הליך קיומה של פסיקת בג"ץ המורה לראש הממשלה בנימין נתניהו להעביר את יו"ר ש"ס אריה דרעי מתפקידיו המיניסטריאליים התפרס על פני שבוע שלם וכלל שורה של נאומים, צילומים משותפים, הצהרות נרגשות ואין ספור תדרוכים של "גורמים" ו"מקורבים". למעשה, העם צפה בימים האחרונים בטקס מהז'אנר החדש: טקס הניחומים הפוליטי הארוך בתולדות ממשלות ישראל לדורותיהן.
מהרגע הראשון של פרסום ההחלטה בשבוע שעבר, היה ברור לנתניהו כי עליו לעשות הכל, אבל הכל, כדי לא לתת לדרעי הפגוע והנסער לחוש, ולו לרגע, כי הוא נזרק, נשכח ונשאר מאחור. שהרי, כפי שהגדיר את הסכנה אחד מוותיקי ש"ס, אדם שעשה אלפי שעות דרעי בחייו, "כשאריה נסער ומדוכדך, הוא הכי מסוכן. הוא מסוגל לצעדים הכי אימפולסיביים, כולל צעדים פוליטיים אימפולסיביים".
נתניהו, שעשה לא מעט שעות דרעי גם הוא, מיד קלט את הסכנה הפוטנציאלית שבשילוב בין דרעי הפגוע לבין נוכחותה של כל צמרת ש"ס, כולל רבני מועצת חכמי התורה, בביתו. אולי בעידן שאחרי הרב עובדיה השתנה הפורמט ואין רב שיחליט בשבילו, ועדיין כינוס התמיכה בדרעי עלול היה להפוך לכינוס החירום של הנהלת ש"ס, ואין לדעת לאן סערת הרגשות של היו"ר הייתה מסוגלת להוביל את האירוע. נתניהו לא המתין דקה אחת מיותרת, עזב הכל והתייצב בסלון ביתו של דרעי. מי שהגיע איתו היה עורך הדין של הליכוד, מיכאל ראבילו.
השלושה הסתגרו בחדר עבודה צדדי והסתודדו במשך שעה, בעוד ששאר המשתתפים בטקס הניחומים ממתינים בחוץ בחוסר סבלנות. תפקידו של ראש הממשלה היה לשדר לשותפו הבכיר מקסימום אמפתיה, תמיכה ונאמנות, להרגיע את הרוחות הלוהטות ולסכל כל מחשבה על האפשרות שהוזכרה פה ושם בחוגי ש"ס בימים שקדמו להחלטת השופטים: "בלי דרעי אין ש"ס בממשלה, ובלי ש"ס אין ממשלה".
תפקידו של עו"ד ראבילו היה להסביר ליו"ר ש"ס למה דרישתו להפיל את הממשלה באי־אמון קונסטרוקטיבי ולהקים מיד ממשלת חליפים עם ראש הממשלה נתניהו וראש ממשלה חליפי דרעי אינה ניתנת לביצוע. שתי הפעולות היו מורכבות ולקחו זמן, אך בסופו של דבר שתיהן הצליחו. כך התארך והתרחב ביקור בזק של נתניהו, עד שהפך לשורה של פעולות הרגעה.
אחרי שדיבר על לבו של יו"ר ש"ס בביתו, ודובריו הונחו להוציא ציטוטים לבביים לתקשורת, נאם נתניהו את "נאום דרעי" הנרגש והלבבי אף יותר בישיבת הממשלה ביום ראשון. הכל היה מחושב ומתוכנן עד הפרטים הקטנים: דרעי הגיע באיחור של רבע שעה, רק אחרי שראש הממשלה אמר את דברי הפתיחה שלו, והכתבים התבקשו לעזוב את החדר. אלא שעיכוב טכני קטן בקומת הממשלה שיבש את התוכנית המקורית, ודרעי נתקל בתקשורת בדיוק ברגע שבו התחילו הכתבים לרדת במדרגות לכיוון היציאה בעוד שהוא – עדיין שר – פסע במהירות לכיוון אולם מליאת הממשלה. המפגש היה רגעי, ואף מילה מיותרת לא נאמרה. כל המילים נועדו אך ורק לאירועי טקס הניחומים.
הקבינט חסום לח"כים
ובכן, הטקס לא תם בישיבת הממשלה ואף לא בהודעת נתניהו על כך שנאלץ בכוח החלטת השופטים לבצע פעולה שהוא אישית מתנגד לה: לפטר את שר הפנים ושר הבריאות. הטקס הגיע לשיאו למחרת ההודעה הרשמית, ביום שני, הלא הוא יום ישיבות סיעות בכנסת. בכירי ש"ס מרחבי הארץ זומנו למה שהוגדר כ"מפגן תמיכה ביו"ר התנועה". כולם הגיעו: ראשי מפלגות הקואליציה, שרים, ח"כים, פעילים מרכזיים.
