החלטתי די מזמן שאני מתרחק מהזירה הפוליטית וממעט לכתוב ולהתבטא בנושאים פוליטיים. יש לי דעה, ונדמה לי שהיא ידועה לכל. מי שממש רוצה, יכול לחפור בארכיוני גוגל ולמצוא אותה די בקלות. למרבה הצער, הזירה הפכה לכל כך רעילה בשנים האחרונות, עד שכמעט אי אפשר להשמיע קול בלי לחטוף מטח של ביוב על הראש.
בישראל של 2023, אתה בעד או נגד בלי שום עיסוק בטיעונים ובנימוקים שהצגת. היות שהמטרה שלי היא לנסות לעשות, ואפילו במעט, את העולם למקום קצת יותר בטוח ונעים לכולם (סליחה על הקלישאה הפוצית), למדתי שעמדה נטולת פניות היא האפקטיבית ביותר. אבל אחרוג מעט הפעם מהמנהג ואתייחס להצעת החוק החדשה שהגיש ח"כ בועז ביסמוט.
גילוי נאות: אני אוהב את ביסמוט. איש מרתק ומעניין שיש מה ללמוד ממנו ואני בטוח שנוכחותו בכנסת תניב פירות מוצלחים עבור כולם. עם זאת, הצעתו הטרייה עלולה לגרום לנזק לציבור ולמדינה, וגם לפגוע אנושות בתחום שבו אני עוסק: חשיפת נוכלים, מתחזים וטיפול בעוולות שנוגעות לחיי היומיום של האזרח.
ביסמוט הגיש תיקון להצעת חוק הגנת הפרטיות, שבמסגרתה הוא מבקש להוסיף להגדרה “פגיעה בפרטיות" גם מעשה של פרסום הקלטה של אדם ברבים הנוגעת למידע רגיש ושלא בהסכמת המוקלט. בהתאם, מוצע לקבוע כי מעשה זה מהווה עוולה אזרחית ועבירה פלילית. מכאן, שאם נתעד על חם בתוכנית “יצאת צדיק", כפי שעשינו במשך שנים, אדם שמבצע מעשה נוכלות, הרי שנהיה זקוקים לאישורו כדי לשדר את החומרים. סביר להניח שהנוכל לא יתיר לנו ואף חמור מזה: אם נשדר את החומרים, אנחנו נורשע ולא הוא.
מיותר לציין שהצילום והשידור הם קריטיים. אלו מסייעים לעדכן את הציבור, למשל, בכך שיש טכנאי מסוים שמתנהל באופן לא הגון. בנוסף, התיעודים המדוברים מגיעים לא פעם לידי המשטרה והופכים לכתב אישום ואחר כך גם להרשעה פלילית. הם מסמנים לטכנאים נוספים שכדאי להתנהל ביושר, כי ישנה אפשרות שמעשה הנוכלות שלהם יתועד ויוצג לעיני כל.
בראיון שהעניק ביסמוט השבוע, הוא הסביר שתיעוד עוולות מסוג זה יישאר מחוץ למסגרת החוק. תהיינה החרגות, לדבריו. בהמשך, כשנשאל, השיב על דוגמאות ספציפיות. אני תוהה מי יקבע את ההחרגות, האם השלטון? הפוליטיקאים, שכפי שידוע אינם נטולי פניות? האם תוקם ועדה שכל כולה למען מטרה זו? אולי יהיה זה בית המשפט שיחליט?
אנחנו מנסים לעשות עבודה מקצועית ואובייקטיבית, ובהתאם התכנים שלנו כפופים לפיקוח משפטי הדוק, כשאימת הדיבה והנזיקין מרחפת מעלינו במלוא עוצמתה. כעת, ביסמוט מבקש ליצור מנגנון צנזורה נוסף.
באחד התחקירים שערכנו, חשפנו את מעשיו של אדם שעשה לנשים דברים איומים. במפגש מתועד התוודה על עבירה שביצע. דברים כאלו נכנסים במסגרת החוק של ביסמוט? הרי נשוא התחקיר יכול לטעון שיש כאן חשיפה של עניינים אינטימיים ופרטיים לחלוטין. האם שיחה בין רב למאמינה, בין מטפל ומטופל, שבה תועד ניצול של יחסי מרות, מותרת לשידור או לא? האם אינטראקציה שתועדה בין מפקד שמתעמר בחיילות ומדבר באופן בוטה ומשפיל תעבור את הרף?
בואו נעלה קומה: אדם פרץ לבית, אנס קטינה וברח. האירוע המזוויע תועד במצלמות שהותקנו מבעוד מועד. האם לא ראוי לפרסם את המידע במהרה כדי לתפוס את החשוד שברח ולמנוע ממנו לפגוע שוב? ייתכן שעל פי אמות המידה המוצעות לא נוכל להגיב בזמן סביר ואפקטיבי. במשטרה הגדירו לא פעם, ואפילו באופן פומבי, את העשייה שלנו ושל תוכניות מסוג זה כמיטיבות עם האזרח. יהיה עצוב אם ממשלה שאחת מהאג'נדות שהניעה אנשים לבחור בחבריה הייתה הגברת תחושת הביטחון של האזרחים, תבקיע גול עצמי מפואר בכל הנוגע למלחמה בפשע.