להיבחר לכנסת ה־25, שבאותה עת נועדה לנובמבר 2025.
בדיון עצמו מינף דרעי מילולית, שלא לצורך, בלי שנדרש לכך על ידי הפרקליטות, את התפטרותו מהכנסת, והשופט עוד הוסיף על כך כהנה וכהנה נדבכים לתפארת המליצה בהכרעת דינו בתיק הבלתי שגרתי שלפניו. זוהי אי־ההבנה שעליה דיבר עורך הדין נבות תל צור המופתע, מבלי שנדרש או מבלי שניתנה לו ההזדמנות לפרט ולהסביר את אי־ההבנה שעליה הוא מדבר - ומבלי לדעת שהדברים מובילים לפסילה יש מאין.
על כל פנים, לא רק שדרעי לא התחייב שלא יתמודד לכנסת ה־25 אלא להפך, התפטרותו נועדה שלא לסכן את בחירתו לכנסת שלאחרי זו שממנה התפטר. וזאת בתיאום עם הפרקליטות, שאכן לא פצתה פה כאשר הציג את מועמדותו לכנסת. לכן הולכת שולל לא הייתה כאן. החלטת השלום התבססה על העובדות. על היעדר הזדון, היעדר הכוונה להונות ואי־גרימת נזק לאוצר המדינה.
הכותב הוא נשיא בית הדין של הליכוד