הופעתו של ראש הממשלה הייתה קצרה, אך מרשימה לא פחות מהופעותיו הקודמות במסגרת מפגן התמיכה בשותפו. נתניהו פנה לדרעי במילים שלא הותירו כל ספק בעומק הכאב ובגודל הזעזוע של ראש הממשלה: "חברי ואחי אריה דרעי... ההחלטה אילצה אותנו שהשר דרעי לא יכהן כרגע בממשלה, אבל אני לא מתכוון לוותר עליו. כי זה לא צודק. 400 אלף איש הצביעו בעד דרעי לשר בכיר, אין אחד משני מיליון המצביעים שלנו שלא רצה לראות את דרעי בממשלה שלנו".
כדאי לעבור פעם נוספת על הפסקה הזאת כדי שגם אלה מבין הקוראים שאינם חדי עין במיוחד יבחינו בניואנס שבניסוח. הניואנס חזר על עצמו בכל נאום ובכל התייחסות לסוגיית דרעי שנתן נתניהו במהלך אירועי טקס הניחומים. הוא חזר והדגיש כי הוא לא מוכן לוותר על דרעי בתור אחד מבכירי מקבלי ההחלטות, כי החלטת בג"ץ לא תואמת את רצון הבוחר וכי ייעשה כל מאמץ כדי למצוא פתרון שיחזיר לדרעי את התואר "שר" ושיחזיר את דרעי לשולחן הממשלה.
בסביבת נתניהו תדרכו כי במסגרת המאמץ לרכך את המכה, נשקלת חבילת כבוד עבור דרעי, שתכלול – בכפוף לאפשרות שנותן החוק היבש – את השתתפותו של יו"ר ש"ס בישיבות הממשלה בתור מוזמן קבוע או משקיף, שלא לדבר על השתתפותו בפורום ראשי הקואליציה. המקורבים ניסו לכלול בתוך החבילה גם השתתפות דרעי בדיוני הקבינט המדיני־ביטחוני (הרי בפורום הזה נתניהו כל כך העריך את דעותיו של דרעי), אך די מהר התברר כי את הפורום המוגבל הזה כנראה אי אפשר לפתוח לחבר כנסת, גם אם עד לא מזמן הוא היה שר ושותף בכיר בו.
גם דרעי הפנים
כל שאר האופציות, כל האוצרות שבעולם, כל המילים וכל ההבטחות שנתניהו היה מוכן לתת, הוא נתן לדרעי בשפע. מפגן התמיכה המתמשך והמרגש נועד למעשה להקטין ולרכך את העובדה הכואבת כי דרעי, ככל הנראה, לא יוכל לכהן כשר בממשלה. ככל שעבר הזמן, כך נהיה ברור כי אותם הפתרונות החקיקתיים שעליהם כה בנו תחילה הם כנראה לא באמת פתרונות.
בדיוק מסיבה זאת הקפיד נתניהו על ניסוחי דבריו בכל נאום ונאום שנשא במסגרת "שבוע דרעי". אמר הכל, אך בשום נאום לא הבטיח כי יו"ר ש"ס יחזור לכהן כשר. ייתכן שלקראת סיום "טקס הניחומים" גם דרעי עצמו הפנים את העובדה הזאת, עובדה שלנתניהו הייתה די ברורה הרבה קודם, כאשר בש"ס עוד היו בטוחים כי חזרתו של מנהיגם להרכב השרים הינה עניין של זמן קצר ומאמץ חקיקתי סביר.
ביום שני, במהלך אותו הכינוס באולם "נגב" בכנסת, אמר דרעי בעצמו כי בכוונתו "להמשיך ולתרום בכל כוחי לציבור ולקואליציה, בכוונתי להמשיך ולהנהיג את תנועת ש"ס, להמשיך להשתתף בישיבת ראשי סיעות הקואליציה ולסייע בקידום המהלכים המשפטיים החשובים שהממשלה הזו נבחרה לקדם לחיזוק וביצור המשילות".
זה, כנראה, התיאור המדויק של מה שדרעי הולך לעשות בימים שאחרי פיטוריו. הוא יחזור לתפקיד שאותו עזב אחרי הבחירות: מנהיג ש"ס השולט בנעשה בזירה בשלט קצת רחוק באמצעות אנשיו הניצבים בתפקידי השרים, סגני שרים וח"כים. אומנם הוא לא יישב בקבינט המדיני־ביטחוני, אך שום חוק לא אוסר על ראש הממשלה להתייעץ ארוכות עם דרעי הח"כ, כמו שהוא התייעץ עם דרעי השר.
מבחינת נתניהו, האירוע הסתיים לעת עתה, והסכנה המיידית של תגובה בלתי צפויה של דרעי בשיא זעמו וברום דכדוכו חלפה. מבחינת דרעי, הסתיים רק פרק בתוך האירוע, ושאיפתו הגדולה תהיה לקדם בכל הכוח את הרפורמה המשפטית. אותה רפורמה שעד לא מזמן הייתה בעיניו מסיבית מדי ופזיזה מדי. היום לא נראה כי בזירה הפוליטית קיים פוליטיקאי נוסף, פרט לאריה דרעי, שכה תומך בצעדיו של שר המשפטים יריב לוין.